עמר בן ציון קורח / פרשת יקר הכלי — פירוש ועיון
״זכרון לבני ישראל אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ה׳ למען אשר לא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דיבר ה׳ ביד משה״
רש״י פירש: ״ומהו ביד משה? ולא אמר אל משה — רמז לחולקים על הכהונה שלוקין כמו בצרעת, שלוקין הכהונה על בידו״ [גמרא סנהדרין קי].
הכלי יקר שואל: מה ענין צרעת משה למחלוקת קורח? היה ראוי יותר להביא כדוגמא את צרעת מרים, שלקתה על שדיברה על משה לשה״ר, כשם שאמר קורח ״כי כל העדה כולם קדושים״ — כך אמרה מרים ״הרק אך במשה דיבר ה׳ הלא גם בנו דיבר״, ומשה על ״הן לא יאמינו לי״ שאמר על בנ״י — ענין צרעת משה שייכת לענייננו פחות, כעונש שנצטרע בידו ״לא יאמינו לי״.
הכלי יקר מסביר את הדמיון לצרעת כך: בגמרא [שבת צז] נאמר ״החושד בכשרים לוקה בגופו״, כך משה שה׳ שלחו להוציא את ישראל ממצרים, ממשה שאמר על עם ישראל ״והן לא יאמינו לי״ — לומדים זאת, כי כשאמר משה ״הן לא יאמינו לי ויאמרו לא נראה אליך ה׳״, חשדם בחוסר אמונה בה׳ כפי שקורח חשד במשה לאמר ״לא נראה אליך ה׳ ואתה בודה מליבך״. כדי שנראה את חשדו של קורח במשה, ומתשובת משה לקורח ״כי ה׳ שלחני לא מליבי״ — כשחשד משה בעם ישראל שלא יאמינו לו ויחשדוהו שבדה את השליחות מליבו, היה גם לו לעשות כאשר זמם לעשות לאחיו, ובמה שחשדם לקה מידה כנגד מידה, ומכאן ראיה שהחולק על הכהונה לוקה בצרעת.
ומדוע דווקא בצרעת לוקה?
הכלי יקר עונה על כך עפ״י הגמרא [ערכין טז]: צרעת באה על גסות הרוח ולשון הרע, כי על פי שנאמר על המלך עוזיהו ״וכחזקתו גבה ליבו להשחית וימעל בה׳ אלוהיו ויבוא אל היכל ה׳ להקטיר על מזבח הקטרת… והצרעת זרחה במצחו״ [דב״ה ב כו]. ואילו היו ישראל חושדים במשה שמשתרר עליהם ושאינם מאמינים ברבינו, לקו בצרעת משני צדדים — על שחושדים, ועוד מצד שאינם מאמינים במשה שנראה אליו ה׳, ושני צדדים אלו היו בכלל מספרי לשה״ר.
ומשה לקה בידו ״והנה ידו מצורעת כשלג״ [ערכין טו], ומה הלשון ביד? אלא מה היד ממית — כדכתיב ״חץ שחוט לשונם״ [ירמיה ט] — אף הלשון ממית, כדכתיב ״בני אדם שיניהם חנית וחיצים ולשונם חרב חדה״ [תהילים נז], ר״ת: ח-ר-ק, ״קשת-רומח-חרב״.
מתוך כך עולה השאלה: מדוע קורח לא נענש בצרעת? משום שכפר בעיקר ובתורת משה, ועוד משום שרצה לבטל את השררה בבחירת ה׳ במשה ובאהרון. לכן נאמר בפסוקינו ״זכרון לבני ישראל״: ״זכרון״ — שליחותו הראשונה של משה בהוציאו את בנ״י ממצרים, שראה את זאת. ״אשר לא יקרב איש זר״ — לדעת שלא נשלח ע״י משה להקטיר קטרת, אלא ע״י ה׳, ושבעצם מחלוקתו על משה ואהרון הוא כופר בה׳ ובנבואת משה. ומתוך כך ״לא יהיה כקרח ועדתו״ — הם שנבלעו באדמה לקו, ומי שיקטיר קטרת זרה ילקה בצרעת בידו, כמשה שלקה בידו, כדכתיב: ״כאשר דיבר ה׳ ביד משה״.
למדנו מדברי הכלי יקר:
מחלוקת קורח ועדתו על משה ואהרון עמוקה יותר מכפי שנראה לעין — אין זו מחלוקת על תפקיד, אין ויכוח מי יכול למשול ולהיטיב לאומה הישראלית יותר. שורשיה נעוצים באהבה עצמית וגסות רוח, ומה נובע הדבר כנגד ה׳ ומשיחו. יש ראשית לבדוק את עצמינו כשיש ביקורת — האם הביקורת עניינית, או פרי באושים של הסתכלות כוללת דמינית שיסודה נעוץ באישיות לא מתוקנת.
שבת שלום
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה