בפי שבועי 'שיעור וש- הקד החיים אור טבדי בנימין הרב תשפ״ב▪ שבועות וערב נשא פרשת
פסו ז פרק במדבר פט ק
לְדַבֵּר מוֹעֵד אֹהֶׁל אֶׁל מֹשֶׁה וּבְבֹא מִדַּבֵּר הַקּוֹל אֶׁת וַיִּשְמַע אִתּוֹ אֲרֹן עַל אֲשֶׁר הַכַּפֹּרֶׁת מֵעַל אֵלָיו וַיְדַבֵּר הַכְּרֻבִים שְנֵי מִבֵּין הָעֵדֻת
: אֵלָיו
החיים אור שם
אליו. מדבר הקול דבור כי א'), כ' (שמות אחרים במקומות שכתבנו מה לפי תיבת כל ישבתי זה פי ועל לנביא, המדבר והוא מלאך ממנו נוצר היה מה' היוצא
אליו מדבר הקול אומרו והוא ה' בדיבורי האמור לאמר הקדוש של קולו פירוש עצמו הוא שהקול לצד מתדבר, כמו דגושה שהתיבה והגם לו, מדבר הוא ברוך
יבין והמשכיל זה, כסדר לי: אמר יוצדק הדיבור
א פסוק כ פרק שמות
לֵאמֹר הָאֵלֶּׁה הַדְּבָרִים כָּל אֵת אֱלֹהִים: וַיְדַבֵּר
יתרו פרשת החיים אור
א: כ״ד (מכות ז״ל אומרם דרך על יתבאר )אכן
שמענום הגבורה מפי לך יהיה ולא אנכי
עשרת ה' דיבר כאשר כי יובן הדיבור בתגבורת פירוש
בסמוך- שכתבנו כמו אחד בדיבור הדברים האוזן אין
גו השי לישראל וכשהשמיעם הגבורות. כל לשמוע יכולה דיבור שהם מהם דברות ב' שמוע הם אנכי לא ודיבור וגו'
לך יהי' –
ה (שה״ש כאומרו נשמתם )'ויצתה בדברו יצאה נפשי ולא מקולו אש להבות נחצבו הדברות ושאר עוד הבין יכלו
ישראל נשמת שחזרה עד סיני הר על סדורים ועמדו יתברך ו והי הוא ברוך האדיר קולות שהם הדברות באו חיים בטל
מישראל. א' לכל מדברות
ש תמצא ולזה כסדר בתורה נחקקו לך יהיה לא ו אנכי
הוצאתיך אשר אלהיך ה' אנכי ה 'שאמרם האלוה כי כן וכמו הוא ברוך עצמו בעד לישראל נוכח מדבר בכבודו
זה. כסדר ידבר כן גם לך יהיה לא במצות
יתברך קולו ידבר ואילך משם אבל כאומרו מלאכו בעד
אל לה' שבת היך, ה, עשה ימים ששת 'כי ברך כן על
וגו ', 'ה וגו לי שבת לומר הקול יכול אינו כי,', כולם וכן ית מלאכו אלא אינו 'כי וגו ונתתי וגו' השמים את,'עשיתי
לחכך. ויערב והבן
לישראל אמרם משה כי ב) כ״ג ז״ל, מכות שאמרו והגם (
הקולות וכשבאו כולם ושמע כח בו היה משה כי אפשר
ל ליש דבר מדבר. כן גם משה של קולו היה ראל
משה י״ט י״ט (לעיל באומרו הכתוב רמז לזה כי )ואולי
בקול יעננו והאלהים. ידבר
דיבור שכל ישקני) פס' (שהש״ר ז״ל שאמרו ותמצא לו ואומר מישראל ואחד אחד כל על עומד היה ודיבור ועולה ומנשקו ומחבקו הן לו אומר והוא עליך תקבלני
ומתע ראשו. על טר
הדרך זה על לאמר אומרו יתיישב זה ולפי וידבר אלהים
ה בתגבורת פירוש וגו' כל את אלהים בדיבור כולם ודיבר
אחד, לישראל יאמרו בעצמם שהם בדברות כח עשה גם לשמוע ישראל יכלו כשלא כי היה שכן כמו כשיצטרכו
אליהם הם דברו מהגבורה כולם שכתבנו: כמו
דבר יב פסוק ד פרק ים
קוֹל זוּלָתִי רֹאִים אֵינְכֶׁם וּתְמוּנָה שֹמְעִים אַתֶּׁם דְּבָרִים קוֹל הָאֵש מִתּוֹךְ אֲלֵיכֶׁם ה': וַיְדַבֵּר
יב פסוק ד פרק דברים החיים אור
שומעים אתם דברים קול על יתבאר, דברים קול אומרו.
דיבור שכל שאמרו קני) יש פ' (שהש״ר ז״ל דבריהם פי על עומד והיה מלאך ממנו נוצר היה ה' מפי יוצא שהיה
ע״כ וכו' מחבקו והיה וכו' מ, קבלני אתה לו ואומר האדם
דברים קול נכון על הכתוב יתבאר זה וכפי פירוש הדברים
אותם קול מלאכים מהם נבראים שהיו ה' דבר אשר
שנקראים מלאכים שומעים. אתם דברים
מה ועיין מפי ישראל שמעו שלא יתרו בפרשת שכתבתי השמנה אבל וגו' לך יהיה ולא וגו' אנכי אלא הגבורה יכלו לא הדברות עשרת יחד כאחד שיצאו הגם דברות שנחצבו המלאכים עמדו והח' ב' אלא לשמוע לסבול מפי ושמעום וחזרו נשמתם שחזרה עד בהם יתברך מקולו
ומצוה מצוה כל והיתה עצמן הדברים שהם המלאכים אתה לו ואומר האדם על עומד ומלאך מלאך שהוא
וכו:'מקבלני
על לאמר יוצדק איך קשה. וגו רואים אינכם 'ותמונה
ה תמונה - השמיעה. שהיא קול זולתי
שהוא שהמלאך זה שלפני בפסוק שכתבתי מה ולפי
רואים ישראל והיו אחד כל עם מדבר היה עצמו הדיבור
אותו וכל בפסוק (מכילתא) ז״ל ותינו רב שאמרו תמצא וכן,
הקולות. את רואים העם
ישראל אלהי הוא זה כי ח״ו שיחשבו משה חש ומעתה
אמר לזה עיניהם, ראו אשר זולתי רואים אינכם ותמונה
קול שהיה תמונתו רואים שהייתם הוא הקול לבד פירוש
וכו מקבלני אתה ואומר עמכם:'מדבר
לו פסוק ד פרק דברים
הָאֵש מִתּוֹךְ שָמַעְתָּ וּדְבָרָיו הַגְּדוֹלָה אִשּוֹ אֶׁת אֲךָ הֶׁר: הָאָרֶׁץ וְעַל לְיַסְּרֶׁךָּ קֹלוֹ אֶׁת הִשְמִיעֲךָ הַשָּמַיִם ְמִן
ואתחנן פרשת החיים אור
שפירשתי מה לפי הוא, הכתוב כוונת. וגו השמים 'מן עליו והעירותי א') (כ' אלהים וידבר בפסוק יתרו בפרשת
יתישב וגו' רואים אינכם ותמונה (י״ב) בפסוק למעלה על
נכון.
הדרך: זה על הדרגות בב' להם באו הדברים עשרת כי
שהם דברות ב' לך יהיה לא ו אנכי ל לישרא הדברים הגיעו
ובתגבורתם. הדברים בכח להם מה'
ליסרך והטעם - קולו את השמיעך השמים מן אמר וכנגדם
פירוש זוהמא כל ם מה להעברת סיבה היה זה זוהמתך למרק פעמים. כמה שכתבנו כמו
עצמן מהדברים אותם שמעו העשרה תשלום דברות וח'
אמר וכנגדם הוא, ברוך מהאדון שיצאו הראך הארץ ועל
אשו את שנחצבו אש להבות שהם הקולות ראיית הוא
ט״ו כ' (יתרו דכתיב ישראל אותם וראו ה', )בדבר העם וכל
ותמונה (י״ב בפסוק שפירוש וכמו ), הקולות את רואים ודברי ואומרו וגו', האש מתוך שמעת ו נכון על יבא לדברינו שהוא האמורה האש מתוך אותם שמעו דברות הח' כי
ותמונה (י״ב) בפסוק שפירשתי וכמו לוהט אש: מלאך
י פסוק ד פרק דברים
ה לִפְנֵי עָמַדְתָּ אֲשֶׁר 'יוֹם ה בֶּׁאֱמֹר בְּחֹרֵב 'אֱלֹהֶׁיךָ הָעָם אֶׁת לִי הַקְהֶׁל אֵלַי אֲשֶׁר דְּבָרָי אֶׁת וְאַשְמִעֵם כָּל אֹתִי לְיִרְאָה יִלְמְדוּן עַל חַיִּים הֵם אֲשֶׁר הַיָּמִים בְּנֵיהֶׁם וְאֶׁת הָאֲדָמָה
ַיְל: מֵּדוּן
החיים אור שם
א קמו (שבת ז״ל אומרם דרך על יתבאר ). הימים כל אותי ליראה וגו' דברי את ואשמעם
סיני הר ל ע שעמדו ישראל זוהמתן פסקה ופירשתי, היתה זוהמתן שפסיקת יתרו בפרשת מהם זוהמה הסרת וזהו נשמתם שיצתה עד אלהים דברי גבורות מאמצעות מאמר והוא,
דברי את ואשמיעם וידבר א') כ' (שמות דכתיב בגבורות שבאו הדברות עשרת פירוש
הי כל אותי ליראה זה שעשיתי וטעם הדברים, כל את אלהים מים זוהמתן הפסק באמצעות
ה את מלירא האדם את המונע שהוא,'מהם וסבלו כבודם את מרו לא שישראל סיבה וזה נפשם וטבע זוהמתן פסקה כי עומדים ה' יראת משמרת ועל מספר אין רבים ימים צרות כמה
ב״ה: הנכבד ה' לירא מטבעו ה' לבין בינו מבדלת זוהמא שאין כל כי ה', את ליראה
הברכה וזאת פרשת החיים אור
קדושיו כל ואומרו 'וגו (ילקוט ז״ל ם אומר דרך על פירוש
בפסוק קדושים) פ' סוף העמים מן אתכם ואבדיל אילו לאומות תקומה היתה לא מכם העמים את ואבדיל אמר
ומאומרו אתכם ואבדיל מהעמים יבואו שאם מכאן 'וגו ישראלי כאחד מקובלים הם הנה להתגייר אומרו והוא, כל
קדושיו שהבא להתגייר פירוש להם עודנה זו מעלה פירוש
תחת ומקובל נכנס הוא פירוש בידיך מהם דש להתק כנפיך…
חובב אף הדרך זה על הכתוב כוונת תהיה חיבה פירוש
כמו בידיך קדושיו כל ש והוא לעמים נשארה אחת
והם ואומרו שפירשתי, כל הוא שבהם ישראל עם פירוש של קדושיו על להתגדר הפרש להם יש המאמר עיקר
שישראל הגוים, שאר מן הבאים ת פירוש, לרגלך וכו
ב: קמ״ו (שבת ז״ל )כאומרם
ישר זוהמתם. פסקה סיני הר על שעמדו אל
הדיבור כח ידי על נתמרקו פירוש שתוכו מה מצד היה וזה ב פ״ח (שבת ז״ל ואמרו ), האלהים דברי ששמעו המופלא יצאה )נפשי ה (שה״ש בפסוק כרמוז נשמתם 'שיצאה
שהגם הגרים כן שאין מה זוהמתם פסקה ובזה, , בדברו כידוע מהם זוהמא פסקה לא ישראל שבטי כאחד שיתקבלו
מדבריהם י״ד ח״ג:)(זוהר
מדברותיך ישא אומר וגמר דרך על ממשלה, לשון פירוש
מ״ז (תהלים )אומרו שאין בזה הכוונה, תחתינו עמים ידבר
מזרע שהוא למי אלא ישראל על ממשלה שום נותנים
(קידושין ז״ל שדרשו וכמו, הגרים ממשפחת ולא ישראל י״ז (לעיל מפסוק ב) )ע״ו מלך עליך תשים שום כל ולמד וצא אחיך, מקרב אלא יהיו לא עליך שתשים משימות בבית כשקרא המלך אגריפס של א) מ״א (סוטה מברייתא
אומרו והוא הענין, וכל דמעות עיניו זלגו המקדש ישא
כול י הוא ישראל בני עם מזרע שהוא כל פירוש מדברותיך ישא ואומרו עמך, ישראל על שישנם בגדולות להתרומם שני ולא לדור א' דבר א) ח' (סנהדרין כאמרם יחיד לשון
: דברים
ב עמוד קמה דף שבת מסכת בבלי תלמוד
שבשעה סיני- הר על שעמדו ישראל זוהמא. בה הטיל חוה על נחש שבא
סיני- הר על דו עמ שלא כוכבים עובדי זוהמתן, פסקה זוהמתן פסקה. לא
מאי גרים אשי: לרב דרבא בריה א? חא רב ליה אמר
- דכתיב" הוו, מזלייהו הוו, לא דאינהו גב על אף ליה: אמר ישנו אשר את
פה" איננו אשר ואת אלהינו ה' לפני היום עמד עמנו פה.'וגו
שבת מהרש״א שם
לבא העתידים דורות כל. כו הוה 'מזלייהו כדאמרי וגו' פה איננו אשר בכלל נמי 'הוו ישראל לגבי אלא הדיינין שבועות בר״פ הוו לא דגופן גב על אף למימר איכא הוו החיים בצרור הצרורות נשמותיהן
אלא הכי ימר למ שייך לא בגרים אבל
וק״ל הוה: דמזלן
א עמוד לט דף שבועות מסכת בבלי תלמוד
דעו להן: אמר ישראל את כשהשביע רבינו, במשה מצינו, שכן ועל המקום דעת על אלא אתכם משביע אני דעתכם על שלא
פה ישנו אשר את כי; ו' וג לבדכם אתכם ולא שנאמר: דעתי, וגרים הבאים דורות סיני, הר על העומדין אותן אלא לי אין
איננו אשר ואת ת״ל: מנין? להתגייר; העתידין
מהרש״א שם
. כו פה איננו אשר ואת ת״ל כו' וגרים הבאים 'דורות
שבועה לענין קאמר גרים ולגבי הכא לה מייתי סיני דהר אבל הוו מזלייהו הוי לא דאינהו גב על אף חבית פ' אלא הכי למימר צריך הוה לא מישראל הבאים דורות
שם… היו הטהורים דנשמותיהן
מלובלין- הכהן צדוק ר' ב עמוד השבין תקנת
האדם שורש הוא ומזל הוו מזלייהו ע״א) ריש (קמ״ו בשבת שאמרו כמו סיני הר במעמד היו הגרים נפשות גם דבאמת דאף כ״ח קטן (מועד במזלא דתליא ומזוני חיי ובני מזלא ליה דאית אדם ב) נ״ג (שם שאמרו מה על אחר במקום שכתבתי כמו
וזה וכו' ששיהו בשורש זה חסרון להם ויש כך אחר רק בלידה מיד השכינה כנפי תחת נכנסו לא מקום מכל אבל ), א כלל בם נתרפא לא: החסרון
פעמים כמה הגר אונאת על תורה הזהירה כן ועל ב (נ״ח מציעא בבבא שאמרו כמו וכו' נבילות שאכל פה יאמר,)שלא
עליו יאמרו אם לאדם איכפת לא כלל שאינו דמה אונאה משום בו דיש ליאמר, ניתן ש דבר דהוא משמע להזהיר ומדהוצרך לזה. עוד שייכות שום לו דאין כיון מתרח שיצא ולאברהם מלבן שיצאו ואמהות עשו אח לו שהיה ליעקב איכפת שלא וכמו
שורשן לומר רצה רע, שסורן הגרים על תורה הזהירה מה מפני ע״ב) סוף (נ״ט מציעא בבבא ואמרו באמת ויסודן כן על רע שיוכל עד הרבה בו פועל אז שבו אמת דבר אומר כאשר הוא דעיקרה גדולה דברים אונאת בו שיש אונאתו על אזהרה צריך
מקומו כאן ואין קיבלתי וכך בעצם כן באמת שהוא החסרון שמזכיר ידי על כן גם בעצמותו שינוי זה ידי על בו: לפעול
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה