בשבת│ המנחה מפלג מגילה קריאת טבדי בנימין הרב
המנחה מפלג קריאה א– חלק
ו הדשן תרומת החולקים טענות
1 קט סימן הדשן תרומת.
קצת, אנוס שהוא מי שאלה: לקריאת לבהכ״נ לילך יכול שלא
מגילה, אחד לו ימצא ואז הקהל, שקראו לאחר עד להמתין וצריך
- בתענית כך כל לישב עליו קשה וזה לו, שיקרא לשמוע ליה שרי
לאו או אסתר בתענית בי״ג יום מבעוד? קריאתה
לאחר יום מבעוד בה ויוצא קריאתה לשמוע דיכול יראה תשובה: קודם ורביע שעה דהיינו ואילך, המנחה מפלג ערבית תפלת
. הלילה
חשיבא ואילך ההוא דמזמן דקי״ל ברכות בריש תם רבינו דפסק
אזמן להדיא רחמנא התם דהקפיד גב על ואף ק״ש לענין. לילה ק״ש מידי נפיק מ״מ הוא. שכיבה זמן לאו זימנא ובההוא שכיבה,
במידי קפידא דליכא מגילה קריאת לענין כ״ש. לילה דחשיב משום בי״ד בזמנה קריאה ללילה. שתהא זימנא ההוא חשבינן אי
הא ברכות. בריש התם תם ארבינו פליגי גדולים דכמה גב על אף והמחמיר דר״ת, כוותיה המנהג ראבי״ה בשם התם במרדכי כתב
פרישות בשאר הורגל לא אם הדיוט נקרא גאונים שאר. כדברי
2 א סימן הדשן תרומת.
בימי ארוכים בימים נוהגין, הקהילות ברוב שאלה:
תפלת ולהתפלל ערבית, של ק״ש רות לק הקיץ, יש אם הכוכבים. צאת לפני שעות ד' או ג' ערבית, עם ת״ח הרבה גם כי זה; למנהג טעם או ישוב שום
זה במנהג עם? ההמון
למה וטעם ישוב למצוא כלל, בידינו דאין תשובה: דהא שעות; ד' או ג' גדול זמן כ״כ, להקדים שנהגו
ואילך המנחה דמפלג ר״ת דכתב כר״י לילה, , חשוב
ערבית של ותפלה ק״ש ידי מאז ויוצ. אין
כתב וראבי״ה במיימון, ובהג״ה המרדכי וכתב ולהמתין ע״ע להחמיר והבא הם, עיקר ר״ת, דדברי הדיוט ונקרא כיוהרא מחזי הגאונים שאר כדברי; עד אלא אינו, זה זמן מ״מ פרישות. בשאר הורגל לא אם
להקדים לנו ין מנ אבל צ״ה, קודם ורביע שעה
? כ״כ…
3 ד סעיף תרצב סימן חיים אורח ערוך שולחן.
יכול כ״כ, בתענית לישב עליו וקשה הקהל, שקראו אחר עד להמתין וצריך לב״ה לילך יכול ואינו קצת אנוס שהוא מי
ולמעלה המנחה מפלג מבע״י קריאתה. לשמוע
4 ח אורח חדש פרי. ד סעיף תרצב סימן יים
[סימן הדשן תרומת מבעל הוא זה דין ולמעלה]. המנחה מפלג יום מבעוד קריאתה לשמוע [יכול כו' קצת אנוס שהוא מי
דזמן ליה דסבירא יהודה דלרבי ר״ת, בשם מאימתי] [ד״ה ברכות בריש התוספות שכתבו מההיא כן שלמד קט] תפילת
שמע לקריאת הדין הוא ולמעלה, המנחה מפלג. ערבית
דחויים ודבריו וכמו, הכוכבים צאת משעת הוא שמע קריאת שזמן האמיתי והפסק עליו, שחלוקים הפוסקים רוב מצד
ולילה ג] כב, [תהלים דכתיב מקרא, א] ד, [מגילה לה דמפקינן במגילה שכן וכל דשמיא בסייעתא רל״ה בסימן, שכתבתי
לי. דומיה ולא הוא לילה לאו הכוכבים צאת דעד קיי״ל הא אמרינן, ב] [כ, דמגילה ב'. ובפרק לכן קודם שקרא וכל הכוכבים, צאת משעת אלא המגילה לקרוא ואין זו, הוראה על לסמוך שאין כשמש ברור הדבר ולכן
לבטלה. ברכות ובירך כלום ולא עשה לא
5 ד סעיף תרצב סימן חיים אורח הגר״א באור.
ודוקא שם בפ״ד כמ״ש והבדלה לקידוש וכן א' ב' בברכות ר״ת כמ״ש לק״ש אף לילה הוא המנחה דמפלג כו'. שהוא מי
שם כר״י תמיד שנוהג למי דבריו: ודחה שחלק פר״ח וע'
6 ח סעיף תרצב סימן חיים אורח השולחן ערוך.
ד בסעיף הש״ע בעלי רבותינו 'כתבו לילך יכול ואינו קצת אנוס שהוא מי הקהל שקראו אחר עד להמתין וצריך לביהכ״נ שישמע קודם לאכול אסור אבל ולמעלה המנחה מפלג יום מבעוד קריאתה לשמוע יכול כך כל בתענית לישב עליו וקשה
המנחה. מפלג לילה דחשבינן ערבית לתפלת זה ודימו עכ״ל. עליו קשה התענית אפילו המגילה קריאת
זל״ז, עניין דמה תמוה הוא אבל " לי דומיה ולא מן״ולילה למידין הלילה דקריאת הכא אבל בקרבנות תלוי דהתם - פשיטא
י״ד יום אינו עדיין דהא זה, לבד הוא תמוה ובוודאי [פר״ח. לילה הוי לא הכוכבים צאת ]דעד הסכים סק״י הגר״א [וגם
]להפר״ח. כן שיעשה מי שמענו לא. ומימינו
וה הראב״ד פרובנס– חכמי מאת חידוש לדבריהם לכוון שזכו והאחרונים מאירי,
7 תרפז סימן חיים אורח יוסף בית.
ולשנותה רש״י וכתב (ד.) דמגילה קמא בפרק ביום ולשנותה בלילה המגילה את לקרוא אדם חייב לוי בן יהושע רבי. אמר
כתוב: ולילה יום צרתם בימי צועקין שהיו לנס זכר ביום חיים בארחות בשם כג) אות מגילה (הל' הראב״ד לקרותה נהגו
עכ״ל. מדאי יותר להתענות שלא והמעוברות האנושים על להקל כדי עשר ארבעה ליל יום מבעוד
8 יז סימן זיתים השתילי משרקי][בעל שלמה ב״ר דוד ר' ל הזהב רביד שו״ת.
מבעוד י״ד ליל המגילה לקרות נוהגים מקומות שיש חיים אורחות בשם תרפ״ז סי' בב״י רבינו דכתב הא על להקל כדי יום
מדאי… יותר יתענו שלא והמעוברות האנושים
ואפשר בשבילן, הדרשא תידחה למה בלילה המגילה קריאת חיוב אתיא דמקרא דכיון טובא קשה הזה המנהג דעל ודאי
כדינה- לעצמו אח״כ ויקראנה לעצמן יברכו והם להם יקרא שאחר לתקן להם היה שם וישתקע זה מנהג שיקבע ממה
ה מקרא. של דרשא
המנהג לבטל וראוי בלילה מגילה קריאת מצות קיימו לא מעולם כך נהגו ואם וז״ל שכתב ז״ל א') (אות להפר״ח ראיתי, וכן בברכותיה ולקרותה לחזור וצריך חובתם, ידי יצאו לא לכן קודם יקראוה ואם הכוכבים, יציאת משעת כולם ולקרותה הזה הרע
לדקד …ויש עכ״ל פשוט וזה הראב״ד… יצאה קדוש שמפה זו לסברא טעות ליחס דקשה זו בהוראה ק
דמט״ז טפי ניסא פרסומי ומשום זולתם עשרה שאין היכא אלא כן אמרו לא דהם ונלע״ד זה דמטעם = ][ רז״ל אמרו
, נכון נ״ל זה לא, הכי בלאו אבל בצבור מגילה מקרא מפני דרבים אפי' תורה תלמוד מבטלין ג') (מגילה ינחנו והשי״ת
נכונה: בדרך
9 א עמוד ב דף מגילה.
עשר בארבעה עשר, בשלשה עשר, בשנים עשר, באחד נקראת מגילה, . 'מתני יותר… ולא פחות לא עשר, בחמשה.
גמרא…. סתימתאה עקיבא רבי דברי זו יוחנן: רבי אמר חנה בר בר רבה אמר בזמנה אלא אותה קורין אין בה ומסתכלין הואיל הזה, בזמן אמרו: חכמים. אבל
אימתי- יהודה: רבי אמר הכי: נמי תניא שרויין וישראל כתיקנן שהשנים בזמן
בה- ומסתכלין הואיל הזה בזמן אבל אדמתן, על בזמנה. . אלא אותה קורין. אין
11 א עמוד ה דף מגילה.
בזמנה- מגילה, רב: אמר רין קו בזמנה- שלא ביחיד, אפילו אותה בזמנה בין אמר: אסי רב בעשרה. עובדא הוה בעשרה. בזמנה שלא בין
אסי דרב להא רב ליה. וחש
11. השני האשכול, [לראב״ד ספר ופורים חנוכה הלכות דין בית אב יצחק בן אברהם ]רבי
כ אפרים ר' 'הרב וז״ל: קורא לדרך ויוצא המפרש פ״א [תוספתא ]תני'
דאמרו בזמנה שלא קריאה להו דאי' אסי ור' דרב הא שמעינן מינה. בי״ג ע״א ][ה' אותה קורין בזמנה ושלא ביחיד אותה קורין בזמנה מגלה
בעשרה לבני בע״ש שחל או עירות לבני בשבת להיות י״ד שחל כגון היינו
לא וי״ב בי״א אבל כרכים, אסי, ור' דרב הך מתוקמי כלל למקרא דליכא
אלין, ביומי כד להו בטלי 'דהא אותה קורין אין בזה״ז אומרין וחכמים
. בזמנה אלא לכל קהלה דזמן בי״ג אלא קורא לדרך יוצא תני' לא ולהכי
עכ״ל. הוא.
והולכי הים מפרשי ה״ג [פ״ב ובירושלמי בתוספתא גרסינן ]ואנן
בי כדרכן קורין מדבריות "ד.
ורב רב דקאמר בזמנה שלא והיינו וי״ב בי״א קריאה לן אית ודאי מיהו
יו״ד, דבעינן אסי מגילה: [הל' בהלכות ]וכ״כ יכל ולא לדרך היוצא
ואילך. מי״א לקרות יוכל בזמנה לקרות
דר״ע חכמים אפי' כפרים, לבני יומיא בהנך זמנה דמקודם כיון וטעמא
דאמרו ובי״ב בי״א קורין הדין דמעקר מודי בזמנה, אלא קורין אין בזה״ז
זמניהם דזמן נפקא. דמקרא
יותר יתענו שלא החלשים על להקל בי״ג מבע״י שקורין נהגו זה ומטעם
זמנו. בי״ג דגם מדאי,
12 א עמוד ב דף מגילה מאירי.
לכפרים הזמנים באותן שהקלו פי על אף
ים כרכ בני מ״מ הכניסה ליום להקדים ובני וקורין וחוזרין יצאו לא לי״ד שקדמו מעוות בכלל הם הרי בי״ד קראו שלא עיירות לא זה של זמנו אמרו בהדיא לתקון יוכל לא המערב שבתלמוד פי על ואף זה של זמנו נאמר לא עשר בארבעה יוצאין הכל אמרו מלקוטי למדנו ומ״מ הספקות על אלא
הזה בזמן שאף גדולות בהלכות הגאונים מאלו באחד קורא בשיירא והיוצא המפרש אמרו זה פרק של שבברייתא פי על ואף כגון הדחק בשעת מ״מ בי״ד קורא עליהם לקרות בקי ואינו בשיירא היוצא או המפרש זה באי וקורא מקדים להמתין רשאי ואינו גדולי סמכו ומכאן אלו זמנים משלשה צריכין שאין ויולדות לחולים המפרשים
את למהר שרשאין אלא כך ל כ להעריב עדיין שהוא פי על ואף יום מבעוד קריאתן
י״ג. בתחום
13 תרפח סימן ופורים מגילה הלכות חיים אורח טור.
יעשה. בי״ד שיקרא כדי לעשות שיכול תקנה וכל בי״ד, קורא בספינתא נפיק או בשייר' דנפיק היכא ממתיבתא שדרו ואם
קור לעשות- יכול אין ז״ל. רע״ם וכ״כ לקרותה. יכול אינו ולמטה ומי' בעשירי אבל בי״ג. בי״ב בי״א אותה א שמברך וכתב
ולמעלה. מי״א אותה כשקורא ולאחריה לפניה שיוצא מי אפילו בי״ד אלא כלל אותה קורין אין שהאידנא כתב ז״ל וב״ה
ברכה. בלא לקרותה וטוב בשיירא.
14 ד סעיף תרצב סימן ופורים מגילה הלכות חיים אורח ערוך שולחן על מרדכי מאמר.
רוב לדעת לילה מקרי לא הככבים צאת שעד לפי ידים בשתי זה פסק דחה ז״ל פר״ח והרב תה״ד בעל כ״כ המנחה מפלג
ע״ש יצא לא בדיעבד ואפי'. הפוסקים כמו בזמנה אלא אותה קורין אין ' דהאידנ נהי וי״ג וי״ב בי״א לקרותה כפרים לבני במגילה שהקילו דכיון נראה היה ולי ושוב הכא. שייכא לא התם דחששו חששא דהא הצורך לעת י״ג יום בסוף לקרותה להקל יש מ״מ ופוסקים בש״ס שנתבאר הרב הביאו ע״ש ולמעוברות לחולות י״ג יום בסוף לקרותה זה על סמכו המפרשים שגדולי שכתב המאירי להר' מצאתי
יוסף ברכי הבהיר ב: ספרו נר״ו מהר״חא דורינו מופת
15 תרפז סימן וקציעה מור.
האנושים על להקל כדי י״ד ליל מבע״י לקרותה נהגו הראב״ד בשם בא״ח כתב אמר]. [ד״ה בב״י העמוד סוף שם
בכלבו1 וכ״ה והמעוברות, גבי וכדקיי״ל ללילה, נחשב ולמעלה המנחה דמפלג ת״ה משום הרב״י הביא תרצ״ב ובסימן.
זמן י״ג אמרו בפירוש שהרי המגלה לקריאת הוכשר ג״כ די״ג משום היא שניא הלזו הראב״ד דעת ואמנם ונ״ח. תפלה הך מהני נמי לכ״ע מיהת היא, פסיקא מילתא כפרים דלגבי משום אלא כן, אמרו בלבד כפרים לבני ולא הוא. לכל [קהלה]
לאחיהם ומזון מים שמספקין, תקנתן, מפני עליהן שהקלו דכפרים מאונסא ומצטער, חולה אונס גרע לא דבודאי טעמא לפי מדוחק, לא אם הוקבע שלא אלא עיירות. לבני גם לכל שכשר י״ג שכן כל הרבה, מקדימין אפילו זה מפני ויוצאין מונעם דבר ואין לקיימו שיכולין כל לצורך, שלא לעקרו שלא וראוי הנס, עיקר היה שבו י״ד בפ״ע, זמן להם. שנתייחד
והוא כפרים, בבני הענין שהוא כמו לצורך, להקדימן הרבה זמנים במגלה לן רמיזו להכי מונע איכא ד היכא מיהא אבל ביום אפי' בי״ג דקורין בכפרים, לא אם האי כולי לאקדומי פסיקתא מילתא תנא אשכח דלא משום אלא לדכותייהו, . הדין
ומצטער לחולה י״ג שהוכשר וק״ו משמע. לא ממי ואידך להדיא, תנינהו משו״ה וי״א י״ב נמי למתני דבעי משום ועוד גדול היום עוד אפילו לקרותה ספק, בלי להם ומותר ומעוברות האנושים כמו. מאד, ותו דציבורא. וטירחא דהני תקנתא משום בלילה, ולגמרה מבע״י קצת להתחיל דשרי ראב״ד אדעת סמכינן נמי ובצבור
אפילו אומר אני ועוד בלילה. קריאה מקצת דהאיכא דאמרן מטעמי הלילה קריאת ידי יוצאין מבע״י כולה אותה, קורין אותה קורין היו לא כפרים שבני דנ״ל מכילתין ריש בר״ן עיין ודאי. מצותה עיקר שהוא י״ד, ביום קריאה נמי והאיכא
. בלילה
16 יד ס״ק תרצב סימן ברורה משנה.
וכו- לאכול אסור 'אבל … לקרות, אין השמשות בין אפילו הפר״ח דעת דלפי הפמ״ג וכתב ג״כ השמשות בבין קרא אם ובדיעבד ולקרות לחזור וצריך יצא לא הכוכבים צאת קודם מקצתה קרא דאפילו בח״א וכתב להקל. לצדד יש גדול והכרח באונס לא אם שם מסתפק
ברכה. ובלי קריאת למהר וליולדת לחולה המיקל דמ״מ הלכה ובביאור יוסף הברכי בשם בשע״ת ועיין לסמוך: מי על לו יש קצת יום מבעוד ן
17 ד סעיף תרצב סימן הלכה באור.
ר״ת. לשיטת ערבית של ק״ש וה״ה ערבית תפלת לגבי רל״ג בסימן לעיל שהקלנו ממה מקורו ולמעלה- המנחה מפלג אכן
הגר״א וכ״כ בס״א שם וכמבואר פלג קודם מנחה להתפלל תמיד נזהר הוא אם. כ״ז
" דומיה ולא דכתיב״ולילה מהא ילפינן דבגמרא דכיון דינו בעיקר ד תה על השיג הפר״ח "והנה - צה״כ עד נקרא לא ולילה
ר״ת. על חולקין הפוסקים רוב ק״ש לענין וגם
האנושים על להקל כדי מבע״י קצת לקרות דנהגו הראב״ד בשם חיים אורחות בשם העתיק תרפ״ז בסי' הב״י אכן
צריכין שאין ויולדות חולות לענין זה כעין הביא במאירי [וגם באשכול צאתי מ וכן מדאי יותר יתענו שלא והמעוברות י״ג. בתחום עדיין שהוא אף קריאתן למהר ורשאין כ״כ ]להעריב
[עיין ראשונים כמה שהביאוהו הזה המנהג בעד הליצו אחרונים כמה מ״מ ידים בשתי הזה המנהג דחה שהפר״ח ואף
שמיקל ומצטער חולה לענין מ״מ ברכה עליו תבוא שהמחמיר דאף ודעתם עה] וקצי ובמור מרדכי ובמאמר ישע בבגדי
לסמוך מי על לו יש קצת מבע״י. לקרות
גמורה: לילה עדיין שאין אף לקרות להקל יש בצבור אף גדול שהדחק במקום ואפשר
נה סימן א חלק שפירא, מיכל צבי יהושע לג״ר קודש, ציץ
בשבת מגילה לקרא לא גזירה
בשבת מגילה מקרא לגבי באחרונים ספיקות ומספר מוקצה היא מגילה אם והדיון הגזירה מקור
18 ב עמוד ד דף מגילה.
טעמא מאי קרינן, לא בשבת מגילה מיהא עלמא? דכולי בקיאין הכל ואין מגילה, בקריאת חייבין הכל רבה: אמר בקי אצל וילך בידו יטלנה שמא גזירה מגילה, במקרא
ויעבירנה ללמוד, טעמא והיינו הרבים. ברשות אמות ארבע שעיניהן מפני אמר: יוסף רב דלולב. טעמא והיינו דשופר,
מגילה במקרא נשואות עניים. של
19. רש״י שם
חייבין- הכל ידי לצאת בהול הוא בדבר מחוייב שהוא ומתוך
. חובה אמות- ארבע ויעבירנה בידו- ומגילה בשדה לן ואפילו לגזור יש
הדבר. על מגילה- למקרא נשואות אפשר ואי האביונים, מתנות לקבל
. בשבת
21 ו תרפח, חיים אורח ערוך שולחן.
שבת… בערב לקרותה מקדימים אלא בשבת, המגילה קורין אין בשבת להיות שחל עשר חמשה יום
21 א עמוד ד דף מגילה מסכת הר״ן חדושי.
דדרשינן שבת דחי ואמאי בה בקיאין הכל שאין לפי אמות ד' הקטן יעביר שמא גזרינן לא אמאי נמי במילה שמקשים ויש בהן בקיאים הכל ואין בהן חייבין דהכל בהו גזרינן הכי משום ומגלה ולולב שופר דשאני וי״ל בשבת. ואפילו השמיני ביום
הכל בידו ימחו יעבירנו ואם בלבד הבן אבי א אל בה טרודין הכל אין מילה אבל חובתן ידי ולצאת ללמוד טרודים וכולם
טרודין. שאינן
22 א ה, מגילה שלמה חשק.
… הפורים ביום שהגדיל קטן לענין נ״מ יש
- זמנם ע״ש דאם בשבת, שחל בקריאה יצא
חינוך. מצות משום שקרא דאתמול עקרו דחז״ל רק הוא זמנם שבת אי אבל דשמא גזירה משום שבת מיום הקריאה
יעבירנו- דאתמול בקריאה יצא דלא אפשר
שנית, פעם בשבת לקרות וצריך דרבנן ואיסור המפרשים לדעת גביה שייך לא יעבירנו שמא משום במילה גזרו לא דמש״ה דתירצו בלבד אחד אדם על רק מוטל אינו דהמצוה
וכמש״כ ע״ש. דסוכה, ברפ״ד הריטב״א
בע״ש. קראו ולא בשכח נמי וכן דרבנן כיון מ״מ מדרבנן הוא אם דאפי' ואולי על מוטל אינו תו השבת מיום הקריאה עקרו
קריאה, חיוב שום שבת יום דגבי דכיון ועוד חל יעבירנו שמא משום חז״ל גזרו מגילה
דמעיקרא למילה דמו ולא יחיד על אף הגזירה
ודו״ק כלל גזרו. לא
23 קכז סימן ב חיים אורח צבי הר שו״ת.
מגילה מקרא דמקדימין בשבת שחל פורים המגילה לקרות מחוייב אי היה, קטן שבת דבערב בשבת מצוה בר שנעשה מי וכן בע״ש, קרא ולא נאנס אם שבת, בערב
ש חשק בהגהותיו מווילנא הכהן שלמה רבי הגאון בזה נתעורר כבר הנה. בשבת ע״א…) ה (דף מגילה למסכת למה שו״מ להיות שחל בפורים שבת בערב המגילה את קרא ולא שנאנס במי שם שנשאל רכו) סימן וכתבים (פסקים יהושע בספר הר״ן מש״כ דלפי לומר מצדד ובתחילה לא, או בשבת לקרותה מותר אם כרכין, לבני בט״ו או עיירות לבני בי״ד בשבת
ולא טרודים דהכל משום ובלולב, בשופר אלא גזרו דלא דרבה, גזירה בשבת מילה גבי גזרו לא ט דמה ע״ב) כט (דף "בר״ה פשיטא יעבירנו דשמא גזירה הך שייכא דלא טרודין כולם דאין הנז' בנדון וא״כ ע״כ, מילה, משא״כ לחבריה חד מידכרי
בשום בשבת המגילה לקרות דאין להלכה ק ומסי וכו', אינו שזה נראה היטב עיון לאחר אך בשבת, המגילה לקרות דיכול
ואכמ״ל. אופן,
24 צ סימן א חלק דעת יחוה שו״ת.
בשבת שחל אדר ט״ו ביום שהגדיל חומה) המוקפים (מבני שקטן ע״א) ה' (מגילה שלמה החשק מ״ש על לדון מקום, יש
ביה גזרינן ולא בשבת, ילה המג ולקרות לחזור צריך קטן, שעודנו כיון מגילה, מקרא חובת ידי יוצא אינו שבת שבערב
ע״ש וכו' מילה גבי הר״ן לפמ״ש יעבירנו, שמא. משום
יום מאותו לגמרי נעקרה מגילה מקרא שמצות נראה האמור. שלפי
תנינא פענח ובצפנת נ״ה). (סי' ח״א הקדש ציץ ובשו״ת קע״ה). (עמוד קדש במקראי פראנק פסח צבי רבי להגאון וראה
(במגילה המאירי דברי ע״פ ברכה. בלא ההלל כל יאמר בשבת שחל בט״ו שהגדיל שהקטן ן ונכו ואכמ״ל. קס״א) (עמוד הרמב״ם פסק וכן ע״ש. ההלל את יגמור כשרה מגילה לו ואין במדבר והנמצא הלילא, זו קריאתה כמ״ד שהעיקר ע״א) י״ד
הלילא… זו קריאתה כמ״ד ה״ו) מגילה מה' (פ״ג
עליו והחולקים אברהם המגן חידוש
25 "א ג מ. תרצב או״ח ד,
דאפי נ״ל המנח'. 'מפלג כן לעשות מותר בשבת כמ״ש אונס איזה לו כשיש
לאסור יש אך רצ״ג סי' בשבת: המגיל' קורין דאין
26 ו ס״ק תרצב סימן חיים אורח השקל מחצית.
רצג סימן שכתוב כמו כו'. . מפלג מפלג בשבת, שבת מוצאי של להתפלל יכול ונס א לו יש דאם על אף ערבית, להתפלל צריך המגלה קריאת שקודם ז' בס״ק מ״א שכתב פי על אף ולכן ואילך. המנחה
המגלה ולקרות ואילך המנחה מפלג ערבית יום מבעוד להתפלל יכול אונס לו יש אם בשבת גם כן: פי
בשבת המגילה קורין דאין לאסור יש. אך ג ][סעיף רצ״ג סימן לעיל דמבואר וכיון יעבירנו. מא ש משום גזרה איכא אכתי א״כ הלילה, עד במלאכה אסור כן פי על אף הבדיל וגם יום מבעוד שהתפלל שאף
יעבירנו: שמא
27 קצה סימן חיים) (אורח א חלק סופר חתם שו״ת.
בשבת בי״ג גם לאסור משמע סק״ו תרצ״ב סי' לקמן מג״א ממ״ש, מיהו וק צל״ע צת היכא דרבה משום הכא דשייך מנ״ל
שם… עיין רפ״ד] [ר״ה להר״ן בשבת מילה על גזרו לא טעמא דמהאי והחולים, האנושים אם כי עלמא כולי טרידא דלא
28 פג סימן ה חלק הלוי שבט שו״ת.
מבריסק הגאון בהוראת זי״ע יוסף עקיבא ר' הגאון שנו״נ מה ראיתי ואגב זה בשבת מצוה בר שנעשה לתינוק להתיר זי״ע,
מכמה זו הוראה דחה העברי ב ל ובעל מחויב, אינו בתור שמע עדין דאתמול בשבת המגילה לקרא בירושלים ט״ו של
[ טעמים =. רלד א, יוסף עקיבה בשו״ת התשובה ]מצאתי שם שהמג״א הדחק בשעת ולמעלה המנחה מפלג בשבת המגילה קריאת לענין תרצ״ב סי' מג״א ממש״כ לענ״ד יראה וכן
רצה ו' ס״ק בשבת. המגילה קורין דאין לאסר יש אך וסיים אונס איזה לו כשיש להתיר בתחלה
מש״כ בר״ן ועיין האונס לו שיש הזה האיש רק טרודין העולם דאין כיון לעיין דיש שם בהגהותיו טעם ברוך הגאון, וכ' זה? באונס נגזר למה א״כ במילה גזרו שלא מה לענין במג חז״ל גזרו שכבר כיון דצ״ל וכ' חלה בשבת קרא ל שלא ילה
פלוג בלא הגזרה ע״כ. דקטן כהאי כלל שכיח דלא לאונס השכיח אונס בין ולחלק, אתמול קטן עדיין שהי' זה אונס או שבמג״א האונס לי מה א״כ העברי לב בעל הצ' הגאון עם הצדק דלמעשה פשוט ע״כ זה, מנ״ל לחלק רוצה שהוא דמי שמעתי. כאשר
סבר ל ות ב הקל הלילה קריאת
29. מגילה מסכת תוספות א ד,
ביום- ולשנותה בלילה המגילה את לקרות אדם חייב ומברך חוזר בלילה זמן דמברך גב על דאף ר״י אומר
ביום אותו דיממא בקריאה הוי ניסא פרסומי דעיקר
נמי וקרא לי דומיה ולא ולילה דכתיב כן משמע בלילה לקרות חייב ביום שקורא גב על אף כלומר וגם תחילה הכתוב שהזכירו כיון ביממא הוי והעיקר דאם ז:) (דף לקמן כדאמר הוא ביממא הסעודה עיקר מדכתיב משמע נמי והכי י״ח יצא לא בלילה אכלה עיקר מה לעשייה זכירה ואיתקש ונעשים נזכרים
כן זכירה אף ביממא עשי. יה
31 א עמוד ד דף מגילה מסכת אבן טורי.
וחוזר בלילה המגילה את לקרות שחייב משמע זו ולמסקנא
ונ״ל ביום. וקורא ואינו מדרבנן אלא אינו דלילה קריאה דהאי נזכרים האלה והימים כתיב קרא והרי הקודש רוח של חיוב עיקר
לעשי… זכירה איתקש 'ונעשים סעודת ז') (דף ן לקמ כדאמרינן כתיב ושמחה משתה ימי מ״ט י״ח יצא לא בלילה שאכלה פורים
בלילה. אינו זכירה אף אינו בלילה המגילה לקריאת בשמעתין להו דמייתי קראי והני
. . בעלמא אסמכתא. אלא דמפר ר״ת בשם הרא״ש כתב 'וכה״ג זמן דמברך גב על ואף לילה משל עיקר הוא דיממא דקריאה
המסקנ. לפי ביום קריאה דעיקר ביום ומברך ח׳וזר מ״מ בלילה
31. הרי״ף (על )ר״ן א א, מגילה
בני לה קרו דלא אפשר דליליא ומגילה כמו עיקר דיום דמגילה כפרים דשמיא, בסייעתא לפנינו שאכתוב להקדים כפרים בני על שהקלו וכשם אלא לקרות שלא עליהם הקלו כן
יום. של מגילה שקורין אפשר או קורין ולמחר ביחיד בלילה אותה
בעשרה בעיירות: אותה
32 א עמוד ד דף מגילה מסכת למאירי הבחירה בית.
ואף וכל מכל תדחה ולא במשנה שביארנו כמו אותה מקדימין עצמה ומגלה
הוא ואיחור הקדמה מבלי וכל מכל נדחין ולולב ששופר פי על שמצותן מפני יום אלא לה אין מגלה אבל ימים] בשאר ולולב למחרתו [שופר ימים בשאר ואין חייבין שהכל מפני איסור שום כאן ואין שבת דוחה אינה מה ומפני אחד ארבע ויעבירנה ללמוד בקי אצל וילך בידו יטלנה שמא גזירה בקיאין הכל
היחיד מרשות ו יוציאנ שמא לחוש שיש הדין והוא הרבים ברשות אמות הרבים ברשות אמות ד' בהעברת יותר מצויה שהשכחה אלא הרבים לרשות
ויעבירנו יוציאנו שמא לומר בלשונו שקצר או מהוצאה: יותר
33 תשפ ויקרא-זכור פרשת לקראת שיעור וייס, אשר. הג״ר "ד
וכן ואכמ״ל. ביום פעמיים לקרא לומר מקום שיש ותרפ״ח, תרפו ראי״ה במצוות וע״ע
בשיעור עיין פיקו מוצ״ש [שיעור יוסף הגר״י הראשל״צ של השבועי הודפס תשפ״ד, י ד
בגיליון436, המנחה מפלג לקרא שהתיר ] עיין כאן
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה