מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
דוד המלך נולד בחג שבועות ונפטר בגיל 70 בחג שבועות, וכדי לדעת את שורשיו שרות היתה סבא רבא שלו.
הסיפור מתרחש באיזור חג השבועות, רות ונעומי שבות משדה מואב ״בימי קציר שעורים״ שזה חג פסח, ובימים שלאחר מכן בועז נושא את רות לאשה. רות פרק ב, כג: ״וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ״.
המחויבות לתורה, והקשר בין עמ״י, א״י ותורת ישראל, שמהם יוצאת ההנהגה.
**התורה ראשיתה חסד וסופה חסד**
סוטה דף יד עמוד א:
דרש ר׳ שמלאי: תורה — תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים; תחילתה גמילות חסדים, דכתיב: ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם; וסופה גמילות חסדים, דכתיב: ויקבר אותו בגיא.
המגילה פותחת בעזיבתו של אלימלך את א״י בעקבות הרעב. חז״ל מסבירים שאלימלך היה אדם חשוב ומיוחס אלא שהוא לא רצה לעשות ״חסד״ עם אחרים.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א:
וכן היה ר״ש בן יוחאי אומר: אלימלך, מחלון וכליון, גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ, שנאמר: +רות א׳+ ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי. מאי הזאת נעמי? א״ר יצחק, אמרו: חזיתם, נעמי שיצאת מארץ לחו״ל מה עלתה לה? וא״ר יצחק: אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל, מתה אשתו של בעז. והיינו דאמרי אינשי: עד דלא שכיב שיכבא — קיימא מנו בייתיה.
ובכך הוא איבד את נשמתו, עוזב את החסד, את הארץ ואת עמ״י.
**המקור של רות המואביה**
**אדמוניות**
לתרח היו שלושה בנים: אברהם, הרן, ונחור. הרן הוליד את לוט, והוא היה אב של מילכה ויסכה.
הרד״ק מסביר שיתכן ושרי היתה מאשה אחרת.
רד״ק בראשית פרשת נח פרק יא פסוק כט:
אלא שיש לתמוה למה אמר בת הרן ולא אמר בנות הרן? אולי היתה שרי בת בתו של תרח, ואף על פי שלא זכר לתרח בנות אולי היה לו.
ורש״י מסביר שבכלל הרן היה מאשה אחרת ולא מאמו של אברהם.
רש״י בראשית פרק כ:
אך לא בת אמי — הרן מאם אחרת היה.
וא״כ יתכן שמשם הגיע ג׳ינגי׳ לעשו דרך מלכה בת הרן, ואח״כ בהמשך לדוד דרך רות ודרך לוט בן הרן. שאף שהדבר מסמל שפיכות דמים ובגלל זה לא רצה שמואל להמליך את דוד, אלא שהוא אדמוני עם יפה עינים.
**חסד**
מגילת רות מלאה במעשי חסד, רות עושה עם נעומי ועם כל בית אלימלך:
רות פרק א, ח: ״וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יַעַשׂ יְקֹוָק עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי״.
רות פרק ב, כ: ״וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא״.
רות פרק ג, י: ״וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַיקֹוָק בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר״.
והחסד המרכזי הוא להקים שם והמשכיות לבית אלימלך.
**חסד ויחסי אישות**
רואים כאשר אדם נושא את בת אחותו, אדם עושה עימה חסד.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב:
האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דחקו, עליו הכתוב אומר: +ישעיהו נ״ח+ אז תקרא וה׳ יענה תשוע ויאמר הנני.
מלבי״ם בראשית פרשת נח פרק יא פסוק כט:
(כט) ויקח. ובאשר נשארו שתי בנות מהרן לקחום אברהם ונחור לנשים, לגמול חסד עם אחיהם המת.
וכך משפחת לוט וצאצאיו — שתי בנותיו רוצות לעשות חסד עם העולם עם כל סדום שלא נשאר להם זרע, ולכן הן שוכבות עם אביהן. וכפי שכותבים חז״ל, בנות לוט לשם שמים עשו, ולכן זכו להיכנס לעמ״י.
**ארץ ישראל**
אלשיך על רות פרק א פסוק ה:
אמנם ראשונה לימדנו דעת, אשר בחטאו ימות ולא ישוב ממנו, כי מפשיטין מעליו לבושי מכלול כבודו אשר היו לו עד אשר לא חטא על הנפש. והוא כי הנה עד אשר לא חטאו, הלבישם הכתוב בגדר פאר התייחסם אחר הארץ, כאומרו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה, אך בהעוותם הורד עדיים מעליהם, ומה גם כי בכלל אשמותם היתה מאסם בארץ חמדה כמדובר, כי וישבו שם כעשר שנים.
**עם ישראל**
רות עושה חסד ומקימה שם למשפחת אלימלך, לוקחת לה בעל זקן ולא בחור צעיר לשם מטרה זו, ובכך ממשיכה השושלת.
לסיכום: רואים שמחלון וכליון חטאו בשלושת עינינים אלו — שהם עוזבים דרך התורה, שנושאים נשים נוכריות ובכך גם עוזבים את עמ״י, וכן ממשיכים לשבת בארץ מואב במקום לשוב לארץ ישראל. ובאה רות ומתקנת את כל המעשים הללו.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמוד ב:
כתיב: +רות א׳+ מחלון וכליון, וכתיב: +דברי הימים א׳ ד׳+ יואש ושרף! רב ושמואל, חד אמר: מחלון וכליון שמן, ולמה נקרא שמן (שרף ויואש) +מסורת הש״ס: [יואש ושרף]+? יואש — שנתיאשו מן הגאולה, שרף — שנתחייבו שריפה למקום; וחד אמר: יואש ושרף שמן, ולמה נקרא שמן מחלון וכליון? מחלון — שעשו גופן חולין, וכליון — שנתחייבו כליה למקום. תניא כמאן דאמר: מחלון וכליון שמן; דתניא, מאי דכתיב: +דברי הימים א׳ ד׳+ ויוקים ואנשי כוזיבא ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישבי לחם והדברים עתיקים? ויוקים — זה יהושע שהקים שבועה לאנשי גבעון; ואנשי כוזיבא — אלו אנשי גבעון שכזבו ביהושע; ויואש ושרף — אלו מחלון וכליון, ולמה נקרא שמן יואש ושרף? יואש — שנתיאשו מן הגאולה, שרף — שנתחייבו שריפה למקום; אשר בעלו למואב — שנשאו נשים מואביות; וישבי לחם — זו רות המואביה ששבה ונדבקה בבית לחם יהודה; והדברים עתיקים — דברים הללו עתיק יומיא אמרן, [דכתיב: +תהלים פ״ט+ מצאתי דוד עבדי, וכתיב: +בראשית י״ט+ שתי בנותיך הנמצאות]. +דברי הימים א׳ ד׳+ המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם, המה היוצרים — אלו בני יונדב בן רכב שנצרו שבועת אביהם; יושבי נטעים — זה שלמה שדומה לנטיעה במלכותו; וגדרה — זו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל; עם המלך במלאכתו ישבו שם — זו רות המואביה שראתה במלכות שלמה בן בנו של בן בנה, שנאמר: +מלכים א׳ ב׳+ וישם כסא לאם המלך, וא״ר אלעזר: לאמה של מלכות.
ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמג:
דבר אחר ויאמר ה׳ מסיני בא, כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות, תחילה הלך אצל בני עשו אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם +שמות כ יג+ לא תרצח אמרו כל עצמם של אותם האנשים ואביהם רוצח הוא שנאמר +בראשית כז כב+ והידים ידי עשו +שם /בראש
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה