הרגל שמחת - פירוש להגדה של פסח מהחיד״א
הַבֵּיט וּרְאֵה יָמִין: מצאנו ד' מינים בהכשר הכלים אשר זאת הכלים בתיקוני, כי יש רמז נאה והכשרן בתיקוני הכלים (תהלים קמב, ה).
א. כלים הנקחים מיד הגוי — טעונים טבילה.
ב. כלים אשר נשתמש בהם בחמץ אפי׳ בחמין פעם אחת — צריכים הגעלה ברותחין להפליט טעם החמץ.
ג. כלים אשר נשתמש בהם ה׳ ידי על — צריכים ליבון אּור שיהיו ניתזין מהן ניצוצות בָּעֲרָה כי אֵּׁש גיא (במדבר יא, ה) ובתוקף שליטת האש מַפִּיק דְחִיק האש בקרבם אשר לטעם החמץ.
ד. ואם הם כלי חרש, אין תקנה להם בין לחמץ בין לשאר איסורין, וטעונים שבירה גם לעניין טומאה ושבירתן היא טהרתן.
ד׳ אופני ההכשר מכוונים לארבעה חלוקי כפרה שהיה ר׳ ישמעאל דורש, אַרְבַּעַת רִבְעֵּיהֶם (יחזקאל):
א. עבר על עשה — לא זז משם עד שמוחלין לו.
ב. עבר על לא תעשה — תשובה ויום הכיפורים מכפרים.
ג. עבר על כריתות ומיתות — תשובה ויום הכיפורים ויסורין ממרקים דין בית.
ד. עבר על חילול ה׳ — מיתה מכפרת.
והנה כּוּלְהוּ גּוּפֵּי נִינְהוּ דְּרוּפְתְּקֵּי [כל הגופים הם כנרתיקים] לנשמה (סנהדרין צט, ב). הגוף הוא כלי לנשמה, וצריך לה כל ימי התלוות הגוף.
א. וכשם שבכלים הנקחים מיד גוי, שהם חדשים ואין בהם איסור אלא שמץ דבר טומאה שהיה ביד גוי, ולכן סגי בטבילה שהיא טהרה מועטת — כן הדבר באדם, שאם עבר על מצות עשה שלא זז משם עד שמוחלין לו, סגי בחרטה ותשובה לבד ומסגי. כי מי הנשמה כלי שהוא הגוף שהיה בו מגע גוי, כי היכי דסגי לכלים חדשים שלקחם מגוי הטבילה, כן סגי בחרטה ותשובה על עשה שעבר ושלט בו אחרא סטרא.
ב. וכן כלי אם נשתמש הכלי באיסור חמץ או שאר איסורין אפילו פעם אחת — צריך הגעלה ברותחין להפליט האיסור. וכן הגוף שהוא הנשמה, אם עבר על לא תעשה והוא נשתמש בחמין מַיִם זֵּדֹונִים (תהלים קכד, מה) זֶפֶת וְגָפְרִית (שבת ד, ח) עצות הרע יצר — צריך תשובה, דהוי כהגעלה ברותחין, ותשובה ויום הכיפורים מפליט הזוהמא אשר בכלי שהוא הגוף, וְשָׁב וְרָפָא לוֹ (ישעיהו ו, י) על לא תעשה.
ג. ואם נלכד בעצת יצרו ליפול שּׁוּחָה עֲמֻקָּה (משלי כג, כז) ועבר על כריתות ומיתות וכיוצא בעריות, דומה לכלי אּור שנשתמש בחמץ או איסור ה׳ ידי על, שצריך ליבון באש עד שיהיו ניצוצות מנתזין מהם. וכן הדבר בגוף הנשמה כלי, שעבר על כריתות ומיתות ושלט בו יצרו אש כך עד כל — צריך ליבון ביסורין עד שיהיו דין בית, ואם נשתמש ה׳ ידי על — צריך ליבון אּור, ניצוצות נתזין ממנו, רִשְׁפֵּי אֵּׁש (שיר השירים ח, ו) אּור היסורין אשר כח בהם להפליט מה שנשתמש ה׳ ידי על, וְנִיצוֹצוֹ פֹּעֲלוּ, עד אשר תצא הזוהמא וְשְׁנֵּיהֶם יַחְדָּו בָּעֲרוּ (ישעיהו א, א): הכלי שהוא הגוף, וזוהמת האיסור שבו, וישאר הכלי נקי.
ד. ואם עבר על חילול ה׳ — אז דומה לכלי חרש שאינו יוצא מידי דופייו, כְּלִי אֵּין בֹו חֵּפֶץ (ירמיהו כב, כח) הִנֵּה מִיתָתֹו, וצריך שבירה ושבירתו טהרתו (שיר השירים ז, ג).
ואפשר שעל זה רמז הכתוב ״בְּנֵי צִּיֹון הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵּי יֹוצֵּר״ (איכה ד, ב) כי הֵּן בְּעָוֹון — שגברו עֲוֹנֹת (תהלים נא, ז) ועברו על כריתות ומיתות דין בית וחילול ה׳ … אין להם עוד תקנה אלא שבירה (תהלים סד, ה). ושם נאמר בלקיחת הבקבוק אשר נצטוה הנביא: ״כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת הָעָם הַזֶּה וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר יִשְׁבֹּר אֶת כְּלִי הַיֹּוצֵּר אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהֵּרָפֵּה עֹוד״ (ירמיה יט, יא, ו) כי עתה בתוקף חטאתם בכריתות ומיתות ודין בית וחילול ה׳ — נדמו לכלי חרס שנשתמש בו איסור בחמין ואינו יוצא מידי דופיו, ואין עוד תקנה אלא שבירה, וזהו המשל לבקבוק… ׳ה חָפֵּץ לַהֲמִיתָם (שמואל א כה, ב).
כן הגוף שהוא כלי הנשמה צריך טהרה ותיקון מאשר נשתמש בו, כדכשם שהכלים צריכים טהרה ותיקון בהגעלה וליבון. ה׳ ידי על באיסור, אּור שלט בו ה אּור (מלאכי ג, יט) וְלָהַט הרע יצר — צריך תיקון בסגופים ותעניות עד שיהיו ניצוצות נתזין, ואפילו רק שנשתמש קצת באיסור או לא היה יצר חזק — צריך הכעלה בחמין חמימות היצר, וטהר גברא טהר ומחוץ מבית (ברכות ב, ב) כהכשר כלים. ולא עוד אלא שפגם גם בנשמתו אשר בקרבו בשרשי נשמתו אשר למעלה, וְאַף גַּם זֹאת (ויקרא כו, מד) שפגם אפשר כלים. כי גָּבַר אֹויֵּב (איכה א, טז) וְטָרַף וְאֵּין מַצִּיל (מיכה א, טז) כי אחרא סטרא שנשתלחה יד האמה (ירמיהו ה, כה) מפני הִטּוּ אֵּלֶה (נדה יג, ב) כי הוא שטן הוא יצר הרע (בבא בתרא טז, א) הוא אחרא סטרא, וכל חלק ה לאחוז בסנסני נשמתו, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה (במדבר יא, ד) לטרף ניצוצי הקדושה וּלְעַשּׁוֹק (יחזקאל יט, ג).
ועתה נבא לבאר דרך רמז לשון כל חמירא … כי הנה החמץ והמחמצת והמשארת הן הן אחרא סטרא ה ואור דיליה וגונדא שלו (יום הגדודים) כֵּלִים מִכֵּלִים (עבודה זרה יא, א) הַגָּדֹול (מלאכי ג, כג). ולכן האיש הישראלי, וכבר טרח ותקן כלים ליל חג התקדש, ראה (אסתר א, ז) שׁוֹנִים ונתעורר בתשובה כראותו כמה צריך להרחקת האיסור טעמו וממשו. לכן גם על ביטול החמץ ש תקון רבנן ״שיח נועם״ — ״הרומז כל חמירא״ הוא ביטול על הרע יצר שבעיסה הוא שטן הוא אּור.
וזו היא אומרת:
״כל חמירא״ — כל מין אּור, ״דאיכא ברשותי״ — הרע יצר ועצת ה, בְּקִרְבֹּו אָנֹכִי אֲשֶׁר (במדבר יא, כא) מחמת שר האומה, בין הבא מתערובת העכו״ם ושעבודם, בין מחמת החומר העכור, ונשאר הרושם אשר חטאתי בגלגול זה וגלגולים אחרים, ״דחזיתיה״ — הרגשתי בחטא כבר שהרגשתי ולא דחיתיו, באיזה ה ברשותי, אחרא סטרא — שכולל בגוף ונפש ושרשיה בשמים. ״דביערתיה״ — כגון: גאוה וכעס, מדה, וכיוצא, שבקשתי לדחותה ולהשליכה מעלי ולא בקשתי. ״ודלא חזיתיה״ — שלא הרגשתי כלל. ״ודלא ביערתיה״ — שלא שבתי בתשובה על החטא אשר שבתי בתשובה ושיורי קוצות האיכא שיריים (זבחים לח, א; ביצה כא, ב). ״ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא״ — אשר לא יהיה סיבה להחטיאני, ובטל הוא ובטל ואני נקי ובר לבב לעבוד ה׳ ההוא הפרט.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה