לה״ו שוקרון חנן הרב | קהילת אורות-נחלים, רב פתח תקווה 054-3982345 כ״ג בסיון תש״פ
**פתיל תכלת בציצית**
חכמים דרשו את הפסוק ״ה' אוהב שערי ציון מכל משכנות יעקב״ — ״ה' אוהב שערים המצויינים בהלכה״. פירושו: שערים המצויינים. ונשתדל לסדר את מבתי כנסיות ומבתי מדרשות יותר, הלכות מבוררות. בס״ד דבור על אפניו בקצירת האומר בסוגיה.
**גדר המצווה מן התורה**
כתוב בפרשת ציצית הנאמרת מדי יום: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת״. על פי זה כתב הרמב״ם¹: ״לוֹקְחִין חוּט צֶמֶר שֶׁנִּצְבַּע כְּעֵין הָרָקִיעַ וְכוֹרְכִין אוֹתוֹ עַל הֶעָנָף וְחוּט זֶה הוּא הַנִּקְרָא תְּכֵלֶת. נִמְצְאוּ בְּמִצְוָה זוֹ שְׁנֵי צַוִּים: שֶׁיַּעֲשֶׂה עָנָף עַל הַכָּנָף מִמֶּנָּה יוֹצֵא, וְשֶׁיִּכְרֹךְ עַל הֶעָנָף חוּט תְּכֵלֶת״. יוצא למעשה שמלבד מצוות הטלת ציצית, ישנו נוסף על כך עשה דאורייתא להטיל פתיל תכלת על הציצית.
**מהי התכלת**
בתוספתא² כתוב: ״אין תכלת כשרה אלא מן החלזון, שלא מן החלזון פסולה. ״ לכאורה לא מובן, מניין למדו חז״ל שהתכלת צריכה להיות מופקת דווקא מחילזון? הרי מפשט הפסוקים משמע שתכלת הוא שם של גוון, ללא חשיבות לאופן הצביעה. רש״י חש לשאלה זו וכתב במפורש³: ״ותכלת — צמר. צבוע בדם חלזון וצבעו ירוק⁴״. במילים אחרות, המילה ״תכלת״ אינה כינוי לגוון מסויים כמו שאנחנו מכנים ׳צבע תכלת׳ וכד׳, אלא ״תכלת״ הוא שם של מוצר בצבע מסויים, שגם לו יש גוון — שילוב חומרים מסויים.
לפיכך ברור למה כתבו חז״ל שהתכלת כשרה דווקא מן החילזון, שהרי זה מובן המילה — כמו בדיוק שהמילה ״זהב״ היא חומר מסויים, ולא ״זהב״ הוא פלסטיק זהה בצבע, ולא ניתן לייצר ממנו את המנורה⁵. כן משמע מדברי הרמב״ם⁶: ״כיצד צובעין תכלת של ציצית… מביאין דם חלזון. ״
**זיהוי החילזון**
בזמן מסויים נפסק קיום מצוות ציצית בפתילי התכלת בעם ישראל⁷, ובמשך תקופה ארוכה קוימה מצוות ציצית בלבן בלבד. הרב חיים יאיר בכרך, בעל שו״ת ״חוות יאיר״, כותב⁸ שצבע התכלת בציצית מופק מן הקוצים⁹. כמעט מאתיים שנה אחרי בעל חוות יאיר, הארגמון קהה הקוצים — שמו הלועזי של החילזון — נמצא בחופי ארץ ישראל, יוון וספרד. המדובר בחילזון הקיים בים התיכון.
מעבר לזיהוי המדעי, מצינו בחז״ל מספר תיאורים של חלזון התכלת התואמים בדיוק את הארגמון. הגמרא¹⁰ אומרת: ״יוגבים — אלו ציידי חלזון של סולמות צור ועד חיפה״. אנו למדים מכאן שהחלזון הזה קיים בים התיכון בחופי צפון הארץ. וכך היא האמת, משום שהחלזון חי בחופים סלעיים. נוסף בכך כתבו שהחלזון הוא בעל קונכיה¹¹ ושיש לו דומה חי ביבשה¹² — בכל התנאים הללו עומד הארגמון. הארגמון מצוי בחופי ים התיכון הצפוניים, ממנו ניתן להפיק צבע תכלת לצביעת צמר.
שנים אחרי הזיהוי, בהר הבית נתגלו קונכיות של החלזון הזה ותוארכו לתקופת בית המקדש¹³. כידוע, אין דרך לחלזון כזה לזחול מהים לירושלים. ברור כי החלזונות הובאו לשם בידי אדם, על מנת להכין בגדי תכלת — הלא הם בגדי הכהונה.
**דרכם של גדולי ישראל**
כה עד ראינו שיש מצווה מן התורה להטיל תכלת מחילזון הארגמון. בשלושים השנים האחרונות החלו חברות מסחריות ועמותות לצוד את החלזונות באגן הים התיכון ולצבוע את חוטי הציצית בתכלת. גדולי ישראל בדקו את הסוגיה, וביניהם מורנו ורבנו המטילים תכלת מחילזון ארגמון קהה קוצים בבגדם: הרב דב ליאור, הרב יעקב יוסף זצ״ל, הרב מאיר מזוז שליט״א ועוד.
כשששאלו את מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ״ל על התכלת, הודה שלא היה לו זמן לברר את הסוגיה. כשנתגלה החילזון, הרב כבר היה מבוגר מאוד, ולפתחו של מרן המתינו שאלות כבדות משקל בהרבה — מהתרת עגונות ועד ממזרים ובעיות ייחוס וכהונה. אין תשובה בסוגיה זו בכל כתבי מרן הרועים אביר זצוק״ל.
אף על פי כל זאת, מי שיסתפק — נראה שעליו ללבוש תכלת מדין ספק דאורייתא לחומרא, כדרכם של שמים יראי ספרד המתאמצים ללבוש בגד צמר ופוסקים ראשונים ואחרונים. לדוגמא, בני ספרד ישקיעו בוודאי גם בימי הקיץ החמים, כדי לצאת ידי חובת מצווה דאורייתא¹⁴ ולקיים פתיל תכלת. ואם יגיד אדם שאולי זאת חומרא דאתי לידי קולא, שאם אין זו תכלת יעבור על מצוות עשה מן התורה — הרי מרן פסק שכשר לצבוע את חוטי הציצית באיזה צבע שרוצים¹⁵, ואין כאן איסור.
ראיתי שמי שאל משום הוצאת לעז על דורות שלא הטילו תכלת בציציותיהם. יש להשיב שאין כאן חשש לעז, שהרי בימיהם לא היו להם הכלים והאפשרויות הטכניות למצוא את הלעז — ואבותינו היו אנוסים במצוות תכלת, ורחמנא פטריה. אך אנו — מה נענה ליום הדין? ויש בידינו את פתיל התכלת.
זאת תורת העולה. כל ירא שמים ישוש לקיים מצוות עשה, מתוך דבקות בתורת ה' ודקדוק מצוותיו. ובכך יחזיר עטרה ליושנה — פתיל תכלת המופק מחילזון ארגמון קהה קוצים להטיל בכנף הבגד, בדרך העולה בית א-ל.
---
¹ הלכות ציצית פרק א הלכות ב-ג.
² צוקרמאנדל. וכך עולה בבירור גם מן הגמרא במקומות כמה, כגון מסכת מנחות דף מד ע״ב: ״לפיכך נאמר על החילזון… ובדמו צובעין תכלת״; ובתוספות שבת דף עה ע״א: ״דם חלזון הראוי דמיו יקרים״; וכן בבא מציעא דף סא ע״א, מנחות דף מ ע״א, ועוד. וכן בצביעה בקלא אילן אין יוצאים י״ד תכלת, ״ולא מיחייב על אותו הדם משום נטילת נשמה, מיפקד פקיד לצביעה״.
³ שמות פרק כה פסוק ד.
⁴ המילה ״ירוק״ בלשון חכמים כוללת את הגוונים ירוק, צהוב וכחול כמים — ודבר זה מבואר ברמ״א יו״ד ובראשונים. ואכמ״ל.
⁵ כן כתב הרב שמואל אריאל במאמרו ״התכלת וחידושה בבטאון גולות״ כרך ה.
⁶ הלכות ציצית פרק ב. ועיין מאמרו של הרב יהודה ראק בתחומין כרך ט״ז.
⁷ נראה עוד שבזמן הגמרא התכלת היתה מצויה — ראה מנחות דף מג ע״א, בימי רב אחאי. אולי כבר אז החלה ההגבלה על הפקתה. ובריי״ף הל' ציצית כבר כתב במפורש: ״האידנא דלית לן תכלת״. ויש מדרשים (שתיארוכם לא ברור) העוסקים בהיעלמות התכלת, כגון במדבר רבה פרשה יז, תנחומא פרשת שלח אות ב.
⁸ מקור חיים על או״ח חלק א סימן צט.
⁹ פרקי דר' אליעזר פרק מט. וכן בספר החוקים: ״ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור, לובש פורפריא? מה המלך״. קורפוס יוריס קיוויליס מהמאה השישית: ״אין רשות לשום אדם פרטי לפרק את הפורפורה, הפורה הן בתוך המשי הן בתוך הצמר״ (הובא בקונטרס ״תכלת וארגמן״ מאת הרב מנחם אדלר, תשנ״ט).
¹⁰ מסכת שבת דף כו ע״א.
¹¹ מדרש שיר השירים רבה פרשה ד: ״ולמד מן החלזון, שכל זמן שהוא גדל נרתיקו גדל עמו. ״
¹² סנהדרין דף צא ע״א: ״עלה להר וראה שהיום אין בו אלא ח
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה