בשדה – המלך שדה אבל? איזה
בשדה – המלך ראשון מפגש
1. פרשת תורה לקוטי, לב ראה ב
״הנה ימות הם למה כי זה, ולהבין הרחמים מדות י״ג התגלות זמן הוא שבאלול נודע אלול ובין הכיפורים יום בין גדול הפרש יש… ובוודאי טוב יום ואינם החול הנה אך יובן משל פי על בואו, שקודם למלך אנשי יוצאין לעיר פניו ומקבלין לקראתו העיר בשדה כולם את מקבל הוא פניו להקביל לצאת שרוצה מי כל רשאין ואז פנים בסבר יפות פנים ומראה. אחריו הולכים הם הרי העירה. ובלכתו לכולם שוחקות ואחר כך בבואו סגולה ויחידי שבעם המובחרים זאת גם ואף ברשות אם כי נכנסים אין מלכותו להיכל על הענין וכך להקביל יוצאין אלול בחודש משל דרך פניו אור בשדה״. יתברך
צופים שדה
2. וַיִּקָּחֵהּו שְׂדֵה צֹפִּים אֶל רֹאׁש הַפִּסְׂגָּה וַיִּבֶן שִּבְׂעָּה מִּזְׂבְׂחֹת וַיַעַל פָּר וָּאַיִּל בַמִּזְׂבֵח.
3. מלבי״ם, מקראות גדולות (במדבר י״ד: כ״ג)
ומשטרי הכוכבים הוראת ע״י מארה עליהם להוריד לנסות רצה השפל, העולם ורעת צופים שדה ויקחהו והמזלות, הגלגלים על וצופים האצטגנינים עומדים היו שמשם צופים שדה ויקחהו והוראותיהם הכוכבים, מצפה – מזבחות שבעה שם – מארה להמשיך אחרות, ויבן והוראותיהם הכוכבים, מצפה – מארה להמשיך אחרות. הכוכבים שבעת מאת.
4. רש״ר הירש: פרקי התורות י״ב
על נא שורה חייך, את נא זכר, אשר והחסד הטוב ה׳ עשה לך דעתך תסיח אל ולעמך. וטובו ה׳ מחסה כאלו ותדמה, ראה מחייך כל עיניך למראה אז כי ה׳ מבלעדי הן מקום היה, נחשב האדם חיי בעד צופים שדה שהנהו, ושוחה ערבה למדבר אשר כמדבר היה, נחשב האדם חיי בעד צופים שדה שהנהו, ורק מידי אבותינו בו נסעו כי אבדון מות סכנת וצעד צעד כל על בו גם כי, עלינו מרחפת ואבדון מות סכנת.
לכלכל ומן מחסה נקבל שבשמים אבינו ראה חיינו. את והביטה העבר כל על עצמך על וההוה שלך רק הנם הנה אמנם, כי לדעת ונוכחת ושאל ומה׳. ה׳ ידי על, אם אז לך להתגאות. עוד תוכל.
בשדה – המלך שדה אבל? איזה
שדה בוכים
5. משנה אהלות י״ח: ד׳
״שדה בוכין״ – נטעת לא, ולא נזרעת, ועפרה טהור, ועושים ממנה תנורים לקדש.
6. רש״י (שם)
למקום ממקום מתים שכשמביאין בשדה כשבאין לקבור סמוך אלו נפטרין לעיר אותן ורוחצין אותן ומקבלין המקום אנשי ובאין להם והולכין ממקומן שהביאום שם אותן. וקוברין ממקום שהביאום לפי נדלדל רחוק על אלו ונתייאשו שם ונפל אבר אלו. (שכחה והניחוהו שם.)
7. הר״ש (שם)
״שדה בוכים״ – מקום והוא מתים בה שמפטירין המטה שם להושיב מזומן הקברות מן רחוק ומתוועדים עליו ואומרים שם ובוכים הוא שכן דכיון בה נגעו בעלים יאוש… משום הדין צידוק מתייאשים ליה והוה ממנה הבעלים לקלקלו. אסור רבים בו שהחזיקו כמצר (גזל).
8. שבחי הבעש״ט
אחד איש ליום נסע הבעש״ט בכדי תמימים ולילה יום ונסע לאור ובא נסיעתו. למהר יום ערב של הבוקר, עד כיפור סמוך אז מזעבוש. לעיר אני הנה בנפשו: אמר סמוך לעיר והסוס להתפלל כאן אעמוד מאד, נתייגע ובתוך הסוס ירעה כך אמר השינה. עליו גברה התפילה אחר מה בליבו: שעות? שתי עוד כאן אישן אם בכך מיגיעו ינוח הסוס הנה ואחר כך אסע במהירות היום חצות לפני אבוא בודאי שיהיה ואיך וכשניעור מאד. בשנתו ונרדם העגלה על. ושכב לעיר.
יום של השמשות בין שהוא ראה כיפור. היגיעות כל אחרי כי מאד, הרבה ונצטער שיגע לנסוע הבעש״ט ליום ביום להיות הוא מוכרח כיפור בשדה לבדו, כיפור סמוך ובאשמתו. לעיר ובכה וצעק יום. ובמוצאי היום וכל הלילה כל ליבו במר כיפור הנפש ובמרירות במהירות נסע אל הבעש״ט וכשבא הבעש״ט עשה אליו צחוק היה, והענין ממנו איש אותו היה שצריך להעלות אותו הכריחו השמיים מן, שבשדות עם תפילת בתפילתו. לכך.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה