כי תבוא שיעור
"היום הזה נהית לעם לה' אלוקיך"
הרב משה צוריאל
נראים מאד דברי רבי עובדיה ספורנו (בפירושו לדברים כז, ז, וכן בפרק כט פסוק ח) שבפועל נכרתה הברית בין ה' וישראל רק בבואם לארץ ישראל, להר גריזים ולהר עיבל, ולא בהיותם עדיין במדבר. וכן אותו פסוק: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" (תחילת פרשת נצבים) אמנם נאמר ונכתב ע״י משה רבנו בהיותם במדבר, אבל כוונתו היתה ליום שיעברו את הירדן, ותעמוד כל העדה כולה ליד הר גריזים, לשמוע דברי האלה והברית. כיון שקבלו עליהם לקיים בעתיד, נאמר כאן כבר "היום".
ישנו קשר ישיר בין כניסת ישראל לארץ לבין קבלתם עול מצוות. ולכן עשה להם ה' נס מיוחד שביום כניסתם לארץ הלכו באופן נסי מרחק רב, ששים מיל, עד שהגיעו להר גריזים ולהר עיבל (סוטה לו, א). כן בעניננו, מיד כאשר משה צוה לכרות ברית בהר גריזים ועיבל, והם קבלו עליהם לעשות כך, נחשב הדבר ל-"היום הזה נהיית לעם".
ברכות סג:
תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו.
ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש: הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם. וכי אותו היום נתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה! אלא ללמדך: שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו: תדע, שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית, וערב אחד אינו קורא — דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם.
שיר השירים רבה פרשה ב
בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא, ואלו הן, ר' יהודה ורבי נחמיה ר״מ ור' יוסי ורשב״י ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב, שלחו אצל זקני הגליל ואמרו כל מי שהוא למד יבא וילמד, וכל מי שאינו למד יבא וילמוד, נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהון, כיון שהגיע זמנם להפטר אמרו מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחים אותו ריקם.
נכנס רבי אליעזר בן יעקב ודרש (דברים כ״ז) וידבר משה והכהנים והלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהייתה לעם, וכי היום קבלו התורה והלא כבר ארבעים שנה שקבלו את התורה ואת אמרת היום הזה, אלא מלמד כיון ששנה להם משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות העלה להם הכתוב כאלו קבלוה היום מהר סיני לכך נאמר היום הזה נהייתה לעם לה' אלהיך, ואתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו בסבר פנים יפות עאכ״ו.
רש״י כט ג
עד היום הזה — שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב (לקמן לא, ט) ויתנה אל הכהנים בני לוי באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו' (לעיל כז, ט), היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום.
מלבי״ם
להבנת הפרשה נקדים ההבדל שבין ברית הר חורב שהוא מעמד הר סיני ובין ברית ערבות מואב. והוא כי במעמד הר סיני לא היה ההתעוררות מצד בני ישראל לקבל התורה אלא מצד ה' ששלח את משה להגיד להם דברים טובים כמו שבא בארך בפ' יתרו וה' נראה להם בהר סיני בקולות וברקים וענן כבד שתהיה נשרשת בהם היראה כמ״ש ויאמר משה וגו' ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ולכן אמרו רק כל אשר דבר ה' נעשה כדרך העושה מיראה שיאמר שיעשה ככל אשר יצווה ולא אמרו נשמע כי העושה מיראה אינו רוצה להבין כלל תכלית המעשה, רק אחרי ששמעו עשרת הדברים והמשפטים שבפ' משפטים ואחרי שקרא משה באזני העם את ספר הברית אז אמרו נעשה ונשמע שבתחלה יעשו מפני היראה וגם ישמעו ויראו להבין טעם הדברים והתחילו גם מצדם להתעורר להתקרב לתורת ה'.
אבל ברית ערבות מואב שהיה אחרי שאמר משה כל דברי התורה שכתבנו לעיל שנתלהבה נפשם להתדבק בה' וקבלו על נפשם בחשק נפלא לקבל כל התורה וע״י התעוררותם הבטיחם ה' כל הדברים שהבטיח להם מקודם בהר סיני ולכן אצלם תהיה השמיעה קודם המעשה שהשמיעה היא ההבנה. שכן דרך העושה מאהבה כשישמע צווי מאוהבו הוא משתדל לדעת תכלית חפץ אוהבו המצוה ומה תועלת ימצא במעשה הזה למען יוכל למלאות כל חפץ אוהבו לא למען דעת אם יש טעם לחפץ הזה יעשה ואם לא יעשה.
ובזה יבואר הפרשה וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר כאשר יבואר להלן כי עד עתה היו במדרגת בנים לה', ועתה נעשו במדרגת עם ה' וה' מלכם. ודרך המלך כשיצוה מה לעמו יצרף עמו גם מנבחרי העם. ולזה צריך עתה הכהנים והלוים שהמה הנבחרים לעמוד לפני ה' בעניני הקדושה. הסכת ושמע ישראל שתשמע ותבין. כדרך העובד מאהבה. היום הזה שסיים משה משנה התורה. נהיית לעם לה' אלהיך בעצמך קבלת עול מלכותו באהבה ודבקות כנ״ל שע״י משנה התורה נכנסו לברית ערבות מואב.
מהלך:
מה זה היום נהיית לעם?
הפשט — היום כשאתה עומד לפני הכניסה לארץ ישראל, וזה גם ההקשר.
כתב את זה הרב צוריאל — יותר חריף — שזה נועד להאמר בארץ ישראל עצמה. וכו'
מי כעמך. גוי אחד ולא אינון כו'
בגמרא לעומת זאת יש כיוון יותר 'מוסרי'.
רבי יהודה בברכות סג: ערך ההתחדשות בעבודת ה' בכל יום וכו'
אבל אותו אירוע מתואר קצת אחרת במדרש שיר השירים רבה ב וכו'
ושם — תשובה אחרת — קיבלו התורה בסבר פנים יפות.
מה זה אומר סבר פנים יפות? רש״י בהמשך הפרשה, גם כן על המילה "היום" מביא מדרש על בני לוי כו'.
[הרב שטינזלץ — הסוציולוגיה של הבערות, בנצרות — לפחות בעבר — חינכו לבערות]
זאת אומרת שהיום, זה לא רק לקראת הכניסה לארץ ישראל 'גאוגרפית' אלא בני ישראל 'התבגרו', עברו שינוי, הם עכשיו חפצים בתורה ולא מוכנים לוותר עליה כו'
המלבי״ם מרחיב את זה ובתוך דבריו — שינוי תפיסה לגבי הביטוי 'נעשה ונשמע'.
אנחנו רגילים שזה שבח — קודם נעשה כו', אך המלבי״ם אומר — מי שאומר נעשה, זה מי שלא ממש אכפת לו מה אתה אומר, ולמה אתה אומר. מי שעובד מאהבה רוצה לשמוע, להבין, לא כדי להחליט אם לעשות או לא, אלא כדי לעשות יותר טוב, להיות שותף.
וזה מה שבני ישראל עוברים בספר דברים.
שנזכה לעבוד את ה' באהבה ובשמחה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה