בס״ד
שיעור מבוסס על שיעור של הרב מנשה וינר על הארון
**שאלה מספר 1: נתינת העדות על הארון**
יש משהו מוזר בסדר הכתובים: כתוב בפסוק טז ״ונתת את העדות אל הארון״ — אליך. אחר כך עליית שני כרובים. בסיום מעשה הכרובים התורה אומרת שאחרי ששמים את הכרובים מלמעלה על הארון — איפה כתוב שמים אותו? שוב: ״ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. ״
לכאורה הסדר לא ברור. מה שהיה צריך להיות לפי הסדר זה נתינת הכרובים, ואז שמים את העדות בפנים. אבל הנס היה במשכן — לוחות הברית, לוחות הברית הסתם מצינו שלא הכנסת העדות אחרי ששמים את הכפורת — לפני שששמו את הכרובים נכנסו לוחות העדות לתוך הארון.
אז למה התורה כותבת את זה ככה? ולמה היא כופלת את הדברים פעמיים?
**שאלה מספר 2: תפקיד הפרוכת**
בפרק כו פסוק לג מתואר עשיית הפרוכת, ושם מופיע תפקידה: ״והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש לקודש הקודשים. ״ מצד שני כתוב: ״ואת הפרוכת תתן על ארון העדות. ״
אחרי שכתוב ״והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים״ — אז רק מזכירים את הכפורת, שצריך לשים אותה על הארון.
בפרק ל פסוק ו (בתיאור של מזבח הקטורת) כתוב: ״ונתתה אותו לפני הפרוכת אשר על ארון העדות לפני הכפורת אשר על העדות. ״ והפסוק הזה מעלה כמה תמיהות: מדוע מפריד בין הכפורת לארון העדות, ובין הפרוכת לארון העדות? כלומר, ״הפרוכת אשר על ארון העדות, והכפורת לפני עצמה על העדות. ״
בספר במדבר פרק ד פסוקים ד-ה כתוב: ״זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מֹועֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהֹורִידוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת. ״ הפרוכת מכסה את ארון העדות!
**משמעות המצווה — טור יורה דעה**
״מצות עשה על כל אדם מישראל לו שיכתוב ס״ת ומאד צריך לחזר אחריה דאמר רבי יהושע בן לוי הלוקח ספר תורה מן השוק כחוטף מצווה מן השוק. אבל האידנא שכותבין ס״ת ומניחים וכת׳ א״א הרא״ש ז״ל שזה לא נאמר אלא לדורות הראשוני׳ שהיו כותבין ס״ת ובה ולומדי׳ אבל לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב אותו בבית הכנסת לקרות בהם ברבים ובניו הוא בהן להגות. ״
**הערה שלי: ** מה אומרת זאת ״העדות אשר אתן אליך״? — והרי לכאורה העדות נתנה במעמד מתן תורה בהר סיני! איך ייתכן לומר ״אשר אתן״, היה צריך לומר ״אשר נתתי לך. ״
**התפקיד הראשון: היחס הגבוה — המרוחק**
שני התפקידים שיש בתורה — ההבנה שכ… אין שאנחנו מתרחש מה ל בחוץ להיכנס אליו אלא פעם אחת בשנה. ברגע שיוצאים מבית הכנסת, מאותה נשיקה לארון הקודש — ה׳דיליה׳ הולכת.
**התפקיד השני: ** להפוך את התורה להיות ׳תורה שלי׳ על ידי לימוד התורה: ״כי אם בתורת ה׳ חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה. ״
לשני התפקידים יש יתרונות גדולים וסכנות גדולות.
מצד אחד, כשנתון רגע בכל איך ורואה מרגיש הוא — אותו מלווה היא, הדרך ו… הקב״ה נותן את התורה ומראה לו את הדרך. מצד שני, עלול הוא להסתפק ביחס לתורה בלבד, לתת כבוד לתורה מרחוק אבל להשאיר אותה בארון, לגעת בתורה בלי ללמוד אותה, בלי לאחוז בה. זה גם עלול להביא אותו לכל מיני תפיסות שגויות ואמונות טפלות ביחס לתורה, חלילה.
מצד שני, אם אדם לומד תורה ואומר שהתורה היא שלו — עלול הוא לזלזל בה, שלא להתייחס אליה בכבוד מספיק. ביום חמישי הייתי בחנות ספרים, ולא היה מקום בחנות, והיו צריכים להטביע הרבה ספרים, כי היה בבית דפוס תנ״ך שהיה לי דפים המון — אז מתרצים: לפעמים צריך לדרוך על קרטונים על הרצפה, אמר המוכר, לא השתמשו ברצפה, עדיין אין בו קדושה. המציאות היומיומית מביאה אותנו לכך, כי אנחנו לא מסוגלים לעמוד בקדושה כל הזמן, ולכן אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים — ורצים לכל הגבוה.
**שאלה מספר 3: כמה טבעות היו לארון ואיפה הן היו? **
1. ״ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתת על ארבע פעמותיו״ 2. ״ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על הצלע השנית״
רש״י — מדובר על אותן טבעות. יתירא.
אב״ע — מה זה? טבעות נוספות שהיו על פעמותיו — רגליו.
**האם מותר לעלות להר הבית? **
הקטנים בפרטים נמצא שאלוקים אומרים.
בס״ד
פירוש ומצות כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה, דכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ועל ידי הגמרא ופירושה ידע בוריים על והדינין המצות. לכן הן הן הספרים שמצווה אדם לכותבם וגם שלא למוכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה.
שני התפקידים שבתורה — היחס הגבוה המרוחק: ההבנה שכ… אין שאנחנו מתרחש מה ל בחוץ להיכנס אליו אלא פעם אחת בשנה. ברגע שיוצאים מבית הכנסת, מאותה נשיקה לארון הקודש — ה׳דיליה׳ הולכת. התפקיד השני: להפוך את התורה להיות ׳תורה שלי׳ על ידי לימוד התורה: ״כי אם בתורת ה׳ חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה. ״
יש כאלה המזלזלים בעם ישראל על כך שהם קוראים ספר שנה שלימה, ולא עוד אלא שחוזרים עליו גם שנה אחר כך, ולא מספיק כך — אלא גם חוגגים. אותם אנשים חסרים בהבנה של התורה המתחדשת בכל עת, כל הזמן — איך מה שכתוב רלוונטי אלי לעכשיו, מה התחדש אצלי, מה התחדש איתו. עם ישראל הוא העם התמידי הלומד בעולם — היחיד שגם אחרי 12 שנות לימוד, וגם אחרי רכישת המקצוע, תמיד לומד. אנחנו מבינים את הגודל שיש בתורה שלו, ולומדים אותו, ומתקרבים אל הקודש. אבל גם עם ישראל בונה את היחס הנכון לתורה הקדושה, ואל יבוא אל הקודש בכל עת מבית לפרוכת.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה