כי תבוא תשפד' זכרון

בס״ד

פרשת כי תבוא- מלחמת שמחת תורה זכרון ומקרא ביכורים.

הדילמה- כיצד צריך להראות הזכרון בשילוב של שמחת תורה, כדי להציג את המורכבות אפתח במה שבמשך שנים נהגו בישיבת הכותל. 'הרב הדרי היה מקיף את הבמה ביחד עם לוחמי מלחמת יום כיפור, מקיף ובוכה, מקיף ובוכה. רק אחר הצהריים היו מתחילים הקפות שמחות'. האם גם השנה ראוי לנהוג כך.

כדי לענות על השאלה- ברצוני להנגיד בין מקרא בכורים לווידוי מעשרות.

דברים פרק כו פסוק א - יא (פרשת כי תבוא)

(א) וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ: (ב) וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית׀ כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם: (ג) וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְקֹוָ֛ק לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ: (ד) וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן הַטֶּ֖נֶא מִיָּדֶ֑ךָ וְהִ֨נִּיח֔וֹ לִפְנֵ֕י מִזְבַּ֖ח יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶֽיךָ: (ה) וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב: (ו) וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה: (ז) וַנִּצְעַ֕ק אֶל־יְקֹוָ֖ק אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע יְקֹוָק֙ אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עָנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶת־לַחֲצֵֽנוּ: (ח) וַיּוֹצִאֵ֤נוּ יְקֹוָק֙ מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹת֖וֹת וּבְמֹפְתִֽים: (ט) וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ: (י) וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֤ה הֵבֵ֙אתִי֙ אֶת־רֵאשִׁית֙ פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י יְקֹוָ֑ק וְהִנַּחְתּ֗וֹ לִפְנֵי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֔יתָ לִפְנֵ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶֽיךָ: (יא) וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ: ס

דברים פרק כו פסוק יב - טו (פרשת כי תבוא)

(יב) כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ: (יג) וְאָמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָאַלְמָנָ֔ה כְּכָל־מִצְוָתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא־עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֹתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי: (יד) לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֙נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי: (טו) הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ לַאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ: ס

הביטוי בפסוק- והיה, לעומת השקיפה.

בראשית רבה (וילנא) פרשה מב סימן ג (פרשת לך לך)

בכל מקום שנאמר ויהי משמש צרה, והיה שמחה

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן יד

א״ר נחמיה אפילו בשעה שאנו עושין צדקה לפניך מביטין אנו במעשינו ואנו מתביישין, אין לנו שעה שאנו באים בזרוע אלא בשעת ביעור מעשרותינו מן הבית שנאמר (דברים כו) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך כל ענין אותו פרשה השקיפה ממעון קדשך מן השמים, א״ר אלכסנדרי גדול כחן של בעלי מעשרות שהופכין את הקללה לברכה שבכל מקום שנאמר בו השקפה לשון צער הוא שנאמר וישקף על פני סדום (בראשית יט) וישקף ה' אל מחנה מצרים (שמות יד) בעד החלון נשקפה ותיבב (שופטים ה) וישקיפו אליו שנים שלשה סריסים (מלכים ב ט) כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפתאים (משלי ז) והשאר כלם פתרונם לשון צער חוץ מזו, השקיפה ממעון קדשך וברך ולא עוד אלא שהופכין קללה לברכה, א״ר נחמיה אפילו בשעה שאנו מביטין במעשינו יש לנו בושת פנים, בנוהג שבעולם אדם נותן שדהו לאריסות נותן הזרע והפעולה וחולק עמו בשוה, והקב״ה לה' הארץ ומלואה והוא מוריד הטל והמטר והוא משמר הכל ואינו מבקש אלא אחד מעשרה מעשר ותרומה אחד מחמשים הוי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים

מקרא לעומת ווידוי- על מקרא מגילה, לעומת לשמוע קול שופר, האם שמחת תורה דומה לר״ה או למועדי השנה?

חדושי הריטב״א מסכת ראש השנה דף לד עמוד א

אבל קבלה מרבינו האיי ז״ל אביהם של ישראל שהוא לשמוע קול שופר, ויש בזה ב' שאלות למה אין הנוסח על תקיעת שופר כמו מקרא מגלה שמברכין על הקריאה ולא על השמיעה, ועוד למה היא בלמ״ד ואינה בעל כיון שתקיעת שופר אפשר על ידי אחרים כעין מקרא מגלה שהיא בעל מטעם זה, והתשובה בשאלות אלו אחת דהכא שמיעת השופר היא עיקר המצוה וכונת התורה כדי שיעור אדם לחזור בתשובה וגם שיכוון לרצות למדת הדין ביום הזה, ואילו תקע ולא שמע לא יצא, ולפיכך תקנו הנוסח בשמיעה וכיון שהשמיעה אי אפשר לה (אי) על ידי אחרים היא בלמ״ד כיון שהוא עובר לעשייתה, אבל מקרא מגלה הקריאה עיקר משום פרסומי ניסא ואפילו קרא ולא שמע ולא הבין יצא מידי דהוי אנשים ועמי הארץ, וכיון שאפשר על ידי אחרים היא בעל

השפה שמדברים- שפה פרטית או לאומית

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לב עמוד א

/מתני'/. אלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה, ווידוי מעשר, קרית שמע ותפלה, וברכת המזון, ושבועת העדות ושבועת הפיקדון. ואלו נאמרין בלשון הקודש: מקרא ביכורים, וחליצה, ברכות וקללות, ברכת כהנים, וברכת כהן גדול, ופרשת המלך, ופרשת עגלה ערופה, ומשוח מלחמה

תורה תמימה הערות דברים פרק כו הערה נא

אך לכאורה צ״ע למה בודוי של בכורים צ״ל דוקא בלה״ק כמבואר לעיל בפסוק ה', ובפרט שבכמה דברים הוקשו בכורים למעש״ש כמבואר בפ״ב דבכורים ולפנינו בפרשה זו, ומה נשתנו בפרט זה. ונראה לומר משום דענין קריאת פרשת בכורים שונה מפרשת מעשרות בזה, שבבכורים תכלית הקריאה היא להשמיע ולפרסם ברבים את הדברים מה שהוא אומר, אשר בהם כלול תודה ושבח להקב״ה אשר על כן אומר בלשון רבים, וירעו אותנו המצרים, ויענונו ונצעק, ויוציאנו, ויביאנו וכו', ולכן כמובן א״א להגיד בלשון שהוא שומע כיון דעיקר התכלית הוא למען השומעים, ודילמא אותם השומעים אינם מבינים לשונו, ולכן צריך להגיד בלה״ק שהוא לשון כללי לכל ישראל, ואם יש בין השומעים מי שאינו מבין בלה״ק אין אנו אחראין לו, כיון דכלל ישראל שומעים אותו, ומצינו כסברא זו לענין לשונות קדושין במכו' קדושין ו' א', יעו״ש, משא״כ בודוי מעש״ש דכל עיקר הקריאה נתקנה בשביל עצמו וכמש״כ בשם האברבנאל, לכן ממילא צריך שיאמר בלשון שהוא מבין כדי שיתקיים התכלית שעבורו נתקנה הקריאה וכמש״כ, והענין מבואר:

כלל ופרט- עי' בלשון המשנה במסכת ביכורים כיצד מביאים את הבכורים, זאת לעומת מקרא בכורים, כמו כן המעבר מהכלל לפרט מאבותינו אלינו או להיפך.

משנה מסכת ביכורים פרק ג משנה ב

כיצד מעלין את הבכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו:

בכורים- (ג) וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְקֹוָ֛ק לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ

מעשרות- (טו) הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ לַאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ: ס

רמב״ם הלכות ביכורים פרק ד הלכה ג

הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה, ולאברהם היתה השבועה תחלה שיירשו בניו את הארץ, וכן כהנים ולוים מביאין וקורין מפני שיש להן ערי מגרש.

אורות המלחמה פסקה א'

כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו. היחידים הנספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממדת מיתת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בנין העולם בכל ערכיו ומובניו.

זמן המצווה והשמחה- עי' בזמן של מקרא ביכורים, לעומת הזמן של ווידוי המעשרות.

משנה מסכת ביכורים פרק א משנה ו

רבי יהודה אומר מביא וקורא מעצרת ועד החג מביא וקורא מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא רבי יהודה בן בתירא אומר מביא וקורא:

רבינו בחיי דברים פרק כו פסוק א (פרשת כי תבוא)

ושמחת בכל הטוב, וזמן שמחה הוא מעצרת עד החג שאדם מלקט תבואתו ופירותיו, אבל מן החג ואילך מביא ואינו קורא.

משנה מסכת ביכורים פרק ג משנה ג

הקרובים מביאים התאנים והענבים והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלם הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם הפחות הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם ושואלין בשלומם אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום:

רבינו בחיי דברים פרק כו פסוק א (פרשת כי תבוא)

ומקיף לתאנים אשכולות של ענבים מבחוץ. ומביאין בידם תורים בני יונה, שנאמר: ושמחת בכל הטוב, ואין שמחה אלא בבשר, והיו תולין בצידי הסלים תורים ובני יונה כדי לעטר את הבכורים

תיאור הסיפור- היסטורי רחב, פרטי הלכתי, דייקו בהבדלים בסיפור.

ביכורים- (ה) וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה … (ט) וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ:

מעשרות- (יג) וְאָמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָאַלְמָנָ֔ה כְּכָל־מִצְוָתְךָ֖

סיום הסיפור- בכורים שמחה, ווידוי מעשרות תפילה.

ביכורים- (יא) וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ:

מעשרות (טו) הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ

ההבדל ההלכתי בין תרומה לבכורים- עי' בלשון המשנה

משנה מסכת ביכורים פרק ב משנה ג - ד

משנה ג' יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן ויש להם שיעור ונוהגים בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית ובאריסין ובחכורות ובסקריקון ובגזלן הרי אלו בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים:

משנה ד ויש בבכורים מה שאין כן בתרומה ובמעשר שהבכורי' נקנין במחובר לקרקע ועושה אדם כל שדהו בכורים וחייב באחריותם וטעונים קרבן ושיר ותנופה ולינה:

הזכרון כמעצב זהות- עי' בפסוקים של מקרא ביכורים, האם מוזכר שם כאב?

(ו) וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה: (ז) וַנִּצְעַ֕ק אֶל־יְקֹוָ֖ק אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע יְקֹוָק֙ אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עָנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶת־לַחֲצֵֽנוּ

סיפור- מופיע במשמיע ישועה.

בזמן מלחמת יוה״כ, רבים היו מגויסים לצבא, ואלו שנותרו בעורף חשו, שלא ראוי לרקוד כשחיילינו נתונים בסערת קרב. היו אף תלמידים שטענו שאין מקום לשמחה בציבור ובפרהסיה בגלל המלחמה. אך הרב אמר בתקיפות: 'אנחנו נלמד את העם לשמוח'. הרצי״ה יצא עם קובץ תלמידים בריקודים לכיוון בית הרב הראשי, בדרך הצטרפו לתלמידים מעטים ממתפללי בתי הכנסת שבאזור. ובניהם גם אני (אביו של הרב ישראל אריאל). כשהגענו לרחוב המלך ג׳ורג' החלו לצעוק לעברנו אחדים מהעוברים ושבים, 'כיצד אתם רוקדים? איך אתם מעיזים בזמן בו חיילינו נמצאים בחזית? האינכם מתביישים?

הרצי״ה עצר והשיב בנחת 'מדוע אתה צועק, תראה את האיש הזה (אבא של הרב ישראל אריאל) הוא רוקד איתנו בזמן שיש לו ארבעה בנים שנמצאים בחזית במקומות שונים, הוא רוקד בשמחתה של תורה, בוא ותצטרף לריקודו'. ומוסיף הרב ישראל אריאל, באותו זמן בדיוק פגשתי את אחי הרב יעקב אריאל בחרמון. בשעה שהרצי״ה רקד שנינו היינו שרועים על הארץ, כשמעלינו שורקים פגזים. מי יודע אולי זכות הריקוד היא שהצילה אותנו.

והיה לעומת השקיפה, מקרא לעומת ווידוי, צורת האכילה לא אכלתי באוני לעומת שמחתי בכל הטוב, סיפור ההסטוריה לעומת הסיפור המקומי האישי.

השאלה כיצד מציגים את הסיפור- אופן הצגת הסיפור הוא החלק החשוב. האדם יכול לספר את סיפור יצי״מ בצורות שונות, במקרה בו אדם מספר את הסיפור בצורה לא נכונה לא מרוממת, המטרה לקבל כוחות.

הפער בין מקרא ביכורים לווידוי מעשרות- עי' בתורה תמימה כי תבוא כו' יג' שהבדיל מתי יכול להגיד בשאר שפות, ההבדל מקרא ביכורים הוא לכלל ישראל, לעומת זאת ווידוי מעשרות זה מקרא פרטי. כחלק מהזכרון יש להבחין בין פרט לכלל, ולרומם את הפרט לכלל. לדעת כיצד הפרט בא לידי ביטוי בתוך הכלל. אחד מזין את השני, השפות הם שונות.

מכתב שאחד הרבנים כתב, לדעתי זה ממש קיצוני.

הקדמה ראשונה*: במדינת ישראל (ובמערב בכלל) מתנהלת מלחמה (לא) שקטה על זהות ותרבות. זה הסיפור הגדול. כל השאר הערות שוליים. בצד אחד תפיסה לאומית, ציונית ויהודית, ובצד השני *תפיסת המדינה כחברת ביטוח למטיילים*. הפרט, בעיקר זה הנתפס כחלש או ליתר דיוק 'מוחלש' (וזו לא סמנטיקה), הוא חזות הכל. זכויותיו ולא חובותיו, ומילוי כל מאווייו גם אם יהיו מאוד מוזרים, הם הם מה שצריך להיות לנגד עינינו. והלאום? הלאום הושלך לפח האשפה. הוא נתפס כגזעני, לאומני ופשיסטי. יאיר גולן וזיהוי התהליכים, זוכרים? זאת בגדול הסיבה שחוק היסוד 'כבוד האדם וחירותו' חוקק בזמנו באישון לילה, בתמיכת 32 חברי כנסת, וזו הסיבה למלחמת הג׳יהאד נגד חוק היסוד 'הלאום' למרות שעבר ברוב של 62 (!) חברי כנסת בדיון פומבי שקוף.

לקחתי יסודות משיעור שמצאתי באתר של הר עציון הרב יהודה גולדברג, אבל שיניתי לגמרי את הכוון.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות