בס״ד
פרשת משפטים – בין מעמד הר סיני של יתרו לשל משפטים
שאלה: באיזו פרשה מסופר על כך שמשה עלה להר סיני?
בפרשת יתרו – המאורע של עשרת הדברות.
בסוף פרשת משפטים – ברית האגנות, עם ישראל אומר ״נעשה ונשמע״ ומשה עולה להר סיני 40 יום.
שאלה: למה הניתוק של 2 פרקים בין שני האירועים? ומה ההבדל בין שני האירועים שהתרחשו ממש בסמוך?
תשובה: נראה שיש הבדל מהותי בין שני האירועים:
מעמד עשרת הדברות – בני ישראל מקבלים עול מלכותו, ביראה:
1. בני ישראל אומרים ״כל אשר דיבר ה׳ נעשה״ – מרוב פחד.
2. חז״ל מספרים: ״כפה עליהם הר כגיגית״.
3. ״הגבלת את העם… השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצה. כל הנוגע בהר מות יומת״.
4. ״ויחרד כל העם אשר במחנה… ויחרד כל ההר״.
5. ההתגלות האלוקית היא התגלות של דין. יקוב הדין את ההר.
6. מה התוצאה? ״וירא העם וינועו ויעמוד מרחוק״.
7. ״ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות״.
מעמד ברית האגנות – בני ישראל אקטיבים, ושותפים, מקבלים באהבה:
1. ״וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״.
2. עם הנערים: ״וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה׳״.
3. שותפות – ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ״.
4. התגובה: ״וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״.
5. העולים רבים: ״וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל״.
6. נפגשים עם ה׳: ״וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר״.
7. אוכלים עם האלקים – ״וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ״.
8. רק אחר כך אפשר לקבל את לוחות הברית: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם… וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה״.
למה זה ככה? למה מעמד הר סיני מחולק לשני חלקים?
ביחס לתורה ישנם שני חלקים:
דבר ה׳ המוחלט הקבוע, שאיננו מבינים – פחד ויראה.
החלק שלנו בתורה, ״ותן חלקנו בתורתך״ – שותפות מתוך חיבור.
שאלה: איך מחנכים בדורנו לקיום מצוות?
בעידן של וולונטריות, של דמוקרטיה, האדם הוא שבוחר מה הוא מקיים ומה לא. אנחנו אומרים לו שלא הכל, יש מעמד מחייב של עשרת הדברות מתוך יראה ומחויבות, שמתפרטים לכל פרטי החיים כולל פרשת משפטים.
אנו צריכים לעשות גם אם אני לא מתחבר. גם אם אין חשק. גם אם אני לא מבין.
אבל לא מסיימים בזה. יש שלב קריטי בקבלת התורה – החלק שלנו בתורה. לשמוע. להבין. להיות חלק ממש.
גם באופן ההתפתחות ישנם 2 שלבים:
נערות – שבו עושים כי צריך. נעשה.
ואז גיל ההתבגרות – שואלים ומנסים להבין, ורק ככה מתחברים למצוות באמת. להבין. ״לבנת הספיר״. ״עצם השמים לטוהר״. לובן. טהרה. ואיך עם ישראל מגיב? ״ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו״. ברית של שותפות, ההתגלות היא התגלות רכה ומאפשרת. אנחנו רוצים לבחור בקשר הזה ולא רק שזה ייכפה עלינו מלמעלה.
הקב״ה רוצה ללמד אותנו שבנתינת התורה הדין קודם לחסד. קודם כל, החוק הוא חוק אלוקי ולא יצירה אנושית. הוא לא מוסכמה חברתית. הוא אבסולוטי.
אבל התורה מלמדת אותנו שאי אפשר להישאר שם. זה טוב להתחלה. זה טוב כדי להפנים את החוק כחוק אלוקי, אבל את החיים אי אפשר לחיות באופן הזה. משום שהאדם צריך לבחור, וללא בחירה אין אחריות.
לסיכום: קודם דין ואחר כך חסד. אי אפשר לוותר על ההכרה שהתורה והמצוות הן אלוקיות וניתנות מלמעלה. אולם אי אפשר גם להישאר שם. אם אין מרווח של הבנה, של למידה, של הפנמה, אזי אי אפשר לבחור.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה