המגילה קריאת של החיוב תוקף
1. א הלכה א', פרק מגילה ירושלמי 'תלמוד
כח) רב(שם בשם חונה ר' חלבו ר' והימים
ונעשים בקריאה נזכרים ונעשים נזכרים האלה
שמגילת אומרת זאת בסעודה ניתנה אסתר
. להידרש
2. ה הלכה א', פרק 'שם שמונים יונתן ר' בשם נחמן בר שמואל ר'
היו נביאים וכמה שלשים ומהם זקנים וחמשה
הדבר א) עמוד ז על(דף מצטערין אמרו הזה
לד) כז כתיב(ויקרא ה צוה אשר המצות 'אלה וכך משה מפי שנצטוינו המצות אלו משה את
אין משה לנו אמר לכם לחדש עתיד אחר נביא לנו לחדש מבקשים ואסתר ומרדכי מעתה דבר
עד בדבר ונותנין נושאים משם זזו לא דבר ומצאו עיניהם את הוא ברוך הקדוש שהאיר הדא ובכתובים ובנביאים בתורה כתובה אותה
יד) יז דכתיב(שמות היא ה 'ויאמר משה אל דתימר כמה תורה זאת בספר זכרון זאת כתוב
מד) ד (דברים משה שם אשר התורה וזאת
זכרון ישראל בני לפני הנביאים( אלו ג מלאכי
טז) בספר וגו' ה' ליראי לפניו הזכרון ספר ויכתב
לב) ט הכתובים(אסתר אלו קיים אסתר ומאמר
את ור רב בספר ונכתב האלה הפורים 'דברי אמרו לוי בן יהושע ור' קפרא ובר יונתן ור' חנינה
למשה נאמרה הזאת המגילה שאין אלא מסיני יוחנן ר' ורשב״ל יוחנן ר' בתורה ומאוחר מוקדם וחמשת ליבטל עתידין והכתובים הנביאים אמר
תורה סיפרי טעמא מה ליבטל עתידין אינן
יט) ה (דברים אמר רשב״ל יסף ולא גדול קול
ליבטל עתידין אינן והלכות אסתר מגילת אף
להלן( ונאמר יסף ולא גדול קול כאן נאמר אסתר
כח) ט הלכות( מזרעם יסוף לא וזכרם ג חבקוק
ו) לו עולם. הליכות
3. ב מגילה. ר״ן חומה מוקפין הן אם המסופקות עיירות ולענין ז״ל הגאונים הורו לא או נון בן יהושע מימות
שרובן עיירות רוב אחר בהן שהולכין אינן בי״ד בהן וקורין יהושע מימות חומה מוקפות ספק ה״ל שקול ספק שהוא תאמר שאפילו ועוד
ונמצא ולקולא דבריהם של בשניהם פטורות קורא לפיכך מגילה מקרא בודאי ממנו ומבטל
ב) ה בגמרא(דף ודאמרינן בשני ופטור בראשון
שהיו והוצל אטבריא עשר בארבעה בהן קורין כן נוהגין היו חסידות במדת עשר ובחמשה ומכסיא במגניא דתליא דטבריא ספקא משום
מפני ובהוצל אומר זה בקבלתו בה נחלקין שהיו בלא קורין והיו מוקפת אינה אומר וזה מוקפת
בעי לא דדבריהם דספק ברכה
כדאיתא ברוכי א) כג מדליקין(דף במה בפרק שהולכין מפני עשר בארבעה לברך שראוי אלא ה בפרק כתב ז״ל והרמב״ם העולם רוב 'אחר
מהלכות בשני בה קורין ספק שהיא עיר מגילה קריאתה על מברכין אין אבל ובליליהן הימים
העולם. לרוב קריאה זמן והוא הואיל בי״ד אלא
4. ה מגילה אבן: טורי
מספק ובחמיסר בארביסר בטבריא קרא 'חזקיה מגילה קרא אסי רב לקמן אמרי' וה״נ כו'. לי'
כו ובחמיסר בארביסר.'בהוצל בשם הר״ן וכתב שמדינא כן, נהגו חסידות שבמידות הגאונים חומה מוקפין שאינן עיירות רוב אחר הולכים
נון בן יהושע מימו' שאפי ועוד בי״ד. בהן 'וקוראין דבריהם של ספק ה״ל שקול ספק שהוא תאמר
בודאי ממנו ומבטל בשניה' פוטרו נמצא ולקולא בשני ופטור בראשון קורא לפיכך מגילה. מקרא לי מספק' לחזקי' למימר, ל״ל א״כ תמה 'ואני
לרבי דאפ״ת לי', פשיטא לרבי לי מספקא 'נמי דמסיק דלמאי ואע״ג בה. ל״ל שרי דמדינא כיון דאי לי', מספק' לא אלמא הוה חמיסר בר רבי
ה״ל לי' מספקא ספק כדין בארביסר למקרא מעיקרא כדס״ד הל״ל תקשה אכתי חומה. מוקף
מספקא נמי דלדידי' ואע״ג קרי בארביסר דרבי מוקף ספק כדין בהכי לי' דסגי ס״ל אפ״ה ליה הולכים שמדינא קמא לטעמא והניחא חומה,
ה״ט בספיקא עיירות רוב אחר גבי למימר ל״ש דמספק עיירות שאר דבשלמא דטבריא, 'ספיקא לא או נון בן יהושע מימו' הן חומה מוקף אי לן
בתר זיל א״ל דספיקא טברי' אבל עיירות, רוב
גיסא(דשודא) דחד משום אחר מטעם דידה
ד שורא חשיב זה אם ליה ומספקא הוי ימא היקף כאן שייך לא כדמסיק, מגילה מקרא לענין חומה דספיקא לטעמא אבל רובא, בתר זיל לומר
שייך ה״ט לקולא דדבריהם טבריא גבי נמי לומר כיון ואולי ליה, פשיטא לרבי למימר ל״ל וא״כ ה״ל חסידות ממידת ובט״ו בי״ד קרי דחזקי'
נמי לרבי ומ״מ ליה, דמספקא ס״ד אי להחמיר טעמא בה דל״ש כיון דטבריא בספיקא לדון יש
בספיקא אזלינן אי עיירות רוב בתר דזיל דידה ברוח לקרות נאמרה דאסתר כיון דא״ל לקולא,
קבלה ומדברי הקודש הנוהגין מצות שאר וה״ה
שהכל בפורים ומדברי הקודש ברוח נאמר והרי לחומרא, וספיקן תורה כשל דינן הן קבלה
בפ״ד דאמר ור״י כרבא קיי״ל באב תשעה גבי
נ״ד) דפסחים(דף אסור שלו השמשות דבין החמירו הוא קבלה דברי דת״ב כיון אלמא
המגילה קריאת של החיוב תוקף
נמי הדין הוא תורה, כשל בספיקה גבי הכא דמגילת למעל' כתבתי כבר דהא מגיל' קריאת כדברי דינו הקודש ברוח ונאמר הואיל אסתר
דבר לכל, קבלה
5. יט: להמאירי הבחירה בית אפי וקריאתן בברכתן יוצאין אין וקטן 'ושוטה
בדיעבד לחינוך שהגיע שקטן שאומר מי יש
מוציא בדיעבד ששניהם מגלה חובת ידי אחרים
ר״ל סופרים מדברי מדברי המגלה קריאת
לחנוך שהגיע קטן וחיוב סופרים סופרים מדברי
ואף סופרים מדברי שהן בברכות וכן תלמוד
בקטנים המגלה קריאת להתיר מוכיח המערב בשם למעשה בהדיא כן אמרוה בתוספתא ואף
קצת הדברים ואין בסמוך שנכתבנה כמו זקנים
כלל נראין ואפי היא נביאים תקנת מגלה 'שהרי
ברכות בשאר דבריהם אין סופרים שמדברי
אע״פ שהקטן נראין שום עליו אין לחנוך שהגיע
סופרים מדברי אף חיוב הזהירו אביו שעל אלא
אף מחויב אינו הוא והרי לחנכו סופרים מדברי
בקריאת חייבין הכל התוספתא ולשון מגלה
משוחררים ועבדים גרים וישראלים לוים כהנים חמה סריס אדם סריס ממזרים נתינים חללים
פצוע את ומוציאין חייבין כלם שפכה כרות דכא
הרבים מוציאין ואין חייבין ואנדרוגי' טומטום
מוציא אנדרוגינוס מינו שאינו ולא מינו את
שאינו ולא מינו לא טומטום ועבדים נשים מינו
אמר מוציאין ואין פטורים וקטנים קטן יהודה רבי
טרפון רבי לפני וקראתיה הייתי
וקבלני רבי לפני וקראתיה הייתי קטן רבי אמר
שם והיו יהודה מהם אחד לי אמר ולא זקנים
מביאין אין לו ואמרו דבר מכאן המתיר מן ראיה
קורין שיהיו קטנים הונהגו ואילך ברבים אותה
שאין ונראה התוספתא לשון כאן עד לסמוך
שעל עד פטורות שנשים בה אמרו שהרי עליה כשהם דוקא עבדים בחיוב הוכיח זה סמך
משוחררים חייבות נשים אמרו שלנו ובתלמוד
הדין הוא וודאי שאינם אע״פ בעבדים
הנזכרים ובשאר משוחררים מן חוץ בברייתא
מדברי אלא חיובן שאין הקטנים ומגלה סופרים
בשאר שכן וכל נביאים תקנת מיהא מצות
אותן כשאר התורה מן בהן חייבות שהנשים נמי ה״ה יהודה לר' תאמר ושמא שהוזכרו
דנשים לפי בקטן דפליג טעמיה דהיינו חייבין
היו הם שגם לחנוך שהגיע דכל וס״ל הנס באותו
כשאר חייב הוא לחייבו חכמים שרצו אנשים
אחרים מוציא ולפיכך הנשים אף דלדידיה ומינה
באותו היו הן שגם חייבין עבדים אבל הנס
היו לא דילמא משוחררים שאינם הנס באותו
דטעמא הלכה בגמרא דאפסקי' וכיון דנשים
הנס באותו היו הם שגם משום היינו חייבין נראה בקטן יהודה כר' דהלכה מינה שמעינן
זה שאין בהדיא בגמרא פסקו שלא וכל הכרח
אין מיהא כוותיה וכבר הברייתא על לסמוך ראוי
בפרק מזה כתבנו חייבות נשים בשמועת ראשון
מגלה: במקרא
המגילה קריאת של החיוב תוקף
7. ד דף אבן. טורי
זו ולמסקנא ואתני'. דא פרשתא אעבור אינשי דאמרי כגון וקורא וחוזר בלילה המגילה את לקרות שחייב משמע
ונ״ל ביום. ואינו מדרבנן אלא אינו דלילה קריאה דהאי האלה והימים כתיב קרא והרי הקודש רוח של חיוב עיקר למפרע עשייה מה לעשי' זכירה איתקש ונעשים נזכרים
( רפ״ב לקמן אמרינן ומש״ה לא למפרע זכירה אף לא דף
י״ז) ומהאי יצא, לא למפרע המגילה את הקורא דמה״ט זכירה איתקש ה״נ בי״ד קורין דפרזים לעיל אמר הקישא
לקמן( כדאמרינן לא בלילה עשי' מה לעשי' סעודת ז) 'דף
פורים ושמחה משתה ימי מ״ט י״ח יצא לא בלילה שאכלה להו דמייתי קראי והני בלילה אינו זכירה אף כתיב אסמכתא אלא אינו בלילה המגילה לקריאת בשמעתין
ואע״ג בעלמא. בלילה למיקרי ס״ד דהוי
מ״מ ביממא דידה מתניתין ולמיתני הכי קיימא. לא
8. שם:
ומוציאו דחייבו' התוס' ופי' מגילה. במקרא חייבות 'נשים
משמע וה״נ מגילה מקרא לשמוע אמר מדלא י״ח אנשים
ע״ב) ב' בערכין(דף את לקרוא כשרים הכל דקאמר אנשים אפילו דמוציאות משמע נשים לאתויי המגילה
תוס' והקשו אינו דטומטום בהדיא תני בתוספתא הא מוציא ואנדרוגינוס מינו שאינו את ולא מינו את לא מוציא
שא״מ ולא מינו את אשה עדיפא דלא ופשיטא מינה מוציאה דאשה גדולות הלכות פסק וכן מאנדרוגינוס
התוספות ומסיק אנשים ולא קריאתן יועיל דלא דסד״א נשים בשמיעה חייבים דהכל קמ״ל הנשים להוציא אפי'
גופי' דהא ק״ל ומ״מ וקטנים. עבדים אינ מ״ט בעי 'טעמא דמו הנס באותו היו הם דאף כיון דהא אנשים מוציאה
ע״א) כ״ג (דף דשבת ב' בפרק וכדאמר לאנשים לגמרי שאף מה״ט חנוכה בנר וחייבת הואיל מדליקה ודאי אשה
בין שמחלקין מה וגם הנס. באותו היו הם שמיעה חיוב
(יד) זה חילוק נתברר לא נשים גבי קריאה לחיוב ובאמת.
וסברי מפרשים להרבה נראה אינו בה״ג דברי שהנשים ערכין דמס' דשמעתא וכפשטא אנשים אפי' י״ח. מוציאות
דודאי ול״נ קשיא. ודאי תוספתא הא לפ״ז ומיהו נשים הנס באותו היו הן שאף מה״ט כאנשים בקריאה חייבות
מוציאות אין ואפ״ה לשמיעה קריאה בין לחלק טעם דאין משום נ״ל דמילתא וטעמא התוספתא, כדברי אנשים לחייב מהני לא מה״ת הנס באותו היו הן שאף ה״ט דודאי
נשים שישנו דכל הקישא מצה גבי דאל״כ התוס' וכמ״ש למה נשים לחייב מצה אכול בקום ישנו חמץ תאכל בבל
תיפוק לי לקמן וכמ״ש הנס באותו היו הן שאף משום. ליה הקודש ברוח לכ״ע נאמרה דאסתר כיון י״ל שכן וכיון
לקרותה ע״א) ז' לקמן(דף כדאמרינן של כעין ודאי הא המעשי כל אדון מפי אמרן אחד דאל כיון נאמרה 'תורה
לאנשים ב״ה תיקנו מדרבנן אלא לנשים ולא חיובה נאמרה מה על והוסיפו שתיקנו כמו נמי נשים לחייב והוסיפו
ברוח שנאמר לשמואל לכתוב ולא לקרות הקודש
) ע״א י״ז תנן(דף ואפ״ה לקמן כדאמרינן לא פה על קראה
מדרבנן והיינו יצא דעיקר וכיון דכוותי' וה״נ שם. וכמ״ש אלא ליתא הקודש ברוח לנשים מגילה מקרא חיוב
אלא אינו ע״כ חכמים מהוספת להוציא להקל ולא לחומרא אינן הקודש. רוח של חיוב מעיקר דהא י״ח האנשים את
להוציא להו וא״א בדבר מחוייבות המחוייבים אנשים את
הקודש. רוח מעיקר …
דכל הקישא לי למה תוס' הק' הנס. באותו היו הן שאף
ליה תיפוק מצה אכול בקום ישנו חמץ תאכל בבל שישנו ירושלמי איש ר״י ותי' הנס באותו היו הם שאף מטעם
וק״ל וכו'. הסוכות דחג ט״ו דט״ו מגז״ש למיפטרי' דס״ד
המגילה קריאת של החיוב תוקף
כ״ח) דסוכה(דף דבספ״ב להוציא האזרח לי למה פריך
הא פריך מה והשתא הוא שהז״ג מ״ע הא הנשים את אי באותו היו הן שאף מטעם בסוכה דחייבות ה״א קרא לאו
דה״ט ישראל בני את הושבתי בסוכות דכי הנס דסוכה
בהדיא קרא כדמפרש דה״ט תוס' של ב' כתירוץ נ״ל לפיכך
אלא אינו הנס באותו היו הן שאף גבי מ״ש וא״ת מדרבנן.
מדרבנן אפילו פטורות נשים דאורייתא סוכה כדמוכח
דסוכה( קמא פרק בריש ( דף' גבי ואילו המלכה הילני גבי רוח חיוב מעיקר חייבים דאינן דאע״ג דפי' למאי מגילה
מדרבנן חייבות אפ״ה הקודש באותו היו הן שאף מטעם תורה לשל ל״ד הקודש ברוח שחיובו דבר דודאי וי״ל הנס.
דבריהם לשל ולא לגמרי של בין מציע' מילתא היא אלא דספק דס״ל מ״ד איכא דהא תדע סופרים. לשל תורה
כמ״ש אזלינן לקולא במגילה בטברי דקרי חזקי' גבי 'לקמן בדאורייתא ואילו ספיקא משום ובחמיסר בארביסר
דדבר ש״מ לחומרא ספיקא דינו אין הקודש ברוח שחיובו דד״ס חומר עליו שנתנו כ״ש שכן וכיון תור' כשל לגמרי
הנשים את לחייב לחומרא באותו היו הן שאף טעמא מהאי
הנס:
9.
10 ב סעי, ז' פרק בחג חג: ת. הלכו
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה