בכיור המשתקפים ופרישות תאווה
ח לח שמות ס מֹועֵד: אֹהֶׁל פֶׁתַח צָבְאּו אֲשֶׁר הַצֹבְאֹת בְמַרְאֹת נְחֹשֶׁת כַּנֹו וְאֵת נְחֹשֶׁת הַכִּיֹור אֵת וַיַעַׂש
אונקלוס ום תרג זִּמְנָא ן מַשְכ בִּתְרַע לְצַלָאָה דְאָתְיָן נְשַיָא בְמִּחְזְיָת דִּנְחָשָא בְסִּיסֵיּה וְיָת דִּנְחָשָא כִּיֹורָא יָת ַוַעֲבַד
ירו תרגום גם מתור שלמי על עומדות היו מועד אהל בפתח להתפלל שבאות ובזמן הצנועות נשים נחשת ממראות נחשת כנו ואת נחשת הכיור את יעש
דמיהן מטומאת מיטהרות כאשר צדיקים בנים ויולדות לבעליהן ושבות והודות ומשבחות דמיהן. קרבן
כת״י הביאור מדרש ילקוט שלמה - תורה האפילה אור מדרש שעשה הים כמו טבילה, כשיעור מים ובו הבור, עם כלי שם שהיה דע היו הנשים ואם שם, טובלות היו נשים יבאו ואם שלמה, ה…׳ עבודת עשו כאילו הדבר להם נחשב טובלות. הטבילה לשערי שבאו כלומר
מדרש תנחומא פקודי ט משמשין יהיו ושלא בבתיהם ישנים יהיו שלא פרעה עליהם גזר במצרים פרך בעבודת ישראל שהיו בשעה מוצא, אתה
עושות ישראל בנות היו מה חלפתא: בן שמעון ר׳ אמר. מטותיהם יין מהן ולוקחות מהן ומבשלות מוכרות והן כדיהם בתוך קטנים דגים להם מזמין והקב״ה היאור מן מים לשאוב יורדות
אומרת: זאת בעליהם עם בהן ומביטות המראות נוטלות ושותים אוכלים. משהיו שם בעליהן את ומאכילות לשדה. והולכות ממך נאה ״אני אומר: וזה ממך״, נאה. ״אני״. לאלתר פוקדן והקב״ה ורבין ופרין תאוה לידי עצמן מרגילין היו כך. ומתוך
הפרך מתוך תאוה לידי אותן ומרגילות לבעליהן מראות שהיו המראות אותן בזכות… הצבאות כל, העמידו.
ונתנדבו. ישראל כל עמדו המשכן את לעשות למשה הקב״ה לו שאמר. כיוון המשכן בנדבת ליתן לנו יש מה הנשים: אמרו.
משה אצל להן והלכו המראות, את והביאו. עמדו מקלות ״טלו לישראל: להן אמר בהן זעף המראות אותן משה. כשראה
״! ושברו הן האלו המראות מבזה? אתה אלו על ״משה! למשה: הקב״ה לו אמר. צריכין הן למה המראות אלו. של שוקיהן
במצרים הללו הצבאות כל! העמידו מתקדשין יהיו שממנו לכהנים וכנו נחושת כיור מהן ועשה מהם. טול
צבאו - אשר הצובאות במראות נחשת כנו ואת נחשת הכיור את ״ויעש ח׳) (ל״ח ״שנאמר כל את שהעמידו המראות באותן האלו. הצבאות
רש״י משה מואס והיה המשכן, לנדבת מלהביא עכבו לא אותן ואף מתקשטות, כשהן בהן שרואות מראות, בידן היו ישראל בנות רבות צבאות הנשים העמידו ידיהם שעל הכל, מן עלי חביבין אלו כי קבל, הקב״ה: לו אמר הרע. ליצר שעשויים מפני בהן,
המראות ונוטלות אותם ומאכילות ומשתה מאכל להם ומוליכות, כות הול היו פרך, בעבודת יגעים בעליהם כשהיו במצרים. תאוה לידי לבעליהן מביאות כך ומתוך ממך, נאה אני לומר בדברים, ומשדלתו במראה בעלה עם עצמה רואה אחת וכל
שם… ויולדות ומתעברות להם, ונזקקות הצובאות במראות שנאמר וזהו. ונסתרה בעלה לה שקנא את שבתוכו ממים להשקות לאשתו, איש בין שלום לשום שהוא מהם, הכיור. ונעשה
אבן עזרא שאל הפארים לתקן זכוכית או נחושת במראות בוקר בכל פניהם לראות להתייפות הנשים כל משפט כי הצובאות, וטעם
ישעיה בספר הנזכרים הם ראשיהם, כ) ג (ישעיה היום עד ישמעאל כמנהג היה ישראל מנהג כי. רק להתייפות. עוד צורך להם אין כי נדבה, מראותיהן ונתנו העולם, זה מתאוות שסרו ה׳ עובדות נשים בישראל היו והנה
וזהו״ המצוות. דברי ולשמוע להתפלל מועד אוהל פתח אל יום יום באות מֹועֵד״ אֹהֶׁל פֶׁתַח צָבְאּו אֲשֶׁר רבות היו כי.
״מועד אהל אל יצא ה׳ מבקש כל והיה כאמרו חיים, אלהים דברי לשמוע. ״ מֹועֵד אֹהֶׁל פֶׁתַח צָבְאּו אֲשֶׁר להן עוד צריכות שאינן להורות מראותיהן והקדישו תכשיטיהן, עניני מאסו הנשים: ואותן
הרב יעקב מדן - כי קרוב אליך
רבי אברהם בן הרמב״ם העובדות (כלומר; הנשים שנדדו ממשכנותיהן) ונדדו לעבודה כמו שיעזבו הצבאות את משכנותיהם ויסעו אל מקום מלחמתם
שני; וטעם (הנשים) שנלחמו בתאותן מלחמת הנפש ונטו אל הפולחן והעבודה. ופירוש שני זה יספיק לו הפירוש הראשון לפי שהוא תכליתו של הפירוש הראשון; וכאשר נעתקו אל הפרישות שברו את מראותיהן, והחליפו אותן והקריבו בהן לפי שלא היה להן (שוב) צורך בהן — כלים המוכנים להשגת התאווה והתענוג של העולם הזה — ולכלים דתיים מוכנים לעבודתו יתעלה.
אברבנאל והנה היה מנהג הנשים במצרים להתקשט במראות נחשת או זכוכית לתקן הפארים על ראשיהן. והנכון על דרך הפשט, והנשים הקדישו ונדבו ההן המראות והביאום אל פתח אהל משה הנקרא אהל מועד. ומשה כשראה יופי הנחשת ההוא צוה לעשות ממנו הכיור וכנו להיותן מנחשת מזוקק ויפה מאד, כי נחשת המראות היה קלל ממורט ויפה מאד.
וביאר הכתוב למה קראם צובאות. וצוה לומר ״אֲשֶׁר צָבְאּו פֶׁתַח אֹהֶׁל מֹועֵד״ כלומר שנתקבצו כולנה חיל וצבא גדול להביא נדבותיהן פתח אהל מועד של משה.
רמב״ן אבל (בבלי שבת ס״ד א) הכומז, והטעם במדרש כפי מדרשו. הנשים׳. ומן התכשיטין קבלו שבכל מלאכת המשכן הזה. משה לא היה בוחר בכך עד שנאמר לו כן מפי — כלי מיוחד מן התכשיט העשוי ליצר הרע — אבל שיעשו הנדבה, כל שם נתערבה יותר: נמאס.
ולא ידעתי איך יתפרש זה לפי ״אֲשֶׁר צָבְאּו פֶׁתַח אֹהֶׁל מֹועֵד״? [ואולי יאמר שהנשים שהביאו ההיא הנדבה אל אהל משה, שקראו מועד אהל], כי המשכן אהל עדיין לא נעשה. ויתכן עוד שנאמר בדרך הפשט שעשה הכיור וכנו ממראות הנשים אשר באו מהן צבא גדול, ונאספו אל פתח אהל מועד לתת מראותיהן בנדבת לבן, והנשים כן ייחדו אותו מתחלה. ונחשת המראות היה קלל ממורט ויפה מאד, ובראותן כן נאספות ובאות צבאות צבאות לתת כולן מראותיהן להיעשות הכיור וכנו.
וגם הוא נכון שקבלו אותן בשמחה והתנדבו לתת בו כל מראותיהן, מפני ענין הסוטה, שיתכוונו בכך.
טור ולכך נעשה הכיור ממראות, דלכך הי שכן המקריב קרבנה של אשה צריך להקריבו לשמה ואסור להסתכל בפניה. ולכך נעשה הכיור כמו מראה, והא הכיור עומדת אצל הכיור ומסתכלת בו, והכהן מסתכל בכיור ומכירה ומקריב קרבנה לשמה.
נצי״ב ונראה ע״פ מאמרם בברכות (יז א) ׳הני נשי במאי זכיין… קא גברייהו ובאתנויי׳ ובפרשת בלק על הפסוק ״כנחלים נטיו״ שהוא הבאר, ירד בזכות מרים. ועל כן זכות הנשים להביא את התלמידים ללימודן ע״י שהן מספיקות אותם. כך מרים הצדקת היתה מקוה טהרה, המביא לידי קדושה, כמו נשים שמביאות אחרים לידי קדושה, ועבודה… תורה.
ולימדה אחרות לידי כך. לידי אחרים להביא לתלמוד תורה, צדקתה עבודה קדושת לידי שמביאין. על כן בחרו את הכיור וכנו לידי עבודה קדושת. ועוד, יש הוספה בכיור וכנו שהביאו גם לידי קדושת התורה… ומשה רבינו כשנכנס לאהל מועד תדיר הוא רק לתלמוד תורה, שהיה אור המנורה מועיל שם… משום הכי אותן הנשים שזכו במצוה זו לאתנויי אינשי בי מדרשא, זכו לעשות לעצמן.
ונמצא פירוש ״במראות הצובאות״ - ״מועד אהל פתח צבאו אשר״ ומפרש המקרא את מי שכינו עצמן במעשיהן להקרא בשם ״הצובאות״,
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה