**המכתב שאברהם לינקולן מעולם לא שלח** / הרב אליהו טרבלסי.
ב-14 ביולי 1863 ישב נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן, בבית הלבן וכתב מכתב נוקב לאחד הגנרלים הבכירים שלו, ג׳ורג׳ מיד.
ימים ספורים קודם לכן הסתיים קרב גטיסברג, אחד הקרבות החשובים במלחמת האזרחים האמריקאית. צבא הצפון ניצח, וצבאו של הגנרל רוברט לי החל לסגת. אבל אז קרה דבר שהכעיס מאוד את לינקולן.
נהר הפוטומק היה מוצף, וצבא הדרום התקשה לחצות אותו. לינקולן האמין שנוצרה הזדמנות נדירה להכריע את הצבא הנסוג ואולי לקצר משמעותית את המלחמה. אלא שהגנרל מיד לא תקף, ולבסוף הצליח צבאו של לי לחצות את הנהר ולחמוק.
לינקולן היה נסער. הוא התיישב וכתב לגנרל מכתב חריף. הוא האשים אותו בכך שהחמיץ הזדמנות היסטורית, ואף כתב שהמלחמה תימשך כעת לזמן בלתי מוגבל. הוא סיים בתחושה קשה: ההזדמנות הגדולה אבדה.
אבל אז קרה הדבר המפתיע ביותר בסיפור. לינקולן לא שלח את המכתב. הוא השאיר אותו בין ניירותיו. המכתב המקורי נשמר, וכיום הוא נמצא באוסף כתבי לינקולן בספריית הקונגרס האמריקאית.
איננו יודעים בוודאות מה גרם לו להימנע משליחתו. אבל דבר אחד ברור: הוא כתב את כל מה שרצה לומר, ובסופו של דבר בחר שלא להעביר את הדברים לנמען. לפעמים ההחלטה החשובה ביותר בתקשורת אינה מה לכתוב, אלא מה לא להעביר הלאה.
וכאן אנחנו מגיעים לפסוק מפתיע מאוד בפרשת וירא.
המלאכים מבשרים לאברהם ולשרה שבעוד שנה ייוולד להם בן. שרה שומעת את הדברים וצוחקת בליבה: ״אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן״. כלומר, שרה מתייחסת גם לגילה וגם לגילו של אברהם. אבל כאשר הקב״ה מספר לאברהם על תגובתה, הוא אומר: ״לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי״.
שמתם לב להבדל? שרה אמרה: ״ואדוני זקן״. והקב״ה אומר לאברהם: ״ואני זקנתי״.
רש״י מסביר: ״שינה הכתוב מפני השלום״. והגמרא בבבא מציעא פ״ז ע״א לומדת מכאן עד כמה גדול השלום, שאפילו הקב״ה שינה את הניסוח כדי לשמור עליו.
וזה יסוד עצום. הקב״ה אינו מתעלם מכך ששרה צחקה — הוא כן מעורר את הנושא. אבל הוא אינו מעביר לאברהם את הביטוי שעלול לפגוע בו שלא לצורך. כי יש הבדל בין לומר את האמת לבין להעביר כל מילה שנאמרה.
וזה חשוב במיוחד בחיי המשפחה, בקהילה ובחינוך. לפעמים מישהו מספר לנו מה אדם אחר אמר עליו. אנחנו יכולים להעביר את הדברים מילה במילה, כולל הביטויים הפוגעים. אבל האם זה באמת נחוץ? האם זה יועיל לתקן משהו, או רק ייצור מריבה נוספת?
כמובן, אין הכוונה להסתיר מידע חיוני או להימנע משיחה קשה כשצריך. אבל גם כשמוכרחים לדבר, אפשר לבחור ניסוח מדויק שאינו מוסיף פגיעה מיותרת.
אז הנה משימה אחת לשבוע הקרוב. בפעם הבאה שאתם עומדים להעביר למישהו משפט פוגע שאדם אחר אמר עליו, שאלו את עצמכם: האם חשוב להעביר את המידע, או שאני רק מעביר את העלבון?
לינקולן כתב מכתב חריף, ובחר שלא לשלוח אותו. והקב״ה, בפרשת וירא, מלמד אותנו שלא כל מילה שנאמרה צריכה להיאמר שוב. כי לפעמים השלום אינו תלוי במה שאנחנו יודעים לומר — אלא במה שאנחנו יודעים שלא לומר.
שבת שלום ומבורך!
נשלח על ידי: אליהו טרבלסי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה