**הגאון רבי יששכר שלמה טייכטל הי״ד, משנה שכיר – בין המצרים**
וכמו שאנו מראים זאת בברכתינו שאנו מברכים בכל יום ויום קודם התפילה, ברוך שלא עשני גוי, ומי בכל אומה ולשון שהיו שרויים בשפלות כזו היה מברך לאלקיו שעשאו לאומה שלו אשר נשפלה כל כך ארצה, בודאי שהיה מגמת נפשו לכפור באומתו ובאלהיו כדי שלא יכירו בו את אומתו שנשפלה, כדי להציל עצמו מהשפלות שנעשה לאומתו.
אבל אנו אין אנו עושים כן. היו תולין בנו את המגן דוד כמו שקורין הם שטערן דוד׳ס, הם חושבים שעושין לנו בזה אות קלון, אבל אנו נושאים את המגן דוד בגאות ובגאון, כי אנו אין מסיחין דעתינו בלא זה כי אנו עבדי מלכנו דוד ע״ה. ואדרבה בזה עוד הם מחזיקים את תקותינו שה׳ יכונן את כסא אדונינו דוד עוד בימינו, ובא האות על זה מהשגחה העליונה שנזכור תמיד בכוכב דוד שיעלה במהרה בימינו.
ואולי על זה רמז הכתוב [במדבר כד, יז] ״דרך כוכב מיעקב ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת״.
ורמז על כוכב דוד שיעלה בימינו, ועל זה הכריחו אותנו לישא כוכב דוד על לבנו כדי שיהיה לזכרון נגד עינינו עתידתינו הגדולה שעליה נבאו כל נביאנו [עיין צרור המור בפ׳ ויחי], כל זאת מחזק רוחנו בקרבנו שלא ישתוחח נפשינו בנו מתוקף הצרות שהגיענו.
נשלח על ידי: בנימין טבדי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה