מעלת הקרבנות
שיעו תשפ״ד צו פרשת אגד, ה במדרשי שבועי ר │ טבדי בנימין הרב
בראשונים הקרבנות לטעמי והשוואה והבל, נח לעומת ושלמה– משה קרבנות בין היחס על המדרש
ד סימן ז פרשה (וילנא) רבה ויקרא 1.
תרויהון חנן ורבי כהנא בר אבא רבי עזריה רבי בשם
מגירסין. שני לו שהיו למלך משל אמר: חטייה דכפר לו. ערב והיה ואכלו אתא תבשיל. האחד לו בישל לו. וערב ואכלו תבשיל השני ועשה יודעים אנו ואין
יותר? לו ערב מהם איזה את מצוה שהוא ממה אלא
לי- תעשה הזה כתבשיל לו ואומר השני יודעים אנו
בו לו ערב שהשני יותר. ח שנא)(בראשית להקב״ה ערב והיה קרבן נח הקריב 'כך
. הניחוח ריח את ה' וירח ערב והיה ישראל הקריבו
ביותר. לו ערב מהם אי יודעים אנו. ואין להקב״ה (במדבר להם ואומר ישראל את מצוה שהוא במה אלא
)כח ששל יודעים אנו לי להקריב תשמרו ניחוחי ריח
ביותר. ערב הוא ישראל
ג הה״ד)(מלאכי כימי וירושלים יהודה מנחת לה' וערבה
קדמוניות. וכשנים עולם - עולם כימי משה, כימי
שלמה. כשני - קדמוניות וכשנים
אומר רבי - עולם כימי נח, כימי - קדמוניות וכשנים
בימיו. כוכבים עבודת היתה שלא הבל, כימי למלך משל אמר אבין רבי תרתי, אמר אבין רבי
תבשיל לו הכניסו שלו אקוביטון על מוסב שהיה בקערה ממחה התחיל לו ערב והיה ואכלו הראשון
סו כך)(תהלים ממחה שהוא כזה אעלה מחים עולות
בקערה. שהיה למלך משל אמר אבין רבי חורי אמר אבין רבי ושתה שם ואכל הראשון לבורגין הגיע במדבר מהלך
שם. ולן שם ושתה שם אכל השני לבורגין הגיע שם, העולה תורת זאת העולה על מתמה שהוא במה כך מכאן, הבוקר עד הלילה כל המזבח על העולה היא
לאישים כליל כולה. שהעולה
2. יוסף עץ שם
מגירסין: מבשלים כו מצוה שהוא במה 'אלא זה כל ועל ה 'וירא שנא בנח שראינו אחר 'ר״ל
הזהיר ובישראל עוד. שהקריב מצאנו ולא נות קרב שיעלה הפעם עוד נצטוה לא יותר לו ערב שקרבניהם מוכח א״כ להקריב: שישמרו
משה כימי ס״ג [ישעיה ]כמ״ש עמו: משה עולם ימי ויזכור
שלמה כימי דכתיב קדמוניות בשנים שלמה ונרמז בהמ״ק. כשחנך האש שירדה
בו קדם: בני מכל שלמה ויחכם כדכתיב מנחתו שערבה נח כימי הניחוח ריח את ה'. וירח ומפרש
לי זאת נח מי כי הה״ד נח כימי גרס ובילקוט בימיו. העולם שנתחדש מי עולם: כימי
הבל כימי כדכתיב מנחתו שערבה היה והבל. מנחתו ואל הבל אל ה' וישע כדלעיל הקריב דאדה״ר גב על ואף אחר. הקריב לא שמתחלה קרנות בהקרבת קדמון בו שאין ופשוט חטאו על היה אדה״ר של שקרבן ועוד בתורה. מפורש אינו פ״ב סוף
כך כל: ערבות בימיו ע״ז היתה שלא כבר מ״מ ממנה. נקיים ובניו שהוא אף נח בימי אבל
שני שיש מפני ועניינו בה הטועים התחילו אנוש בימי שהרי בעולם ע״ז. נמצאת
ה יחד ולכן ע״ז. אחר להוטים שהיו 'פני מ הרע הסרת אחד הקרבנות במצות. טעמים הרב וכדעת בתנחומא וכמ״ש לע״ז. ולא קרבנותיהם שמה ויקריבו לשמו בית
. המורה והשני מלמעלה השפע מורידים הם הקרבנות שע״י מפני הטובה הוספת
היה לא שאז הבל כימי לו שיערב אמר ולכן יותר לו ערב וזהו הרצויה. הכוונה. ע״י
ה היה ולא ע״ז טוב: בעשה אם כי לבד. הרע בהסרת כוונה
אקוביטין [ערוך צד מכל סמיכות לו שיש: ]כסא והתחיל לו ערב והיה ואכלו השני תבשיל לו הכניסו לו ערב והיה
מחים עולות כך בקערה. ממחה התבשיל בקערה מדממחה ור״ל כצ״ל.
אמר כך. ר ביות לו ערב השני שהתבשיל גדולה ראיה ואכלו. באצבע שגרף פי' השני שקרבנותינו ר״ל ממחה. לשון מחים ודרש לך. אעלה מחים עולות ישראל בשם דוד
נח משל יותר עליך ערבים יהיו: ][יפ״ת
העיר שומרי לבורגנין: סוכות
שם ולן שניהם שהיו כגון בראשונה גם ללון יכול שהיה בענין שהיה לומר וצריך
אחד: במקום העולה על מתמה שהוא במה במה הגירסא פנחס פ' ובילקוט בפסיקתא פעמים כמה עליו ושנה שחזר ממה ופי' העולה. על מתנה: שהוא
ביותר לו ערב הוא ישראל דשל מכאן הבוקר עד וא״ת [יפ״ת] כצ״ל.
נח בימי למעוטי העולה. דריש היא מדכתיב י״ל כן. הוכשר לא דבנח ומנלן
3. תורת תצוה פרשת סופר לחתם משה
ד ז' רבה)'(ויק״ר במדרש דאיתא וכשנים עולם כימי וירושלם יהודא מנחת לה' וערבה הה״ד וגו' אהרן את צו פסוק על זו שבוע פ' בעולם… זרה עבודה הי' שלא הבל של קדמוניות וכשנים נח ימי אלו עולם כימי קדמוניות,
יהב מ״ו במורה)(ג' הרמב״ם כי והענין כדרכי לשעירים זבחיהם יזבחו שלא יצה״ר כנגד אלא תורה דברה שלא לקרבנות טעמא
, והרמב״ן כלל בעולות ה' חפץ אין אבל אז, או״ה ט א' )'(ויקרא, ח״ו מגואל ה' שולחן שעושה עליו השיב הפשוט זה על הטעם אלא
שחטא על נתחים נתחים ולנתחו לזבחו שמהראוי שיראה לתשובה האדם לב לעורר הוא ברוך הקדוש אבל ית״ש, עליון מלך נגד
קרבן שמו קרא הכי, בישראל השכינה קיום עיקר שהוא עמוק סוד בו יש האמת ע״ד, אמנם תמורתו הבהמה נפש ולוקח עליו חס ובעקידה שם עיין אהדדי, והשכינה ישראל. שמקרב
הפסוק פירוש זה והנה ע״ב י״ב חז״ל)מגילה שאמרו כמו בע״ז הכופר נקרא יהודא ד( בהקדים כנ״ל, וירושלים יהודא מנחת לה' וערבה כימי לו יערב וירושלים יהודא שמנחת ואמר שלם ירא ה' אל הקרובים גמורים צדיקים נקראים וירושלים יהודי, איש פסוק, על
לקרבן צריך אינו יהודי הנקרא הוא בע״ז וכופר בה', דהמודה הבל של קרבנו קדמוניות וכשנים נח, עולם הנ״ל הרמב״ם, כדעת שחס להתעוררות אלא בעולם ע״ז הי' שלא נח כקרבן והיינו וכו', לנתחים לנתחו שמהראוי הרמב״ן כמ״ש להתעוררות אלא
מבול. במי מלהשטיפו עליו הוא ברוך הקדוש
אמנם השראת שיך להמ הבל של כקרבנו רק הוא קרבנם ע״כ חטאו, אשר עון להם שאין ירושלים המכונים גמורים הצדיקים
יקריב כי אדם הפסוק על דבריו המדרש סמך ולכן, אליו ה' שיפן רק להתעוררות קרבן שיצטרך בדבר חטאו לא כי עליו השכינה
כנ״ל בתחתונים השכינה להמשיך קריבות ה' אל להקריב שיראה שהכונה לה. , קרבן 'מכם
ושלמה- משה קוק: הרב הסבר והבל- נח העבודה, עולם השכר עולם
4. השני הדרוש שור, מדבר קוק- הראי״ה
וכשנים עולם כימי וירושלם יהודה מנחת לד' "וערבה
עולם- "כימי בילקוט: חז״ל אמרו קדמניות". משה, כימי
, העלה את המזבח על ותאכל ד' מלפני אש 'ותצא בו: 'שנאמר
'וכל שנאמר: שלמה, כימי קדמוניות- וכשנים ראים ישראל בני
. האש "'ברדת משה לימי יחסו למה גם בזה, חז״ל למדונו מה להבין ראוי
… שנים לשון שלמה ולימי ימים, לשון מצינו והנה משה, בימי
רצוים המעשים היו בפרט, המשכן הקמת בשעת ככל עשו שהרי
בענין, אבל ד צוה 'אשר שנה הארבעים בסוף הכתוב אמר הלב
חסרה הכונה שהיתה נמצא, לדעת לב לכם ד' נתן ""ולא
. משלמותה היתה כ״כ שהרי מאד, שלם הלב שהיה מצינו שלמה ובימי
עון להם נחשב ולא ביוה״כ שאכלו עד רצויה כונתם עוצם מפני
במעשים אז החסרון שהיה ונראה, , השי״ת לכבוד רק כונתם
הכונה אחר קצת שנמשך חטאו היה זה צמו בע שלמה שהרי, אסור ולא ארבה אני שאמר במה המעשה לבטל לפי ופרנס
, הדור שהכונה אע״פ בדור תלוי אז המעשים חסרון היה מסתמא
ושלמה עליונה. היתה היא שהכונה הוא ומחשבה לכונה המעשה שבין ההפרש והנה
כונה ב יכנסו עצמם מצד חלוקים שהם מעשים שכמה כללי, דבר כמש״כ עצמו, בפני ואחד אחד כל פרטים המה והמעשים אחת,
לראשך הם חן לוית "כי פסוק: על במשלי "הגר״א שהחכמה
רבים. . והמעשים אחת היא.
בו שיש הזמן בענין ע״כ תלוי שנים', ויחס ימים יחס הזכרתו
בו שקונים השלמות. באופן כוללות שהן שנים, בשם להקרא הזמן ראוי החכמה שלמות נגד
שכל ימים, שם לו ראוי המעשים שלמות ונגד רבים, ימים כ״א
עצמו בפני הוא. אחד החסרון והיה בשלמותה החכמה היתה שלמה בימי והנה שכתוב כמו הלב במחשבת החסרון היה משה ובימי: במעשים,
שצריך הגמור, התיקון היה לא ע״כ לדעת לב לכם ד' נתן.""ולא הלב שלמות שהיא ההשלמה, י מינ ב' של התאחדות דוקא ברצון הקרבנות יתקבלו ואז המעשה, שלמות עם יחד והכונה
שלם. . בזמנים שהיו השלמות מיני ב' בקיבוץ יהיה וזה.
המעשים שלמות מתחלפים, עולם בימי ושלמות משה, ימי שהם
הכונה קדמוניות בשנים שהמעשים שהימים שלמה, ימי הם
נשלמו חשבות ושהמ ימים, נחשבים יהיו בהם נשלמו הפרטים
כוללים. . שנים, . קרוים עולם- 'כימי אומר '"רבי הנ״ל במדרש שם אי': ועוד נח כימי
, נשבעתי אשר לי זאת נח מי 'כי 'שנאמר: קדמוניות- ''וכשנים
בעולם ע״א היתה שלא הבל, ."כימי
שת״ק נראה מהעבודה שתגיע השלמות ע״ד מדבר הרצויה
והנפש הגוף טהרת, שהיא השכר ע״ד מדבר ורבי שכר שיגיע,
ועוה״ז. עוה״ב הי לא כי לעוה״ב, פעולתו כל היתה הבל של שקרבנו מצינו 'וזה הועיל נח של וקרבנו קין. ע״י נהרג כי בעוה״ז חלק אח״כ לו
הקב״ה נשבע "כ שעי מבול, עוד יהי' שלא בעוה״ז העולם לקיום
הניחח ריח את ד' "וירח כמש״כ לעולם, מבול יביא: שלא. האדם בעבור האדמה את עוד לקלל אסִף לא לבו אל ד' "ויאמר
. והנפש הגוף טהרת של השלמות חלקי משני נמשך כ״ז אבל
5. ט״ז, דרוש שור מדבר / היום להפטרת הקרבנות מענין
עזרא רבי בשם ברכיה ר' לד''. קרבן מכם יקריב כי "'אדם
… מגיסין שני לו שהיו למלך מלמהד״ד אמר: הטיא דכפר של יהודה מנחת לד' 'וערבה שנאמר: יותר, לו ערב ישראל משה כימי עולם כימי קדמניות' וכשנים עולם כימי וירושלם
שלמה כימי קדמוניות "וכשנים, . ע״כ
לעומת זה הם נערכים ואיך הקרבנות של ם ערבות ענין להבין פעולותיהם בהבדלי כ״א לבאר יתכן לא מעלה, ע״ג מעלה, זה מרוממה יותר תכלית לפעול שבסגולתו הקרבן אותו כי
ערב יותר יקרא הוא. ונשגבה נח קרבן בין המעלות הבדל לראות נא נתורה ומעתה
שכלנו יד תשיג אשר כפי ישראל, של. לקרבנותיהם
, עולם של ישובו קיום הוא בקרבנו נח שפעל הפעולה והנה לא לבו אל ד' ויאמר הניחח ריח את ד' "וירח בתורה: וכמש״כ עוד אסִף ולא וגו' האדם בעבור האדמה את עוד לקלל אסִף
הבטחה בזה היתה והנה עשיתי כאשר חי כל את."להכות שלמות ותכלית שיסוד הטבע, הנהגת ע״פ העולם לישוב
ש האדם, האנושי. השכל השלמת הוא התכלית, היא
השראת פעלו ושלמה משה בימי ישראל של קרבנותיהם אמנם האלהית ההשגחה ע״ד ההנהגה והתעלות בישראל השכינה ברוה״ק האדם שישתלם היא שלמותה שתכלית הפרטית,
ונבואה. "קרבני בשם הקרבנות את הכתוב קורא בתורה מצינו והנה
לחמי", "ריח, "ניחֹחי נזכר לא נח ואצל ריח, גם לחם גם נקרא
ענין לחם הניחח. ריח את ד' כ״א""וירח כלל יאכל כאשר הלחם כי נראה לריח, לחם בין להבחין והנה בע״ח לתכונת מתכונתו הצמח יתעלה הצמח, את. הבע״ח למזון שיהי' עד כ״א בהכנותיו נשלם הצמח אין ובאמת
זה דבר הטבע, וקרי ח שביארו כמו חי' לנפש ויתהפך לבע״ח שאין אלא בע״ח במדת להשתלם הכנה לו יש הצמח כי
לבע״ח. . מזון בהיותו כ״א באה זאת. השלמתו אל בטבעו יהפך שהנאכל פועל האוכל יהי' המזון ענין עכ״פ
זה. לפני שהי' ממה מעולה אחר טבע עכ״ז המריח אל האד שיעלה אף ריח, משא״כ בו תחול לא אל וקירוב מקום עליית כ״א ותכונתו, בטבעו ושינוי התעצמות
המרגיש המדבר. מוח שבין וצלמו בדמותו ההבדל זה הנה הבדל יהי', לריח לחם
אם עבודתו ע״י האדם השתלמות, האנושי השכל בדרך ישתלם
הנבואיית. ההשלמה דרך ע״פ להשתלם שיזכה או
תעלה כי אם האנושית ההשלמה כי אל מצבו משפל האדם את אבל המעלה, אדם יהי' רק טבעו יתהפך לא אבל רמה, מדרגה האדם טבע מהפכת היא הנבואה, מטעם הבאה ההשלמה וכמש״כ הוא" צבאות ד' מלאך "כי כמש״כ: אלהי, : לענין
אתם.""אלהים האדם בני כל בחק שהיא הטבעית הכללית ההשלמה אצל א״כ
מקום אל שעולה ריח ענין ניחח", ה ריח את ד' "וירח רק נאמר בההשלמה משא״כ אחר. לטבע מתעצם אינו אבל גבוה לחם היינו ניחחי", ו״ריח "לחמי", אמר: לישראל המיוחדת ע״ש ניחח וריח אלהי, אחר לטבע העובד המקריב הפיכת מצד שפע לבד כי ג״כ, האנושי בטבעו רמה מעלה אל התעלותו
ד בסוד לבא.'ה הזוכ על יושפע חכמה שפע הנבואה
מהספרא תוספת מ חידושים עם, אהרן הקרבן פירוש
כד פסוק ט פרק ויקרא 6.
וַיִפְלו ו וַיָרֹּנ הָעָם כָל וַיַרְא הַחֲלָבִים וְאֶת הָעֹּלָה אֶת הַמִזְבֵּחַ עַל וַתֹּאכַל ה' מִלִפְנֵּי אֵּשׁ וַתֵּצֵּא פְנֵּיהֶם: עַל
7. לא אות דמילואים מכילתא שמיני- ספרא
ה מלפני אש 'ותצא ושיבחו פניהם על נפלו החלבים ואת העולה את המזבח על וליחכה השמים מן שירדה חדשה אש שראו כיון
שלמה בימי, וכן לשמים שנאמר פניהם על נפלו על יכרעו ו הבית על ה' וכבוד השמים מן האש ברדת רואים ישראל בני וכל
יהודה מנחת לה' וערבה אומר הוא שעה אותו ועל, חסדו לעולם כי טוב כי לה' להודות וישתחוו הרצפה על ארצה אפים
שלמה. כשני קדמוניות וכשנים משה, כימי עולם, כימי קדמוניות וכשנים עולם כימי וירושלים
בעולם זרה עבודה ה. יתה שלא הבל כשנות קדמוניות וכשנים נח, כימי - עולם כימי אומר רבי
כ400 לפני חי, חיים אבן אברהם ב״ר אהרן [רבי אהרן קרבן 8. ]שנה לא אות דמילואים מכילתא שמיני-
וכו אש שראו.'כיון מה א״כ וקשה וירונו, העם וירא שאמר בהדיא, הכתוב שסיפר מה על דבר חדשו שלא שנראה הברייתא בדברי לי קשה
הכתוב שאמר מה באמרם. כוונו, שהנפילה לרינה הפכי הוא פניהם על שהנפילה להם שהוקשה בזה והנ״ל לפנים החיוני הרוח בהכנס תהיה אשר ואימה גדולה יראה על תורה
עצבות קצת עמה יתערב, וגם והשמחה הרינה אמנם ב בו שיתחברו אפשר אי א״כ זה וכפי לחוץ, והתפשטו החיוני הרוח בהתרחבות 'הוא
אחד. בזמן אלו דברים הפכים ב' היותם עם יחד להתחבר יוכלו אז השכל, בעצת וזה זה יהיה כאשר אמנם גשמי, מהתפעלות שניהם יהיו כאשר יהיה שזה אלא שהוא ממה השמחה ובתכלית והיראה האימה בתכלית לפניו האדם שיהיה וזה יחד, בשניהם יתברך עמו להתנהג נצטוינו וכן זה, את זה וסותרים
יא ב, [תהלים ע״ה דוד מ״ש והוא יתברך ]שכינתו פני בראות משתעשע אש שראו כיון אמר ולזה בזה, לומר שכוונו מה וזהו, ברעדה וגילו ממנה שראו מה אלא מהותה, ידעו שלא היות עם להם, ירדה מרום שכינת ע״י השמים מן כי וידעו הרוחני, האש היה אשר השמים מן חדשה
וזה עמהם חסדו על יתברך לאל ששבחו והוא הפכיים, דברים ב' ועשו שכלי בדרך נהגו זה כל עם העם, ל כ לראות שיוכלו מה והיא חושיית ראיה ולזה, ויראה אימה זה עם ערבו אבל מהשמחה, נולד שנאמר שלמה בימי היה וכן לשמים, ושבחו פניהם על נפלו שאמר וזה, פניהם על ויפלו
וישתחוו ארצה אפים על ויכרעו יתברך בטובו השמחה על שהוא טוב כי לה' להודות והיראה, הא. ימה על מורה שהוא, השמח האדם כדרך שמחה רינת על שמורה כפשוטו אינו וירונו שפירוש אמרו לזה הפכים, אלו דברים שני היות להם שהוקשה שמפני נאמר או פניהם על שנפלו יחד הדברים ב' יתחברו זה ועם שבח, מלשון הוא אלא ומשורר, מרנן שהוא הגשמיות הכוחות ביטול מצד ורתת גדולה באימה במקום בו שאמר משלמה ראיה הביא ולזה הקדש, ברוח הודאה דברי ולומר יתברך לפניו לשבח הגשה שיעיקנו מבלי פנוי השכל ונמצא מהם,
כאן שאמר מה וירונו טוב כי לה'. להודות
אומר הוא שעה אותה. ועל וערבה מלאכי אמר הקרבנות אלו ועל יתברך, לפניו ערבו השלמות ת בתכלי שעה אותה ישראל עם להיות ר״ל
'לה.'וגו עולם. כימי שנקראו הימים אותם כמו שירצה עולם ימי יא סג, [ישעיהו כד״א משה ימי ]שהם משה ימי ונקראו, עמו משה עולם ימי ויזכור
אמרו על ד] עה, תהלים כמ״ש תורה מתן קודם רותת שהיה העולם נתבסס שבהם לפי לפ״ד, עולם ימי [ תכנתי אנכי וגו' ארץ נמוגים.'וגו
שאז שלמה ימי אלו קדמוניות. וכשנים יתברך עמו הדבוק בתכלית ישראל היו במילואה הלבנה. שהיתה
ד״א צ״ל [אולי וכו' שאמר שאחר להם שהוקשה לפי לד״א, הוצרכו הנה ]. אומר רבי והדמיון המשל הנה, וירושלים יהודה מנחת לה' וערבה
עליהם הכתוב שאמר נח ימי הם עולם שימי אמרו ולזה זולתם, בנושא יהיה, הניחוח ריח את ה' וירח אחר השלמות בתכלית העולם היה שאז
ימי נקראו ולזה העון מן העולם שנטהר אמת שהן לפי השלמות, בתכלית היה לא זה כל שעם אלא, בעולם רשעות שום נשאר ולא במבול שנדון
לומר הוסיף ולזה ע״א, עבדו אנוש דבימי כבר בו היה זה כל עם, עולם קדמוניות וכשנים ה 'וישע ד ד, [בראשית נאמר בו אשר הבל ימי ]שהם
יתברך אליו אלא עבודה היתה ולא כלל, בעולם ע״א היתה לא שעדיין השלמות. , בתכלית העולם היה, שאז מנחתו ואל הבל אל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה