ישראל│ מדינת על תורני זום טבדי בנימין הרב
ישראל ארץ יישוב מצוות בעניין התוספות בעלי שיטת שני: שיעור
שמצמצם חיים, רבנו שיטת את נלמד. ישראל ארץ יישוב למצוות בנוגע התוספות בעלי בשיטת נעיין זה בשיעור
מצוותיה קיום לצורך רק הארץ יישוב מצות את. לכאורה זו עמדה על הפוסקים גדולי של התגובות את נראה
על נעמוד כן כמו הדורות. במשך לדבריו שנתנו שונות שנויות ופ ר האיכות ורבי הכמות קטני גירסא שינויי בספר
הארץ יישוב מצוות מעמד להבנת רבה משמעות בעלי אלו נוסחאות הבדלי. מגרמיזה ברוך לרבנו התרומה
בעלה את לכפות יכולה האשה האם בשאלה והירושלמי הבבלי דברי בין בסתירה ין נעי השיעור בסוף. לשיטתו ישראל– לארץ לעלות ו מהר״ם לדברי השונות הפרשנויות על העמוד לסתירה. מרוטנברג מהר״ם של יישובו
מכך העולות הנגזרות ועל מרוטנברג ולאחריה. המדינה הקמת קודם לארץ- העלייה מצוות לגבי
דף לקבלת כאן לחץ המקורות כאן. לחץ ביוטיוב בשיעור לצפיה.
להצטרפות בקשה להגשת כאן. לחץ הדיונים לקבוצת
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד2
תוכן ישראל ארץ יישוב מצוות בעניין התוספות בעלי שיטת … … … … 3
כתובות שבתוס' חיים רבנו שיטת א- חלק … … … … 3
דבריו על והאחרונים הראשונים ותגובת חיים רבנו שיטת הצגת … … … 3
התוס– מיסוד אינה בתוס' חיים רבנו 'דעת במרדכי ללשונו בתוס' חיים רבנו לשון שבין מהפער וראיה …. . 4
טועה בתלמיד שתדובר לומר שאין טוען החיד״א … … … … 5
לסתירה אחרים יישובים שבמרדכי חיים רבנו ללשון שבתוס' חיים רבנו לשון בין … … 5
ישראל ארץ ישיבת מצוות מעלת עצם לשלול חיים רבנו כוונת שאין הטוענים … … … 6
ב– חלק מגרמיזה יצחק ב״ר ברוך רבנו התרומה בעל שיטת … … … 7
מרוטנברג מהר״ם שיטת ג- חלק … … … …. . 7
ברא״ש שהובא כפי מרוטנברג מהר״ם ותי' והירושלמי הבבלי בין סתירה … … … 7
מהר״ם שי' ליישב השונות והדרכים הטור קושיית … … … … 7
סיכום … … … … … … 9
לעשות… מפליא … … … … 11
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד3
התוספות בעלי שיטת ישראל ארץ יישוב מצוות בעניין
חיי רבנו שיטת א- חלק כתובות שבתוס' ם
והאחרונים הראשונים ותגובת חיים רבנו שיטת הצגת
דבריו על
א. ישוב מצות את קבע שהרמב״ן ראינו הקודם בשיעור
וההתנחלות היישוב ב. הכיבוש, א. חלקיה: שלושת על, א״י
את לעומק למדנו היחידים. על בא״י הדירה חובת ג.
מעותה מש ואת המצווה חלקי שלושת בין השונים היחסים
. בזמננו
שאומרים שיש התוספות, בעלי בשיטת נעסוק זה בשיעור
הרמב״ן של שיטתו על חולקים. שהם
( בכתובות הגמרא ב. 1 על לכוף יכול שהבעל אומרת )
ממאנת– היא ואם לא״י, לעלות אשתו לגרש יכול הוא
על לכוף יכולה האשה השני, לצד וכן כתובה. בלא אותה
הוא ואם לא״י, לעלות בעלה את מקבלת היא לעלות ממאן
אחד אם הדין שהוא ממשיכה הגמרא כתובתה. זכויות מלא
בן\ הסכמת ללא מהארץ לרדת רוצה הצדדים הזוג. בת
שזוהי לציין יש דופן יוצאת הלכה מבני אחד מצווה שבגלל
מיוחדת הלכתית מציאות בכתובה, זכויותיו את מאבד הזוג
או 'מורד' דדים הצ אחד שבהם במצבים אלא קיימת שאינה
בהסכם שלו ההתחייבויות את מקיים. לא
( התוספות ג. 2 חז״ל שדברי ואומר הדין את מסייג במקום )
לעומת אך דרכים, סכנת היתה כשלא בזמנם, נכונים אלו
דרכים סכנת כשיש בימינו, , זאת גדול, כה והסיכון למרות
איש ה יוכל, לא ישראל לארץ לעלות גדולה מצווה שיש
ולהיפך. ישראל לארץ לעלות אשתו את לחייב
נוסף" דבר מחדש: תוספות דעכשיו חיים רבינו אומר והיה
וכמה בארץ התלויות מצות כמה יש כי בא״י לדור מצוה אינו
ולעמוד בהם ליזהר יכולין אנו דאין עונשין עלייה ם."
כאן שאין משמע חיים רבנו לפי הנוגע פרטי, דין של שינוי רק
לארץ- לעלות זה את זה לכוף הזוג בני של לכח גם אלא
ישראל בארץ לדור מצווה "אינו יותר: ורחב כללי."באופן
ד. חיים רבנו דברי ביסוד העומדים שהעקרונות לציין, יש
שונים פוסקים ידי על הובנו הנ״ל, בתוספות שהובאו כפי
שונות. בצורות
של הדיונים לכל בסיס שהיווה ביותר, הפשוט עיקרון ה
חיים, ר' בדברי הפוסקים הסביר דבריו של שבסופו למי (גם
דבריו, את )אחרת לעלות מצווה אין שבימינו ההבנה היא
שהפוסקים והיינו מצוותיה. לקיים אפשר אי כי ישראל, לארץ
שכל היא, חיים רבנו ששיטת הבינו ה מצוות לארץ עלייה
אפשר אי אם אך. מצוותיה לקיים כדי תמצי היכי היא ישראל,
בארץ– התלויות המצוות את לקיים לעלות מצווה כלל אין
ישראל. לארץ
מהמילים" העולה הכוונה: זו בא״י לדור מצוה אינו דעכשיו
אנו דאין עונשין וכמה בארץ התלויות מצות כמה יש כי
ולעמוד בהם ליזהר יכולין על ייה ערך וכל שהואיל והיינו ". ם
בה– התלויות המצוות מחמת הוא הארץ יישוב מצוות
בארץ– התלויות המצוות את לקיים אפשר אי כאשר ממילא
לארץ. לעלות עניין אין גם
מצוה אינו דעכשיו חיים, רבנו אומר "והנה הביטוי כן כמו
מהאמירה הארץ. מקודשת מתעלם ישראל" בארץ לדור
לעניין כללי ביטול כאן שיש משמע חיים רבנו אומר") יה ("ה
המעלה מעצם התעלמות כאן יש אומרת זאת לארץ. העלייה
מובן להיות יכול מצוה" "אינו הביטוי ישראל. לארץ לעלות
עניין או צורך שום שאין. כביכול
ה. שר היא חיים, ר' בהבנת יותר וקיצונית נוספת 'הבנה
אין עוד כל המצווה: קיום ופן בא לדורות קביעה יצר חיים
בארץ– התלויות המצוות את לקיים ביכולת מהותי שינוי
מ פטור יש הא ם עלייה להסתדר אפשר אי כי ישראל, לארץ
באופן שיתברר בשעה רק כדבעי. המצוות קיום מבחינת שם
חשש ללא מלאה בצורה המצוות את לקיים שאפשר מוחלט
ברירת חיים: רבנו שלפי ת אומר זאת המצווה. תתחדש אז –
מיוחדים במקרים ורק ישראל, לארץ לעלות לא היא המחדל
את לקיים שאפשר קביעה ותהיה המצב שישתנה באופן או
בארץ– התלויות המצוות בארץ לדור המחדל ברירת תחזור
ישראל1.
ו. רק לא חיים רבנו שלדעת שהבינו פוסקים יש כן, על יתר
ישראל לארץ לעלות חיוב שאין אין אף אלא הזה בזמן
רחב באופן מובן להיות יכול מצווה" "אינו הביטוי עניין.
לפיו מאד ה של הסגולות אותן כל עלייה אינן ישראל לארץ
1 נביא העניין להבנת הדיונים את שיראה מי תוכחה ממצוות. דוגמא היא המחדל שברירת יראה תוכחה למצוות בנוגע הקדמונים בפוסקים המצווה מקיום פטור יש מאד חריגים במקרים ורק תוכחה, מצוות. לקיים
לתרבות חדר חופש של ורוח ה״סמכות" ירדה הדורות במשך זאת, ם ע מצוות של היישום לכן ירדה. מאד התוכחה של שתועלת כך הציבורית
הצטמצ בדורנו תוכחה ם להוכיח שיכול מי אין כי, כך וכו'. ישגא וחוצפא, ברירת כללי, שבאופן לומר שניתן עד התהפך, זו למצווה היחס שבדורנו
ויוצאי מיוחדים במקרים ורק כלל, תוכחה מצוות לקיים אין ש היא המחדל של התורה מצות את בכך ולקיים זולתו, את להוכיח אכן יהיה ניתן דופן
טעות או נזק בכך שיהיה מבלי עמיתך', את תוכיח.'הוכח כי ניכר הש״ס מסוגיות היום. כל לאורך תפילין הנחת היא נוספת דוגמא
הסוברים בפוסקים שיטות יש ואף היום, ל כ תפילין להניח מקובל היה להניח לא היא המקובלת ההכוונה זאת עם תפילין. מצוות של עיקרה שזוהי תפילין מניחים וחריגים בודדים ורק בלבד, שחרית בתפילת אלא תפילין נקיות על בשמירה זהירות של בטענה זאת תלו הפוסקים היום. . במשך
מקום מכל נקיות, על לשמור כולים שי פרטיים אנשים שיש שודאי למרות ניקיון על לשמור שיכול שמי בנושא כללי פסק מלהורות נמנעו הפוסקים
היום– כל תפילין שיניח ממש לבודדים בזה ההיתר את. והותירו
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד4
התלויות במצוות לדקדק לנו אפשר שאי במצב שייכות
. בארץ
להדגיש, יש זאת עם ז. דבריו את דחו הפוסקים למעשה,
וכ״פ הפשוטה. הבנתם י פ על הפחות לכל חיים, רבנו של
משה הדרכי ברור אמנם, לקמן. שנביא נוספים וראשונים
להתייחס כשבאים בפרט בהם, ולדקדק בדבריו לעיין שיש
בדורנו הארץ ישוב למצוות בנוגע הפוסקים דעות. לשכלול
ח. להתייחסות זכו לא בתוס' שצוטטו כפי חיים רבנו דברי
בין בר" "המע בדור רק הראשונים. רבותינו בתקופת
בנימין רבי לדבריו. התייחסות החלה לאחרונים הראשונים
( זאב בנימין בשו״ת מתתיהו בן 3 רבנו של דבריו הביא )
לע אומר אני מקום דבריו״ומכל על והעיר: חיים, "ד נ
וכל ישראל, רץ בא הדרים לאותם הוא ומעלה גדול דשבח
ולתועלת הזה עולם לתועלת הקודש, עיר בירושלים שכן
וכו הבא עו."'לם
שאין חיים רבנו דברי את נקבל אם גם לדבריו, כלומר מצווה
כיום שיש בוודאי ישראל, בארץ לדור מעלה בארץ לדור
במילים זאב הבנימין שפתח ממה נראה הזה. בזמן גם ישראל,
לענ״ד– אני ""אומר קצת משהו אומר שהוא מבין שהוא
הארץ יישוב ת מצוו את רוקן חיים רבנו חיים. מרבנו שונה
והבין בה, התלויות מצוות לקיים אפשר שאי זמן כל לחלוטין
הארץ ביישוב ומעלה עניין אין גם שממילא זאב הבנימין
אם שאפי' ולטעון לחלוק זאב הבנימין בא זה על הזה. בזמן
ערך שיש ודאי מקום מכל לארץ לעלות מצווה" ש״אינו נקבל
בה להתיישב גדול. ועניין
הקד השל״ה ט. ( וש 4 ישראל ארץ קדושת במעלת עוסק.)
נסובים דבריו עיקר עצמית היא הארץ שקדושת כך, על
וכו– עדן גן כנגד מכוונת 'שהיא לדור מצווה יש וממילא
הכרעת את מבסס הוא וכו'. בחורבנה כשהיא גם בה
ה שמצוות הפוסקים, עלייה גם נוהגת ישראל בארץ והדירה
זאת- עומת ל בימינו. ונדחו יחיד דעת הנם חיים רבנו דברי
. מההלכה
ההנחה לפי אפי' חיים רבנו מסקנת נגד טוען השל״ה
תלויה הארץ יישוב שמצוות כנ״ל) שולל (שהשל״ה
בה לקיים קשה כי ישראל בארץ לדור מצווה ואין במצוותיה,
זאת" שולל השל״ה: מצוות. יכולין אנו דאין שאמר ומה
ליזהר יכולין אין דלמה אצלי. מובן אין הדבר, ה ז בהן, ליזהר
אלו". בדבריו להשגיח אין כן על המונע. הוא ומי
( המהרי״ט י. 5 שלאחר בדור חי אשר המבי״ט, של בנו )
בשלוש כך על והשיג חיים רבנו דברי את הביא יוסף, הבית
: טענות
: ראשית" מצות כמה איכא דהא הוא תימא דבר
לה ירצה אם לקיימן שיכול תחייב" זאת ומוכיח
ניתן לא וממילא בארץ, התלויות רבות ממצוות
ישראל בארץ המצוות את לקיים אפשר שאי. לטעון
שניה": טענה היא התורה מן מצוה א״י דישיבת
"… המצות במנין ז״ל הרמב״ן מנאה אם אפילו ולכן,
ישראל– בארץ המצוות את לקיים אפשר אי ההלכה
ולדור ישראל לארץ עלות ל מצווה שיש הרמב״ן כמו
בקיום ותלות קשר שום ללא בה, התלויות מצוות ה
בארץ.
מההלכה נדחו חיים רבי דברי שלישית: טענה
– ליתא הרא״ש ""ובתוספות רא״ש שתוספות והיינו
. אותם הזכיר לא – שתוספות חשוב כך כל זה מדוע
זה עניין חיים? רבנו דברי את הזכיר לא רא״ש
בהרחבה מתבאר מהרי״ט של אחרת. בתשובה
התוס– מיסוד אינה בתוס' חיים רבנו 'דעת וראיה במרדכי ללשונו בתוס' חיים רבנו לשון שבין מהפער
( המרדכי יא. 6 דבריו אך חיים, רבי דברי את מביא )
שונה משמעות: מקבלים רבינו כתב כו' לעלות אומר "הוא
בדרכ שלום שהיה בימיהם מילי דהני בתשובה כהן חיים ים
ליה דהוה לכופה יכול אינו משובשים שהדרכים עכשיו אבל
חיות גדודי למקום להוליכה חפץ כמו."…ולסטים
לארץ לעלות מצווה שיש חיים רבנו שדעת משמע זו מלשון
את או הבעל את לכפות אפשר שאי אלא ישראל, האשה,
שמשם בתוספות שראינו מה את סותר וזה דרכים. סכנת בגלל
שאין עולה אי בגלל בימינו ישראל לארץ לעלות כלל מצווה
הזו הסתירה בארץ. התלויות המצוות את לקיים האפשרות
נידונה שבמרדכי חיים רבנו לבין שבתוס' חיים ר' לשון בין
. באחרונים
( המהרי״ט יב. 7 בשם הנ״ל הנוסחאות ב' שבין ביחס דן )
ישראל לארץ שיעלה שנדר באדם לגבי בתשובה חיים רבנו
לו ואין עני הוא איש שאותו היא הבעיה בן. לו ולד יו אם
הוא כן ועל ישראל, לארץ ייסע אם כלכלית להסתדר יכולת
נדרי על נשאלין שאין הכלל למרות נדרו, את להתיר מבקש
זו בשאלה יש נידונים כששני מדוחק. אלא (הקדש): מצווה
כ׳נדר נחשבת היא ישראל לארץ לעלות הבטחתו האם
זה נדר להתיר מקום יש אעפ״כ האם ואם? כן, מצווה',
עפ״י עונה המהרי״ט הרא״ש תשובת את התיר דומה שבנידון
טענה מתוך ישראל", לארץ "ללכת שנדר אדם של נדרו
לארץ לעלות נדרו ולכן מצווה אינה זו ישראל לארץ, לעלות ש
לארץ שלעלות הרא״ש סבר מדוע להתרה. ניתן ישראל
מצווה איננה? ישראל
רבו המהרי״ט של מכיון הוא הרא״ש היתר של שטעמו הסביר
מצווה בימינו שאין חיים, רבי כשיטת להלכה סובר שהרא״ש
כלל ישראל לארץ! לעלות
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד5
המהרי״ט שהרא״ש רבו, בשם שהביא זה הסבר דוחה עצמו
טעמים משלושה חיים, כרבי: סובר
דבריו את הביא לא רא״ש בתוספות הרא״ש, ראשית
סבר לא שהרא״ש למד אתה מכאן חיים רבי. של
חיים רבי הרב כמו. שהלכה
זה וכו' בעלה על לכוף יכולה שאשה מה כל, שנית
שכתב כמו היום גם קיים וזה א״י, ישוב מצוות
שהעבד דומה נידון לגבי הרמב״ם פסק וכן הרמב״ן.
את לכוף יכול לשחרר רבו לארץ לעלות שיוכל כדי ו
מצוה שיש היא פסוקה כה הל שלמעשה הרי ישראל.
ישראל לארץ. לעלות
והיה התוס שדברי מוכיח המהרי״ט ', שלישית"
" בא״י לדור מצוה אינו דעכשיו חיים רבינו אומר –
אלא כלל, התוספות מדברי שאיננה הוספה היא
" זה דבר על לסמוך ואין היא, טועה תלמיד הגהת
."! כלל
בשיטת ם מה בקי שאין והרא״ש, שהר״מ היא לכך הראיה
, התוספות ועוד, כלל. חיים רבי דברי את הביאו לא שמדברי
כך שונה, באופן חיים רבי תשובת את שמצטט הנ״ל, המרדכי
בא״י, לדור מצווה ישנה שאכן אין סכנה שיש שבשעה אלא
לא״י– לעלות אשתו על לכוף יכול הבעל שאין רואים מהם
בת.'וס שלפנינו חיים רבנו של הנוסח על לסמוך
להלכה חשוב חידוש המהרי״ט מחדש כך מתוך. יב
שנדר שמי אמר הרא״ש מדוע מסביר הוא שבאמצעותו
שעליו הנידון מצווה. נחשב זה אין ישראל, לארץ לעלות
שנדר מי לגבי היה הרא״ש נשאל '" ישראל לארץ,"' ללכת
וליישב בה לדור התכוון לא אך בלבד, ארעי ביקור לצורך
לצורך שלא ישראל לארץ נסיעה של ולה הפע ואכן, אותה.
מצווה דבר נחשבת אינה. לביקור רק אלא בה, ודירה יישובה
לא עדיין מקום מכל בא״י אמות ד' ללכת מעלה שיש והגם
נדרו את הרא״ש התיר ולכן נדרים. לעניין "רשות" בכלל, יצא
הרשות נדרי. כשאר
יג. לציין יש ( שהמבי״ט ימש שש המהרי״ט, של אביו 8),
של מקרה של לנידון התייחס יוסף, הבית של דינו בבית
יכול שהוא ממאנת, ואשתו ישראל לארץ לעלות שרצה בעל
דן המבי״ט במדרש. שנפסק כפי כתובה, ללא לגרשה
דבריו בתוך הזה. בזמן האשה את לכוף אפשר האם בשאלה
חיים רבנו את מביא לא הוא אך חיים. רבי את בדבריו מזכיר
רק הדן המרדכי, שהזכיר חיים רבנו את אלא ת שבתוספו
שכבר לכך, רמז מוצאים אנו מכאן דרכים. סכנת מצד
המבי״ט– מהרי״ט- של אביו רבי של לגרסה משקל נתן
יותר הנכונה גירסה בה וראה במרדכי, הנמצאת, חיים
ש עלייה ברמז במבי״ט שמובא מה להלכה. לסמוך ניתן
במפורש- בנו בדברי נמצא שאין בתוספות חיים רבי שדברי
עטו מפרי טעות הינן ישראל, לארץ לעלות מצווה בזה״ז
בלבד טועה תלמיד. של
יד. בשו״ת גם ( צדקה מעיל 9 ג״כ הסכים ) של דבריו ל
המוזכר חיים רבי שאותו דבריו את ומקבל המהרי״ט
לסמוך שאין תלמיד, הגהת הינה בתוספות עלייה. להלכה
במשך (כמו״כ משפט שער בספר ב כת שכן מציין והוא
אבני כולל זה, בעניין מהרי״ט דברי את ציטטו רבים הדורות
ואכמ״ל.)נזר
טועה בתלמיד שתדובר לומר שאין טוען החיד״א
( החיד״א טו. 10 הגהת שזו המהרי״ט דברי את מביא )
כך– על ומעיר תלמיד, לגמרי נדחו חיים ר' שדברי שאע״פ
הוא טועה. בתלמיד ובר שמד לטעון אין עדיין מההלכה
ראיות מספר לכך: מביא
ב התוספות פסקי כתבו" מצוה דאין אמר חיים הר״ר
." ישראל בארץ לדור עכשיו התוס פסקי את 'והנה
א שכתבו ודאי אך כתב מי יודעים 'איננו
יש שאכן סברו שהראשונים מוכח וא״כ מהראשונים.
תלמיד בהגהת מדובר ולא חיים, הר״ר של כזו דעה
טו. עה
והרמ״א הב״י (בדור קדמונים פוסקים, מספר
הביאו לאחרונים) הראשונים שבין המעבר בתקופת
שהביאו מכך והנה עליו. וחלקו חיים הר״ר דברי את
טועה– בתלמיד שמדובר טענו ולא אותו משמע
"לא ו דחויה שהיא אלא דעה כזו יש שאכן שהבינו
. ח״ו תלמיד דברי שהם לומר דעתם על "עלה
לס טז. חיים רבי בדברי סתירה ראינו לעיל, : כה עד יכום
בזמן בא״י לדור מצווה שאין מובא בתוספות אחד שמצד
מצווה שיש רואים אותו שמצטט במרדכי ומאידך הזה,
לכפות ניתן שלא אלא בא״י, לדור בזה״ז עלייה מצד בלבד
עת באותה שהיתה הדרכים. סכנת
בכך זו, סתירה יישב שהמהרי״ט ראינו את לחלוטין שדחה
שהשתרבבה תלמיד כטעות בתוספות, חיים רבי של. הציטוט
רבי סברת זו בוודאי אלא כך, לומר שאין טען החיד״א ואילו
את ליישב ניתן כיצד לדוכתא, קושיא הדרא וא״כ עצמו. חיים
בשיט הסתירה לדבריו בתוספות, המובאים דבריו בין ו ת
במרדכי? המובאים
שבתוס חיים רבנו לשון בין 'ירה לסת אחרים יישובים שבמרדכי חיים רבנו ללשון
( שלמה לב בשו״ת יז. 11 רבי בדברי הסתירה את יישב )
אחרונה ומשנה בו, חזר חיים רבי פשוטה בצורה חיים,
[ו]נראה כזו בצורה " העיקרית: היא במרדכי: המופיעה "
." לו יפה וכך חובתו כך כי אלה, מדבריו בו שחזר
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד6
מו נוסף, יישוב יח. ב בא ( שיש אבני שו״ת 12 שהסביר )
את זה משלימים שבמרדכי חיים ורבנו שבתוס' חיים שרבי
הבעל היה בזה״ז לא״י לעלות מצווה היתה שאם והיינו זה.
שהואיל והיינו סכנה. שיש למרות אשתו, את לכוף יכול
שלא [מסתבר לסכנה כ״כ לחוש אין אז ומצלא מגנא ומצוה
מצוה שאין אחר אך חשש]. ל אלא מוחשית, בסכנה מדובר
ממילא אז ר״ח כוונת שאין מדבריו ונראה לסכנה. חוששים
אי סכנה ליכא אפי' אז שהרי לא״י לעלות כלל מצווה שאין
אין חיים ר' ולדעת ואיל ה אלא לא״י. לעלות לכפות אפשר
כח אין אז ישראל לארץ לעלות גדולה כך כל מצווה בזה״ז
אשתו אתא לכפות לבעל לאפשר בכדי זו מועטת במצווה
ה״אבני-שיש" בעל מדגיש זאת עם להסתכן. לא שאנו
אדרבה- אלא חיים כרבנו פוסקים " דלדידן מינה ונפקא
לסכנה חיישינן ולא דינא להאי ליתיה לדור מצוה דקי״ל
לשון לישב יש וכן רע, דבר ידע לא מצוה דשומר משום
המרדכי".
מעלת עצם לשלול חיים רבנו כוונת שאין הטוענים ישראל ארץ ישיבת מצוות
תלמיד ש הנ״ל המהרי״ט דברי את (שדחה החיד״א יט.
חיים רבי דברי את כתב )טועה שאינו כך תוספות את הסביר
עצם מצד ישראל לארץ לעלות העקרונית המצווה את סותר
ישובה מצוות בה התלויות למצוות קשר בלי )(גם היינו ו.
ש שאף הוא חיים רבנו שטען מה א״י ישוב מצוות, שיש
מכניס ישראל לארץ שמגיע מי דבר של בסופו מקום, מכל
על בה לשמור שקשה נוחה לא לסיטואציה עצמו את
בכל. האזהרות בה ולהיזהר ההלכות
שגם מאד ייתכן חיים, רבי בדברי זו הבנה ולפי הרמב״ן
במצווה אדם לחייב אפשר אי כי הלכתית. ברמה לכך יסכים
אותה2. לקיים אפשרות לו שאין
שקשה בארץ התלויות מצוות שיש מסביר החיד״א ואכן,
להיכשל ועלול שונים, הלכתיות ספקות מחמת לשמור, מאד
חיים רבי זה, ומצד בהן. להיזהר יכול שאינו שונים בעונשים
הלכתיות לבעיות דוגמאות נותן החיד״א זו. בדעה היחידי לא
בם שנתקל יושב ה ב ארץ הבעי. היא המרכזית ה ספיקות שיש
השלכות מאד הרבה לו שיש (מה השמיטה שנת היא.)מתי
השיטות, לכל נחוש אם מבחינה בא״י החיים כלכלית, יהיו
מה ואין האדמה את לעבוד שאסור מפני (הן אפשריים בלתי
וירקות פירות על שביעית קדושת איסור מפני והן.)לאכול,
ממשיך: החיד״א רבנים עפ״י הנז' המנהגים קבעו נ "ועתה
בספק הענינים כל היו עדיין חיים ה״ר בזמן אבל לחוש. ואין
2 בימינו גם לדוגמא: המזבח את להקים מצווה יש תמידים עליו. ולהקריב
בפועל לעשות. זאת כיצד יודעים או יכולים איננו ש אלא, שיקים שמי ברור
קרבנות שם ויקריב הנכון המיקום שזהו בוודאות לדעת בלי מזבח – יעשה
אינו עצמו האדם אך קיימת, המצווה כן אם הפרישה. לו ועדיפה עבירה לקיימה אפשר אי פשוט כי בכך. מצווה
והן ומעשרות בתרומות הן בא״י הדרים נכשלים והיו
והיתה וכיוצא ביעור לנהוג יש אם והן שנה באיזו בשמיטה
גדולה."תקלה
והיינו שהחיד״א ספיקות לפשוט ניתן שבה הדרך את מסביר
לה כא ישראל גדולי ידי על הוכרעו שלא על קודמים: בדורות
ישראל חכמי גדולי קיבוץ ידי בשאלות ולהכריע לדון יחד
ההלכה את לקבוע החכמים התקבצו לא חיים ר' בזמן! הללו
להכריע– החכמים שהתקבצו אחר ואילו בא״י, אפשר
בש גם להכריע ועל, הקודם בדור הוכרעו שלא קשות אלות
העלי את לאפשר זה ידי ישראל לארץ י! ה
כ. מצאנו כן כמו יאיר( חוות שו״ת ב 14 ) זו להבנה רמז עוד
הארץ יישוב מצוות את שולל הוא שאין והיינו חיים, בר'
שה הקשיים מחמת רק אלא "בעצם" עלייה יוצרת לארץ
ידיעת אי מחמת בא״י עבירות יעשה אדם שאכן והסכנה
המצוות קיום. דרך
ומסביר הקבלה, בלימוד יאיר החוות בעל עוסק בתשובתו
אנשים יש שני מצד אך חשובה, מאד מצווה זו אחד שמצד
הכיצד זו. במצווה? וק לעס ורשאים שראויים מועטים מאד
יש אך מאד, גדולה מצווה להיות יכולה: יאיר החוות מסביר
ומניעות תנאים הרבה אנשים רק שבפועל כך קיומה, ל
מוע טים נותן הוא אותה לקיים ויתחייבו. יוכלו לדבר דוגמא כ
את גדולה היא עצמה המצווה: ישראל ארץ ישיבת מצוות
יאיר החוות אליה. להגיע רבות מניעות יש בפועל אך מאד,
את המעביר עוני חשש דרכים, סכנת המניעות: כלל את מונה
המניעה את מביא הוא דבריו ובכלל וכו'. דעתו על האדם
התלויות במצוות להיזהר יודעים אנו שאין חיים רבנו ן שמציי
א״י ישוב חיים רבי שלדעת לומר אין שלדעתו הרי. בארץ
ו צ מ אינה שבסך אלא מעיקרא, מצווה ה התבטלה לא כי ה,
א כי בא״י, לדור יכול לא האדם הכל הוא ין את לקיים יכול
רוצה שהוא שהמצווה וחושש בארץ התלויות המצוות
אחרות עבירות תג. רור לעשות
כא. : לסיכום שאין חיים רבי דברי את שהבין מי שיש ראינו
ישראל– בארץ לדור כלל מצוה שאמר או למעשה, עליו חלק
בו חזר, שהוא התבטלה המצווה אין שלדעתו הסביר או
שהסביר או לגמרי, טועה תלמיד של דעה שזו. או
ש שהחיד״א, ראינו עוד בתלמיד שמדובר האפשרות את שלל
שאכן או אופנים. בב' חיים רבנו דברי עם מתמודד, טועה
דחויה, דעה וזוהי עליו חולקים כולם כוונת שאין לחלופין או
לפי המצוות. בקיום הארץ יישוב מצוות את לתלות חיים רבנו
על זה נחלקו לא כלל חיים ורבנו שהרמב״ן אפשר זה הסבר
שה זמן שכל והיינו זה. עלייה ממשיות עבירות גוררת לארץ
מהן– להתחמק אפשר שאי להורות אפשרות שאין יודו כולם
שאחר יודו כולם ומאידך בעבירות. ולהיכשל לארץ לעלות
שיש הרי בארץ התלויות המצוות את לקיים הדרך שהתבררה
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד7
בה התלויות המצוות בגלל רק לא אך לארץ, לעלות מצווה
ייש מצוות עצם מצד אלא ה וב ארץ.
כב. אפשר רבנו נת ת ב הב המחלוק את לתלות שניתן לומר
חיים, התוספות לשון. בניקוד קראנו כה עד שדעת בתוספות
היא חיים רבנו ו צ מ אינו "דעכשיו " בא״י לדור ה – שהמצווה
התלויות המצוות את לקיים כשא״א קיימת אינה בארץ לדור
התלויות מצוות בקיום תלויה הארץ יישוב מצוות כי, בארץ
בה הביטוי צדקה המעיל מהשל״ה, נראה.)(וכך "אינו
כלל מצווה אין כאילו מובן ו. ה" צ מ
הו צ מ אינו "דעכשיו שונה: בניקוד זאת לקרוא גם ניתן אך
בא״י– "לדור אנחנו אך הרמב״ן, כדברי בא״י לדור מצווה יש
לעשות מצווים לא אפשרי בלתי זה כי הזה, בזמן בפועל. זאת
בשם התוס' שלשון כתוב מהפוסקים חלק שבלשון לציין יש
גם הוא כך מצוה". "אינו רק ולא מצוה" "אין הוא חיים ר'
כי (אם יותר משמע מצוה" "אין בלשון התוס'. פסקי בלשון
אינו שהאדם רק ולא כלל מצווה שאין מוחלט) באופן לא
מצוה "אינו הלשון שלפנינו בת."וס' אך מצווה.
ב– חלק ב״ר ברוך רבנו התרומה בעל שיטת
מגרמיזה יצחק
כג. את שתלה חיים, רבי דברי את שהבינו שיש לעיל, ראינו
בארץ, הישיבה מצוות זה בעניין מצוותיה. את לקיים ביכולת
התרומה בספרו יצחק ב״ר ברוך רבנו שיטת שכן שטענו יש
( 15 וכותב ישראל, ארץ מעלת את גדיל מ המחבר זה בספר ).
להיות זוכה בה התלויין מצות מקיים בה הדר שכן "וכל
הקב״ה". של במחיצתו
זיסברג יעקב הרב ( מלשונו דייק מקיים בה "הדר כתב ש 16)
– "מצוותיה היא לדעתו ישראל ארץ יישוב מצוות שעיקר
בה התלויות המצוות. מחמת
שבדור שלמרות תב כו התרומה נוסף. דיוק הביאו כן כמו
יכלו לא ולכן מטומאה להיטהר הזאה היתה לא האמוראים
טהרה- הטעונות בארץ התלויות מהמצוות חלק לקיים מכל
חבתן מפני ישראל לארץ עולין היו הכי מקום״אפילו
תרו״מ" ומפרישין התלויות המצוות על דיבר הקודם במשפט.
.". . חיבתן מפני לארץ "עולין כתוב מכן ולאחר. בארץ משמע
שה לא ו בה התלויות המצוות חיבת מחמת היתה לארץ עלייה
עצמה הארץ חיבת. מחמת
היא התרומה בעל ששיטת טוענים יש עולה, דיוקים פי על
שה עלייה מעלתה מפני או היא הזה בזמן ישראל לארץ
שחובתן מצוותיה קיום לשם או מצווה] [שאינה הרוחנית
מצד ישראל, בארץ לדור "עצמית" מצווה ין א אך מדרבנן.
חיים רבנו בשיטת שהבינו שיש וכפי. עצמה,
( פרידמן יואל הרב כתב זו עמדה כנג ד כד. 17 פי שעל ),
התרומה–שי בעל של מדוייקות נוסחאות לדקדק דווקא
העל מצוות שלשיטתו והיינו ההיפך- את בדיוק מדבריו יה י
עצמית מצווה היא ישראל בארץ והד. ירה
– מצוותיה מקיים בה בתרומה""הדר ממש״כ לדיוק ביחס
ומקיים בה "הדר הוא המדוייק שנוסח פקידמן הרב מביא
– "מצוותיה: עניינים ב' כאן שיש והיינו החיבור. וא״ו עם
מצוות אף הוא בארץ. התלויות מצוות וקיום הארץ יישוב
התרומה" בעל הקדים שבתחילה מה ע״י טענתו מבסס אמת
חב כי בה" הדר איש ואשריו ישראל ארץ יבה פרט (ולא
כלום– המצוות )מעניין בה הדר שכן "וכל כתב מכן ולאחר
מצוותיה."ומקיים שמדובר להבין הדברים נוטים כן ואם
בשני עצמו. בפני ערך בעל הוא מהם אחד שכל עניינים
התרומה, שכתב הדקדוק לגבי וכן מפני ישראל לארץ "עולין
שגירסא פרידמן הרב מציין תרו״מ…", ומפרישין חיבתן
חיבתה היא""מפני בכת״י המתוקנת "חיבתן.)"(ולא וא״כ
"רק ולא ממצוותיה, חוץ עצמה, הארץ הוא שהעניין "נראה
. מצוותיה
מרוטנברג מהר״ם שיטת ג- חלק
מרוטנברג מהר״ם ותי' והירושלמי הבבלי בין סתירה
ש כפי ברא״ש הובא
כה. חיים רבנו לשי' קרובה אותה שמצאו נוספת שיטה
ואין שבה המצוות בקיום תלויה הארץ יישוב מצוות שכל
ישראל– בארץ לדור "עצמאית" מצווה מהר״ם שיטת היא
. מרוטנברג ב ראינו לעיל ( גמרא 1 את לכוף יכול שהבעל )
אבל להיפך. וכן לארץ, לעלות אשתו ( בירושלמי 18 ישנה )
אך לא״י, לעלות אשתו את לכפות יכול האיש שונה: דעה
ומה זה, חילוק פשר מה בעלה. את לכוף יכולה אינה היא
לבבלי הירושלמי בין המחלוקת? שורש
( הרא״ש 19 דברי את הביא ): מרוטנברג מהר״ם " רבינו פירש
הבית." בזמן נישנית ומשנתינו הזה בזמן דאיירי מאיר הרי
זמן על דיבר הבבלי ירושלמי, ל הבבלי בין מחלוקת שאין
שאין הזה, בזמן עוסק הירושלמי ואילו קיים, המקדש שבית
, לא״י לעלות אשתו את לכוף יכול הבעל ובו המקדש, בית
בעלה את לכוף יכולה האשה. ואין
הטור קושיית מהר״ם שי' ליישב השונות והדרכים
כו. ותנאיו מקומו מה התבאר טכנית שמבחינה אף אמנם,
ור– מק כל של לכך ההסבר מה קשה: הסברא מצד? אך
אשתו על לכוף יוכל הבעל רק שבו מצב שיהיה? מדוע
, ואכן ( הטור:"מ" המהר חילוק את מקבל לא 19) ואין
אותה. כופין למה הזה בזמן איירי דאי מספיק זה תירוץ אלא
כסתמא הבית לזמן הזה בזמן בין חילוק שאין נראה
'דמתני".
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד8
לירושלמי הבבלי בין מחלוקת, יש שאכן נראה הטור לפי
בעלה את לכוף יכולה האשה שגם הבבלי, כדברי והלכה
. בזה״ז
( הגר״א כז. מהר״ם ו הירושלמי דברי את מסביר 21)
על קיים המקדש בית שאין זמן שכל ומסביר, מרוטנברג
עבור לטרוח מוטל הבעל על ולא בארץ התלויות מצוות
ביאור טעונים הגר״א דברי, האשה. ( אליעזר והציץ 22 )
הבא: באופן הסבירו שאין זמן שכל סובר מרוטנברג מהר״ם
בנוי המקדש בית ה מצוות עלייה מצוות בקיום תלויה לארץ
בארץ התלוית. הנ״ל חיים רבנו וכשיטת, שבפועל מי כן, על
ולכן הגבר, הוא הארץ באדמת ולעבוד לחרוש שעתיד זה
ה חובת גם עלייה האשה על ולא הבעל, על רק היא לארץ
בארץ התלויות המצוות את לקיים בפועל עתידה. שאינה
מנת על לארץ, לעלות אשתו את לכוף יכול הוא וממילא
את לכוף יכולה אינה היא ואילו מצוותיה. את ה ב לקיים
שהרי בה, לדור תוכל שהיא מנת על לארץ לעלות בעלה
ה מצוות אין חיים, רבי לשיטת עלייה בפני עומדת לארץ
התלויות המצוות קיום לאפשרות סניף רק אלא עצמה,
המקדש שבית בזמן אך הבית. בזמן שלא זה וכל בארץ.
קיים עצמאית מצווה היא ישראל, . ארץ ל לעלות המצווה,
ש והיינו, קיים, המקדש שבית בזמן הארץ ישוב מצוות
ו הרמב״ן עצמה. כשיטת בפני, עומדת זאת לעומת לאחר
עצמה בפני עומדת אינה הארץ ישוב מצוות הבית, , חורבן
רבי כשיטת בארץ התלויות מצוות בקיום תלויה היא, אלא
חיים.
כמו המהר״מ דברי את ו ביאר כולם שלא להעיר, יש כח.
. הגר״א ( הדרישה 23 ארץ ישוב שמצוות מהר״מ את הסביר )
יכול הבעל ולכן הבית, שנחרב מאז במעלתה ירדה ישראל
כאשר בעלה, את לכוף יכולה לא אשה אך אשתו, את לכוף
בזמן א״י ישוב כמו קטנה מצווה ובשביל שמפרנס, זה הוא
את לפרנס חובתו את לקיים עליו להקשות בכוחה אין הזה,
מסיים" הדרישה: משפחתו. נטעה שלא כדי זה וכתבתי
מצוה דאין מהר״ם לפחות או ליה סבירא עלמא דכולי לומר
." חיים רבי וכדעת ישראל לארץ לעלות הזה בזמן כלל
לעלות עצמית מצווה יש בוודאי מהר״ם לדברי ולהסברו,
מאז עלתה במ ירדה שהיא אלא הזה, בזמן ישראל לארץ
הבית. חורבן
כט. הב״ח24 ( המהר את מסביר ") ם לשיטתו נוספת. בצורה
כמו בדיוק לארץ, ולדור לעלות מצווה יש הזה בזמן גם
המקדש בית. בזמן זמן ב שרק מרוטנברג מהר״ם שטען מה
המקדש בית בעלה– את לכוף האשה יכולה מחמת זה אין
הימצאותו עצם יש הסתם מן שאז גלל ב אלא ביהמ״ק, של
היתה האשה כזה בזמן בשפע. פרנסה ויש בארץ ברכה
את לכוף גם יכולה ך א א״י. מפירות אותה שיפרנס בעלה
לתקופה ביטוי שהוא הבית, חורבן לאחר שפע מספיק שאין
ופרנס ה ישראל- בארץ בעלה את לכוף יכולה לא האשה
איכא ו עכשי לומר דיכול א״י״כיון מפירות אותה לפרנס
דבטענה ומזונות פרנסה לשם אשיג לא ושמא מזונות דוחק
האשה". מכח הבעל כח יפה זו
ל. והנה תשובה( ב מרוטנברג המהר״מ 25 שיש כתב )
הזה בזמן ישראל לארץ לעלות מצווה שאין, אומרים אלא
הבית- בזמן רק כך" על ואומר לחלק דאין לבאר אני צריך
בזה" חיים רבנו על לחל. וק בא שהוא משמע זו. מלשון
"בזמן דווקא הירושלמי פי שעל סביר מ המהר״מ לא.
הבית- "בזמן (ולא אדמתן" על )"ויים שר שישראל האשה
" בעלה על לכוף: יכולה שישראל בזמן דכתובות דברייתא
הכי ואפילו הזה, בזמן דירושלמי וההיא אדמתן, על שרויין
פין דכו [קאמר] רוצה אינה והיא לעלות אומר דהוא היכא
כח יפה דבזה בכתובה, שלא תצא לאו ואם לעלות אותה
האשה". מכח האיש
מהר״ם, מלשון ש חזקה הארץ ישוב של המצווה ש הדגיש
יותר נראה אדמתן" על יושבין בזמן״שישראל יותר כהסבר
טענה לבעל אין אדמתן, על שרויים שישראל בזמן הב״ח:
לכופו ה יכול האשה ולכן פרנסה, וקושי כלכלית מניעה של
. לעלות
מהר״ם כוונת את לבאר ניתן אך לב. בזמן נוספת: בדרך
ולא כללי הוא המצווה תוקף אדמתן, על שרויים שישראל
שהאשה עד ה, גדול יותר היא הפרטית המצווה ולכן פרטי,
בעלה את לכוף. יכולה
בדרגת הבדל שיש שכתב לפרישה יותר מתאים זה הסבר
הזה לזמן הבית", מן "ז בין חילק שפרישה אלא המצווה.
הוא שהעיקר נראה מרוטנברג מהר״ם לשום לפי ואילו
הזה לזמן אדמתן" על שרויין שישראל "בזמן בין. לחלק
הבעל כח יפה אדמתן על שרויין ישראל שאין בזמן ממילא
בזמן ואילו פרנסה], מטעמי הנראה [ככל האשה מכח
אדמתן– על שרויין שישראל כדי גדולה מספיק המצווה
שווה יהיה שניהם. שכח
הרמב״ן כשיטת הוא המהר״מ זה, שלהסבר כן אם, ויוצא
שבזמן אלא הזה. בזמן גם ישראל לארץ לעלות וה מצו שיש
על "שרויין וישראל בא״י גדול יהודי ויישוב שלטון שיש
ימינו שב, יוצא כן ואם יותר. גדולה המצווה אדמתן"
האשה גם מהר״ם לדעת אדמתן, על יושבין, כשישראל
ישראל לארץ לעלות בעלה על לכוף. יכולה
גם הנ״ל בתשובה מהר״ם לשון את להכניס אפשר כן כמו
המצוות עיקר הגלות בזמן שאכן והיינו הגר״א, לכוונת
אדמתן על שרויין שישראל "בזמן ואילו בארץ, "התלויות
גם מקום ומכל עצמית. היא המצווה המקדש] בית זמן [לא
זו- שיטה לפי שבה אדמתן על שרויין שישראל ימינו ב
תוקפה במלא העצמית א״י יישוב. מצוות
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד9
לג. מרוטנברג כמהר״ם פסק לא שהשו״ע לציין יש כן. כמו
לציין יש גררא אגב ש ( סופר החתם 26 טוען ) שאף דעתו
להלכה כתירוצו לפסוק התכוון לא מרוטנבר״ג, מהר״ם
יכא דא בהא "אבל הבבלי עם הירושלמי את ליישב רק אלא
לא דילן שבש״ס כיון ס״ל לא בזה״ז מח״ל בא״י מצוה
בכך." מחלק מהר״ם מדברי כי קשה זו שטענה אלא
ביישוב שלו ההסבר את דסובר נראה בתשובה מרוטנברג
להלכה. והבבלי הירושלמי עיון. וצריך
סיכום
דברי את ראינו חיים רבנו ו וה צ מ שאין שכתב בתוספות, ו וה צ מ אינו או את לקיים יכול לא כי ישראל, בארץ לדור
. מצוותיה
פוסקים יש – הזה בזמן מצווה אין שכלל ההבנה לפי מדברי ואינו טועה, תלמיד רק זה ולשיטתם לגמרי, זו דעה שמחקו
. התוספות לבטלה כדי דרכים בסכנת די ולכן. טן ק המצווה ערך שלדעתו שהסבירו. יש בו חזר חיים שרבי שהסבירו יש
הדורות פוסקי אצל מההלכה נדחו דברי. ו מקרה שבכל שהעירו ויש
שהבינו יש ש והיינו - ו וה צ מ אינו האדם הזה שבזמן סובר חיים שרבנו בעיות כך מ יהיו אם אך לא״י, לעלות מצווה יש
זה היתר שייך לא כבר ש. בימינו ברור זאת עם לעלות. שלא עדיף הלכתיות
בעל ברוך רבנו את ראינו התרו מה הגירסא לפי המשמעות את משנה בו נוסח. ששינוי ה מצויה סובר שהוא להבין אפשר
הגרסאות לפי אך חיים], רבנו בשיטת הבינו שרבים [כפי בה התלויות המצוות בגלל היא הארץ ישיבת מצוות שכל
– המתוקנות התלויות ת המצוו את יש מזה וחוץ בארץ, לשבת עצמאית מצווה גם יש התרומה בעל לשיטת אדרבה
. בארץ
ה דברי את הבאנו לבסוף ירושלמי שלא בעלה, את לכוף יכולה לא שהאשה. כבבלי
הרא״ש יישוב את הביא ו מרוטנברג מהר״מ הזה בזמן הירושלמי ואילו הבית בזמן מדבר הבבלי. : מחלוקת שאין מסביר
אך הטור זה חילוק לקבל. מתקשה: מרוטנברג מהר״ם שי' להבנת הסברים שלושה ראינו למעשה
o הגר״א הסבר פי [על היא לארץ לעלות המצווה יים ק המקדש שבית בזמן מהר״מ שדעת ]הסביר אליעזר הציץ
כדעת, עצמית הרמב״ן ה מצוות הבית חורבן לאחר ואילו, עלייה כדעת׳ר מצוותיה, בקיום תלויה לארץ חיים
בתוספות.
o של המעלה הבית חורבן שלאחר אלא לא״י. לעלות עצמית מצוה ש י מקרה כבכל מהר״ם את הסביר הדרישה
להתפרנס שיתקשה לטעון כח יש ולבעל יותר, חלש לכפיה כתית ההל היכולת גם וממילא ירדה, המצווה
. בארץ
o הב״ח בזמנינו גם לארץ לעלות מצווה יש שבוודאי, הסביר הזמנים בין במצווה בחיוב הבדל כלל. ואין אלא
הבית– חורבן מאז שהתרחש כמו ישראל, בארץ פרנסה קושי שיש שבשעה יא ה מהר״ם שכוונת לא שה אה
עליו מוטלת הבית פרנסת שאחריות כיון בעלה, את לכוף. יכולה
תשובת שראינו אחר למעשה מרוטנברג מהר״מ ברא״ש שהובאה כפי מהר״ם שיטת בציטוט הסתפקו [ולא שהיא ]כפי
יושב שישראל ש״בזמן בו שמבואר, הרי אדמתם" על ין יכול האשה אף ה כפי זו לשון לבאר אפשר בעלה. על 'לכוף
כללית משמעות יש בדווקא לאו הוא מקדש ביתה [ועניין פרנסה בארץ שי האם היא העיקרית שהשאלה הסובר ]הב״ח
ה של הפרטי למעשה ויישובה) הארץ כיבוש מצוות (של המצוה ך ער ולכן יהודי, כל של ישראל בארץ והדירה עלייה
לעלות את. בעלה לכוף יכולה האשה שגם עד יותר, גדול
יכולה הזה בזמן האשה שאף שסוברים הראשונים ורוב הטור כשי' אלא מרוטנברג, כמהר״ם פסק לא השו״ע למסקנה
את לכוף גמורה3 הארץ יישוב מצוות יש הגלות בזמן אפי' שלהלכה יוצא כן ואם לארץ. לעלות בעלה.
3 המכירה היתר נגד הטענות שאחת לציין יש לעשות אפשר אי כן אם בה, התלויות המצוות בגלל היא ישראל ארץ שוב יי מצוות עניין וכל שהואיל היתה דסתרי תרתי זה שהרי החחשוב פיתוח לטובת לנכרי מכירה ע״י בארץ תלויות מצוותה הפקעת של. פעולה
ישראל ארץ שקדושת לבאר, עם בטוב-ט האריך י') (פרק כפתור-ופרח בספר "וכן אותה ודחה זו, לטענה התייחס טו) אות (מבוא הארץ שבת בס' הרב: מרן בה- דוקא התלויה ישראל ושלמות מעלתה יקרת מפני מעוטרת, היא לזה שמצורף אלא בארץ, התלויות המצוות מקדושת חוץ עצמה בפני מעלה, היא
משפעת היא ואדרבא כלן ות המצ מקדושת גם עליונה שהיא הארץ, קדושת שורש מיסוד האמורים חכם, פי דברי הם אלו בארץ… התלויות רבות במצוות
מן-הכח-אל- להוציא ואונו כחו בכל בודאי הוא שמחויב ויחיד, יחיד כל של הפרט ביחש גם המדה היא כך ואם כולן המצות קדושת על. מקדושתה את הפעל
ו״ישראל אלוה" לו שאין כמי "דומה ו עקב) פ' (ספרי תורה" אין "בגוים אשר בארץ-העמים, עצמו את ישקע ולא ישראל, בארץ להאחז לבא התשוקה, חיוב
שבחוץ- על-! הכלל אל ביחש הזאת הגדולה המצוה וערך שיעור לאין היא ומכופלת כפולה כמה הם- בטהרה זרה עבודה עובדי,"לארץ אנו אשר עת בכל כן
ד יד בזה מכירים אנו וקהל, עדה 'שות, נפ במכסת זאת לבבם תשוקת את לפעל מוציאים והם ישראל, לארץ- לשוב לבם לשום ישראל שמתחילים רואים, עצם- מצד שבתורה המצות כל כנגד השקולה הזאת, הגדולה במצוה ישראל את לזכות שהואיל. עצמותה התלויות מהמצות איזו של חיוב שע״י יזדמן, ואם
שהוא במה לקולא, הוראה מניעת או מצוה איזו של ההפקעה מניעת שע״י באופן, המצומצמת… והפרנסה הדחוק המצב לפי בארץ, הישיבה ענין יכבד בארץ
ארץ- ישיבת של והכללית הגדולה המצוה לענין עיכוב או ביטול יבא תורה, גדרי ע״פ אפשר בעל- כל על רמיא חיובא בודאי אז, ישראל- עיניו להיות הוראה,
ההכרח מפני מצוה איזו לשעה שמפקיעים למה בלל לחוש ולא ישראל, של בטובתם תמיד ולבו מצד- ישראל ארץ ישיבת כי-סוף-כל-סוף: שקולה היא עצמה
לארץ- לבא ישראל של שהמשכתם אלא, עוד ולא המצות. כל כנגד בכלל ממילא, יביא הוא אשר הקדושות, ולכל התשועות לכל היסודי הגורם היא ישראל,
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד10
בטומאת כלל דוגמתה על לחשוב אפשר שאי מאד, קדושה עלה במ בפרט, בארץ התלויות ומצות כלן שבתורה המצות כל לקיום ישראל, של ישועתם כללות
העמים." …ארץ במצוותיה– תלויה א״י יישוב מצוות אם השאלה כן, אם בה התלויות המצוות את לקיים אפשר כשאי ישראל לארץ לעלות מצווה יש האם השאלה מעצם חוץ
– המכירה היתר לשאלת נפלאה מינה נפקא יוצאת גם בה. יש
נטען אם מצוותיה– קיום בשביל רק היא הארץ ישוב מצוות שכל היא המצווה עיקר אם אך הארץ. יישוב לטובת המצוות להפקיע נוכל כיצד קשה שיהיה הרי
בארץ– ש״תלויות אלו הן והמצוות עצמה, מצד הארץ "ישיבת ות התלוי המצוות את להפקיע אפי' היתר דרכי למצא וראוי החוצב, על הגרזן יתהדר לא אז
הארץ ישיבת לקיים בשביל. בארץ
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד11
לעשות מפליא
זה בשיעור שהתבארו ובאמונה בהלכה ייחודיים וחיבורים חידושים
- הסוד בתורת התלויה מצווה מצוותיה– בקיום תלויה הארץ יישוב שמצוות זה במובן חיים, רבנו שיטת ידי על נדחתה
[אותיות העצמית בסגולתה תלויה ישראל ארץ ישוב שמצוות סובר הפוסקים של המרכזי הקו הפוסקים. ז- ושיטת. ]י
יט– [אותיות כן סובר חיים רבנו שאף יאיר והחוות החיד״א ללא הארץ של העצמית סגולתה את להבין אפשרות אין. ]כ
סודית בתובנה תלויה שמהותה ממשית מצווה לנו שיש יצא וממילא ב], ישראל ארץ [אורות הסוד. תורת
במצוותיה– תלויה א״י יישוב מצוות אם לה השא - הארץ של סגולית להבנה הקשורה מעשית מינה נפקא מעצם חוץ
בה– התלויות המצוות את לקיים אפשר כשאי ישראל לארץ לעלות מצווה יש האם השאלה נפקא יוצאת גם בה יש
המכירה היתר לשאלת נפלאה. מינה
לטובת המצוות קיע להפ נוכל כיצד קשה שיהיה הרי מצוותיה– קיום בשביל רק היא הארץ ישוב מצוות שכל נטען אם
בארץ– ש״תלויות אלו הן והמצוות עצמה, מצד הארץ ישיבת היא המצווה עיקר אם אך הארץ. "יישוב יתהדר לא אז
הארץ ישיבת לקיים בשביל בארץ התלויות המצוות את להפקיע אפי' היתר דרכי למצא וראוי החוצב, על הגרזן [הערה
3 קונקרטית הלכתי. ת משמעות יש הסודית לתפיסה כן אם ].
ש ראינו מרוטנברג מהר״מ בתשובת - מרוטנברג מהר״ם בשיטת חידוש ש״ישראל בכך וי תל א״י ישוב מצוות תוקף
אלה בימינו מרוטנברג, מהר״ם לשיטת שאף מבהיר זה נוסח אדמתן על."יושבין ומשגשגת– קיימת ישראל שמדינת
מוצאים אנו כן אם ישראל. בארץ לשבת פרט כל על חובה יש קיום זו- לשיטה שגם המצווה ה את מגדילה ת כללי
הפרטית המצווה. לב ][אות
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה