בס״ד
גדר איסור "ולא יהיה כקרח וכעדתו"
1. במדבר פרק יז, א-ח
(א) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (ב) אֱמֹ֨ר אֶל־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן וְיָרֵ֤ם אֶת־הַמַּחְתֹּת֙ מִבֵּ֣ין הַשְּׂרֵפָ֔ה וְאֶת־הָאֵ֖שׁ זְרֵה־הָ֑לְאָה כִּ֖י קָדֵֽשׁוּ: (ג) אֵ֡ת מַחְתּוֹת֩ הַֽחַטָּאִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בְּנַפְשֹׁתָ֗ם וְעָשׂ֨וּ אֹתָ֜ם רִקֻּעֵ֤י פַחִים֙ צִפּ֣וּי לַמִּזְבֵּ֔חַ כִּֽי־הִקְרִיבֻ֥ם לִפְנֵֽי־ יְקֹוָ֖ק וַיִּקְדָּ֑שׁוּ וְיִֽהְי֥וּ לְא֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (ד) וַיִּקַּ֞ח אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מַחְתּ֣וֹת הַנְּחֹ֔שֶׁת אֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יבוּ הַשְּׂרֻפִ֑ים וַֽיְרַקְּע֖וּם צִפּ֥וּי לַמִּזְבֵּֽחַ: (ה) זִכָּר֞וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְ֠מַעַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר אֲ֠שֶׁר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַהֲרֹן֙ ה֔וּא לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֖רֶת לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה כְקֹ֙רַח֙ וְכַ֣עֲדָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְקֹוָ֛ק בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה לֽוֹ: (ו) וַיִּלֹּ֜נוּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֥ם הֲמִתֶּ֖ם אֶת־עַ֥ם יְקֹוָֽק: (ז) וַיְהִ֗י בְּהִקָּהֵ֤ל הָֽעֵדָה֙ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֔ן וַיִּפְנוּ֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִנֵּ֥ה כִסָּ֖הוּ הֶעָנָ֑ן וַיֵּרָ֖א כְּב֥וֹד יְקֹוָֽק: (ח) וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶל־פְּנֵ֖י אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: פ
2. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קי עמוד א
ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו. רב אשי אמר: ראוי ליצטרע, כתיב הכא ביד משה לו, וכתיב התם ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך. אמר רבי יוסי: כל החולק על מלכות בית דוד - ראוי להכישו נחש. כתיב הכא ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת, וכתיב התם עם חמת זחלי עפר. אמר רב חסדא: כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר בהצתם על ה'. אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה, שנאמר המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל +(על)+ [את] ה'. אמר רבי חנינא בר פפא: כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה, שנאמר לא עלינו תלנתיכם כי (אם) על ה'. אמר רבי אבהו: כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה, שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה.
3. רש״י מסכת סנהדרין דף קי עמוד א
חולק על רבו - חולק על ישיבתו. (עיין באר שבע כאן אריכות גדולה על מחלוקות על רבו)
4. ספר המצוות לרמב״ם מצות לא תעשה מה
והמצוה המ״ה היא שהזהירנו מעשות שרט בבשרנו כמו שיעשו עובדי עבודה זרה והוא אמרו יתעלה (ראה יד) לא תתגודדו. …
והנה אמרו (יבמות יג ב) שבכלל לאו זה גם כן האזהרה מחילוק בתי דיני העיר במנהגיהם וחילוף הקבוצים ואמרו לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות. אבל גופיה דקרא הנה הוא כמו שבארו ואמרו לא תעשו חבורה על מת וזה הוא כמו דרש.
וכן אמרם (סנה' קי א) המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר [קרח יז] ולא יהיה כקרח וכעדתו הוא גם כן על צד הדרש. אמנם גופיה דקרא הוא בא להפחיד. ולפי מה שביארו החכמים (הוב' שרש ח עמ' קמד - ו) הנה הוא שלילה לא אזהרה כי הם ביארו שענין זה המאמר הוא שהאל יתעלה מגיד כי מי שיחלוק על הכהנים ויעורר על הכהונה במה שיבא מן הזמן לא ייענש במה שנענש קרח ולא יהיה ענשו שיבלע בארץ ואמנם יהיה ענשו כאשר דבר י״י ביד משה לו (שם) רוצה לומר הצרעת באמרו למשה (שמות ד) הבא נא ידך בחיקך, וכמו שהתבאר (דה״ב כו) בעוזיהו המלך.
ואשוב אל כונת המצוה ואומר כי הנה התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות (כ - כא א). והעובר על לאו זה לוקה:
5. השגות הרמב״ן לספר המצוות לרמב״ם שורש ח
אבל הכתוב האחר שתפס עליו הרב בו ולא יהיה כקרח וכעדתו ואמר [קמד] שבארו החכמים שהיא שלילה…
אבל פשט הכתוב ועיקרו שצוה ברקועי פחים צפוי למזבח זכרון לבני ישראל בשני דברים, (א) שלא יקרב איש זר להקטיר ולהקריב קרבן (ב) ושלא יחלוק גם כן שום אדם על כהונת אהרן לאמר כי לא היתה מאת י״י.
ושני אלה עם היותם אמורים בדרך הזכרון הם מניעות, כדרך (וישלח ל) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, וכדרך (ס״פ שופטי') אשר לא יעבד בו ולא יזרע. ולא ימנה לא יקרב איש זר בעבור היות בו לאו אחר מפורש בכל עבודות שבמקדש שנאמר וזר לא יקרב אליכם וימנה ולא יהיה כקרח וכעדתו כמו שבארנו.
6. ספר מצוות גדול לאוין סימן קנו-קנז
כתוב בפרשת קדושים (ויקרא יט, יג) לא תעשוק את רעך ולא תגזול. …
אף על פי שפשוטו כך הוא מכל מקום אמר רבא בפרק המקבל (ב״מ קיא, א וע״ש תד״ה ולמה) זהו עשק זהו גזל להכי אפקיה רחמנא בתרי לישני לעבור עליו בשני לאוין,
לפי עניין זה לאו אחד הוא, ונמנה תחתיו הא דגרסינן בפרק חלק (סנהדרין קי, א) אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר (במדבר יז, ה) ולא יהיה כקרח וכעדתו וגו':
7. בית הבחירה למאירי מסכת סנהדרין דף קי עמוד א
אף על פי שהמחלקת בכללו דבר שנוא ומשוקץ ודרך הערה אמרו עליו שהוא בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח מ״מ כשהוא חולק עם רבו או עם מי שהוא בראוי לקבל מרות מהם הוא שנוא ביותר והוא שאמרו כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש וכל החולק על רבו כאלו חלק על השכינה שנאמר בהצותם על י״י וכל המהרהר אחריו כאלו מהרהר אחר שכינה שנאמר באלהים ובמשה:
8. ספר יראים סימן שנז [דפוס ישן - שמה]
לא יהיה כקרח. צוה הב״ה שלא יערער אדם על הכהונה שלא יאמר אדם למה יעבוד כהן ואני לא אעבוד וכן לא יערער על כל אדם ואדם שנתן לו כבוד במצות היוצר דכתיב בפ' ויקח קרח ולא יהיה כקרח וכעדתו שערער על משה ואהרן כדכתיב ומדוע תתנשאו על קהל ה'.
9. ספר חרדים מצוות לא תעשה פרק ד
(מב) המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנא' ולא יהיה כקרח וכעדתו, ממנין תרי״ג, לגאון ולר' שלמה ן' גבירו״ל ורבינו יונה ורשב״ץ:
(מג) מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב ומושכי העון הוא נענש מפשעיהם לכל חטאתם ועובר בלאו שנאמר ולא תשא עליו חטא, ע״מ:
10. באר שבע מסכת סנהדרין דף קי עמוד א
כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו כו'. רוב מוני המצות לא מנו לאו זה במנין הלאוין, כי סבירא ליה שאסמכתא בעלמא היא [א. ה. עי' סמ״ג ל״ת קנז]:
11. רבינו יהונתן על הרי״ף מסכת סנהדרין (לפי דפי הרי״ף) גמרא דף כ עמוד א
[סנהדרין קי/ א] כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, כלומר כל המחזיק אף על פי שהדין עמו עובר בלאו דהא כתיב [במדבר ט״ז] ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, ולא רצה להחזיק במחלוקת והלך לקראתם כדי שיחזרו בהם שאם לא הלך שם היה עובר שהיה מחזיק במחלוקת כמו שהיו קרח ודתן ואבירם, ומשום הכי הזהיר הכתוב [שם י״ז] ולא יהיה כקרח וכעדתו.
12. פסקי ריא״ז מסכת סנהדרין פרק יא - חלק
לב. ראוי לאדם שיעביר על מדותיו ולא יחזיק במחלוקת, שנאמר ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, שלא להחזיק במחלוקת, וכל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנ' ולא יהיה כקרח וכעדתו.
13. רמב״ם הלכות כלי המקדש פרק ד הלכה כ
כשימות המלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו, וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת, והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה, או ביראה אף על פי שאינו כמותו בחכמה שנאמר במלך הוא ובניו בקרב ישראל, מלמד שהמלכות ירושה והוא הדין לכל שררה שבקרב ישראל שהזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו.
14. רש״י במדבר פרשת קורח פרק יז פסוק ה
כאשר דבר ה' ביד משה לו - כמו עליו, על אהרן דבר אל משה, שיהיה הוא ובניו כהנים, לפיכך לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן וגו', וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור פתרונם כמו על. ומדרשו על קרח. ומהו ביד משה ולא כתב אל משה, רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת, כמו שלקה משה בידו שנאמר (שמות ד, ו) ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג, ועל כן לקה עוזיה בצרעת:
15. שו״ת מים עמוקים חלק ב סימן נט
תחלת דברי וראשית אמרי אומר אני שהתקנה הקדומה ודאי דיש בה משום מגדר מלתא. שאם הותרה הרצועה. וכל הרוצה ליטול שררה לעצמו יבא ויטול. יתרבו המחלוקות ויתלקח אש המריבות והקטטות. ואמרי פ' חלק אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו. שנאמר לא יהיה כקרח וכעדתו. ובפרק אלו הן הנחנקין גרסי' דזקן ממרא היו הורגין אותו אפילו הוא אומר מפי השמועה. והם אומרים כך הוא בעינינו כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. ואמרי' נמי פ״ק דסנהדרין אמר רב הונא האי תיגרא דמיא לצנורא דבדקא דמיא כיון דרווח רווח. ומה אאריך להביא ראיות על גנות המחלוקות די לנו מה שהאריכו רז״ל לספר בשבח השלום שהוא הפכו כי ידיעת ההפכים אח' כי מכלל הן אתה שומע לאו. ואין לך מגדר מלתא גדול מזה למנוע סיבות המחלוקות והקטטו' מקהל עדת ישראל. …
סיכום:
ישנו ציווי לא להיות כקורח בפרשה – מה מעמדו של ציווי זה?
האם נמנה כאיסור?
ברמב״ם, מאירי: לא. זוהי דרך הערה – מעין הדרכה מוסרית.
רמב״ן (לכאורה), סמ״ג, יראים, חרדים: איסור תורה. (נראה רוב לפי החרדים, אך באר שבע לא כן כתב)
והרי זו גמרא מפורשת!
ר' יהונתן על הרי״ף: הכוונה לגמור מחלוקות.
אמנם הרמב״ם לא הביאו גם כן.
אך מדיוק לשון ריא״ז נראה כי זו הנהגה מוסרית יותר מאשר ציווי מעשי.
מה גידרו?
הרי ישנו דין של שררה בירושה, האם זה נאמר על כל השררות (אמנם ישנו דיון מה נחשב שררה).
ברש״י נראה שמדובר על הכהונה, למרות שבגמרא נאמרה לשון כללית.
השלמות לעניין מינויים ומחלוקות:
צי״א ח״ג סכ״ט אות ה' – האריך בזה: שו״ת ציץ אליעזר חלק ג סימן כט פרק ה
(ה) ולענין אם השררה עוברת לבנים. הנה בספרי דברים (פ' שופטים) איתא: למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, שאם מת בנו עומד תחתיו, ואין לי אלא זה בלבד, מנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם, תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל, כל זמן שהם בקרב ישראל בנו עומד תחתיו, ע״כ. למדנו מדברי הספרי שכל פרנסי ישראל בניהם עומדים תחתיהם לשררה כל זמן שהם בקרב ישראל, ומובן אם היא שררה שצריכים עליה לימוד מיוחד אזי עומדים תחתיהם רק כל זמן שהם למדו עליה וראוים לה, וזה נכלל במה שאומר הספרי כל זמן שהם בקרב ישראל, והיינו כל זמן שאין מצידם עיכוב לקבלת והנהלת וכך פוסק הרמב״ם (בפ״א מה' מלכים ה״ז): כשמעמידין מלך מושחין אותו בשמן המשחה וכו' ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם וכו' הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל וכו' ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינוים שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, היה ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו, וכן מי שאין בו יראת שמים אף על פי שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל וכו' ע״כ. הרי מבואר ביתר ביאור בדברי הרמב״ם שכל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, אם רק ראוי לה וממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, ואפילו שאינו ממלא בחכמה אם רק ממלא ביראה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו, וכך פוסק גם בה' כלי המקדש (פרק ד' ה״כ) ומסיים בלשון: שנאמר במלך הוא ובניו בקרב ישראל מלמד שהמלכות ירושה והוא הדין לכל שררה שבקרב ישראל שהזוכה זוכה לעצמו ולזרעו. וכך פוסק בפשיטות הריב״ש (בסימן רע״א) והמבי״ט ח״ג (סימן ר') והרמ״א ביו״ד שם (סימן רמ״ה סעי' כ״ב). ועיין עוד בשו״ת חתם סופר חאו״ח (סימנים י״ב י״ג) ועוד, והדברים ארוכים.
החת״ס חילק בין סוגי מינויים:
שו״ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן יב
והנלע״ד בענין זה על פי מה שצל״ע בש״ס יומא ע״ב ע״ב מצריך קרא לכהן גדול שבנו קם תחתיו, וקשה הא למה לי קרא הא בספרי דרשינן מדכתיב במלך בקרב כל ישראל לרבות כל המינויים בישראל וכמ״ש רמב״ם פ״א ממלכים וא״כ למה לי קרא מיוחד לכה״ג, ותו דאמרינן דמשיח מלחמה אין בנו קם תחתיו מדכתיב אשר יבוא אל אהל מועד וכן פסק רמב״ם בהלכות כלי מקדש פ״ד [הל' כ״א] ע״ש, וקשה מי גרע משארי מינויי ישראל, אע״כ מוכח מזה דלא נאמר דבר זה אלא במלך וכדומה לו ככל אותן המנויין דפרט הירושלמי דמייתי תוס' דסוטה מ״א ע״ב ד״ה אותו וכו' שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי הדיינין ומכין ברצועות, אבל כל מינויי קדושה אינן בכלל זה, ומשו״ה בעי כהן גדול קרא יתירה לרבות וחוזר וממעט משוח מלחמה ומכ״ש כל שארי מינויי קדושה, וע״כ כ' הרשב״א דמינוי חזן הכנסת תלוי במנהגא שיש מקומות הנהיגו חזן של מקדש מעט ככהן הגדול בבהמ״ק וכמו שאנו נוהגים סלסול בבהכ״נ מדרבנן בכל דברים הנוהגים במקדש מן התורה כמבואר בהגה' ש״ע א״ח סי' קנ״ג ובמג״א שם סס״ק מ״ו יע״ש ה״נ דכוותיה, והיינו דכתב רשב״א אפילו כה״ג שהוא מינוי של קודש טפי אפילו הכי ממנים בנו תחתיו מכ״ש חזן שנראה קצת כשליח קהל לענין שארי [דברים] ג״כ:
(ועיין גם בסימן יג)
ויסוד הדברים ברשב״א סימן ט.
ראה מג״א סנ״ג בסוף.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה