**הזכות על הארץ — בזכות מה? 🏞️**
בפרשתנו משה מזהיר את ישראל לפני הכניסה לארץ:
״*אל תאמר* בלבבך… בצדקתי הביאני ה׳ לרשת את הארץ הזאת, *וברשעת הגויים* האלה ה׳ מורישם מפניך.
לא בצדקתך… *כי ברשעת הגויים*…
*ולמען הקים* את הדבר אשר נשבע ה׳ לאבותיך״ (דברים ט׳, ד-ה).
**שלוש שאלות עולות מן הפסוקים: ❓**
א. בפסוק הראשון נאמר שאין לחשוב שהכניסה היא ברשעת הגויים — ומיד בפסוק הבא נאמר שכן, ברשעת הגויים!
ב. אם הזכות היא ברשעת הגויים, איפה כאן שבועת האבות משתלבת?
ג. ומדוע בכלל צריך לומר ״לא בצדקתך״ — הרי דור באי הארץ דור כשר היה?
הפרשנים מביאים כיוונים מעניינים:
**חטאם של ישראל בעגל לא מקנה להם זכות כניסה (רשב״ם) 📜**
הרשב״ם מבחין בין שני עניינים נפרדים — *הורשת הגויים* מן הארץ, לעומת *כניסת ישראל* אליה.
הגויים מסולקים ברשעתם — כי הם עובדי עבודה זרה. אך במה זוכים דווקא ישראל להיכנס במקומם?
״*לא בצדקתך…* שהרי *זכור אל תשכח את אשר הקצפת*״ — גם אתה חטאת בעבודה זרה במעשה העגל!
אלא *״למען הקים את הדבר אשר נשבע לאבות״* — אינך יכול להיכנס בזכות עצמך, אלא רק בזכות אבות.
**החידוש המיוחד של הספורנו — שבירת אלילי הגויים היא הנותנת לישראל זכות קיום בארץ 🔥**
הספורנו מוסיף רובד עמוק — שבועת האבות מספיקה כדי *להכניס* את ישראל לארץ, אך כדי שהעם יזכה *להתקיים* בארץ, ה׳ נותן להם הזדמנות לתיקון החטא.
ולכן ה׳ מצווה את ישראל ״החרם תחרימם״ — השמדת האלילים ועבודתם. *כדי שבקיום מצווה זו עצמה*, ישראל יעידו על עצמם שהם חוזרים בהם מחטא העגל, ומוכיחים שאינם חפצים עוד בעבודה הזרה שנפלו בה.
**לסיכום**
כניסת ישראל לארץ היא בזכות אבות.
אך הקיום בה תלוי ביכולת לעשות תשובה על תכונות שליליות וסטיות מהדרך שהתקבלו לנו מאבותינו.
זכות אבות פותחת לנו את השער, אך רק שבירת ה״עגלים״ הפרטיים שבתוכנו מעניקה לנו אחיזה של קיימא בארץ.
שבת שלום! 🌿
נשלח על ידי: אליה
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה