סיידמן אברהם הרב
שהחיי מברכים אין העומרðלמה ספירת על? ו
א. מצוהðשהחיי על ו
1. ע״ב )לז (ברכות ע״ב )עה ו(במנחות עומד היה
שהחיינו ברוך אומר: בירושלים, מנחות ומקריב
וקימנו
2. הכ״ב( ברכות)פ״ה תוספתא זבחים מקריב
הזה לזמן שהגיע' ברו' אומ' בירושלם
3. סוכה) לעצמו לולב העושה ע(א "מו ברוך אומר
הזה לזמן והגיענו וקיימנו שהחיינו
4. פסחים ) ע״ב( קכא הבן לפדיון איקלע שמלאי, רבי
הבן- פדיון על פשיטא, מיניה: בעו קדשנו אשר
הבן- פדיון על וצונו במצותיו. ך מבר הבן אבי
הז. ה לזמן והגיענו וקיימנו שהחיינו ברוך כהן
מברך…? הבן אבי או מברך הבן אבי והלכתא:
שתים מברך
5. רש״י שם ברכות על היה- ומקריב עומד. ישראל
מנחות - להקריב. ה לכהן ונתנה ברוך אומר
שהחיינו- רבים. ימים זה מנחות הביא לא אם
6. שם תוד״ה מנחות ומקריב עומד היה בעל פרש״י
עומד דהיה הוא גדול ודוחק מנחה המתנדב הבית
נטלן לישנא וכן המקריב בכהן משמע ומקריב
העומד בכהן ונראה קאי דאכהן משמע לאכלן
במשמרתו ראשון להקריב וכל היו משמרות וכ״ד
משמרה כל כן אם אחרת משמרה מתחדשת בת ש
שיש וכיון בשנה פעמים ב' אלא משמרת אינה
שהחיינו מברכינן קבוע זמן להם כפירש״י ולא
מעולם הקריב שלא בכהן דמיירי. דמנחות
7. רש״י ב מנחות מנחות ומקריב עומד היה
בירושלים - מנחה עדיין זה כהן הקריב שלא גון כ
העומר מנחת כגון חדשה מנחה שהקריב או מימיו
שהחיינו כהן אומר
8. תוספות ב ע מו דף סוכה "א לעצמו סוכה העושה
שהחיינו- מברך דיש שנא מאי טעם לפרש צריך
שלא מצות ויש שהחיינו לברך שתקינו מצות
הכא כדאשכחן תקינו ולולב סוכה בעשיית תקינו
פרק כדמוכח תקינו לא ותפילין ציצית ובעשיית
מברך מאי יוחנן ר' דמפרש שם( )ג״ז התכלת
לעשות ואילו ראש של ותפילין יד של אתפילין
יש כן וכמו ליה חשיב דלא מברך לא תפילין
לה חשיב מדלא מברך לא נמי דשהחיינו לדקדק
בסוף כדאיתא שהחיינו מברך הבן אפדיון וכן
אמילה ואילו קכא: ( דף )פסחים פסחים ערבי פרק
שם )מנחות התכלת בפ' חשיב (לא מד מברך לא
ברכות בהדי קלז: ( דף )שבת דמילה ר״א ובסוף
שהחיינו מברך מגילה אקריאת וכן מילה של
)מגילה עומד המגילה את הקורא בריש כדאיתא
ונראה מברך לא הלל אקריאת ואילו כא: ( דף
שהחיינו תקנו שמחה עליה שיש דמצוה ודאמרינן
דמברך נד. ( דף )ברכות בהרואה חדשים כלים על
דמסקינן עלה סמכינן דלא גאון שרירא רב כתב
מידי דבעינן מ ד' )עירובין מערבין בכל (: בפרק
הבן מפדיון וקשה מזמן. לזמן דאתי
9. הל' רמב״ם ה״ט( ברכות)יא מזמן שהיא מצוה כל
ונר מגילה ומקרא ולולב וסוכה שופר כגון לזמן
, חנוכה כגון ו ל קניין שהיא ומצוה מצוה כל וכן
שאינה מצוה וכן ומעקה ומזוזה ותפילין, ציצית
דומה היא שהרי עת בכל מצוייה ואינה תדירה
לזמן מזמן שהיא, למצוה הבן ופדיון בנו מילת כגון
לא ואם שהחיינו, עשייתה בשעת עליה מברך
בשעת שהחיינו בהם וכיוצא ולולב סוכה על בירך
ידי שיצא ה בשע שהחיינו עליהן מברך עשייה
בהן כיוצא כל וכן בהן. חובתו
10. רמב״ם הל' הי״ח )פ״ז ומוספין (תמידין וכל
מן מנחה המקריב החדש תחילה מברך
שהחיינו
סיידמן אברהם הרב
11 לך נתבאר וכבר קמא סימן הרמב״ם שו״ת.
שהחיינו עשייתן בתחילת עליהן יברך. שהמצות
חלקים לשלשה בזה נחלקות. והמצות הראשון
של בין תורה של בין עשה, מצות שכל בהם,
לזמן מזמן שמחייבת, דבריהם, ושופר סוכה כגון
ומקרא חנוכה ונר ולולב עליהן יברך מגלה,
והחלק אחד כל אצל ומפורסם ידוע וזה. שהחיינו,
דבר ורכישת האדם קניין שהיא מצוה, כל, השני
יברך עליה גם ומעקה, ומזוזה ותפילין ציצית כגון
מקונה פחותה זו תהי לא שהחיינו, עשיתן תחילת
ממה לזה וראיה חדש. בית בונה או חדשים כלים
הציצית על הזמן כת בר בדבר הבריתאד שאמרה
המצות כל שאמרה מה אחרי התפילין, ועל
השלישי והחלק והגיענו שהחיינו עליהן. מברכין
מתמיד האדם ואין תדירה שאינה מצוה כל
מיוחדת שאינה שאע״פ משום עת, בכל בעשייתה
למצוה מתמיד, חיובה ואין הואיל היא דומה בזמן,
כמו נו, שהחיי עליה מברכין ולכן לזמן מזמן, שהיא
ומקריב מנחות במקריב הבריתא שאמרה
הבן בפדיון בתלמודה שנתבאר וכמו, קרבנות
וכו קדשנו אשר שתים, מברך הבן 'שאבי
הבן שאבי במילה, עצמו זה )והקש( וכו'. ושהחיינו
שהחיינו יברך למה שנא, )דמאי( שהחיינו, מברך
ולא מילתו, על שהחיינו יברך ולא פדיונו על
ידוע להיותו בתלמוד, ולא בריתא ב זאת הזכיר
שהחיינו עליהן מברך המצות שכל. ומפורסם,
על התתחייב התלמוד, שאל לא הבן בפדיון הלא
באה אלא תתחייב, לא אם זמן ברכת זה
הוא והוא הואיל מברך, הבן האבי )השאלה(,
ומטיא הואיל מברך, הכהן או זו, במצוה המחויב
שהעניין ראיה, מכאן לידיה. הנאה ומחוור, ברור
באה לא והשאלה זמן, )ברכת( בלא אפשר שאי
חלקים הג' אלו הבאנו ולא שיברכנה מי על. אלא
או חלה שהפריש שמי לפי האחרים, להוציא אלא
יברך לא שטבל, טמא או מעשרות או תרומה
הואיל ודומיהן, המצוות אלו עשית על שהחיינו
שבארנו החלקים מן חלק בכלל. ואינן
*להרחבה ע״ע זו בסוגיה מצוה קיום על שהחיינו בקונטרס
ב. העומרðשהחיי ספירת על ו
12. הרי״ף על ר״ן פסחים מסכת סוף בספר וכתוב
שיש המאור בספירת זמן א״א טעם מה לין שוא
העומר… העומר דספירת דכיון השיב ז״ל והוא
אינו בעלמא לזכר אלא בדוכתיה אסיקנא דהכי
זכר אמר שבועי מני ולא יומי מני אמימר במנחות
מנהג ושבועות ימים מונין שאנו ואנו הוא למקדש
שלא ועוד לנו אין זמן להטעינו אבל בידינו הוא
הנאה שום בו שיש בדבר אלא זמן ברכת מצינו
ותקיעת לשמחה באה שהיא לולב נטילת כגון
דחס מגלה ומקרא שבשמים לאבינו לזכרון שופר
הבן אבי שמברך הבן ופדיון ופרקינן עלן רחמנא
יום ל' ששהה דכל נפל מספק שיצא לפי שהחיינו
לשום זכר בו אין העומר ולספירת נפל אינו באדם
מאוויינו בית לחורבן נפש לעגמת אלא הנאה
13 ת(פ פסח)עמוד הלכות נהיג המ ספר. מברכים אין
וספירת זמן העומר ספירת ועל חמץ בדיקת …על
. אב״ן במצוה הנאה ולא מעשה בו. אין העומר
וצ״ע
14 רנו סימן ד חלק רדב״ז שו״ת. אני השאלה בעיקר
אחרת למצוה הכנה שהיא מצוה שכל אומר
ופוטר העיקרית המצוה על שהחיינו שיברך תקנו
הכנה היא העומר ספירת ך הילכ שתיהן את
מהחל לך תספר שבועות שבעה דכתיב לעצרת
אלהיך לה' שבועות חג ועשית וגו' בקמה חרמש
בחג מברך באחרת תלויה מצוה שהיא וכיון
סיידמן אברהם הרב
ולכאן… לכאן ועולה השבועות גמר דאין ותו
לברך אפשר אי ולפיכך הספירה סוף עד המצוה
ולא מצוה חלק שהיא הספירה בתחלת שהחיינו
המצוה. בסוף שהחיינו מברכין שאין בסופה
15. תרסט( עמוד)סימן משה מטה שיציאתם לפי והנה
דכתיב האלהית, התורה לקבל היתה ממצרים
תעבדון ממצרים העם את בהוציאך יב( ג, )שמות
להודיע הזה, הספירה הזה, ההר על האלהים את
בשעת בתחלה עשו מעלה כי ודור דור בכל ולזכור
קבלוה לא מעלתה לגודל כי והוא רה, התו קבלת
עליהם שעברו עד מצרים מטומאת כשפירשו מיד
הנכר אלהי את להסיר נגמרו שבהם שבועות, ז'
ותכונתם שמלותם להחליף ויטהרו בקרבם, אשר
פי על ואף טומאתה. בזוב שהיתה זו כאשה
נקיים ימי ז' עוד להמתין צריכה זובה דמי, שפסקו
הדין מן לבא דיו אלא ם, יובלי ז' לשכינה ק״ו
סייע האלהים כי ימים. שבתות שבע שתהיינה
אתכם ואשא ד( יט, )שמות שכתוב כמו בטהרתם,
בתנועה כלומר אלי, אתכם ואביא נשרים כנפי על
הטבעי מנהג על כן יצוייר לא אשר ומהירה, . קלה
כן כי וגו', השבת ממחרת לכם וספרתם אמר ולזה
תענוגיהם מבית. ם הגרושי הטמאים ימי ימלאו
צער ימי הם הבחינה לשלמי האלה שהימים ולפי
, שאמרנו כמו שהחיינו לברך קבעו לא לפיכך
האשה שהחיינו תברך איך כי, מספרם בתחלת
אדרבה ימים, מספר תענוגיה מבית המגורשת
ימי מלאות תכף קבעוה אמנם לה. מבעי קינה
והוא חמשים, ביום המספר והשלמת הטוהר
עד אומרו תספרו השביעית השבת ממחרת
המקווה הכוסף הגעת שיום כלומר יום. חמשים
ע״כ החמשים יום. הוא
הוי לא דעדיין משום טעם נתן קלויזנר ומהר״א
הוא כי מצוה מכשירי ומיחשב המצוה גמר
ט״ז העומר ספירת. ()מהרי״ל שבועות בשביל
מ״ד ח״ד ה' נתיב ירוחם )רבינו וחוה אדם ובעל
עד מצותה גמר הוי דלא מסוכה, זה טעם דחה ע״ד(
דאיך כתב, מ״ץ ומהר״ם זמן ומברכין ימים. ח'
ברכה ונמצא אחד יום ישכח שמא זמן יברך
י״ט פסח מנהגים ()הגהות לבטלה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה