1/6
שבועות המלך- ודוד התהלים מעלת
drashotforyou. blogspot. com/2015/05/blog-post_81. html
מעלת המלך ודוד התהלים
רֹוֶצהִלְזּכֹותִלְתׁשּוָבה, ִיְהֶיה "ִמיֶׁש עג): תורה (ח״ב מוהר״ן ליקוטי רֹוֶצה- "ִמיֶׁש ָרִגילַּבֲאִמיַרתְּתִהִּלים): ִלְזּכֹותִלְתׁשּוָבה, ִיְהֶיה ָרִגילַּבֲאִמיַרתְּתִהִּליםִּכיֲאִמיַרתְּתִהִּליםְמֻסָּגלִלְתׁשּוָבהִּכי ומ״ט נּוןַׁשֲעֵריְּתׁשּוָבה ֵיׁש, ְׁשָעִריםָיכֹולָּכלָאָדםִלְכנסָּבֶהם ם לַהֵּׁש הּואְּבִחיַנתַהְּתׁשּוָבהֶׁש ים יָגםַאךַׁשַערַהֲחִמִּׁש ּוְלַהִּׂש ִיְתָּבַרךְּבַעְצמֹו
…ְוִהֵּנה ַהּכל[1]"ְוָאׁשּוָבהֲאֵליֶכםִּכְבָיכֹולִּכיַּגםֶאְצלֹוִיְתָּבַרךָמִצינּוְּבִחיַנת "ׁשּובּוֵאַלי ְּתׁשּוָבה, ְּכמֹוֶׁשָּכתּוב: זֹוֶכהַלֲעׂשֹות ֲחֵפִציםְלִיְרָאהֶאתְׁשֶמךְוַאףַעלִּפיֵכןָלאוָּכלָאָדם לֹוִהְתעֹוְררּותְּכָלל ְּתׁשּוָבהִּכיֵיׁשֶאָחדֶׁשֵאין ַוֲאִפיּלּו זֹוֶכהְלַהִּגיַעֶאלָהאֹותְוַהַּׁשַער לֹוִהְתעֹוְררּותִלְתׁשּוָבהֵאינֹו ִמיֶׁשֵּיׁש לֹו[2]ִלְתׁשּוָבה לְּתׁשּוָבהַהַּׁשָּיך ֶׁש
ם, ָיכֹולִלְהיֹות ַוֲאִפיּלּוִאםַמִּגיַעְלָׁש זֹוֶכהִלְתׁשּוָבה לְּתׁשּוָבהָסגּורּוֵמֲחַמתָּכלֶזהֵאיןָהָאָדם ֶׁשַהַּׁשַערֶׁש ְוַעל לֹוׁשּוםִהְתעֹוְררּותִלְתׁשּוָבה ְיֵדיֲאִמיַרתְּתִהִּלים, ֲאִפיּלּוִמיֶׁשֵאין זֹוֶכהַעל הּואִמְתעֹוֵררַלֲעׂשֹותְּתׁשּוָבהְוַגם
ְיֵדיְּתִהִּליםְלַהִּגיַע לֹוְוִלְפּתַחַהַּׁשַערִנְמָצאֶׁשּזֹוֶכהַעל ֶאלַהַּׁשַערְואֹותַהַּׁשָּיך ְיֵדיְּתִהִּליםַלֲעׂשֹותְּתׁשּוָבהְוֶזה
הּוַקםָעל ְּבִחיַנת: ְנֻאםַהֶּגֶבר לְּתׁשּוָבה'… 'ֶׁשֵהִקיםֻעָּלּהֶׁש ינּו, ִזְכרֹוָנםִלְבָרָכה: ְוָדְרׁשּוַרּבֹוֵת ְוֶזהֶׁשָאְמרּו 'לאָהָיהָּדִודָראּויְלאֹותֹו ינּו, ִזְכרֹוָנםִלְבָרָכה: ַרּבֹוֵת ה, ֶאָּלאְּכֵדיְלהֹורֹותְּתׁשּוָבהְלָיִחיד׳ְוכּו׳ִנְמָצאֶׁשִעָּקר ַמֲעֶׂש
לָּדִוד הֹוָרַאתַהְּתׁשּוָבהַעלְיֵדיָּדִודַהֶּמֶלךְוִעָּקרַהְּתׁשּוָבהֶׁש הּואֵסֶפרְּתִהִּליםֶׁשֲאָמרֹוְּבִהְתעֹוְררּות ַהֶּמֶלך
[3]ָּגדֹולְמאדּוְברּוַח הּואָיכֹולִלְמצאֶאתַעְצמֹו ַהּקֶדׁשַעדֶׁשָּכלֶאָחדְוֶאָחדְּכִפיַמהֶּׁש ְּבתֹוךֵסֶפרְּתִהִּלים ְוִלְזּכֹות ִלְתׁשּוָבהַעלְיֵדיֲאִמיַרתְּתִהִּליםַּכַּנ״לְוִעָּקרִהְזַּדְּככּות אֹוִתּיֹות, ֶׁשֵהם מ״ט רִׁשְבֵטיָיּהֶׁשֵהם ְׁשֵניםָעָׂש מ״ט ְּבִחינֹות הּוא הּואְּבִחיַנתֵמַצרַהָּגרֹון, ֶׁש ַׁשֲעֵריְּתׁשּוָבהָהָיהְּבִמְצַרִיםֶׁש ְּבִחיַנתְּתׁשּוָבהִעָּלָאהְוַעלֵּכןַאַחר םְּבִמְצַרִים ֶׁשִּנְזַּדְּככּוָׁש מ״ט מ״טְיֵמיַהְּסִפיָרהֶׁשֵהםְּכֶנֶגד םָסְפרּו ְוָזכּוָלֵצאתִמָּׁש ַׁשֲעֵריְּתׁשּוָבה, ֶׁשֵהםְּבִחיַנת
אֹוִתּיֹותַהַּנ״לּוַבּיֹום מ״ט הּואָּדָבר ה׳ַעלַהרִסיַני"…ְוַעלֵּכן "ַוֵּיֶרד ים, ָאז ַהֲחִמִּׁש ָּגדֹולְמאדַלֲעֹסקָּתִמיד
הּואִהְתעֹוְררּות."ַּבֲאִמיַרתְּתִהִּליםִּכיְּתִהִּלים םִיְתָּבַרךַאְׁשֵריֶׁשּיאַחזּבֹו ָּגדֹולְמאדְמאדְלַהֵּׁש
תשובה של עולה להקים זכה המלך דוד דווקא? ! ? למה
2/6
(ה'): סוטה שכינתו והשרה וגבעות, הרים כל הוא ברוך הקדוש הניח שהרי קונו, מדעת אדם ילמד "לעולם
סיני הר."[4]על
סוליתה עקב ענווה עשתה לראשה עטרה חכמה שעשתה "מה ג'): א (שבת ירושלמי (תהלים [דכתיב
יראת ענוה עקב כ״ב) (משלי וכתיב ה', יראת חכמה ראשית."]'קי״א) ה
,"כמה (ה קיים:)סוטה המקדש שבית שבזמן הרוח. נמוכי גדולים
אדם בידו- עולה שכר. עולה מקריב
, מנחה, בידו מנחה שכר כולם הקורבנות כל הקריב כאילו הכתוב עליו מעלה עליו, שפלה שדעתו מי, [5]אבל
."שנאמר נשברה רוח אלוהים "זבחי נ״א): (תהילים
. הרי ומחשבתם בלבם ענווים שהם הרוח, נמוכי של שבח זה
ולישר מידותיו לתקן לבו, ידבנו אשר האיש כי השלום, , עליו אמר ומעשיו דרכיו גיקטילי״א יוסף רבינו ולא חרפתו שומע יעלוב, ולא עלוב להיות השלמות, בתכלית הענוה אחר ולרדוף עליו תשרה מיד ישיב, ראשית תלמדנו. אלקים רוח כי ודם, מבשר ללמוד יצטרך ולא.)השכינה, יא אות פ״ג הענוה (שער חכמה
הענווה בזכות: המחילה
פשע על שעובר למי עוון? נושא "למי (כ״ב): השנה. ראש
מדוד יותר המצות על עצמו שביזה בישראל אדם לך "אין ד, כ): (במדבר רבה. מדרש
: ])הה״ד, י הלכה סוף פ״ב (סנהדרין בירושלמי גם [מובא אלהים לפני אמר דהוה
)(תהלים למלך שמואל שמשחני בשעה לבי, גבה לא. ה' קלא
גלית את שהרגתי בשעה עיני, רמו. ולא למלכותי שהחזירוני בשעה בגדולות, הלכתי. ולא
הארון את שהעלתי בשעה ממני, . ובנפלאות להתגלות מתבייש אינו הזה שהתינוק כשם אמו, עלי כגמול נפשי ודוממתי שויתי לא אם שויתי כך אמו לפני
לכבודך לפניך להתבזות נתביישתי שלא לפניך. נפשי כגמול נפשי הות כן אמו, משדי לינוק גסה רוח בו ואין דאימיה, ממעי דנפק ינוקא כהן נפשי עלי שאיני עלי,
ישראל מקטני אפילו תורה ללמוד. מתבייש
: אמר חנינא ב״ר אדא רבי אין כך עונות, הזה לתינוק שאין כשם, חייך, , אמר עונות לך לגמול עצמך שוית אתה הוא: ברוך הקדוש לו
תמות לא חטאתך העביר ה' גם יב) ב (שמואל."שנאמר:
אלי קשור זה איך המלך! דוד זה? ! ? טוב
"…ָצִריךִלְראֹות, ֶׁשִּיְמָצאֶאתַעְצמֹוְּבתֹוך (ח״ב, קא): מוהר״ן ליקוטי ָּכלִמְזמֹוֵריְּתִהִּליםּוְבתֹוךָּכלַהְּתִחּנֹות
ּוַבָּקׁשֹותּוְסִליחֹותְוַכּיֹוֵצא יטּותְּבִליָחְכמֹותְיכֹוִליןִלְמצאֶאתַעְצמֹוְּבתֹוךָּכל ּוְבַקלִּבְפִׁש ַהְּתִחּנֹותּוַבָּקׁשֹות ּוִבְפָרטִּבְתִהִּלים, ֶׁשֶּנֱאַמרִּבְׁשִבילְּכַלל ִיְׂשָרֵאלִּבְׁשִבילָּכלֶאָחדְוֶאָחדִּבְפָרטְוָכלָאָדםָּכלִמְלֲחמֹותַהֵּיֶצר ֶׁשֵּיׁש הִעּמֹוַהּכלְמבָארּוְמפָרׁשִּבְתִהִּלים ָעָליוְוָכלַמהֶּׁשַּנֲעֶׂש ִּכיִעָּקרֹוֶנֱאַמרַעלִמְלֲחמֹותַהֵּיֶצרָהָרעְוֵחילֹוָתיוֶׁשֵהם ִעָּקרָהאֹוְיִבים רֹוִציםְלָמְנעֹוִמֶּדֶרךַהַחִּייםּוְלהֹוִרידֹו לָהָאָדםֶׁש ְוַהּׂשֹוְנִאיםֶׁש לא לֹוםִאם אֹולַּתְחִּתּיֹות, ַחסְוָׁש ִלְׁש
3/6
מרַעְצמֹוֵמֶהםְוַרקַעלִעְנַין ִיְׁש זאתִנְתַיֵּסדָּכלֵסֶפרְּתִהִּליםִּכיִעָּקרְּכָללְוׁשֶרׁשִויסֹוד ִמְלָחָמה לָּכלָהֵעצֹות ֶׁש הּואַרקֲאִמיַרתְּתִהִּלים םִיְתָּבַרך ְלִהְתָקֵרבְלַהֵּׁש יָחתֹוֵּבינֹוְלֵבין ּוְׁשָאֵריְּתִחּנֹותּוַבָּקׁשֹותְוִהְתּבֹוְדדּותְלָפֵרׁשִׂש קֹונֹוְלַבֵּקׁשִמְּלָפָניו, ֶׁשְּיָקְרֵבהּוַלֲעבֹוָדתֹוִיְתָּבַרךְוַרקַעל זֹוִכיןְלַנֵּצַחַהִּמְלָחָמהִאםִיְהֶיהָחָזקְוַאִּמיץְמאד ְיֵדיֶזה
ָּתִמיד םִיְתָּבַרךָּתִמידִיְהֶיה ְלַהְעִּתירּוְלִהְתַּפֵּללּוְלִהְתַחֵּנןִלְפֵניַהֵּׁש ֵאיךֶׁשִּיְהֶיהָאזְּבַוַּדאיְיַנֵּצחַהִּמְלָחָמהַאְׁשֵרי
"…לֹו
יתברך, לה' שבחם רבים הכל. מן שכלול תהלים מספר יותר גדול דבר לנו אין הקדוש ורבים: השל''ה והכל וסליחה, מחילה בקשות של הם מזמורים ורבים התשובה, התעוררות על הם מזמורים השכיל ה' מיד
כעוסק כן גם והוא כמתפלל הוא תהלים והאומר הקודש. ברוח ע''ה המלך דוד דוד ביקש כבר כי בתורה.
התורה בעמקי כעוסקים שכר מקבלין בתהלים הקוראים שיהיו ע''ה: המלך רנ''ז ובדף ואהלות. בנגעים ובכוונת בשמחה ובזמרה, בשירה תהלים אומר אשר האיש. אשרי כוונה ובלתי במרוצה ולא והבנה, הלב ה' לפני רוח בנחת לומר צריכין שכר, לקבל ירצו, אם ובשבחיו יתברך בו לידבק חשקה שנפשו ו״מי יתברך.
תהלים בספר עצמו ידבק."אז
לבן של בביתו יעקב שעמד שנה עשרים …כל אמר: נחמיה רבי חז''ל: אמרו ויצא פרשת, במדרש שכב לא
תהלים… שבספר המעלות" "שיר ט''ו אמר: לוי בן יהושע רבי אומר? היה: ומה אמר נחמן בר שמואל רבי
אומר היה תהלים ספר. כל
תהלים לעצמו יכתוב אחד! ! ! שכל
ִּכיַמהֶּׁשְּמַדְּבִרים "ֵלבָטהֹורְּבָראִליְוכּו (א, קנו): מוהר״ן 'ליקוטי רּוַחַהּקֶדׁשְוָדִוד- הּואְּבִחיַנת קֹונֹו ֵּבינֹוְלֵבין
לֹום, ַהֶּמֶלך, ָעָליוַהָּׁש ֶׁשָהָיהַמֲעָלתֹוְּגדֹוָלהְמאדִיֵּסדִמֶּזהֵסֶפרְּתִהִּליםְוֵכןָּכלֶאָחד הּואְּבִחיַנת ְלִפיְּבִחיָנתֹו
"ְלךָאַמר רּוַחַהּקֶדׁשְּכמֹוֶׁשָּכתּוב: 'ְלךִּבְׁשִביְלךּוִבְׁשִליחּוְתך' "י: ִלִּבי", ְּכמֹוֶׁשֵּפֵרׁשַרִׁש "ָאַמרִליִלִּבי״ֶׁשָּכל ם אֹוֵמרֵהםִּדְבֵריַהֵּׁש ַהְּדָבִריםֶׁשַהֵּלב רּוַחַהּקֶדׁשְוָצִריךְלַחֵּדׁשָּתִמיד, ְלַבֵּקׁש ִיְתָּבַרךַמָּמׁשְוהּואְּבִחיַנת ְּבָכל
ים."ַּפַעםְּבַתֲחנּוִניםְוִדְבֵריִרּצּוִייםֲחָדִׁש
בעיר צדקה: סיפור בעל גדול, חכם תלמיד שהיה מופלג, עשיר ישב מילין, ארבעה ממיזבוז הרחוקה אחת,
מפורסם שכל וטהרה, בקדושה כולה שתהיה לשמו, תורה ספר לכתוב דעתו על עלה לימים, רבנן. ומוקיר
העשיר אותו עשה מה כמותו. תורה ספר לכתוב אחר איש יוכל ולא הקודש, טהרת על תהיה? מלאכתה בביתו והשהם והאכילם, השקם מיוחד. לדיר והכניסם אמם, חלב עוד ששתו עגלים, וקנה הלך היו אשר עד
מומחים, בידי מסר העורות ואת לעניים, בשרם את וחלק אותם שחט ואז פטומים, לעבדם שמים, יראי
הביא בביתו, ומסודר מוכן הקלף היה כאשר תורה. ספר לשם קלף, ולעשותם בדרא חד ממוחה, סופר שבתו ימי כל שולחנו, על מזונות לו לתת והבטיחו שמים, וירא למדן ישב ביתו. בני פרנסת מלבד בביתו,
אחרת בעבודה עסק ולא ושנים, ימים הגביר בבית הסופר מעיניו כל את והשקיע הספר, כתיבת מלבד כוונות וכוון האותיות, את עטר זו; קודש בעבודת ככלות פולט. היה מהיר, סופר עט שעטו ותג, תג כל על כלול היה והספר מלאכת, את הסופר סיום חג את והדר פאר ברוב וחגג גדול, משתה העשיר עשה בהדרו,
שרצה ומפני הזה. התורה ספר הדרת עם "ברוב סיום; לחג העיר בני כל את הזמין לתורה, כבוד לתת
אמר, . מלך" אדם מכל החכם
לפנות שעסק וישר, תם איש אחד, מים שואב גם היה וביניהם העיר, בני כל ביתו אל ובאו התאספו ערב למלאות העיר, נכבדי את כבד הבית בעל תהילים. באמירת להרבות רגיל והיה באמונה, במלאכתו את בדיו
ולומדיה התורה לכבוד נפלאה דרשה דרש כך ואחר הסופר, שהשאיר החלולות. האותיות
4/6
אחר המים, לשואב וגם לשולחנות, מסביב שישב הנאספים, לכל חלות לחלק התחילו האלו, הדברים שישב
לעצור יכול לא לפניו, אשר הלחם את המים שואב כראות לחם. חלת נתנו השולחן בקצה ונטל והלך ברוחו,
באשר מאוד, לו הציק הרעב כי הקרואים, שאר ידיהם יטלו טרם בחשאי, ידיו חשב גם היום; כל אכל לא כאשר לא אך הצד. מן יושב שהוא מפני זה, למעשהו לב ישים לא, שאיש ידיו את נטל כאשר היה; כן חשב אפו וחרה עושה, הוא אשר את וראה ידו, על הבית בעל עבר מדוע "הדיוט! ויאמר: גדול בקול ויצעק מאוד, מרבה שאתה מפני וכי בראש? קופץ, אתה שם אנשי המסובים בין יש הנך? חשוב אדם ם י ל ה ת ר מ ו ל ואתה ועשירים, חכמים תלמידי "הדיוט לברכה: זכרונם חכמנו אמרו לחינם לא לפניהם; ידיך את ונוטל הולך
בראש."קופץ
הבית. מן ויצא השולחן על החלה את הניח גדול, בכעס שנאמרו העשיר, דברי את העני כשמוע כל שואב את הבית בעל שהעליב לעלבון, לב שם לא ואיש לסעודה, והסבו ידיהם נטלו הקרואים לא וגם המים,
שיחות לרעהו איש וספרו מצוה, מסעודת ונהנו ישבו כולם הבית. מן בצאתו ראו בעל וגם תורה, ודברי חולין
וישכחהו המים משואב דעתו הסיח. הבית
ככלות נוהג שהיה הקבוע, שיעורו את ללמוד ישב הבית ובעל לביתם, והלכו הקרואים כל יצאו הסעודה שמע הסוגיא, של עומקה לתוך ולירד לפניו, אשר הגמרא לעיין כשהתחיל בערב. ערב מדי ללמוד פתאום
את הקורא האיש, מיהו לראות החוצה ויצא מלמודו, פסק מיד מבחוץ. אליו קורא. קול לילה בחצות שמו
סערה רוח באה והנה הקורא, הוא מיהו לראות והנה הנה ויבט בצאתו, ויהי על אותו ונשאה בו, ואחזה הרוח, כנפי על בהיותו במדבר. והעמידתו פרסאות, וכמה כמה כנפיה מה ידע ולא דעתו, עליו נתבלבלה נפל לפניו, אשר הגדול המדבר את וראה ברדתו אך איתו, כי נוע, מבלי מקומו על וישכב גדול. פחד עליו ראש ועד רגל מכף ורצוץ; שבור כולו. היה ארצה משמים שנפל בשעה הקרקע על נחבט כי מתום, בו אין
שקטה ונפשו רוחו, אליו, כששבה האור מקום אל ללכת ויאמר מרחוק; מאיר אור וראה עיניו את נשא קצת,
ממקומו. למוש יכול לא אך עד לאט, לאט להתנועע והתחיל התחזק בלבו, וגדל הלך הפחד כאשר אולם אחד בית אל הגיע אשר הבית אל בא ולא הקיר, יד על בחוץ וישב חלונותיו. דרך פרץ שהאור ורם, נישא
כי, פנימה, סתר מקום אחרי בעיניו ויתר גזלנים. משכן מקום או שדים בית אם כי זה אין בליבו, אמר ישראל!". מלך לדוד מקום "פנו: לאמר בבית קורא קול שמע והנה הרואים, מעיני שם להסתר רגעים כעבור
שם בעל ישראל לר' מקום "פנו קראו: ומיד ותיכף רעש, קול שמע מספר פני את לראות וכה כה ויפן טוב!".
בפנים קראו איש, פני יראה טרם אך טוב, שם הבעל אזנו ויט טוב!" שם בעל ישראל ר' הבא "ברוך הבית:
את בדברו איש קול וישמע מה שום ועל בחוץ? מישראל אדם יושב מה "מפני לאמר: האלה הדברים הנה?". הביאוהו יהיה טוב שם בעל ישראל ור' לדין, ההוא האיש את הזמנתי "אני ואמר: המלך דוד ענה
זה אדם על סנגוריה ללמד טוב שם הבעל עליו קבל שלו". . המליץ
ישבו יהיו פי שאמרי עולמים, כל בורא מאת בקשתי ימי "כל וטען: קם ישראל מלך ודוד לדין, לפניו חשובים
בפרקי שעוסק מי שכל מפיו, הבטחה לקבל זכיתי אשר עד חיים, אלהים כדברי הוא כאלו זה הרי תהלים,
אחד, מים שואב פלונית בעיר היה ועתה ואהלות". בנגעים עוסק ימיו כל שעסק ותמים, פשוט יהודי ברבים, גס עלבון והעליבו זה אדם ובא תהלים, באמירת הזה האיש תהלים. לומר מרבה הוא אשר על
למען חסה ולא משפט מכם דורש ואני אל, פי את."המרה וייראו העם ישמעו
זקן קם הסנגור". דברי את גם לשמוע עלינו אך שמים, בידי מיתה ענשו הדין "לפי ואמר: הדין בית עמד יצא כדבריו, יעשו אם אך הדין, בית ראש עם הצדק הדין "מצד וטען: טוב שם הבעל כי בהפסדו, הדין שכר של ענשם גדול וכמה התהלים, אומרי מעלת הוא גדולה כמה ידע לא איש באנשים ראש המקילים אלה כל
הזה לאיש שנודיע היא, דעתי כן על יום. יום תהלים האומרים לביתו לשוב בידו והברירה הדין, פסק את סיבת ידע לא ואיש שמים, בידי מיתה מטתו על ולמות ויזמין גדולה, סעודה ויכין לביתו שיחזור או מתתו, סיום ביום עשה כאשר עירו, בני כל את ויספר העם, כל לעיני המים שואב את ויפייס התורה, ספר כתיבת לו קרה אשר כל את באזניהם יצא ומיד הסנגור; לדברי הדין בית הסכים וייראו". העם ישמעו למען הלילה,
5/6
בית שליח בחר בוחר. הוא במה תיכף להודיע שעליו לו ואמר הדין, פסק את העשיר לפני והציע הדין. העשיר ברבים המעשה כל את ולספר העדה, כל לעיני המים שואב את לפייס הפסק, של השניה בברירה
ממקומו. למוש יכול לא ביתו, אל המוליכה הדרך על ולשאול לקום ורצה הדין, את עליו כשקבל לו הביא
ואחר לאיתנו, ושב ההם במים בשרו את רחץ מים, מלא כד עדן מגן הדין בית שליח הענן עמוד בא כך
לביתו. והחזירו
משהאיר כך ואחר העיר, בני כל בשביל גדולה סעודה להכין להם וצוה ביתו, בני את הגביר קרא השחר המים שואב את ופייס קם הסעודה בשעת המים. שואב את ובניהם הסעודה, אל העדה כל את הזמין לעיני
שיעורו את ללמוד שבתו בעת הלילה, בחצות אמש לו קרה אשר את באזניהם וספר העדה, , כל הקבוע אלהים, פחד עליהם ויפול העשיר, דברי את הנאספים וישמעו הסיום. משתה ככלות אחרי אל איש ויאמר
ישראל מלך דוד בזמירות העוסקים האנשים של זכותם היא גדולה "אכן."רעהו: ידענו לא ואנחנו
למחרת לארץ נפל פניו, את וראה טוב, שם הבעל בית סף על רגלו כף דרכה וכאשר למזבוז, הגביר נסע
הלילה באותו ראה אשר ואת לו, קרה אשר את הרב באזני לספר והתחיל אותו, וכשהעירו, והתעלף. ומאותו מעלה". של הדין בית אל בבואי בחוץ ראיתיך הלא "שתוק! אליו: ואמר הפסיקו נסע ואילך, היום
נחתכין היו מעשיו וכל ידו, מתוך ידו זזה ולא טוב, שם הבעל אל. העשיר פיו על
?'כתוב כביכול ומה ". לה' כ״חטאת שמובא חודש ראש שעיר על ס') דף (חולין במדרש [1] ה של חטאתו
הלבנה", את שמיעטתי כפרה, עלי "הביאו במדרש הקב״ה אומר מבקש ובעצמו בכבודו הקב״ה כביכול
מיעטתי 'שאני באשמה מודה מבקש, כפרה, .'סליחה, עלי שיכפרו צריך ואני הלבנה את למקום להגיע מצליח והוא הזאת, לתשובה זוכה אדם אם 'אני לו ואומר עונה ובעצמו בכבודו הקב״ה זה,
שגרמתי זה אני הכל, את עשיתי אני אשם, אתה החטא מן חלקים מ״ט על שאמנם לך דע זה. את לך מתוך אחד חלק ישנו אבל אחראי, את בפנים שם לך ששמתי זה הוא אני אחראי, אני שעליו החמישים
הזה הקושי את הזה, חלק.'החיסרון יש לו גם הכול, ויצר שברא שהוא, מודה הקב״ה הזה הניסיון ואת
ושותפות של ברגעים לאדם לו נדמה כלל שבדרך כפי הזה, בסיפור נמצא לבדי אני רק לא שקרה. במה
ירידה שמבחינתו עליון אחד חלק יש אבל אחראי אני שערים מ״ט על נכון, אמנם וחטא. , כישלון אפשר לשער להגיע מהסיפור. חלק והוא הזה הבוץ לתוך אותי שהכניס הוא שהקב״ה לומר אוסף הקב״ה בו הזה מן חלק אני גם אשם, אתה בכול 'לא ואומר אותך ומנחם אליו אותך הזה לשער להגיע הטעות', ומן המחדל
בעצמה לתשובה להגיע משמעו. ,
בתוך העריץ, פרעה בקולו". אשמע אשר ה' "מי השואל פרעה של קולו מצוי מאתנו אחד כל [2] הגאוותן להגיד יוכל לא כולו, העולם כול את ברא אפילו שיהא, ככל גדול אחד, אף 'אין טוען.)! ! ( לעשות מה (! !) לי
שלי החופש את לשלול יכול לא אחד."! אף ולפעמים הללו הסוגים מ״ט את כנגדם לחשוף כדי טומאה, שערי למ״ט למצרים, לרדת צריך אדם של "ואלה שכתוב מה וזה השונות. התנסויותיו מתוך תובנות מ״ט שונים, באופנים החרטה, הבאים בני שמות
הייתה למצריים ירידתם תכלית שכל ותשוב״ה תהילי״ם תיבות סופי וביתו" איש יעקב את, מצרימה שערי למ״ט יורד כשאדם כי התשובה. את לגלות הנמוכים למקומות בעצם יורד הוא מצרי״ם, של הטומאה ובמקומות שלו, היצרי״ם בחינת של התיקון זה ושמו עוד, ולא שלו השם הוא לאדם לו שנשאר מה כל אלה
שלו! ! ! הפרטי שבועות "והנה ס): עמ' (שבועות הראי״ה,): מאורות סח (פסחים תורה [בה] שניתנה מפני נמי "לכם" בעינן
תחיית שעיקר להאי או יחלק, ולמה טובים כאחד שניהם א״כ כהנשמה, בטבעו ויהיה הגוף שיבנה המתים
יהיה בעצרת אבל שד, כפאו כאילו והענין הכשר, כמו הגוף ענין יהיה הימים בכל כי להאי, או התגלות הבחינה מצד הגוף הנאת שתהיה כזה לאור לזכות כבד בעוה״ז והנה העיקרי. תכליתו לתחיית הכנה של
6/6
בקב״ה אמונתנו את מאבדים (לא ית' מבריין סברין למבד צריכין אנן לית מ״מ המתים, ויצא- רבה מדרש
לומר אדם וחייב, ב), סח שלא שאע״פ לעפר, שכן שנעשה וז״ש כה). פרק אליהו דבי (תנא וכו' יגיעו מתי
שעכ״פ כיון מ״מ עיקר, לקובעו בעה״ב בתורת העפר הגוף מפרנס שיהיה כ״כ זכה הגוף אחר נגרר לא שכירות בע״כ המשלם כשכן רק פשוט, כבעה״ב נעשה ולא בפשוטו מצד שהבעה״ב וי״ל יקיץ. ג״כ ביתו,
ע״ה אבינו יעקב במעלת הם."): קדושה ה (תענית כלל מת שלא הנ״ל הקדוש,"הרב כז אות (ח״א קודש שרפי:)שיח ז״ל מוואידיסלאוו המגיד אביו בשם אמר בונם] [רבי שפילה שדעתו מי אבל הגמרא… על דהנה כך, ופירש כולן. הקרבנות כל הקריב כאילו הכתוב עליו מעלה כשהוא אדם, בני כמה יש מלאה וכרסו הרבה', 'למדתי לומר, ומתגאה בדעתו הולך כן אחר גמרא, דף לומד
וזה מהתורה. סובר הוא הרבה, שלומד אע״פ שפלה, שדעתו מי אבל בידו. אוחז שהוא 'בידו', פירוש עליו מעידה שהתורה הקרבנות, כל הקריב כאילו הכתוב עליו מעלה זה על כלום. למד שלא, בדעתו שלמד
כלום למד שלא סובר הוא. אבל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה