קדושת בית כנסת
תנו רבנן בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהם ואין מטיילין בהם ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואין מספידין בהן הספד של יחיד אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהם הספד של רבים אמר רבי יהודה אימתי בישובן אבל בחורבנן מניחין אותן ועולין בהן עשבים ולא יתלוש מפני עגמת נפש עשבים מאן דכר שמייהו חסורי מיחסרא והכי קתני ומכבדין אותן ומרביצין אותן כדי שלא יעלו בהן עשבים אמר רבי יהודה אימתי בישובן אבל בחורבנן מניחין אותן לעלות עלו בהן עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש אמר רבי אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין ואף על פי כן אין נוהגין בהן קלות ראש ומאי ניהו חשבונות אמר רב אסי בית הכנסת שמחשבין בו חשבונות מלינין בו את המת מלינין סלקא דעתך לא סגי דלאו הכי אלא לסוף שילינו בו מת מצוה ואין ניאותין בהן אמר רבא חכמים ותלמידיהם מותרין דאמר רבי יהושע בן לוי מאי בי רבנן ביתא דרבנן ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים כי הא דרבינא ורב אדא בר מתנה הוו קיימי ושאלי שאילתא מרבא אתא זילחא דמיטרא עיילי לבי כנישתא אמרי האי דעיילינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא אלא משום דשמעתא בעא צילותא כיומא דאסתנא.
רש״י: על תנאי - על מנת שישתמשו בהן.
תוספות: בתי כנסיות של בבל על תנאי הן עשויין - רוצה לומר כל זמן שהן בטלין דהא חזינן בברייתא דלעיל וגם שהאמוראים לא היו רוצים ליכנס בהן בגשמים מפני גשמים אלא משום דשמעתא בעי צילותא והכא מיירי כשחרב דאז מהני התנאי ודווקא לאותן שבבבל מהני התנאי שהרי לעת בא גואל במהרה בימינו תפקע קדושתן אבל לאותן שבארץ ישראל לא מהני תנאי שהרי קדושתן לעולם קיימת וא״ת כיון דמהני תנאי לאותן שבבבל א״כ קשה מההיא דלעיל )דף כו: ( דרבינא דהוה ליה בי כנישתא בארעיה ואמר ליה רב אשי זיל זבנה משבעה טובי העיר ואמאי איצטריך לעשות כן אחר שנחרב וי״ל משום דזרעה דזריעה הוי קלות ראש ביותר ועגמת נפש ומשום הכי אסור אפי׳ בחורבנה.
ואעפ״כ אין נוהגין בהן קלות ראש - פירוש בבנינה שהרי בחורבנה שרי בכל הני ואצטריך לאשמועינן משום דסלקא דעתך אמינא דדווקא אכילה ושתיה דהוי קלות ראש ביותר הוא דאסור אבל חשבונות דלא הוי קלות ראש כל כך סלקא דעתך אמינא דשריא קמ״ל דלא.
ר״ן מגילה ט א מדפ״ר: בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויות. אין לפרש שיהא מותר לנהוג בהן קלות ראש בחרבנן מדמייתי לה בפיסקא דבהכ״נ שחרב דהא ליתא מעובדא דרבינא דלעיל דהוה ליה תלא דבי כנישתא בארעיה ולא שרו ליה למזרעה אלא במכירה דשבעה טובי העיר ורבינא בבבל הוה וכל שכן ]שאין[ ראוי להעמידן בישובן מדאמרינן ברפרם דספדיה לכלתיה משום דהוה ליה הספד של רבים דשרי בכל בתי כנסיות שבעולם ורפרם בבבל הוה ורבינא ורב אחא נמי כד אתא עלייהו זילחא דמיטרא אמרי משום דשמעתא בעיא צילותא כדאיתא בסמוך לפיכך פירש הרמב״ן ז״ל שעל תנאי הן עשויות היינו לענין שאם הוצרכו אנשי העיר להאכיל בהן עניים או להשכיבם שם מותר וה״ה לכל צרכי עניים לפי שעה וכדאמרינן בפרק ערבי פסחים ]דף קא א[ לאפוקי עניים דאכלו ושתו בבי כנישתא וכן חכמים מותרין ליהנות בהן והוא שהוצרכו להם כגון שהיה מקום דחוק לתלמידים אבל שלא בשעת הדחק אסור כדמוכח עובדא דרבינא ורב אדא בר אהבה וגרסינן בירושלמי רבי אמי מפקד לספריא אילו אתו לגביכון איניש מלוכלך באורייתא תהוון מקבלין ליה ולחמריה ולמאניה פי׳ מלוכלך משוח כלומר שיש לו קצת תורה וכדאמרי׳ בהגדה ]ויקרא רבה ס״פ כב[ גבי יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו אין בו כדי לכלוך פה כלומר לטבול בו קצת הפה ואף על פי שלכל הדברים הללו מועיל תנאי לבתי כנסיות שבבבל אין תנאי שלהם כלום לענין קלות ראש וחשבונות.
שו״ע או״ח סי׳ קנא סע׳ א: בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין נוהגין בהם קלות ראש כגון: שחוק והתול ושיחה בטילה, ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ות״ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם, מדוחק, וי״א דבבה״מ אפי׳ שלא מדוחק שרי )ר״ן פ׳ בני העיר(. ואין מחשבים בהם חשבונות, אא״כ הם של מצות, כגון: קופה של צדקה ופדיון שבויים, ואין מספידים בהם אא״כ יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר, שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו; ואם צריך ליכנס בהם לצרכו, כגון לקרוא לאדם, יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה, ואח״כ יקראנו, כדי שלא יהא נראה כאילו נכנס לצרכו; ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות, יאמר לאחד מהתינוקות: קרא לי פסוק שאתה קורא בו או ישהה מעט ואח״כ יצא, שהישיבה בהם מצוה, שנאמר: אשרי יושבי ביתך )תהילים פד, ה( )שיעור הישיבה, כדי הלוך ב׳ פתחים(, )לדעת הי״מ בסי׳ צ׳ סוף סעיף כ׳(.
שו״ע או״ח סי׳ קנא סע׳ יא: אם בשעת בנין בהכ״נ התנו עליו להשתמש בו, מותר להשתמש בו בחרבנו; אבל ביישובו, לא מהני תנאי. ואפילו בחרבנו, לתשמיש מגונה, כגון: זריעה וחשבונות של רבים, לא מהני תנאה; בד״א, בבתי כנסיות שבחוצה לארץ, אבל בבתי כנסיות שבא״י, לא מהני שום תנאי.
ערוך השולחן אורח חיים סימן קנא סעיף יד: ודע דברמב״ם לא נמצא דין זה לגמרי ויראה לי שהיה מפרש פי׳ אחר דבאמת מאי שייך תנאי כנגד דיני קדושתן דכל זמן שהן בקדושתן הרי בהכרח שתהא קדושתן עליהן כמו המקדיש דבר לבדק הבית ויתנה שיהא יכול להשתמש בו הרי בוודאי מעל ובוודאי לא מהני בין בבניינם בין בחורבנן דמי יכול להפקיע הקדושה שכנגד הדין אלא מפרש על תנאי שיהא ביכולת למוכרן להדיוט כמו שיתבאר בסי׳ קנ״ג וזה ביאר בפי״א שם וזהו מותר שעושים תנאי להפקיע קדושתן לגמרי דהוה כמקדיש לזמן אבל כל זמן שמשתמשין בו לגבוה בע״כ חל עליו כל דיני הקדושה לעולם ]עמג״א סקי״ד שהקשה על הא דבבניינו לא מועיל תנאי מסי׳ קנ״ד דאפילו לארון מועיל תנאי ותירץ בדוחק ע״ש ולענ״ד נראה ע״פ הסברא שכתבנו דהתם לכתחלה אינו מקדיש זה להס״ת והוי כמו שעומדת הס״ת בארון של חול דהא אינו חובה לעשות ארון אבל בהכ״נ חובה הוא ובע״כ כיון שמתפללים שם הוה בהכ״נ וקדושתה עליה ואינו מועיל תנאי בבניינה ודו״ק[ ]ועמ״ש בסי׳ נ״ג סעיף ד׳[:
ערוך השולחן אורח חיים סימן קנא סעיף ה: ויש לתמוה על מה שעכשיו מקילים לדבר בבהכ״נ ובבה״מ אחר התפלה כמה דברים של חול ונעשה כהיתר ונ״ל דס״ל כשיטת הרמב״ן שיתבאר דבתי כנסיות של בבל על תנאי הן עשויות אפילו בישובן לדבר שמוכרחין לכך ואנחנו חושבים זה להכרח כל אחד לפי עניינו מיהו זהו וודאי לעשן שם עלים מרורים כנהוג ולהעלות שם עשן וודאי איסור גמור יש בזה ואין לך קלות ראש גדול מזה ולא הותרה רק להיושבים ולומדים שם כל היום או חצי היום דזהו כאכילה אצלם ולכן מותר להם בבהמ״ד ולא בבהכ״נ ושאר כל אדם איסור גמור הוא ולזה לא מהני תנאי ולכן ראוי לגעור בהעושים כן.
באור הלכה סימן קנא סעיף יא ד״ה אבל בישובו: הנה בפירושא דסוגיא דעל תנאי הן עשויות יש כמה שיטות היינו שיטת התוספות והרא״ש דבישובו לא מהני תנאי ובחורבנו מהני ושיטת רש״י והאו״ז דאפילו בישובו מהני תנאי ושיטת הרמב״ן והר״ן וכן דעת הרשב״א בתשובותיו בחלק ד׳ דאפילו בחורבנן לא מהני תנאי שישתמשו בו להדיא בשלא מדוחק אבל כשהוא מדוחק אפי׳ בישובן מהני תנאי ]מדוחק קרי כשהוא להאכיל העניים לצורך שעה או להשכיבן שם[ והנה אף שהמחבר העתיק לדינא דבישובו לא מהני תנאי מ״מ נראה מדברי הט״ז בריש הסימן דכשהוא מדוחק וכנ״ל יש לסמוך על הרמב״ן דאפילו בישובו מהני והדין עמו שכן הוא ג״כ דעת הר״ן והרשב״א וגם יש לצרף לזה דעת רש״י ואו״ז דס״ל דאפילו בישובן מהני תנאי. ודע עוד דאפילו לדעת רש״י ואו״ז דמהני תנאי אפילו בישובן מ״מ לקלות ראש ממש כגון שחוק והיתול וכיוצא בו פשיטא דלא מהני כדמוכח בגמרא להדיא עיין שם דאפילו חשבונות אסרו משום דהוא ג״כ קלות ראש.
באור הלכה סימן קנא סעיף יא ד״ה אבל: היוצא מזה הסעיף ומכל דברינו הוא דיש ג׳ חילוקים היינו קלות ראש גדול כמו חשבונות ושחוק והיתול וכיו״ב אף בבבל ובהתנו אסור כדאיתא בגמרא בהדיא ובין בישובו ובין בחורבנו ותשמישי חול שאין בהם קלות ראש כלל מוכח מהמ״א דמהני תנאי בכל מקום וכמ״ש במ״ב וגם זה בין בישובו ובין בחורבנו ונידון זה הוא לענין אכילה ושתיה וכיו״ב דיש בו קצת קלות ראש דבבבל מהני תנאי עכ״פ לחורבנה לפי דעת השו״ע ולכמה פוסקים אף בישיבה להאכיל שם עניים כשהמקום דחוק ולפי דברינו אף בא״י אפשר דיש להקל בכל זה.
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה