זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש בית בס״ד
המלך דוד
1 ) מסכת בבלי תלמוד ב נה שבת דוד אבי וישי משה, אבי ועמרם יעקב, בן בנימין הן: ואלו נחש, של בעטיו מתו, ארבעה
דוד. בן וכלאב
- רש״י נחש- של בעטיו חטאו שלא אחר, בחטא ולא לחוה, שהשיא נחש של, בעצתו
בעטיו- ב (דניאל וטעם עטא.)כמו
2 ) - כח אות קיח תהילים המכירי- ילקוט פרובאנס מרי, אבא בר' מכיר ר' ( במאה )הי״ד
ז נא לתי,)(תהילים חול בעוון הן מדרש: פנה'. לראש הייתה הבונים מאסו 'אבן אהובה בן דוד אמר: חד במערבא. אמוראי תרי בה פליגי ווי״ן. בשני כתיב מלא
כיצד היה. שנואה בן דוד אמר וחד? היה, היה לסנהדרין ראש ישי יוצא היה ולא מאשתו ופירש גדולים. בנים ששים לו והיו ריבוא. בששים באוכלוסא אלא ונכנס
"בתי לה: אמר לה. ונתאוה נאה שפחה לו, תה הי שנים שלוש לאחר שנים. שלוש שחרור בגט אלי שתיכנסי כדי הלילה, עצמך "! תקני מגיהינום ואדוני ונפשי עצמך "הצילי לגברתה: ואמרה השפחה "! הלכה לה: אמרה
טעם "?"מה בי נגע לא שנים שלוש שהיום אעשה, מה לה". בתי, אמרה הכל. את לה: שחה " סגרי כשיאמר ולערב כך, אני ואף עצמך תקני לכי עצה. לך "אתן לה: : אמרה '
'הדלת– אני ואצא את. תיכנסי נכנסה הדלת, את לסגור באה הנר, את וכיבתה השפחה עמדה לערב עשתה. וכך
מדוד נתעברה הלילה, כל עמו עשתה היא. ויצאה. גברתה
ביקשו חודשים לט' אחיו. . ן מבי אדום דוד יצא השפחה, אותה אל אהבתו ומתוך
אדום שהוא שראו כיון דוד בנה ואת להרגה. בניה צאן ורועה משועבד לנו ויהיה לו "הניחו ישי: להם ". אמר אשלחך 'לך לשמואל: הוא ברוך הקדוש לו שאמר עד שנה, כח' טמון הדבר והיה
הקריב אב. . אלי את לו הקריבו שהלך, כיון א]. טו, א' [שמואל בית-הלחמי' ישי אל אמר תמו, לו: אמר הנערים?" "התמו לישי: שמואל אמר בניו. שבעת עד והג' הב'
תמו לי אומר ואתה ישי, אל ואשלחך לך לי אמר "הקב״ה? לו: נשאר "עוד לו: אמר
והביאהו "שלח לו: בצאן."אמר רועה והוא ". הקטן: מואל לש הוא ברוך הקדוש לו אמר ועולה. מבצבץ השמן התחיל שבא, כיון
עומד– ומשיחי עומד אתה "שמואל, הוא זה כי משחהו, ". קום כשם מלאה הקרן חזרה ומרגליות. טובות באבנים ונקרש ראשו על השמן פינה
מידותיו פי על יורד השמן והיה. שהיתה ולהודיע לבזותנו אלא שמואל בא "לא אמרו: ואימה; ברתת עומדין היו ובניו וישי
פסו". ל בן לו שיש לישראל כולם שמחו ישועות כוס שנטל כיון מבחוץ. ועצבה מבפנים שמחה היתה דוד של. ואמו
הבונים מאסו 'אבן אמו: אמרה שעה באותה ראשו על ונשקו שמואל. עמד לראש היתה כלן על ועלית פנה לראש הייתה אחיך אותך שמאסו בן אי אמרה: כתיב. הבנים. פינה'
בו ונשמחה נגילה ה' עשה היום 'זה לפיכך זאת.'', הייתה ה' 'מאת בניה: לה אמרו
קצז- עמ' א שמואל לועז מעם עמ227-229, ילקוט ח״א המנחה תורת זה: למעשה אחרות '[נוסחאות מראית קצח,
עמוד416-417 ב (חלק א שמואל על יקר כלי קיט, פסחים על לחיד״א העין היהודים אגדות בצרי), עזרא הרב במהדורת
טו חלק חמישי כרך עמוד51, עמודים83-100 תשנז' טבת כז', מגדים (עיין זה מעשה לביאור ]),
3 ב עמוד עו דף יבמות מסכת בבלי )תלמוד אבנר הנער זה מי בן הצבא שר אבנר אל אמר הפלשתי לקראת יוצא דוד את שאול 'וכראות
כלים נושא לו ויהי מאד 'ויאהבהו והכתיב: ליה? ידע ולא ידעתי', !'ם המלך נפשך חי אבנר ויאמר ואמר באנשים', בא זקן שאול בימי 'והאיש והכתיב: ליה? ידע לא ואביו משאיל. קא אאבוה אלא אי שאול: ה״ק באוכלוסא! ויצא באוכלוסא שנכנס דוד, אבי ישי זה אבא: רבי ואיתימא רב
אתי- ץ מפר אי אתי? מזרח אי אתי, מפרץ בידו ממחין ואין דרך לעשות פורץ שהמלך הוי, , מלכא
אתי- מזרח אי מדיו דוד את שאול וילבש דכתיב: עליה? שאל ליה אמר מ״ט הוי. בעלמא חשיבא
- העם מכל גבוה ומעלה משכמו בשאול: ביה וכתיב. כמדתו, ראוי אם עליו אל ש לאו, אם למלכות הוא הגון אם עליו משאיל שאתה עד האדומי: דואג א״ל עמוני- תנינא: אבנר, א״ל המואביה. מרות דקאתי מ״ט? לאו. אם בקהל לבא עמונית, ולא
מואבי- ממזר- מעתה, אלא מואבית. ולא מצרי- זר. מום כתיב, ממזר ממזרת! ולא מצרית! ולא
לקדם איש של דרכו ובמים, בלחם אתכם קדמו לא אשר על דקרא: טעמא דמפרש הכא, , שאני נשים לקראת ונשים אנשים, לקראת אנשים לקדם להם היה לקדם. אשה של דרכה! ולא עלם ליה קרי הכא נער, ליה קרי התם העלם, זה מי בן אתה שאל המלך ויאמר מיד: ! אישתיק.
עמוני- ליה: אמרו שאל, המדרש. בבית ושאל צא ממך, נתעלמה הלכה ליה: אמר קא הכי ולא
עליה לאכרוזי בעי אישתיקו. קושייתא, הני כל דואג להו אקשי, אבית. מו ולא מואבי- עמונית, הישמעאלי יתר וכתיב: נחש, בת אביגיל אל בא אשר הישראלי יתרא ושמו איש בן ועמשא! מיד: כך בחרב, ידקר זו הלכה שומע שאינו מי כל ואמר: כישמעאל חרבו שחגר מלמד, רבא: אמר
הרמתי שמואל של דינו מבית: מקובלני עמוני- מואבי- עמונית, ולא מואבית. ולא
ה 4) י ג דין חקור מאמר מאמרות עשרה מפאנו, רמ״ע ממדת שהיה אצלנו ספק ואין מאשתו. פורש היה בזקנתו אביו שישי באגדה, עליו אמרו
ומואבי- עמוני יבוא לא תורה שאמרה מה שמא חסידות, מואבית ואפילו מואבי, פירושו
היתה זו הלכה שכן שחדד ישי, של חתנו הישמעאלי יתרא שבא עד הדור, אותו ביד רופפת מבית מואבית ולא מואבי הלכה להעמיד המדרש בבית אותה ונעץ כישמעאל, חרבו וחגר אל ולערב בעצמו ולקיים מספקא, נפשיה לאפוקי הצדיק וישי הרמתי, שמואל של דינו
אם תנאי, על ששחררה חר א זה שהיה לן ומסתברא שפחתו. אל לבא בקש ידך. תנח אין מואבית ואפילו מואבי ואם חורין. בת את הרי תורה, אמרה מואבית ולא מואבי מותר שממזר פי על ואף יוחסין. בעשרה כדתנינן מותר. בודאן ודאן שהרי כלום, בדברי הוה קהל, אקרי לא ומשוחררים גרים דקהל זכר, למואבי הדין והוא ומשוחררת, בגיורת
ליה ניחא שאילו פסולו, אחר לו יהיו ולא מיד לשחררם ויוכל עבדים בניו שיהיו טפי עד בקהל לבא ואסורים הפגום אחר הולכים כמוהו הבנים היו משוחררת, אמם היתה עמון מבנות הנשים את להתיר רווחת הלכה שכן ויודעת הנאמנת השפחה והנה עולם.
לבעלה שנואה שעה באותה ה שהית ישי של לאשתו סימנין מסרה בקהל, לבא ומואב שיש ראובן של כלידתו דוד, נולד מעשה ומאותו י״ח. בפרק בלאה שיבא כמו למעלתה, שהיו דלים, דין עולם של צדיקו יודע אמנם עינים, למראה תמורה מבני ובזה בזה לחוש
אל של נשמותיהם בחשאי… העולם לאויר לצאת צריכות ה
5 א פרק לדברים תנאים )מדרש ולמה עתיד ואומר מתנבא היה קטן שכשהיה מפני אביו בעיני מאוס שהיה קטן נקרא לבנות אני ועתיד גלית ושמו גדול אדם מהן ולהרוג פלשתים מקומות את להחריב אני
המקדש בית וקחנו שלחה שמואל לו אמר הצאן את לרעות הניחו אביו בו עשה: מה קצף מיד בו מזלזל שמואל התחיל רואי וטוב עינים יפה עם אדמוני והוא ויביאהו וישלח מלפניו קום לו אמר בגערה קום הוא זה כי משחהו קום לו ואמר הוא ברוך הקדוש עליו
יושב. . ? ואתה עומד משיחי
6 לח( קדמה ה הגלגולים )שער דף א) עמוד סה' ע״י אלא הקליפות, מן להוציאה אפשר אי מאד, גדולה היא כשהנשמה לעולם כי ודע,
ותחבולה. . מרמה הן פסוק על לרז״ל הנזכר עשה מ באותו אלא החיצונים, מן יצא לא ע״ה, המלך דוד וכן
בעון והיתה פילגשו, אל שבא דוד אבי ישי שחשב חוללתי, אשתו וכן ממש. אשתו
אמי' יחמתני וזש״ה׳ובחטא הזיוג, בסוף דם טפת ראתה הניחוהו לא כך, אלולי כי,
לעולם לצאת. החיצונים דוד בית מלכי וכל הגרים, נשמות וכל הזונה, ורחב ורות, תמר, של הטעם, זהו, וכן
ותמר… יהודה ומזווג המואביה, רות מן שבאים, והמשיח, ותחבולה המרמה היא זו כי זה והבן בתוכם עשוקה נשמה להוציא אותה ומרמה הקליפה, עם עושה. שהקב״ה
שצח- (עמוד ב עמוד צה' דף רות חדש בזוהר עוד ועיין אשלג), הרב במהדורת קסא-קסב (עמודים מדבש במתוק שצט'
זיע״א הטוב להרי״ח א, א רות על המלך באם וראה )שם))
7 לב פרק ישראל )נצח ושלמה ממואבית דוד שהרי אחרת, מאומה נולד יהיה המשיח שהמלך הטעם בין ת ומזה אחרת נטיעה מן הרכבה צריך זה אל חדשה הויה להוציא רוצה הש״י שכאשר מעמונית, היה לא כי וזה חדש… דבר כאן אין הראשונה הנטיעה זה היה שאם הראשונה, מן שאינו
יותר אשר וכל גילולים העובדי ידי על, ם א כי לעולם חדשה והויה חדש ענין שיבא ראוי
ומואב עמון מן באה החדשה ההויה ולכך, חדשה הויה ממנו שיהיה ראוי מישראל רחוק כג (דברים עליהם שנמצאו ומואב עמון מן מישראל רחוקה יותר אומה שום תמצא )שלא
נולד שיהיה ראוי ומהם כלל, אומה בשום זה דבר תמצא שלא לעולם, בקהל יבואו לא
החדשה הויה התחדשות מפני זה וכל חדשה, הויה שהיא "המשיח
8 א עמוד ל דף שבת מסכת בבלי )תלמוד המת- האריה מן טוב הוא חי לכלב כי שלמה ודקאמר רב דאמר רב, אמר יהודה כדרב אמר אני, חדל מה אדעה היא מה ימי ומדת קצי ה' הודיעני דכתיב מאי רב: אמר יהודה
מלפני היא גזרה לו: אמר קצי! ה' הודיעני עולם, של רבונו הוא: ברוך ש הקדו לפני דוד היא- מה ימי ומדת ודם. בשר של קצו מודיעין? שאין מודיעין שאין מלפני היא גזרה
אני- חדל מה ואדעה אדם. של ימיו מדת תמות- בשבת לו: . אמר בשבת- באחד! אמות
נימא- כמלא אפילו בחברתה נוגעת. לכות מ ואין בנך, שלמה מלכות הגיע כבר לו: אמר
שבת- בערב! אמות יושב שאתה אחד יום לי טוב מאלף. בחצריך יום טוב כי לו: אמר
המזבח. גבי על לפני להקריב בנך שלמה שעתיד עולות מאלף בתורה ועוסק מלאך קם נפשיה למינח דבעי יומא ההוא יומא, כולי וגריס יתיב הוה דשבתא יומא כל
הוה ליה? אעביד מאי אמר: מגירסא. פומיה פסק הוה דלא ליה, יכיל ולא מיה ק המות הוה למיחזי. נפק באילני, ובחיש סליק המות מלאך אתא ביתיה, אחורי בוסתנא ליה אבא מדרשא: לבי שלמה שלח נפשיה. ונח אישתיק מתותיה, דרגא איפחית בדרגא, סליק
והנח נבלה חתוך ליה: שלחו אעשה? ה מ רעבים, אבא בית של וכלבים בחמה, ומוטל מת
ואביך- הכלבים, לפני חי לכלב כי שלמה אמר יפה ולא וטלטלו. תינוק או ככר עליו הנח
המת האריה מן טוב? הוא
רש״י המת- מאריה טוב הוא חי לכלב כי שלמה ודקאמר הלכות לענין אלא אמרו, חשיבותא לענין לאו
טוב. ויום שבת
עלי. לבוא העתידות קיצי- חיי. ימי כמה ימי- מדת העולם. מן ובטל חדל אני יום באיזה אני- חדל מה ובהספדי. בי להתעסק שיוכלו בשבת- באחד אמות
בחצריך- יום טוב כי מאלף בתורה, ועוסק בחצרי עומד שאתה יום טוב לפני: אמרת כבר כלומר:
ע אלף ג) א' (מלכים כדכתיב להעלות, שלמה בנך שעתיד עולות וגו'. שלמה יעלה ולות
השנים. שבתות כל של דשבתא- יומא כל
וגריס- יתיב הוה (כא בסוטה כדאמרינן ממות מגינה שהתורה אליו, המות מלאך יקרב, שלא
)א. תימה. קול להשמיע באילנות המלאך מנענע באילני- ובחיש סליק הוצרך. הללו שאלות לשתי רעבים- אבא בית של וכלבים
כו- 'ר אמ יפה ולא אסרו המת האריה ואת נבילה, טלטול לשנות הצריכוהו לא הכלבים שלתקנת
האריה- לתשובת הכלב תשובת שהקדימוהו אחר: לשון תינוק, או ככר ידי על אלא לטלטל לשון
רבותי.
9 אגדה מדרש קיט פסחים בבלי תלמוד /:) לצדיקים גדולה, ה סעוד ועושה ולויתן שור ושוחט שולחנות עורך הקב״ה לבוא לעתיד
בראשית ימי מששת בענביו המשומר יין להם מביא והקב״ה, , כבודו לפי מושיבו אחד וכל כל מביא והקב״ה עמהם, ויושב הכבוד כסא שמניח הצדיקים של רצונם עושה והקב״ה ואומר באצבע מראה אחד וכל כבודו, ורואה וצדיק צדיק כל ומביא עדן גן של: שבחו
ושמחין ושותין ואוכלין ועד". עולם אלוקי. נו אלוקים "זה
לטעון הקב״ה מצווה ושותין שאוכלין לאחר אבינו לאברהם לו נותנין, ברכה של כוס טול ליצחק: לו אומר מקטרגני. ישמעאל מברך, איני להן: ואומר לברך, ברכה של כוס
להם: ר אומ וברך. טול ליעקב: לו אומר מקטרגני. ו עֵשָ מברך, איני להן: אומר וברך. לשבטים אומרים עלי. לאוסרן תורה שעתידה בחייהן, אחיות שתי שנשאתי מברך, איני איני להם: אומר וברך, טול למשה: לו אומר אותנו. מקטרג יוסף עדות משיבים: והם וברך טול ליהושע, לו אומר במותי. ולא בחיי לא ישראל לארץ ליכנס זכיתי שלא, מברך,
בנו יהושע בנו נון נון' בן 'יהושע דכתיב: לבן, זכיתי של. א מברך, איני להן: אומר
אצל שמגיעים עד המלך דוד ודוד ברכה של כוס לו ומוזגים כוסות, שלוש בידיו ונותנים ועומד אקרא". ה' ובשם אשא ישועות "כוס שנאמר לברך נאה ולי אברך, אני אומר:
הקב״ה נוטל שעה באותה זמר. מיני בכל ומהלל ומשבח ומברך דוד ראש על ומניחו כתרו
הדורות כל סוף עד וצדקתם שבחם ומגיד דוד בן משיח. ובראש
10 )מהרש״א בונה ברכת תקנו שע״ז המקדש, בית בנה ובנו ירושלים בנה שהוא שזכה דוד אבל גו אשא ישועות כוס שנאמר לברך נאה מילי, הני לכל שזכיתי לי, אמר: וע״כ.'ירושלים
בו חסר הראשונים מן אחד דבכל ר״ל עלי, תגמולוהי כל לה' אשיב מה כתיב מיניה לעיל כל עלי אבל ירושלים, בבניין דוד בית ומלכות וארץ ותורה ברית שהם תגמוליו מכל שאשא ברכה של כוס לי נאה כן ועל בב״י, ומלכות וארץ ותורה ברית לי שיש תגמוליו
אלהי״ם גי' הדין מדת על מז ר הוא כו״ס וברמז הזימון. . בברכת אקרא ה' ובשם אותו ישועות כוס להיות לרחמים הדין מדת להפוך אקרא ה' ובשם בבהמ״ז. אשא
נשלח על ידי: שי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה