למה בית מקדש?
**1. ייעוד המקדש**
מלכים א פרק ח פסוק כח – נג
)כח( ּופָנִִ֜יתָ אֶל־תְּפִלַּ֧ת עַבְּדְּךָ֛ וְּאֶל־תְּחִנָתֹ֖ו יְּקֹוָָ֣ק אֱֹלהָָ֑י לִשְּמֹ֤עַ אֶל־הָָֽרִנָה֙ וְּאֶל־הַתְּפִלָָּ֔ה אֲשֶַּ֧ר עַבְּדְּךָ֛ מִתְּפַלֵּ֥ל לְּפָנֶ֖יך הַיָֹֽום: )כט( לִהְּיֹות֩ עֵינֶֶ֨יך פְּתֻחִֹ֜ות אֶל־הַבַֹ֤יִת הַזֶה֙ לַָ֣יְּלָה וָיָֹּ֔ום אֶל־הֶַ֨מָקָֹּ֔ום אֲשֶָ֣ר אָמַָּ֔רְּתָ יִהְּיֵֶּ֥ה שְּמִ֖י שָָ֑ם לִשְּמֶ֨עַ֙ אֶל־הַתְּפִלָָּ֔ה אֲשֶָ֣ר יִתְּפַלָ֣ל עַבְּדְּךָּ֔ אֶל־הַמָקֹ֖ום הַזֶָֽה: )ל( וְּשֶָ֨מַעְּתִָ֜ אֶל־תְּחִנַֹ֤ת עַבְּדְּך֙ וְּעַמְּךָ֣ יִשְּרָאָּ֔ל אֲשֵֶּ֥ר יִָֽתְּפַלְּלּ֖ו אֶל־הַמָקָֹ֣ום הַזֶָ֑ה וְְּ֠אַתָה תִשְּמַַ֞ע אֶל־מְּקֹֹ֤ום שִבְּתְּך֙ אֶל־הַשָמַָּ֔יִם וְּשָמַעְּתָ֖ וְּסָלָָֽחְּתָ:
מקום תיקון הסדר הציבורי )רלב״ג(
)לא( אֵ֩ת אֲשֶֶ֨ר יֶחֱטֵָּ֥א אִיש֙ לְּרֵעָּ֔הּו וְּנָָֽשָא־בֵֹּ֥ו אָלָ֖ה לְּהַָֽאֲֹלתָֹ֑ו ּובָָ֗א אָלָָ֛ה לִפְּנֵּ֥י מִָֽזְּבַחֲך֖ בַבֵַּ֥יִת הַזֶָֽה: )לב( וְּאַתָָ֣ה׀ תִשְּמַָ֣ע הַשָמַָ֗יִם וְּעָשִֶ֨יתָ֙ וְּשָפַטְּתָָ֣ אֶת־עֲבָדֶָּ֔יך לְּהַרְּשִָ֣יעַ רָשָָּ֔ע לָתֵּ֥ת דַרְּכֹ֖ו בְּרֹאשָֹ֑ו ּולְּהַצְּדִָ֣יק צַדִָּ֔יק לֵָּ֥תֶת לֹ֖ו כְּצִדְּקָתָֹֽו: ס
מקום תפילה בסכנה
)לג( בְָּֽהִנָגַ֞ף עַמְּךַּ֧ יִשְּרָאָ֛ל לִפְּנֵּ֥י אֹויֵ֖ב אֲשֶָ֣ר יֶחֶטְּאּו־לְָָ֑ך וְּשָֹ֤בּו אֵלֶֶ֨יך֙ וְּהֹודָּ֣ו אֶת־שְּמֶָּ֔ך וְּהִָֽתְּפַָֽלְּלַּּ֧ו וְּהִָֽתְּחַנְּנָּ֛ו אֵלֶ֖יך בַבֵַּ֥יִת הַזֶָֽה: )לד( וְּאַתָה֙ תִשְּמַָ֣ע הַשָמַָּ֔יִם וְּסָָ֣לַחְּתָָּ֔ לְּחַטַ֖את עַמְּךָ֣ יִשְּרָאָ֑ל וַהֲשֵָֽיבֹתָם֙ אֶל־הָָ֣אֲדָמָָּ֔ה אֲשֵֶּ֥ר נָתַ֖תָ לַאֲבֹותָָֽם: ס
מקום תפילה בעצירת גשמים ובעיות כלכליות
)לה( בְּהֵעָצֵּ֥ר שָמַָ֛יִם וְּלֹא־יִהְּיֵֶּ֥ה מָטָ֖ר כִָ֣י יֶחֶטְּאּו־לְָָ֑ך וְּהִָֽתְּפַָֽלְּלַּ֞ו אֶל־הַמָקֹֹ֤ום הַזֶה֙ וְּהֹודָּ֣ו אֶת־שְּמֶָּ֔ך ּומֵחַטָאתֵָּ֥ם יְּשּובּ֖ון כִֵּ֥י תַעֲנֵָֽם: )לו( וְּאַתָָ֣ה׀ תִשְּמַָ֣ע הַשָמַָ֗יִם וְּסֶָ֨לַחְּתִָ֜ לְּחַטַֹ֤את עֲבָדֶ֙יך֙ וְּעַמְּךָ֣ יִשְּרָאָּ֔ל כִֵּ֥י תֹורֵָ֛ם אֶת־הַדֵֶּ֥רֶ ְך הַטֹובָ֖ה אֲשֶָ֣ר יֵָֽלְּכּו־בָָּ֑ה וְּנָתַתָֹ֤ה מָטָר֙ עַל־אַרְּצְּךָּ֔ אֲשֶר־נָתֵַּ֥תָה לְּעַמְּך֖ לְּנַחֲלָָֽה: ס
מקום תפילה בעת צרות ומחלות
)לז( רָעַָ֞ב כִָֽי־יִהְּיֶָ֣ה בָאָָ֗רֶץ דֶָ֣בֶר כִָֽי־יְִ֠הְּיֶה שִדָפֶֹ֨ון יֵרָקִֹ֜ון אַרְּבֶֹ֤ה חָסִיל֙ כִָ֣י יִהְּיֶָּ֔ה כִַּ֧י יָָֽצַר־לָֹ֛ו אֵיְּבֹ֖ו בְּאֶָ֣רֶץ שְּעָרָָ֑יו כָל־נֶֶ֖גַע כָָֽל־מַחֲלָָֽה: )לח( כָל־תְּפִלָָ֣ה כָל־תְּחִנָָ֗ה אֲשֶֹ֤ר תִָֽהְּיֶה֙ לְּכָל־הָָ֣אָדָָּ֔ם לְּכֵ֖ל עַמְּךָ֣ יִשְּרָאָ֑ל אֲשֶָ֣ר יֵדְּעָּ֗ון אִִ֚יש נֶֶָ֖֣גַע לְּבָבָֹּ֔ו ּופָרֵַּ֥ש כַפָ֖יו אֶל־הַבֵַּ֥יִת הַזֶָֽה: )לט( וְְּ֠אַתָה תִשְּמֶַ֨ע הַשָמִַ֜יִם מְּכֹֹ֤ון שִבְּתֶ֙ך֙ וְּסָלַחְּתָָ֣ וְּעָשִָּ֔יתָ וְּנָתַתָֹ֤ לָאִיש֙ כְּכָל־דְּרָכָָּ֔יו אֲשֵֶּ֥ר תֵדַ֖ע אֶת־לְּבָבָֹ֑ו כִָֽי־אַתָֹ֤ה יָדַ֙עְּתָ֙ לְּבַדְּךָּ֔ אֶת־לְּבַ֖ב כָל־בְּנֵּ֥י הָאָדָָֽם: )מ( לְּמַ֙עַן֙ יִָֽרָאָּּ֔וך כָל־הֶַ֨יָמִָּ֔ים אֲשֶר־הֵּ֥ם חַיִ֖ים עַל־פְּנֵָ֣י הָאֲדָמָָ֑ה אֲשֵֶּ֥ר נָתַ֖תָה לַאֲבֹתֵָֽינּו:
מקום תפילה עולמי וקידוש השם
)מא( וְּגַם֙ אֶל־הַנָכְּרִָּ֔י אֲשֶָ֛ר לֹא־מֵעַמְּךֵּ֥ יִשְּרָאֵ֖ל הָּ֑וא ּובָָ֛א מֵאֵֶּ֥רֶץ רְּחֹוקָ֖ה לְּמֵַּ֥עַן שְּמֶָֽך: )מב( כִֹ֤י יִשְּמְּעּון֙ אֶת־שִמְּךָ֣ הַגָדָֹּ֔ול וְּאֶת־יָדְּךָ֖ הַָֽחֲזָקָָּ֔ה ּוָֽזְּרֹעֲך֖ הַנְּטּויָָ֑ה ּובֵָּ֥א וְּהִתְּפַל֖ל אֶל־הַבֵַּ֥יִת הַזֶָֽה: )מג( אַתַָ֞ה תִשְּמַֹ֤ע הַשָמַ֙יִם֙ מְּכָֹ֣ון שִבְּתֶָּ֔ך וְּעָשִׂ֕יתָ כְּכֵָ֛ל אֲשֶר־יִקְּרֵָּ֥א אֵלֶ֖יך הַנָכְּרִָ֑י לְּמַָ֣עַן יֵדְּעּון֩ כָל־עַמֵֶ֨י הָאִָ֜רֶץ אֶת־שְּמֶָ֗ך לְּיִרְּאָֹ֤ה אָֽתְּך֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְּרָאָּ֔ל וְּלָדַׂ֕עַת כִי־שִמְּךָ֣ נִקְּרָָּ֔א עַל־הַבֵַּ֥יִת הַזֶ֖ה אֲשֵֶּ֥ר בָנִָֽיתִי:
מקום תפילה במלחמה – תפילה מרחוק
)מד( כִי־יֵצֵֶ֨א עַמְּךֹ֤ לַמִלְּחָמָה֙ עַל־אֵָ֣יְּבָֹּ֔ו בַדֶ֖רֶ ְך אֲשֶָ֣ר תִשְּלָחֵָ֑ם וְּהִתְּפַָֽלְּלָּ֣ו אֶל־יְּקֹוָָ֗ק דֶֹ֤רֶ ְך הָעִיר֙ אֲשֶָ֣ר בָחַָ֣רְּתָ בָָּּ֔ה וְּהַבַ֖יִת אֲשֶר־בָנִֵּ֥תִי לִשְּמֶָֽך: )מה( וְּשָמַעְּתָ֙ הַשָמַָּ֔יִם אֶת־תְּפִלָתָ֖ם וְּאֶת־תְּחִנָתָָ֑ם וְּעָשִ֖יתָ מִשְּפָטָָֽם:
מקום תפילה בשעת גלות וחורבן – ללא בית מקדש )רלב״ג(
)מו( כִָ֣י יֶָֽחֶטְּאּו־לָָ֗ ְך כִָ֣י אֵֹ֤ין אָדָם֙ אֲשֶָ֣ר לֹא־יֶחֱטָָּ֔א וְּאָנַפְּתָָ֣ בָָּ֔ם ּונְּתַתָ֖ם לִפְּנֵָ֣י אֹויָ֑ב וְּשָבֹּ֤ום שֵָֽיב יהֶם֙ אֶל־אֶָ֣רֶץ הָאֹויָּ֔ב רְּחֹוקָ֖ה אֵֹּ֥ו קְּרֹובָָֽה: )מז( וְּהֵשִ֙יבּו֙ אֶל־לִבָָּ֔ם בָאָ֖רֶץ אֲשֶָ֣ר נִשְּבּו־שָָ֑ם וְּשָָ֣בּו׀ וְּהִָֽתְּחַנְּנָּ֣ו אֵלֶָ֗יך בְּאֶֹ֤רֶץ שֵָֽיב יהֶם֙ לֵאמָֹּ֔ר חָטֵָּ֥אנּו וְּהֶעֱוִ֖ינּו רָשָָֽׁעְּנּו: )מח( וְּשָָ֣בּו אֵלֶָ֗יך בְּכָל־לְּבָבָם֙ ּובְּכָל־נַפְּשָָּ֔ם בְּאֵֶּ֥רֶץ אֵיְּב יהֶ֖ם אֲשֶר־שָבָּ֣ו אֹתָָ֑ם וְּהִָֽתְּפַָֽלְּלָּ֣ו אֵלֶָ֗יך דֶֹ֤רֶ ְך אַרְּצָם֙ אֲשֶָ֣ר נָתַָ֣תָה לַאֲבֹותָָּ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶָ֣ר בָחַָּ֔רְּתָ וְּהַבַ֖יִת אֲשֶר־בָנִֵּ֥יתִי לִשְּמֶָֽך: )מט( וְּשָמַעְּתָֹ֤ הַשָמַ֙יִם֙ מְּכָֹ֣ון שִבְּתְּךָּ֔ אֶת־תְּפִלָתָ֖ם וְּאֶת־תְּחִנָתָָ֑ם וְּעָשִ֖יתָ מִשְּפָטָָֽם: )נ( וְּסָלַחְּתָֹ֤ לְּעַמְּך֙ אֲשֶָ֣ר חָָֽטְּאּו־לָָּ֔ ְך ּולְּכָל־פִשְּע יהֶ֖ם אֲשֶָ֣ר פָשְּעּו־בְָָ֑ך ּונְּתַתַָּ֧ם לְּרַחֲמִָ֛ים לִפְּנֵּ֥י שֵב יהֶ֖ם וְּרִָֽחֲמָּֽום: )נא( כִָֽי־עַמְּךֵּ֥ וְּנַחֲלָתְּך֖ הֵָ֑ם אֲשֶֹ֤ר הֹוצֵ֙אתָ֙ מִמִצְּרַָּ֔יִם מִתֹ֖וְך כֵּּ֥ור הַבַרְּזֶָֽל: )נב( לִהְּיֶֹ֨ות עֵינֶֹ֤יך פְּתֻחֹות֙ אֶל־תְּחִנַָ֣ת עַבְּדְּךָּ֔ וְּאֶל־תְּחִנַ֖ת עַמְּךָ֣ יִשְּרָאָ֑ל לִשְּמֵ֣עַ אֲלֵיהֶָּ֔ם בְּכֹ֖ל קָרְּאֵָּ֥ם אֵלֶָֽיך: )נג( כִָֽי־אַתַָ֞ה הִבְּדַלְּתָֹ֤ם לְּך֙ לְּ ָֽנַחֲלָָּ֔ה מִכֵ֖ל עַמֵָ֣י הָאָָ֑רֶץ כַאֲשֶֶ֨ר דִבִַ֜רְּתָ בְּיַָ֣ד׀ מֹשֶָ֣ה עַבְּדֶָ֗ך בְּהֹוצִיאֲךַּ֧ אֶת־אֲבֹתֵָ֛ינּו מִמִצְּרַ֖יִם אֲדֹנֵָּ֥י יְּקֹוִָֽק: פ
**2. העבודה - מקור קדושה ויראה**
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א
דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחלה, מי שיש לו אב – מלמדו תורה, מי שאין לו אב – לא היה למד תורה, מאי דרוש? ולמדתם אותם – ולמדתם אתם, התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש? כי מציון תצא תורה; ועדיין מי שיש לו אב – היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב – לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן ט״ז כבן י״ז, ומי שהיה רבו כועס עליו – מבעיט בו ויצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע.
תוספות ד״ה כי מציון - לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה כדדרשי׳ בספרי למען תלמד ליראה וגו׳ גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה.
לבוש מרדכי הקדמות בבא קמא פתיחה - לימוד התורה צריך שיהא כרוך עם יראת שמים
והנה איתא בתוס׳ )ב״ב כא. ד״ה כי מציון תצא תורה( דמשום זה היו מושיבין הישיבות בירושלים, לפי שהיה. . עכ״ל התוס׳. והנה אם בדורות ההמה בקשו תחבולות איך שיצורף ללימוד התורה יראת שמים, ועי״ז זה וזה מתקיים בידו, ובקשו עצות לזה, ומשום זה בתחלה קבעו הישיבות אך ורק בירושלים ולא בכל ערי ישראל, יען כי שם לא יהיה ממה לשאוב יראת שמים כמו שהיו שואבים בציון מקום המקדש והכהנים, מה נענה אנחנו בדור זה, איזה תחבולות ועצות עלינו לעשות שביחד עם לימוד התורה יהיה ממה לשאוב יראת שמים, ואז ע״י יראת שמים, זה וזה יתקיים בידו. כי ע״י יראת שמים לא יחפוץ לילך לרעות בגנים אחרים, וילמוד, ושניהם כאחד יתלכדו ולא יתפרדו.
חתם סופר מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א
כי מציון תצא תורה תוס׳ כ׳ לפי שהי׳ רואה קדושה גדולה וכו׳ ונראה בתקנת המלמדים נמי הוא שיהיה ירא שמים יותר מדאי בשעה שמלמד עם הבנים כי דברי היוצאים מן לב ירא וחרד נכנסים ללב ומלהיבים כאש בוער ביראת ה׳ ואהבתו בלב הנער. .
**3. תופעות החורבן )מקור השפע, האושר, הגדולה, הנבואה, הבהירות, העוצמה הבינלאומית(**
א. שינוי סדרי הטבע ותכונות בני האדם
מסכת סוטה דף מח עמוד א. . משחרב בהמ״ק - בטל השמיר, ונופת צופים, ופסקו אנשי אמנה מישראל, . . רשב״ג אומר, העיד ר׳ יהושע: מיום שחרב בהמ״ק - אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה, וניטל טעם הפירות. ר׳ יוסי אומר: אף ניטל שומן הפירות. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: הטהרה - נטלה את )הטעם ואת( הריח, המעשרות - נטלו את שומן הדגן. וחכמים אומרים: הזנות והכשפים כילו את הכל.
מסכת ברכות דף נט עמוד א דאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה. . מסכת תענית דף יט עמוד ב תניא, אמר רבי אלעזר בן פרטא: מיום שחרב בית המקדש נעשו גשמים צימוקין לעולם, יש שנה שגשמיה מרובין ויש שנה שגשמיה מועטין. יש שנה שגשמיה יורדין בזמנן, ויש שנה שאין גשמיה יורדין בזמנן.
מסכת בבא בתרא דף כה עמוד ב אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש - לא הוגשמה רוח דרומית, … מיום שחרב בית המקדש - אין הגשמים יורדין מאוצר טוב, . .
ב. קרבת ה׳
מסכת ברכות דף לב עמוד ב ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, . . ואף על פי ששערי תפל
נשלח על ידי: נתנאל כהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה