ומצוות תורה שומר שאינו ליהודי היחס
סגרון דניאל
תשפ''ב חורף
פרקים: ראשי
1. . מבוא
2. א– 'סימן הרמב''ם. דברי
3. ב- 'סימן הרמב''ם לפי ההרחקה. סיבת
4. ג– 'סימן הרמב''ם שיטת. טעם
5. ד– 'סימן זמנינו פוסקי. דעת
6. ה– 'סימן למסורתי. היחס
7. ו– 'סימן לחרדי לאומי הדתי הציבור בין ההבדל. סיבת
8. ז- 'סימן שבת מחלל מפוסטר. של יין שתיית
. מבוא
שישראל כך על בציטוטים להכביר במחזותינו רגילים ומצוות, תורה שומר שאינו יהודי של ההלכתי מעמדו על כשדנים
והנעלה הגבוהה ישראל סגולת ועל הוא, ישראל שחטא. אע''פ
וברורה פשוטה שהיא זו, עובדה שדווקא לטעון ברצוני זה, במאמר לחילונים! מחמיר יותר הרבה יחס מחייבת
אבל כגוי, דינו שאין לדון יש אשם לא שהוא כיום אז כגוי, דינו שבת מחלל שלו המהות שמצד היא היחס סיבת אם כי וממילא השפעה, מחשש היא ההרחקה שסיבת מוכרח כן אם היא, נצחית וסגולתו יהודי נשאר שיהודי כשמש ברור אם
החילוני של ההאשמה חוסר! להשפיע יכול הוא סוף סוף כי וכלל, כלל משנה איננה
וחלילה חס יהודים לא הם כי לא עבירה, מעוברי אותנו הרחיקו חז''ל עלינו להשפיע עלולים הם כי אלא, וממילא
רלוונטית. איננה ההאשמה מידת לא הוא יקיים הוא יידע וכשהוא מושג לו אין כי מקיים שלא שנשבה תינוק רק
הרחקה דיני אין עליו ולכן. ו, עלינ מאיים
א– 'סימן מצוות מקיים שלא למי ביחס הרמב''ם. דברי
אומרת כ''ו בע''ז: הגמרא
המינין אבל מורידין, ולא מעלין לא דקה בהמה ורועי כוכבים העובדי יוחנן דר' קמיה אבהו רבי "תני
ואת המומר, את לרבות אחיך בידת א לכל שונה אני א״ל, מעלין. ולא מורידין היו והמומרים והמסורות נבילות אוכל במומר כאן לתיאבון, נבילות אוכל במומר כאן ליה ולישני מומר. מכאן סמי מורידין היו אמרת
הוא מין להכעיס נבילות אוכל קסבר."להכעיס
פסק וכך הרמב''ם ה''י פ''ד רוצח: בהלכות
והם "המינים, זרה עבודה עובדי עבירות העושה או מישראל, להכעיס שעטנז לבש או נבילה אכל אפילו
כח בידו יש אם, להרגן מצוה מישראל ובנבואה, בתורה שכופרין והן והאפיקורוסין, מין, זה הרי, להכעיס שנפל מהן אחד ראה כיצד, הריגתן. שיסבב עד בעלילות עליהן יבוא לאו ואם הורג, בפרהסיא בסייף להרגן
וכיוצא לך, ואחזירנו הגג מן בני להוריד טרוד הריני לו ואומר הסולם ומסלק קודם בבאר, סולם וה לבאר, אלו."בדברים
עוד מצינו נוספים במקומות ו אותו, להרוג מצווה ובנבואה בתורה שכופר שמי הרמב''ם מדברי מבואר
בנושא הרמב''ם של מאד תקיפה. התייחסות
ה''ו פ''ב ע''ז: בהלכות
בה שיש עבירה שעובר כישראל ואינו דבריו לכל כוכבים כעובד הוא הרי כוכבים עבודת עבד ש "ישראל כישראל אינן מישראל האפיקורסים וכן כולה, התורה לכל מומר הוא הרי כוכבים לעבודת מומר סקילה,
, ים חי ארחות ישיגו ולא ישובון לא באיה כל שנאמר לעולם בתשובה אותם מקבלים ואין הדברים מן לדבר
תורה גופי על עוברים שנמצאו עד שאמרנו דברים בסכלות לבם מחשבות אחר התרים הם והאפיקורסים שנאמר כלל תשובה עליהן ולהשיב עמהן לספר ואסור, עון בזה שאין ואומרים רמה ביד בנפש בשאט להכעיס כוכבים לעבודת אפיקורוס של ומחשבה ביתה, פתח אל תקרב."ואל
ה''א: ובפ''י
"אין להם תכרות לא שנאמר עכו״ם לעבוד אותם ונניח שלום עמהן שנעשה כדי עממין לשבעה ברית כורתין או אובד מהם ראה אם לפיכך תחנם, ולא שנאמר עליהם לרחם ואסור יהרגו, או מעבודתם יחזרו אלא ברית
מפני אסור בזה צא וכיו לבור לדחפו או בידו לאבדו אבל יצילנו לא למות נטוי ראהו יעלנו, לא בנהר טובע
היה מישראל והאפיקורסין המוסרים אבל עממין בשבעה אמורים דברים במה מלחמה, עמנו עושה שאינו ה." מאחרי העם את ומסירין לישראל מצירים שהיו מפני שחת באר עד ולהורידן ביד לאבדן 'דין
ה''ז פ''א יוה''כ עבודת: ובהלכות
בישראל המינות צץ שני בית,"בימי יאבדו מהרה הצדוקין ו ויצא והיו פה, שבעל בתורה מאמינין שאינן אותה מכניס עשנה וכשיעלה לפרוכת חוץ בהיכל האש על אותה מניחין הכפורים יום של שקטרת אומרין ומפי הקטורת, ענן הוא כי אמרו הכפרת על אראה בענן כי בתורה שכתוב זה הטעם, הקדשים, לקדש לפנים
שאין חכמים למדו השמועה האש על הקטרת ונתן שנאמר הארון, לפני הקדשים בקדש אלא הקטרת נותן הכפורים יום ערב אותו משביעין היו מינות, לצד נוטה זה גדול כהן שמא שני בבית חוששין שהיו ולפי ה', לפני
שכן ש במי עליך אנו משביעין דין, בית ושליח שלוחנו ואתה דין בית שלוחי אנו גדול כהן אישי לו ואומרים
ובוכין פורשין והן במינות, שחשדוהו על ובוכה פורש והוא לך, שאמרנו דבר תשנה שלא הזה בבית שמו את
כלום בלבו אין שמא סתומין שמעשיו למי שחשדו."לפי
הי''א פ''ז ומוספין תמידין: ובהלכות
כך נעשה…וכל היה וכיצד רבינו, ממשה הלכה זה ודבר בא, היה השעורים מן זה "עומר אלו מפני למה
בראשית שבת הוא השבת ממחרת בתורה שנאמר שזה אומרין שהן.", שני בבית ישראל מכלל שיצאו הטועים
ה''א פ''ב תפילה: ובהלכות
והיו בישראל האפיקורוסין רבו ר״ג "בימי שראה וכיון, השם מאחרי לשוב אותן ומסיתין לישראל מצירים
לאבד השם מלפני שאלה בה שתהיה אחת ברכה והתקין דינו בית ו הוא עמד אדם בני צרכי מכל גדולה שזו
האפיקורוסין עשרה תשע שבתפלה הברכות כל נמצאו הכל, בפי ערוכה שתהיה כדי בתפלה אותה וקבע
."ברכות
ה''ו- פ''ג תשובה ובהלכות:'ח
ולעולמי עולם ל וחטאתם רשעם גודל על ונידונין ואובדין נכרתים אלא הבא לעולם חלק להן שאין הן "ואלו
והאפיקורוסין המינים עולמים: הגואל ובביאת המתים בתחיית והכופרים בתורה והכופרים המורדים
צבור מדרכי והפורשין הרבים ומחטיאי בפרהסיא רמה ביד עבירות והעושה ומטילי והמוסרים כיהויקים
מינים הנקראים הן: חמשה ערלתו והמושך הרע לשון ובעלי דמים ושופכי שמים לשם שלא הצבור על. אימה שם שיש והאומר יותר, או שנים הן אבל מנהיג שם שיש והאומר מנהיג, לעולם ואין אלוה שם שאין האומר מזל או כוכב העובד וכן לכל, וצור הראשון לבדו שאינו האומר וכן תמונה, ובעל גוף שהוא אבל אחד רבון
כל העולמים רבון ובין בינו מליץ להיות כדי וזולתו הנקראים הן שלשה מין. הוא אלו מחמשה אחד
של נבואתו והמכחיש האדם, בני ללב מהבורא שמגיע מדע שם ואין כלל נבואה שם שאין האומר אפיקורסין משלשה אחד כל האדם בני מעשה יודע הבורא שאין והאומר רבינו, משה הן שלשה אפיקורוסים, הן אלו
מפי אמרו משה אמר אם אחת תיבה אפילו אחד פסוק אפילו ' ה מעם התורה שאין האומר בתורה: הכופרים ובייתוס צדוק כגון מגידיה והמכחיש פה שבעל תורה והוא בפרושה הכופר וכן בתורה, כופר זה הרי, עצמו כגון ה' מעם היתה שהיא פי על אף זו תורה בטלה וכבר אחרת במצוה זו מצוה החליף שהבורא והאומר
אלו משלשה אחד כל ההגרים בתורה."כופר
ה''י פ״א אבל: ובהלכות
בעשיית ישראל בכלל נכללין ואין צוארן מעל המצות עול שפרקו האנשים והם צבור מדרכי הפורשין "כל האומות [כשאר לעצמן חורין כבני הן הרי אלא מדרשות ובתי כנסיות בתי וישיבת המועדות ובכבוד ]המצות
לובשין קרוביהם ושאר אחיהם אלא עליהן, מתאבלין אין אלו כל והמוסרין [והמומרים האפיקורוסין ]וכן הכתוב ועליהם הוא, ברוך הקדוש של שונאיו אבדו שהרי ושמחים ושותים ואוכלים לבנים ומתעטפים לבנים
אשנא ה' משנאיך הלא."אומר
ב– 'סימן הרמב''ם לפי מחילוני ההרחקה סיבת
נושא כל לפי. נות שו הגדרות הרמב''ם מדברי נראה
להכעיס עושה או ע''ז שעובד מי על מדבר הרמב''ם להורגו, שצריך למי. ביחס
רוצח הלכות של המקור. זהו
פירושו אין כאן שלהכעיס מדבריו נראה אבל להכעיס כן גם כתב הרמב''ם עמו, לספר שאין למי ביחס
ללא שעובר כזה אדם עוון'. בזה 'שאין ואומר בושה, ללא כלומר נפש, בשאט שעובר אלא למרוד שמטרתו קשה אבל בעיה, בזה יש שאומר לתיאבון החוטא לאדם בניגוד בעיה. בזה שאין ואומר התורה דברי על בושה
תוקפי ויצרי. לי
פ''ב ע''ז הלכות של המקור. זהו
בזה שאין ר ואומ נפש בשאט שחוטא מי ואלו מוות דינו ע''ז עובד או להכעיס חוטא שממש מי מדוע ההסבר עצמית בעיה בו יש להכעיס חוטא ממש או ע''ז שעובד מי מאד. מובן כמו, לספר שאין הוא אליו היחס, עוון עמו לספר אסור זאת בכל אבל מוות. דינו אין שבת, לחלל בעיה שום שאין חושב שפשוט מי אבל? מהותית.
עמו לספר אסור מדוע מוות, דינו אין? אם
עמו לספר אסור לרשע, תתחבר ואל רע מחבר הרחק מדין לכן לרעה. עלינו. השפיע ל עלול כזה שאדם נראה עמו מספרים לא אם אך בדרכו. להמשיך ממנו שימנע מי אין בסדר הכל כאילו עמו מדברים שאם נראה, וכן יכילו אם מאשר הרעה, מדרכו ישוב שהוא סיכוי יותר יש חברתי, נידוי של סנקציה מעין כלפיו מפעילים
ללכת לאחרים הרתעה תהיה לא שהוא כמות אותו מקבלים אם כן כמו שהוא. כמות אותו ויקבלו ותו א בדרכו ללכת יירתעו אחרים עמו, יספרו לא אם אך. בדרכו,
ה''ה פ''ב רוצח בהלכות המלך, בדין מצינו דומה: דבר
מכה להכותם מקום ל מכ חייבין דין בית הרי הדבר לחזק צריכה השעה היתה ולא המלך הרגם שלא "הרי על ולאיים להפחיד כדי צער מיני בכל ולצערן רבות שנים ובמצוק במצור אותן ולאסור למיתה הקרובה רבה
הרשעים שאר פלוני שעשה כדרך אויבי להרוג מסבב הריני ויאמר לבב ולמכשול לפוקה הדבר להם יהיה שלא
."ואפטר
פ''ט עבדים בהלכות זה: ומעין
שנוהגין שפחה "וכן שתנשא כדי ומשחררה רבה את כופין לחוטאים מכשול היא והרי הפקר מנהג העם בה כדבר לעשות יוסיפו ולא ויראו ישמעו והנשארים אומרת שהתורה וכמו בזה". כיוצא כל וכן המכשול ויסור
בקרבך הזה. הרע
מצוות מקיים שלא לאדם ביחס דינים שני שיש נראה זה. לפי מצד דין יש מצד דין ויש ם, האד של המהות
המעשי היחס בו שיחזור מרצון או השפעה של מחשש. אליו
כך לא נראה פ''י ע''ז בהלכות. אך שהיו 'מפני והאפיקורסים המוסרים את להרוג שצריך הרמב''ם כותב שם
ה מאחרי העם את ומסירין לישראל.''מצירים
ה''ב פ''ג ממרים בהלכות במפורש הרמב''ם כתב: וכך
האפיקורוסין כל כשאר הוא והרי מעלין ולא אותו מורידין פה שבעל בתורה כופר שהוא שנתפרסם "מאחר ולא לעדים לא צריך ואין ישראל בכלל אינם אלו שכל והמומרין, והמוסרין השמים מן תורה אין והאומרין
אלא דיינים ולא התראה המכשול." והסיר גדולה מצוה עשה מהן אחד ההורג כל
לשוב אותן ומסיתין לישראל מצירים והיו בישראל האפיקורוסין 'רבו תפילה בהלכות גם כותב וא ה וכך בה שתהיה אחת ברכה והתקין דינו ובית הוא עמד אדם בני צרכי מכל גדולה שזו שראה וכיון, השם מאחרי האפיקורוסין 'לאבד השם מלפני שאלה
'טכני נימוק מקומות!'לושה בש מנמק הרמב''ם ביותר המהותי לפן ביחס גם כלומר
העם את מרחיק הוא כי אותו הורגים ובהתראה. בעדים שבת שחילל אדם כמו מוות דינו כי אותו הורגים לא
ה.'מאחורי
הרמב''ם כתב הט''ו פ''ל שבת שבהלכות שאף נראה: ולפ''ז
הקדוש שבין האות היא והשבת התורה, מצות כל שאר כנגד שקולה משתיהן אחת כל זרה ועבודה "השבת שבת מחלל אבל ישראל, רשעי בכלל הוא הרי המצות שאר על העובר כל לפיכך לעולם, ובינינו הוא ברוך
דבריהם לכל כגוים ושניהם זרה עבודה כעובד הוא הרי."בפרהסיא
אותנו מרחיק שהוא הסיבה מצד לא עצמו, מצד כגוי שהוא משמע דבר לכל כגוי דינו שבת שמחלל מהקביעה
. הקב''ה מ
את לו יש שבת שמחלל לחדש רק אלא הכופרים את להגדיר בא לא הרמב''ם שבת שבהלכות יותר נראה אך מסירין כי כופרים שהורגים פ''י ע''ז בהלכות הרמב''ם ביאר כבר ע''ז עובד של והדין ע''ז עובד של דין אותו
ה מאחרי העם.'את
ג– 'סימן הרמב''ם שיטת טעם
הוא ישראל שחטא אע''פ ישראל יהודי. תמיד נשאר יהודי המהות שמבחינת. נראה, הרמב''ם לשיטת והטעם שביאר כמו הבחירה, מערך ערוך לאין ונעלה גבוה הוא ישראל עם של הסגולה ערך קוק הרב תקנ''ה. באגרת
באבן. העזר הזו השיטה כמו נפסק לא אבל שלנו, אח אינו שמומר בגאונים שיטה יש אמנם
הם כי אפיקורסים הורגים אנו שלנו. המעשי היחס מצד הוא לרשעים ביחס החמורים הדינים חלות כל שאין שחושב מי עם מדברים לא אנו לה. מזיק הוא כי רוצח הורגת שחברה כמו מהקב''ה. אותנו מרחיקים
לשוב ממנו שתמנע יה לגיטימצ לו לתת לא ממנו, מושפעים להיות לא כדי תורה, איסורי על לעבור בעיה
בדרכו ללכת לאחרים. ותגרום כתב וכן הרמב''ם ו סימן אה''ע בב''י הוב''ד ק''נ, בסימן:'בתשובה
בינינו נניח ולא ממצותיו מצוה על ועוברים עליו הקמים כל ונבדיל שנפריש ה' בקול השומעים לנו ראוי "וכזה
להשי״ת שישובו."עד פנים בשום ולא ענין בשום שייכות ולא שיתוף וביניהם
מצווה על שעובר מי לבין בינו שיתוף שום יניח שלא צריך ה' בקול שהשומע מיללו ברור הרמב''ם דברי
ה אל שישוב עד.'ממצוותיו ישראל מכלל 'יצאו הטועים שגם תמידין בהלכות הרמב''ם דברי מובנים.'ובזה
החברה אליהם. המעשי היחס מצד לישראל מכל יצאו הם מקום מכל להכעיס, עושים ולא טועים שהם אף בדרכם ללכת מאחרים למנוע כדי או מהם, מושפעים להיות לא כדי יהודים, כלא אליהם. מתייחסת
של הטעם שייך שלא אף רשעו גודל על נענש הוא ולכן האדם מהות לפי דן הקב''ה הבא בעולם שרק נראה
תשובה בהלכות הרמב''ם שכתב מה וזה וסנקציה, הרחקה בעולם חטאתו על ייענש מאמין לא שבפועל שמי
שמיים חשבונות אלא הזה בעולם הלכתי יחס לא זהו עולמים. לעולמי. הבא
סנקציה שום מפעיל ולא לנו עושים שהם הנזק של הטעם את מנמק לא שהרמב''ם היחיד המקום זה שם לכן
גם האדם. מהות בהגדרת מדובר שם כי אתו, לדבר איסור של חברתית לא שהוא אומר לא הרמב''ם שם
עולמים לעולמי חטאתו על נענש שהוא אלא. יהודי
שאין נראה ציבור מדרכי פרישה אלא וכיו''ב שבת חילול של בעבירות מדובר שלא כיוון אבל בהלכות וגם
ממנו שמתנתק מי את מקרבו מפריש שהציבור אלא כן, מחמת כגוי שהוא מהותי פגם. כאן אם אף זה, ולפי
קיצוני צעד זה שהריגה איש החזון שכתב כמו להורגם אין ולכן שנשבו תינוקות הם בימינו חילונים ה שההלכה החברתי לריחוק ביחס מקום מכל שלנו, במציאות ולא חריג מעשה שעושה מי כלפי שמפעילים
שלהם ההאשמה מידת מהי כלל משנה זה אין. מחייבת לדבר אסור שבת לחלל בעיה שום שאין שסובר מי
זהה הדין כיום גם לכן עלינו. להשפיע עלול הוא כי אלא בחפצא. פגום הוא כי לא. אתו הדבר שאין ומלבד
כיום שייך שנשבה תינוק של שהמושג. ברור
ד– 'סימן זמנינו פוסקי דעת
אומר ביביע כתב י''ג) סימן יו''ד (ח''ה עובדיה הרב להלוות שמותר ס''ב) (קנ''ט השו''ע שדין פשוט כדבר
וכן חילק, ולא בימינו שבת מחללי לגבי גם שייך בפרהסיא שבת למחלל בריבית עולם בהליכות כתב ח''ח
עובדיה הרב בריבית לו להלוות מותר לתאבון אפילו בפרהסיא שבת. שהמחלל
הרב דעת בלוי יעקב עיון צריכה. זצ''ל
עבירות בשאר אפילו להכעיס מומר "ישראל רמ''א) עמוד (אבדה חושן פתחי בספרו כתב ה אבד השבת לגבי לגבי אך אבדה", לו להחזיר ואסור כעכו''ם הוא הרי בפרהסיא שבת מחלל או זרה עבודה עובד שהוא או
בספרו כתב ריבית,"בית ברי להלוותם אסור העכו''ם לבין שנשבה ש''תינוק י''ב) אות ל' (פרק יהודה ברית כתינוק שדינם מסתבר מעשיהם קלקלו שאבותיהם בזמננו שישראלים המהרש''ג "כתב (ל''ג): ובהערה
לחומרא והכא לחומרא הכא דאזיל וצ''ל. שנשבה".
והלאה קל''ח עמוד וולפסון, זאב ר' של לזכרו נפש)(שיצא משיבת ובספר: נכתב
אלישיב הגרי''ש מרן של דעתו גם ''מפורסמת לבין כשנשבה דווקא היינו שנשבה תינוק שגדר (שליט''א) תורה שומרי ומכירים יהדותם את יודעים שהם בדורנו אך מאומה מיהדותו יודע ואינו מכיר שאינו הנוכרים חילול דין לעניין להלכה להחמיר אלישיב הגרי''ש מרן יצא זה ומתוך שנשבו, תינוקות בכלל אינם ומצוות
יוסף ישא שו''ת ראה נ. פיקו במקום ''שבת אפרתי להגר''י סימן ח''ג יוסף בהרחבה…ובישא ע''ד סימן ח''א ממנו (ושמעתי שמעו ודאי הרי בארה''ק שגדלו ''אותם איש מהחזון במקצת שונה הגרי''ש דעת כתב: ל'
שנשבה.''ק כתינו דינם שיהיה ברירא לא ולכן ומצוות שבת של ענין שיש רח''ל) הלגלוג בדרך ששמעו אפילו
ח''ג תשובות קובץ (ועיין ימינו של בחילונים להחמיר יש אלישיב הרב רבו שלדעת מעיד אפרתי הרב כן אם
הגרי''ש של חתנו הביא וכן ק''ט). סימן זילברשטיין הרב תע''ז עמוד ד' (כרך לשבח' 'עלינו בספר )שליט''א
אבדה השבת בספר שהביא ממה נראה וכן שנשבה תינוק דין לחילונים אין כיום אלישיב הרב. שלדעת
כהלכתה חייב ומצוות תורה שומר שאינו אדם של שהיא ויודע אבדה "מצא אלישיב: הרב בשם ל''ה) (עמוד
להכעיס- מומר שהוא יודע כן אם אלא להשיב, קרליץ והרב אלישיב מהרב שמעתי וכן משה האגרות דעת כן
שנשבו כתינוקות דינן אין הדין שמעיקר ומשמע שנשבו". ינוקות כת להו דיינינן אבדה השבת דלענין וביארו
לחומרא. אלא
אמנם אשר המנחת "וידעתי ודחאה: הדת, את מכירים היום של שהחילונים זו, סברא הזכיר י') סימן (ח''א תורתנו עפ''י אנו שמצווים יודע שאינו אדם לך שאין ההמונית, התקשורת עידן שבזמנינו, אומרים שיש
לענ''ד אך כמומר, דינו בפרהסיא שבת המחלל כל אלא שנשבה תינוק לך אין שוב השבת בשמירת דושה הק גחלת שומרי של ושלילית מעוותת תמונה נותנים התקשורת שכלי שבזמנינו מסתבר ואדרבה הנותנת היא
ישראל דשי קו בכל מוחלט זלזול התינוקות בלב משריש הנוכרי והחינוך בתורה הדבקים נגד ומסיתים הדת תלוי זה גדר אין החזו''א לדעת וכן הרדב''ז על החולקים לדעת שהרי שנשבו כתינוקות שדינם טפי מסתבר
ובחינוך בהכרה אלא המצוות."בידיעת
כלי שכל לומר וקשה יחסית, ומגוונים מפותחים התקשורת שכלי שכיום לכאורה יוצא נימוקו לפי אך
במדינה הנפוץ והעיתון עוינת, תקשורת עוקפת חברתית תקשורת גם ה וישנ במובהק, תורה עויני התקשורת שהציבור פעמים וכמה כמה הוכח המדיני שבתחום (וכמו למסורת נוטים מכותביו ורבים תורה מאנטי רחוק ובוגר פיקח מספיק כיום החילוני הציבור זה בעניין כך לסנן, יודע הוא כי קורא שהוא מהתקשורת יותר ימני
הגרא''ו כלשון והשלילית' המעוותת.)ה׳תמונה את לסנן
ואם בעבודה אם בצבא אם פנים, אל פנים מהם, מסוים לסוג לפחות לדתיים, נחשפים מהחילונים רבים וגם גם ולכן העם, קבוצות מכל רבים בתשובה חוזרים של המבורכת התופעה לאור במיוחד החיים, מעגלי בשאר
הבא כי כלל, מכיר א של והרמב''ם הגמרא דיברו עליו שנשבה לתינוק דמי לא שעכ''פ יודה וייס אשר הרב הראיה עליו שנשבה, תינוק דין בתוך נכנס מעוותת שחלקה בהיכרות שמכיר כזה אחד שגם. לחדש
ונפגשים ומצוות תורה שומרי מכירים היהדות, את מכירים כיום מהחילונים שרבים מורה השכל ובאמת
מכירים אינכם שאומר צורב ן עלבו זהו שנשבו תינוקות שהם עליהם ולומר צמתים, מיני בכל מעט לא אתם עליכם וחולקים מכירים אנו אומרים שהם בעוד בתשובה, תחזרו שתכירו וברגע. כלום
הרב שכתב כמו גרידא, שפלות לתאוות רצון הכפירה בכל ראה שלא קוק הרב של בדרכו ההולכים ואדרבה
גם שיכולה מוצקה עולם ת תפיס אלא היכרות, מחוסר רק נובעת שהיא להניח אפשר שעליה וסרמן, אלחנן את יודעים הם כי שנשבו כתינוקות דינם היום של החילונים שכל לומר יכולים לא הדתי, עולמנו את לאתגר
ביודעין בו ומורדים. ריבונם
ובשו''ת הלוי שבט אם גם בזה״ז בחילונים "…לכן וכתב חילוני זקן מפני קימה לגבי דן קצ''ח סימן ח''ט
שלהם הרע חינוך מחמת ים אנוס אותם נגדיר דמומר דרגא להם ניתן אם וגם, ישראל תורת שיש יודעים הלא הדין…וברדב״ז מעיקר קימה חיוב כאן ואין עמך מעשה עושה דאינו ברור מכ״מ מזה פחות אפי' או לתאבון
אותם ירין מחז אנו יום בכל שהרי וכו' בזמנינו אבל הקראים, על זכות ללמד רבינו זה דכתב דנראה כתב שם לאנוסין אלו את לדון ואין הקבלה בעלי את ומגדפין ומחרפין שבע״פ בתורה להאמין אותם ומושכין למוטב
שבע״פ תורה להכחיש הוא החילוני החינוך, שרוב בזמנינו כ״ה ובעו״ה ע״כ שבע״פ בתורה כופרים אלא, בה שנש תינוק דין ממש להם ליתן קשה ע״כ חז״ל, נגד המקרא מסורת ומפרשים הם אנוסין שודאי אעפ״י
להם שנותנים הרע חינוך."ע״י
הרב הגאון דעת וכן קרליץ ניסים המצוות עול ופורקי שבת מחללי עם ש״עסק ל''ט) עמוד השני (חוט שכתב
. שנשבה תינוק סברת שייך ולא כעכו''ם הוא ''הרי
כיום שייך לא זה שדין החזו''א, דברי שייכים בוודאי גדר פרצת של דין שזהו מעלין ולא מורידין לגבי ואמנם רק חידש אולי כי לכך התכוין החזו''א אם ספק בזה ריבית איסור לעניין דבר לכל כיהודי שדינם לומר אך של בחילונים אולי העניינים לכל התכוין החזו''א אם וגם גדר, מפריצת הנובע דין שהוא מורידין דין לעניין
לו מודה להיות צריך אשר המנחת גם רבים חילונים על כיום ולכאורה, ב, אלישי הרב שכתב כמו מודה ימינו
בדרכו, ההולך ואחיינו וואזנר, הרב החזו''א, של תלמידו דעת וכן אפשר שאי אומרת הסברא וכן קרליץ, הרב
. 'תינוקית בערות בה ולראות הכפירה בכל 'לזלזל
החזו''א בדברי הביאור שזהו. ונראה
ששאר גדול חידוש שזהו ט''ו סימן בח''ח אליעזר הציץ שהעיר וכמו גדול חידוש דש חי החזו''א בפשטות ולכן מהותית, ולא טכנית נזק, למנוע היא המטרה שכל הבין שהחזו''א ונראה אותו, סוברים לא הפוסקים
ההבנה מתבססת משם וגם בראון ד''ר של בספר החזו''א בשיטת נרחב דיון (וראה להרוג אין להרוג יזיק לא שזה כיום. החטא עצם בשל מוות ודינו כגוי שדינו מהותי היבט מצד ולא מלתא מיגדר מצד הדין כל את הבין )שהחזו''א
הקביעות כל את אבל להרוג אין אמנם החזו''א לפי גם אז יעזור כן זה ולהיזהר שלהתרחק כיון וממילא ההלכה בין להבחין יש זו שבצורה ונראה כיום. גם להחיל יש להרחיק שנועדו קביעות שהם כגוי שדינו
לכן שלנו. ת המעשי בשאלה עוסקת ההלכה האמת. מהי מצדו הקב''ה, של בזווית עוסקת הקבלה לקבלה. ישראל ובסגולת בנשמה תלוי הכל הקבלה שלפי אף לכן לתורה. ביחס שונות גישות אלו כי היא, בשמיים לא שעלינו כאלו בתור לחוטאים שמתייחס המעשי ההלכתי לדין קשר שום לכך אין קוק, הרב שביאר כמו
לשוב מהם ימנע כלפיהם ים חמ שיחס או עלינו ישפיעו הם כי אלא יהודים, לא הם כי לא מהם. להתרחק תינוק החילונים על החיל לא כלל ההלכתיים בכתביו קוק הרב לכן בדרכם. ללכת אחרים גם ויגרור בתשובה על רק כי הגאולה, מתהליך חלק הוא שהחילון להבין הרעיוני. בהיבט היה שלו המופלג החידוש כל שנשבה.
מהתכנית חלק הוא החילון לכן בגלות. הצטברה ש הקומה בנמיכות למרוד אפשר מהסמכות התפרקות ידי
אין זה לכל אבל ציון. ה' בשוב ירא בעין עין כי הקב''ה, עם הדברים את בעין עין לראות ועלינו האלוקית
גוי כמו מעשית עליו להתייחס עלינו שחוטא מי לפיו המעשי ההלכתי היחס על. השפעה
מצד ישראל הוא ק''ט בסימן נזר האבני שכתב כמו כמעט מתנהג הוא שלו. המעשים מצד וגוי שלו התולדות שלו המעשים לפי הוא המעשי היחס כי אלא גוי, הוא כי לא גוי. כמו כמעט אליו מתייחסים אנו אז גוי. כמו
יהודי לא שהוא מצד לא השפעה. מניעת של הטכני ההיבט. מצד
סימן ' ה – למסורתי היחס
היחס לגבי גם זה בכל מינה ונפקא מאמין באמת שהוא מסורתי אז האדם מהות מצד אם מסורתי. ליהודי
שכתב כמו יותר מיקל אליו היחס מקיים, לא ורק עובדיה הרב מקומות. בכמה
ייתן לא אדם שכל כמו ממנו. קלוקלת מהשפעה לחשוש יש ממסורתי גם כן אם ההשפעה חשש מצד אם אך
לא כי אלים שהוא מהשכונה לחבר להתחבר לילדיו לא כלל הזה הילד אם אף אלימים, יהיו שילדיו ירצה להתחבר שלו לילד ייתן לא הוא משנה. לא זה לאבא נולד. הוא שאליו החיים מתנאי נבע שלו המצב וכל אשם ייתכן שלא ומצוות, תורה לשמירת ביחס הדין כך אז ממנו. יושפע שהוא ירצה לא כי אלים חבר לאותו
כיהודים שלנו והמחויבות ישראל למסורת החם הרגש את לקרר עלול ו מקיים שלא למישהו להתחבר
והמצוות התורה. לשמירת
המסורתיים בין לחלק מקום יש. אמנם
כי עלינו. מאיים לא שהוא ייתכן עוון, בזה אין אומר לא הוא בסדר, לא עושה שהוא שמה שיודע מסורתי
דיבר כך על רבנים. מכבד תורה, מכבד הוא בזמנו שהיו המסורתיים אלו. , עובדיה הרב
נים נכו אז גדול, אדם בנוכחות מכך נמנע אך שבת שמחלל אדם לגבי בעירובין הגמרא של במדד נשתמש אם
כלפי הדברים עובדיה הרב היה לו שנים, עשרות כמה לפני של הספרדי מהציבור מבוטל לא שחלק עצמו,
עובדיה הרב את רואה שבת החילול כזה אדם אצל הסיגריה. את מחביא היה הוא בשבת מולו מהלך
לכך מודע הוא. בעיה בזה אין אומר לא הוא ומתבייש. מנמנע הוא מכובד רב בפני כי מוחלט, אינו בפרהסיא ואין שלהם החיים לצורת התרגלו שכבר כאלו מסורתיים אבל תורה. ומוקיר רבנים מכבד הוא בעיה. שזו אידיאולוגיה חולשה מכל לעשות המערב תרבות יוצאי מאחינו למדו ואף חיים שהם באיך בעיה שום, להם
של ההלכתי היחס נאמר כלפיהם בת, ש בלחלל בעיה רואים ואינם יותר הנכונה החיים דרך זו למה ולהסביר למנוע כדי או שלנו מהיחס כתוצאה בתשובה ישובו הם שאולי כדי או עלינו או השפעה, של מחשש הרחקה
דיבר לא כך על בעקבותיהם ללכת. אחרים. עובדיה הרב
שטען מה ולפ''ז יהודה צבי הרב הגויים בין ונטמע האומות מן הפורש הוא שמין עמוד ''ב ח ישראל (לנתיבות
עמוד342 במדבר הרצי''ה (שיחות ישראל עם מתוך שיצא ביהדות הבוגד הוא מין, )תקנ''ה ) כיום שאין טען כן וכמו, סיבה אין מבחינתם כי אלא להכעיס כדי עושים לא הם ולכן כפירה יש כיום כי להכעיס מומר של מציאות
עמוד467 דברים הרצי''ה (שיחות לעשות בימינו לחילונים המעשי ליחס כלל ש. ייך זה אין לכאורה ),
עוון בזה שאין שאומרים באופן עושים שהם במובן להכעיס אך להורגם, שיש במובן להכעיס לא הם אמנם
שייך בוודאי. זה להרחקות הרמב''ם של הנימוק אך איש, החזון של חידושו לפי פרש שלא מישהו הורגים לא
שלא בחילוני גם שייך השפעה למנוע כדי מכנה שנוצר ישראל מדינת כשקמה ובפרט, מאמין. לא כי מקיים שאז ישראל למדינת הכללית והדאגה בצבא, והשירות הארץ יישוב סביב החילונים עם מאד חזק משותף גם אלא שמיים, ביראת התקררות מצד רק לא הוא שהחשש לי ונראה יותר, אף גדול מהשפעה החשש
שיטתי חילוני עולם עם תמידי מחיכוך כתוצאה להשתנות. עלול אליה ביחס והתפיסה עצמה שהתורה
סימן ' ו – לחרדי לאומי הדתי הציבור בין ההבדל סיבת
לטוב יהפוך הרע לבוא שלעתיד שפירושה הייחוד, הנהגת הוא הרמח''ל במשנת המרכזיים העקרונות. אחד
יהפוך הרע שבו לזמן וייחוד, איחוד יהיה שבה לנקודה להגיע שואף העולם אבל בו, להכיר וצריך רע, יש
לטוב.
מנגד, המבינים יש בעולם רע אין ממילא. לוקות. א יש דבר בכל ולכן כפשוטו, איננו הבריאה של שהצמצום רע. כלל שאין והיא נוספת מדרגה שיש טוב שם הבעל כך על אמר לטובה, זו גם אמר גמזו איש כשנחום
מאיזביצ האדמו''ר יוסף, מרדכי רבי של במשנתו ביטוי לידי באה הזו התפיסה בפרט אצל שאת וביתר ה, י
החטא שגם בכך להכיר היא התשובה שעיקר כותב וק צד ר' למשל כך מלובלין. הכהן צדוק ר' הגדול תלמידו
ממנו. בא הכל כי הבורא מאת מגיע
לא לציבור ליחס החול, לעולם ביחס משליך הזה הוויכוח זו בסוגיא בדעתו וויכוח ניטש קוק הרב. בדעת
. וכיו''ב ומצוות תורה שומר
ב וכולם קודש בעצם הוא והכל בסדר והכל טוב הכל אז רע שאין בתפיסה טובים. אמת
אך. כפירה שיש טומאה. שיש חול. שיש רע. שיש בכך להכיר צריך לטוב הרע את להפוך כדי שצריך רע יש והכל בסדר כולם ולומר נפש בשלוות להתייחס לא שלו. הפגמים את תמיד לחדד ממנו, לסלוד בו, להיאבק
קודש הוא בעצם הכל אם הסתדר. ול בעולם הקיימת הכפירה עם ומעורבות חיבור מתוך לחיות ואפשר בסדר לברוח צריך אז בעולם רע המון יש אם אבל מפניו, להסתגר לא הרחב, לעולם מחוברים להיות אפשר אז
מתעוות העולם כל ברע, מכירים לא אם האפשר. ככל רחוק ממנו הרב מהגאון פעמים כמה שמעתי הדברים (יסודי
רוטמן נתן. )שליט''א
הרוע עוצמת בשל להתפשר צריך כמה עד קריטי. הוא המינון אך בעולם, שיש ברע מכירים שכולם כמובן
שלפנינו. והרע
נוכל לא עצמנו בכוחות אנו להתגבר. חיצונית לנו שתעזור חברה נבנה אז עלינו' ש׳גדול דבר הוא הרע אם
הטוב ועל האישית הבחירה כח על לסמוך נוכל לא לנו. שתעזור חברה נבנה אז ליפול, לא עצמנו על לשמור בושה כמו חיצוניים שבאמצעים חברה אנו וחייבים מאתנו חזק הוא מתמודדים אנו שמולו הרע כי שבאדם,
פריצות מפני הגנה מנגנוני לבנות אותנו תכריח חברתיות נורמות. או
שלא בחרנו אנו כי ברים ד לעשות לא והיושר. האמת על להתבסס צריכים אנחנו אז פגומים לא אנחנו אם האידיאל על לוותר צריכים אנו אז להתפשר שעלינו חזק כה הוא הרע אם אך חיצוניות. מסיבות לא לעשותם, היצרים על להתגבר כדי חברתי לכבוד ורצון ובושה חברתי ואילוץ נוחות כמו חיצוניים בעזרים ולהשתמש
שלנו. הבסיסיים
גם קיימת מעצמנו, בטוב לבחור צריך כי התקשורת, אמצעי של סינון ב דוגל שלא לאומי דתי ציבור באותו שורש מאותו שנובעת הפוכה. תופעה
נעדן האדם, את נרומם ההלכה. בכללי לעמוד רק לא יותר. כנה צניעות היא התורני הציבור בקרב הצניעות
לו יפריעו לא חיצוניים דברים וכך. אותו,
שיש מהמצב התעלמות כאן יש מאידך, באישה עיניו אדם ייתן שלא וכדי הזה בתחום גדולה התמודדות כעת של היבשים בכללים בלעמוד ולהסתפק צניעות, של העליון הערך על להתפשר צריך לפעמים חלילה, אחרת
הקושי עוצמת לאור שלה, ברעיון צנועה פחות היא התוצאה אם אף. ההלכה,
הקושי בעוצמת הכרה אי של שורש, מאותו נובע. חות שפ מי וגם צניעות על מקפיד שמאד מי גם כלומר
הגנה למנגנון ידאגו הם ולכן והזוהמה הלכלוך והרע, היצר לעוצמת מודעים אחרים ציבורים זאת לעומת הרע את בהיתר לספק כדי צניעות של הרעיון על מעט יתפשרו גם הם ולכן היצר, מפני אמיתי, לא חיצוני,
באיסור יתפרץ לא שהוא. כדי
לשם ללמוד תועלת קבלת בלי ללמוד. כנה מרצון לבוא צריך הוא לאומי הדתי בציבור התורה. לימוד. גם
לחלוטין. שמיים
עזרים לאינספור דואגים אז היום. של במצב התורה ובעולם בטוב לבחור שקשה מבינים החרדי בציבור אך
ולא חיצוניים שהם דברים הרבה מד. הלו מעל הפרנסה עול הורדת מעמד, שידוך, כבוד, כסף, חיצוניים. שמולנו והחזק הגדול הרע מול אל במיעוטו הרע הם אבל טהורים, . בהכרח
ואלפים מאות כמה ישנם נהדרת. שאיפה זו בלבד זכה פנימית מבחינה תורה בחיי יבחר שאדם לשאוף
חיצוניים אמצעים חייבת שלימה חברה אבל קץ. אין עד ויתעלו בכך. שיבחרו ומעמד שידוך וכבוד, . ף כס כמו
ואתגר. משרה
לפנינו שיש האתגרים בעוצמת מכירה היא. כי
מקום מאותו נובע סופרים לקנאת היחס. גם
החרדי בציבור אבל האמת. זו כי ללמוד צריך ותחרותיות. סופרים קנאת מפתחים לא לאומי הדתי בציבור
כבוד ומעמד, סיפוק לקבל האדם של ברצון בתחרותיות, סופרים בקנאת נעזרים ולכן שקשה, יודעים בלי אליו, לנסוע צריך רק שבחור חיים מסלול לבנות ללמוד. לאדם שתגרום שלימה מערכת ובונים והישגים, יותר גם לכן שבחוץ. האתגרים מפני עליו ומגוננת אותו עוטפת החברה כי וייחודי, אישי באופן עצמו לבנות
בו והעיסוק יופי אחרי מהמרדף ליהנות, מהרצון מתעלם לא הוא כמובן. בהיתר, לבלות. ליהנות לו, יאפשרו בהיתר אותם לספק מנסה ורק בחולשותיו מכיר אלא מרובים, אמונה לימודי באמצעות להתרומם. ומנסה
ם שאחרי המידה. על יתר באחרים נעזר שאדם צדק. חוסר אפילו אולי אמת, חוסר של גודל מחיר גובה זה כל מה אין אבל ללמוד. ולא צבא לעשות לא ללמוד. רק יכול הוא עבורו. ולעבוד עבורו בצבא לשרת צריכים
יותר גבוה יהיה המחיר אחרת, . לעשות.
מקום מאותו נובע החילוני לציבור היחס. גם
אפשר עמו לחיות אפשר אבל בתשובה, שיחזור וראוי בסדר לא אמנם החילוני אומרים לאומי הדתי, בציבור עם ממפגש נופל לא שהחניך כזה להיות צריך החינוך עצמנו. על נשמור אנו לנו. יזיק לא זה אליו. להתחבר
החילוני הציבור עם בשיתוף דוגלים לכן שיבחר. שיתמודד. אדרבה, אחר. . עולם
הרע בעוצמת מכיר החרדי הציבור אך עליו החילוני מהציבור מושפע להיות לא שכדי יודע הוא ולכן לבדל ועבודה לצבא וגיוס ישראל ארץ כמו ותורניים נכונים ערכים על לוותר אומר זה אם גם ממנו. עצמו את מושפעים להיות הגדול והחשש שמולנו הרע עוצמת לאור אך נכונים ערכים הם אלו כל ישראל. לכלל וחיבור
ולהתבדל ולהסתגר הללו הערכים על לוותר אלא ברירה אין. ממנו,
שאדם צודקת לא שנראית בצורה לחיות דברים, הרבה על לוותר צריך עבורם אם הגנות. חייבים אנחנו בפרנסה מרכזי עיסוק ללא גדולה משפחה לבנות מצליח הוא ולכן נותן שהוא ממה יותר מאחרים, מקבל
עליהם לוותר וצריך ברירה אין אז כולו, בעולם ורע אח לה שאין. תופעה
חז''ל ובדברי בתנ''ך משמעותיים מקורות להם שיש דברים המון על להתפשר נאלצים. אנו מאד חזק. היצר רוחנית מבחינה יותר קשה למצב להגיע לא כדי אותם, לדחות. נאלצים
עולם לתקן יכולים לא שאנו כיוון שני. שלב הוא בגאולה לעיסוק ביחס החרדית הפאסיביות שכל לי נראה
עצמנו בכוחות גאולה לקדם ולא התורה על לשמור רק הוא שתפקידנו. רח בהכ לכן ליפול, בלי בעצמנו
בעולם חדשה קומה ליצור מקדש, בית לקדם אוניברסלי, חזון ליישם גאולה, להביא מכדי קטנים אנו
עדן נוחם הקדושים, ורבותינו אבותינו דרך את לשמר שנצליח שהלוואי קטנים אנו. התורה.
העתיד על. וב לחש גם שצריך לי נראה אמנם
זקוקים אנו לכן תורה. לומד שלא למי חזון גם לספק צריך גדל, במדינה הדתיים כשאחוז גדלה, כשהחברה של המיוחד התפקיד את לברר המדרש. בית בתוככי אפילו שלו. האתגר של לעוצמה האוניברסלי, לחזון
קשורים להיות בלי לרע, תקרב לה בלי מעשי. באופן בו לעסוק מקדש. לבית לחתור בדורנו, התורה עולם
החיבור מתוך לחזור ולשאוף ההלכה, של אמותיה ארבע על נוספת קומה להוסיף כן אבל עול. פורקי לאנשים
התנ''ך של החיים לצורת. להלכה
שני בין להבחין יש כאן שגם ונראה מישורים ה ה, שונים הקב''ה של היחס את ויש שלנו היחס את יש (מצד
. הגי)לוי ומצד העצמות ועליונה זכה ישראל נשמת הוא יהודי כל מצדו טוב. הכל מצדו רע, אין הקב''ה מצד
בעולם. ביותר הטהור הדבר היא ישראל כנסת ונשמת
שההלכה רע הרבה יש ההלכתי בעולם שלנו. העולם לפי לפעול עלינו ולכן מעשיים הלכה אנשי אנחנו אך
רבה. בנוקשות אליו מתייחס
צריכים מצדנו אנו אבל שלו. מהצד הקב''ה, של הזווית מצד זה קודש והכל רע שאין אומר קוק שהרב מה כל של המעשי בפן עוסק הוא כי עבירה, לעוברי ביחס נוקשה מאד ההלכה עולם לכן. בו ולהיאבק ברע להכיר
שלנו. ההתנהלות
החילונית. לציונות היחס בכל קריטית מאד הזו האבחנה
הסגולה ערך האם בוודאי. קדשים? קודש הוא יהודי כל האם בוודאי. הוא? ישראל טא שח אע''פ ישראל האם בוודאי. תקנ''ה? באגרת קוק הרב שכתב כמו הבחירה מערך נעלה
ההשפעה מידת לפי לפעול צריכים אנו המעשי ביחס החילוני. לעולם המעשי ליחס קשר שום לכך אין אבל
פגמיה את לחדד האפשר, ככל הרחק ממנה לברוח עלינו לכן ינו, על משפיעה הכפירה, שהרע, כיוון עלינו. הזדמנות. בכל חסרונותיה את ולהבליט וכשליה,
כפירה של אידיאולוגיה מול לא בקיום, חולשה מול היה מסוימים רבנים של יותר הסובלני. היחס
קודש הכל העומקים ק בעומ שלנו. במדרגה כאן רק חיצוני, רק הוא שהרע יודעים אנו המדרש בבית לעצמנו
טוב. והכל
אבל היא והתלמידים, הילדים חינוך צורת המעשית, ההתנהגות רק לעינינו. הנראה לפי
. ולבנינו לנו והנגלות אלוקינו לה' הנסתרות
ז– 'סימן שבת מחלל של יין שתיית
חילוני של ומפוסטר. מבושל ביין להחמיר סיבה אין השיטות ולכל נפשך שממה בס''ד יתבאר זה בסימן
בר רבה אמר היין…מנלן הנאה איסור ואיסורן אסורין כוכבים עובדי של דברים 'אלו אומרת ע''ב כ''ט בע''ז הגמרא גופיה זבח בהנאה. אסור נמי יין אף בהנאה, אסור זבח מה נסיכם, יין ישתו יאכלו זבחימו חלב אשר קרא אמר אבוה,
פ לבעל ויצמדו דכתיב מנלן בהנאה' אסור נמי זבח אף בהנאה, אסור מת מה מתים, זבחי ויאכלו עור וכן ע''ב ל''ו ובדף.
בנותיהן משום יינן ועל יינן, משום ושמנן פתן על 'גזרו הגמרא אומרת ע''ב י''ז.'בשבת
נמצא, גזירת היא שנייה וסיבה כזבח, ודינו לע''ז מנסכו שהוא היא אחת סיבה גוי. של יין לאסור סיבות שתי שיש והסיבה בהנאה גם אוסרת הראשונה הסיבה הגוי. של בתו עם וחתנות דעת לקירוב יבוא שמא יין לשתות לא חכמים
בשתייה אלא בהנאה אסור יינו אין ע''ז עובד שאינו גוי כן ואם דעת, קירוב לידי המביאה היא כי בשתייה, רק. השנייה
כתב וכך הרמב''ם פי אסורות מאכלות ''בהלכות: א
שקרב כזבח לה שנתנסך התורה…יין מן לוקה שהוא כל ממנו והשותה בהנייה אסור לעכו״ם שנתנסך "יין יין אצלו ומייחדין בהנייה, ומותר בשתייה אסור יינו שביארנו כמו מצות שבע עליו שקיבל והוא תושב לה…גר
ומותר בשתייה אסור יינן הישמעאלים אלו כגון עכו״ם עובד שאינו עכו״ם כל וכן יין, אצלו מפקידין ואין זה בענין שנאמר מקום כל בהנייה. אסור יינם סתם עכו״ם העובדים אותם אבל הגאונים, כל הורו וכן בהנייה הרי עכו״ם עובד אינו ואם בהנייה, אסור הוא הרי עכו״ם עובד בגללו היין שנאסר עכו״ם היה אם אסור שהיין
עכו״ם עובד זה הרי סתם עכו״ם שנאמר."מקום וכל בלבד, בשתייה אסור הוא
כתב זה ולפי איש החזון, ע''ז עובד לא הוא כי נאסר לא ומצוות תורה שומר שאינו יהודי של שיינו כ''ג אות ב' סימן )(יו''ד בחיתון אסורה לא בתו כי אצלו שייך לא בנותיהן של: והטעם
עובד ואינו התורה לכל או שבת חילול של מין "מיהו ע'''ז עובד שאינו נכרי דהא מותר דיינו נראה היה כו''מ לחילול דבמין וכיון בנותיהן משום בשתייה אלא אסור ואינו ס''ו קכ''ו סימן ביו''ד כדאיתא בהנאה מותר יינו של יינו לאסור הזכיר לא ובר''מ יינו לאסור מה משום לנו אין ניסוך משום ולא בנותיהן משום לא ליכא שבת
שבת שמחלל לו שפשוט הרשב''א תשובת הביא קי''ט סימן יו''ד בב''י ואמנם ע''ז, עובד שאינו מומר ישראל מקורו נתגלה ולא יי''נ עושה רז''ל בדברי כופר או.''בפרהסיא
ע''א) סימן (ח''ד ונשאל שואל בשו״ת וכן וכתב הרשב''א דברי: הביא
ליה פשיטא מקום מכל אבל אחרים מטעמים רק בנדונו התיר שלא ק״כ סי' ז״ל סופר חתם להרב ראיתי "וכן נסך יין יינו יהיה מה דמפני תמוה הוא דעתי לעניות והטעם נסך. יין יינו מיהא בפרהסיא שבתות דמחלל למר משום דהטעם שכתב ז״ל סופר חתם להרב וראיתי בישראל. שייך לא ריהטא לפום הנסך טעם עיקר דכל
כעת ובש״ע בהרמב״ם וגם נסך יין בענין מהש״ס לזה מקור מצאתי שלא על אד מ אתפלא עתה ולעת קנסא.
מצאתי."לא
אמנם ו, החזו''א דברי הביא ) י''א סימן יו''ד ח''א אומר (יביע עובדיה הרב העיר ראשונים עוד אלא הרשב''א דעת רק זו שאין
כמותו: סוברים
נסך יין עושה בפרהסיא שבת ולחלל לע״ז מומר, ב, שכת ע״ד) דקכ״ו חולין, שחיטת (בהל' בה״ג בדברי "אפתח בתשובת מבואר בה״ג וכדברי נינהו. כהדדי וע״ז שבת מומר דלגבי הרשב״א בד״ה קיט) (סי' בב״י המובאה למקום ממקום הולך והוא לע״ז מומר כי צרפת, מחכמי ששמע יונה ה״ר מפי עוד וז״ל: בתשו', הרשב״א, כתב
שאומר כיון יהודי, שהוא ואומר ישראל בבית נכנס אחרת ובעיר הנכרים, בפני ז בע שמאמין אומר אחת "ובעיר בה שמאמין וכשאומר שקר, שהיא דמסתברא מילתא הע״ז כי והטעם נסך, יין עושה אינו יהודי שהוא לנו שבתות לחלל מומר אבל היא. דמסתברא ומילתא וכו'. בלבו מאמין ואינו הרע, יצרו להנאת עושה הוא
בפרהסיא מצאתי וכן נסך. יין ויינו מין הוא רז״ל, בדברי מאמין שאינו או זרוע להאור שהביא שסז) (ס״ס ח״א ע״ש משחיטתו. לאכול ואסור נסך יין עושה בפרהסיא שבת לחלל שמומר גדולות, הלכות בעל מ״ש. להלכה
האשכול בס 'וכ״כ בשו״ת פסק וכן ע״ש. קנא). (עמוד ח״ג הריב״ש ובשו״ת ד). (סי' התשב״ץ שיב (סי'.")ח״ג
חידושי את עובדיה הרב הביא הדבר ובטעם הר''ן שכתב ע''ב ד': בחולין
" התורה לכל מומר הוי דלא נהי תאמר ואם כולה. התורה לכל מומר הוי לא לע״א מומר דאמרינן שתייה מ״ש
יינם סתם שאין לומר יש נסך. יין יינו שאין אפשר היכי מומר הוי דלע״א כיון כולה שמא חשש משום אסור ואם דאקצייה איתא אם מעמידין אין פרק בריש וכדאמרינן ליה שתי הוי לא דנסכיה איתיה דאם נתנסך לכל מומר הוי לע״א מומר אי הילכך שנאסר הוא בנותיהן משום אלא ליה מזבין הוה לא תו דפלחיה איתא
אי אבל התורה מן חתנות איסו' בבנותיו אין ש פי על אף הוא גזרתן בכלל הוא גמור דככותי כיון כולה התורה
ה לא." יינן שרי כולה התורה לכל מומר וי
הוא גזרתן 'בכלל שהכל גזרו ביהודי גם אז יינו על גזרו ובגוי כגוי שדינו כיון פלוג. לא הוא הטעם הר''ן לפי.'כלומר,
אחר טעם הרשב''א מדברי נראה לכאורה. אך
ז״ל רבותינו בדברי מאמין שאינו או בפרהסיא שבתות לחלל משומד ש להדיא כותבים וסיעתו, בה''ג וכן 'הרשב''א,
כותב הבה''ג וכן '. נסך' יין ויינו מין הוא כי פלוג לא מצד לא הוא שהטעם משמע '. נינהו כהדדי וע״ז שבת מומר דלגבי
כגוי דינו אסרו ע''ז עובדי שבכל וכיון ע''ז כעובד בהלכה אצנו מוגדר שבת שמחלל יהודי ע''ז. כעובד מוגדר שהוא אלא
נסך יין ויינו ע''ז כעובד דינו כלל, ע''ז עובד שאינו אף שבת, המחלל גם אז נסך יין כדין יינם. את
אותם הגדיר מהם שנתרחק כדי ו שבתות ממחללי שנתרחק רצו שחכמים מההרחקה חלק שזה נראה, הדבר וטעם שמומר הדין עובדיה, הרב שם הוכיח שכבר כמו ע''ז. כעובדי כולם את והגדיר ע''ז שזו החומרא של חמורה הכי בדרגה
לדעת רק שהרי מה''ת אינו כגוי דינו שבת לחלל גאון יהודאי רב קידושיו הראשונים ולשאר קידושין קידושין אין
שכאשר והרשב''א בה''ג אומרים ולכן כגוי, אותו להגדיר חכמים הרחקת זו כלומר דרבנן. מ חומרא שזו ומוכח קידושין ע''ז כעובד אותו הגדירו כגוי אותו. הגדירו
ושו''ר העבירה מן להרחיק כדי בנותיהן עם שנתחתן רצו לא שחז''ל אפ''ל (והיה קנסא הוא שהטעם סופר החתם כוונת שזו ונראה
. מותרות הן כאשר בנותיהן על לגזור מחודש זה וגם כן משמע לא מהראשונים לכאורה אבל שטרנבו)ך, הרב כתב זה שכעין
מישמעאלי יותר חמור שנשבה, תינוק בו שייך שלא באופן בפרהסיא, שבת מחלל שיהודי גדולה, חומרא מזה לנו ויצא
כמפורש נסך יין ויינו ע''ז כעובד נו די והבה''ג הרשב''א לפי שבת מחלל יהודי ואלו בהנאה אסור יינו אין ישמעאלי כי
. ברשב''א
ישראל של יין אוסר לא שבפשטות הרמב''ם מטעם הן בהנאה, להקל אפשר אולי דרבנן בדין שמדובר כיון אמנם, עובד שאינו גוי כשאר בשתייה אלא בהנאה אסור אינו כן ואם פלוג לא הוא שהנימוק הר''ן מטען והן החזו''א, וכדברי
. ע''ז
נפקא מפוסטר יין בדין היא לרשב''א, הר''ן בין נוספת. מינה
כמבואר איסור, אין אותו מנסכין שאין כיון במפוסטר אז נסך יין מצד הוא הטעם אם עובדיה הרב דברי ב אומר יביע ב
ט''ו סימן יו''ד: ח''ח
המזבח גבי על, הקריב ל שראוי יין אלא לע״ז מתנסך "אין: ה״ט אסורות מאכלות מהל' יא הרמב״ם)(בפרק "כתב יין על אלא גזרו לא בהנאה, אסור שיהיה עכו״ם בו שיגע יין כל על גם וגזרו יינם, סתם על כשגזרו זה ומפני אפי העכו״ם עם לשתותו ומותר אסור, אינו עכו״ם בו שנגע ישראל של מבושל יין לפיכך להתנסך, 'הראוי
גיאת בן יצחק רבינו וכתב אחד". בכוס דייקו גאון, האי רבינו ואמר, ג עמוד קידוש שערים)(הל' מאה בספר ואין נסך, יין משום בו אין שירתח כדי עד ונתחמם תחתיו האור שנתן כיון מבושל, יין הראשונים, הגאונים
שהכל אלא עליו מברכים ואין שירה, עליו. אומרים הגאונים מעשה בשו״ת וכ״כ עז )(עמוד יין ולענין וז״ל:
בישול צריך לא שהיין מבושל. יין בדין מרבותינו למדנו כך הגדול, יצחק רבינו אל יקותיאל רבינו שלח בושל, מ מכמות לשנותו יש שהוא בכל היין אלא לאו, או צרכו כל נתבשל בין ביניהם לחלק שיש דגים, או בשר כמו
מברכים ואין נסך יין משום בו ין א רתיחות, להרתיח שיעקר כדי עד ונתחמם תחתיו האור שנתן וכיון שהיה, ע״כ המנהג. וכן הלכה. וכן מבושל. יין ונקרא עיקר כל יין מכלל יצא זה לשיעור שהגיע וכל שהכל, אלא. עליו
". ז סי' וח״ב קמה, סי' (ח״א הלקט ובשבולי רנט), (סי' הגדול פרדס בספר הוא )וכן
בנותיהן גזירת בו גם לגזור מסתבר מאד מצוי מפוסטר, יין שכיום שכיון לומר יש בנותיהן בגזירת כלול הוא אם אך
והגריש''א הגרש''ז. וכדעת
גם כן והביא לאסור, אין כיום גם מצוי היה לא כי מבושל על גזרו לא חז''ל שבזמן שכיון היבי''א עליהם שהשיב ומה
שו''ת בשם שבשו''ת הביא וכן, הקהתי שבט יצחק מנחת כתב " בעלי גדולים רבנים הסכמת ב כן נהגו שכבר כיון דלא מילתא הוי שאז משום מבושל יין גזירתם מכלל הוציאו נסך, יין משום הגזרה שבשעת שכיון דס״ל מוכח הוראה, כגזרה הוי המפוסטר, היין את לאסור באנו אם היין, את לפסטר המנהג ע״י הדבר נשתנה שבזמנינו פי על אף שכיחא,
שבעלי ובפרט גזרינן, דלא חדשה, המבושל היין בין חילוק אין הילכך נסך, יין מאיסור להציל בכוונה כן עושים, היקבים בפרהסיא שבת המחלל ישראל ממגע להציל בכוונה כשנעשה וכ״ש פיסטור, דרך המבושל לבין דעלמא, בישול, בסתם
שיש פשוט הדבר ולכן דשכיחא, מילתא עתה שנעשה למה לחוש ואין היתר, צדדי עוד בזה שיש." בזה להקל
ואין בנותיהן של חז''ל גזירת אותה בו ושייך מצוי הוא שסו''ס וסיעתו הגרש''ז כדברי יותר נראה בסברא מ''מ אך שלפי לענ''ד נראה ולכן גזרו, שחז''ל מה זה כאן כי מדעתנו לגזירה דמי ולא הגזירה טעם לפי אלא חז''ל זמן לפי ללכת
מפוסטר לאסור יש בנותיהן. טעם
ביהודי, לאסור אין בנותיהן טעם שלפי יוצא שהתבאר מה שלפי אלא שיהיה שגזרו הוא הטעם וסיעתו הרשב''א ולפי שייך לא בלא''ה בנותיהן של והטעם נסף יין של הטעם שייך לא מבושל יין מנסכין שאין כיון וממילא נסך יין יינו
ביהודי לאסור כלל אין והרמב''ם הסוגיא פשטות ולפי נן בדרב שמדובר כיון וא''כ להחמיר, יש הר''ן מטעם ורק ביהודי, לחוש צריך שאין נראה למעשה כן אם במפוסטר להחמיר אין יוסף, ביתה שהובאו וסיעתו, הרשב''א טעם לפי וכן
דרבנן במלתא הראשונים שאר כנגד הר''ן של. לטעמו
ליינות חששו שחז''ל וייתכן מפוסטרים, אינם ם שבה המשובחים בפרט רבים יינות מ''מ מצוי שמפוסטר שאף י''ל, ועוד שרי מפוסטר כיום גם ולכן חתנות שייך ובהם עליהם שמזמינים. משובחים
שנייה סיבה גזרו. לא ולכן מצוי היה לא זה חז''ל שבזמן היא אחת סיבה במפוסטר, להתיר סיבות שלש שיש ונמצא
בנותיהן שאין הסוגיא פשטות שהם החזו''א לדברי מודה 'א הרשב שגם שלישית סיבה כיום. גם מצוי מוגדר זה 'שאין איסור אין נסך שאין במפוסטר ולכן נסך רק הוא והטעם. ביהודי
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה