ת 'סיון ב בס״ד שפ״ג * המלך דוד של יחוסו
נשמת לעילוי מוקדש השיעור
דוד עזרא בן אסתר ז״ל
תנצב״ה
* פי על מבוסס זה מהלך שיעור שמואל הרב מו״ר מפי ששמעתי זצ״ל זעפרני תנצב״ה תשע״ה. סיון ב'. בתאריך
מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א
ישרא עם של הגיור תורה ן מת לפני ל
1. א עמוד ט דף יתות כר מסכת בבלי תלמוד - ככם אומר: רבי נכנסו לא אבותיכם מה כאבותיכם, יכנסו לא הם אף דם, והרצאת וטבילה במילה אלא לברית
. דמים והרצאת וטבילה במילה אלא לברית
2. יג פרק ביאה איסורי הלכות רמב״ם
וטבילה במילה לברית ישראל נכנסו דברים בשלשה )(א יאכל לא ערל וכל שנאמר במצרים היתה מילה )(ב. וקרבן מילה ברית ביטלו שכולם רבינו משה תם או מל בו, ינצורו ובריתך נאמר זה ועל לוי משבט חוץ. במצרים
) (ג שנאמר תורה מתן קודם במדבר היתה וטבילה שנאמר וקרבן שמלותם, וכבסו ומחר היום וקדשתם ישראל כל ע״י עולות ויעלו ישראל בני נערי את וישלח
. הקריבום
לברית להכנס העכו״ם כשירצה לדורות וכן )(ד צריך תורה עול עליו ויקבל השכינה כנפי תחת ולהסתופף
קרבן והרצאת וטבילה, מילה טבילה היא נקבה ואם והרצאת וטבילה במילה אתם מה כגר, ככם שנאמר וקרבן
קרבן והרצאת וטבילה במילה לדורות הגר אף. קרבן
וטבילה מילה יך צר קרבן שם שאין הזה )ובזמן (ה… קרבן יביא המקדש בית. וכשיבנה
3. סוכה הלכות המנהיג ספר
ר לומ נהגו בעצרת וכן לפי הטעם את ושמעתי רות,
שכתו ב בתחי בו, שעורי קציר לת ם ואני הקציר. זמן והוא ולא התורה את קבלו לא שאבותינו לפי יפה, טעם מצאתי
וטבילה במילה אלא לברית נכנסו דמים…והיא והרצאת
אלך… תלכי אשר אל כי כדכתי' נתגיירה, ישראל וכל
רות ספר ר לומ יתכן כן על התורה, בקבלת נתגיירו
אב״ן. בעצרת.
המואביה רות של הגיור
4. טז- א, פרק רות יז
אֶל כִּי מֵַאחֲרָיְִּך לָׁשּוב לְעָזְבְֵך בִּי תִּפְגְעִּי רּותַאל וַתֹּאמֶר וֵאֹלהַיְִּך עַמִּי עַמְֵך תָלִּינִּיָאלִּין אֵלְֵךּובַאֲׁשֶר תֵלְכִּי אֲׁשֶר
: אֱֹלהָי לִּי יְקֹּוָק יַעֲשֶה כֹּה אֶקָבֵר וְׁשָם תָמּותִּיָאמּות בַאֲׁשֶר
בֵינִּיּובֵינְֵך יַפְרִּיד הַמָוֶת כִּי יֹּסִּיף: וְכֹּה
5. כב סימן ב פרשה (וילנא) רבה רות גרים הלכות לה סודרת התחילה כך נעמי ששמעה, כיון לבתי לילך ישראל בנות של דרכן אין בתי לה אמרה אשר אל לה אמרה שלהם, קרקסיאות ולבתי תיאטראות בבית לדור ישראל של דרכן אין בתי לה אמרה אלך, תלכי עמי עמך אלין, תליני באשר לה אמרה מזוזה, שם, שאין
מצות שאר אלהי, . ואלהיך ואזהרות עונשין, אלו
6. ב עמוד מז דף יבמות מסכת בבלי תלמוד אליה לדבר ותחדל אתה ללכת היא מתאמצת כי, ותרא אסיר אלך. תלכי באשר שבת! תחום לן אסיר לה: אמרה וי״ג מאות שש מפקדינן אלין. תליני באשר יחוד! לן אלהי ואלהיך כוכבים! עבודת לן אסיר עמי. עמך. מצות!
קברים ב' אמות. תמותי באשר לב״ד! נמסרו ת מיתו ארבע היא מתאמצת כי ותרא מיד, אקבר. ושם לב״ד! נמסרו
'וגו.
7. א פרק רות
מִּתְאַמֶצֶת כִּי וַתֵרֶא )(יח לְדַבֵר וַתֶחְדַל אִּתָּה לָלֶכֶת הִּיא
: ָאֵלֶיה
8. א עמוד פד דף מציעא בבא מסכת בבלי תלמוד
קא הוה חד יומא לקיש ריש חזייה בירדנא, יוחנן רבי סחי
לאורייתא- חילך ליה: אמר אבתריה, לירדנא! ושוור
לנשי- שופרך ליה: ! אמר בך- הדרת אי ליה: אמר בעי עליה. קביל מינאי. דשפירא אחותי, לך יהיבנא
מאניה- לאתויי למיהדר הדר מצי. ולא
9. א עמוד פד דף מציעא בבא מסכת רש״י
- יש לק ריש חזייה לסטים. שהיה - שוור. קפץ - ליה אמר
יוחנן. ר' - לאורייתא חילך עול לסבול יפה כוחך כמה
. תורה - שופרך. יופייך לנשי- לנשים. ראוי - מצי ולא כוחו תשש תורה עול עליו דמשקבל כבראשונה, . לקפוץ
יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי
תקף רות של הגיור? האם
10 א שמואל. טז פרק
וַיְהִּי מְאֹּד וַיֶאֱהָבֵהּו לְפָנָיו וַיַעֲמֹּד אֶלׁשָאּול דָוִּד וַיָבֹּא (כא) נָא יַעֲמָד לֵאמֹּר יִּׁשַי אֶל וַיִּׁשְלַחׁשָאּול (כב) כֵלִּים: נֹּשֵא לוֹּ אֱֹלהִּים רּוחַ בִּהְיוֹּת וְהָיָה (כג) בְעֵינָי: חֵן מָצָא כִּי לְפָנַי דָוִּד
וְטוֹּב לְׁשָאּול וְרָוַח בְיָדוֹּ וְנִּגֵן הַכִּּנוֹּר אֶת דָוִּד וְלָקַח אֶלׁשָאּול פ הָרָעָה: רּוחַ מֵעָלָיו וְסָרָה לוֹּ
11. יז פרק א שמואל
בֵית צֹּאןָאבִּיו אֶת לִּרְעוֹּת מֵעַלׁשָאּול וָׁשָב הֹּלְֵך וְדָוִּד (טו)
לָחֶם…: הַפְלִּׁשְתִּי לִּקְרַאת יֹּצֵא דָוִּד אֶת וְכִּרְאוֹּתׁשָאּול (נה) וַיֹּאמֶרַאבְנֵר הַּנַעַרַאבְנֵר זֶה מִּי בֶן הַצָבָא שַר אֶלַאבְנֵר ָאמַר אַתָה הַמֶלְֶךׁשְַאל וַיֹּאמֶר (נו) יָדָעְתִּי: אִּם הַמֶלְֶך נַפְׁשְָך חֵי
ס הָעָלֶם: זֶה מִּי בֶן
12 ב עמוד עו דף יבמות מסכת בבלי תלמוד.
אל אמר שתי הפל לקראת יוצא דוד את שאול 'וכראות נפשך חי אבנר ויאמר אבנר הנער זה מי בן הצבא שר אבנר ' ידעתי אם המלך והכתיב' ליה? ידע ולא: , מאד ויאהבהו
' כלים נושא לו ויהי לא ואביו משאיל. קא אאבוה אלא!
, ' באנשים בא זקן שאול בימי והכתיב׳והאיש ליה? : ידע
ואיתימא רב ואמר שנכנס דוד, אבי ישי זה אבא: רבי אתי מפרץ אי שאול: ה״ק באוכלוסא! ויצא, באוכלוסא
אתי- מפרץ אי אתי? מזרח אי פורץ שהמלך הוי, מלכא
אתי- מזרח אי בידו, ממחין ואין דרך לעשות חשיבא וילבש דכתיב: עליה? שאל ליה אמר מ״ט הוי. בעלמא
מדיו- דוד את שאול משכמו בשאול: ביה וכתיב כמדתו,
העם מכל גבוה. ומעלה
הוא הגון אם עליו משאיל שאתה עד האדומי: דואג א״ל לאו אם בקהל לבא ראוי אם עליו שאל לאו, אם. למלכות
עמוני- תנינא: אבנר, א״ל המואביה. מרות דקאתי מ״ט?
מואבי- עמונית, ולא ממזר- מעתה, אלא מואבית. ולא
מצרי- זר. מום כתיב, ממזר ממזרת! ולא מצרית! ולא קדמו לא אשר על דקרא: טעמא דמפרש הכא, שאני של דרכה ולא לקדם, איש של דרכו ובמים, בלחם אתכם ונשים אנשים, לקראת אנשים לקדם להם היה לקדם. אשה בן אתה שאל המלך ויאמר מיד: אישתיק. נשים! לקראת הכי עלם! ליה קרי הכא נער, ליה קרי התם העלם, זה מי בבית ושאל צא ממך, נתעלמה הלכה ליה: אמר קא
- עמוני ליה: אמרו שאל, המדרש. - מואבי עמונית, ולא
מואבית. ולא אישתיקו קושייתא, הני כל דואג להו. אקשי יתרא ושמו איש בן ועמשא מיד: עליה, לאכרוזי בעי יתר וכתיב: נחש, בת אביגיל אל בא אשר הישראלי
כישמעאל חרבו שחגר, מלמד רבא: אמר הישמעאלי!
1 מבריסק 'הרב או 'הגרי״ז', בשם (ידוע )'ולוביצ׳יק ס הלוי זאב יצחק רבי תרמ״ו1886 בשנת חיים רבי לאביו נולד ( שימש שזה בעת ), למניינם תרנ״ב( בשנת כעילוי. הוכר צעיר מגיל בוולוז׳ין. ישיבה כראש 1892
למד ושם לבריסק, אביו עם עבר וולוז׳ין ישיבת כשנסגרה ) למניינם
כך בחרב, ידקר זו הלכה שומע שאינו מי כל ואמר:
- עמוני הרמתי: שמואל של דינו מבית מקובלני ולא
מואבי- עמונית, מואבית. ולא
13 ד פרק רות. אֶת אַׁשְחִּית פֶן לִּי לִּגְָאל לגאול אּוכַל הַגֹּאֵלֹלא וַיֹּאמֶר (ו)
לִּגְאֹּל אּוכַל כִּיֹלא: אֻלָתִּי ג אֶת אַתָה לְָך גְַאל ְנַחֲלָתִּי
14. ו פסוק ד פרק רות רש״י
- בזרעי פגם לתת בנים ה' נחלת קכז) (תהלים כמו זרעי בעמוני וטעה ומואבי עמוני יבא לא כג) (דברים שנאמר
עמונית: ולא
15 תרו רמז רות שמעוני ילקוט.
אר״ש ראשונים שאמר תורה בדברי היה אלם נחמני בר לי ואטלה אלך אני אותה שנטלו בשביל אלא מתו לא נתחדשה שכבר יודע היה ולא בבני, פסול מערב שאני
מואבית ולא מואבי עמונית ולא עמוני: הלכה
16 ב עמוד ז דף כתובות מסכת בבלי תלמוד. עשרה ויקח שנאמר: בעשרה? חתנים לברכת מנין תנא:
אמר אבהו ורבי פה. שבו ויאמר העיר מזקני: שים אנ ישראל… ממקור ה' אלהים ברכו במקהלות מהכא: ורבי מיבעי ההוא ביה? דריש מאי נחמן דרב קרא בהאי אבהו,
עמוני- למידרש: ליה מואבי- עמונית, ולא מואבית, ולא ואידך זקנים? דלאו סגיא לא לברכה, דעתך סלקא? דאי
אין עשרה? דלאו סגיא לא, דרש, למי דעתך סלקא אי
לפרסו. מילתא מי
17. הלוי הגרי״ז חידושי קצג1 סימן
וצ דאם עיון ריך מדוע עמונית ולא בעמוני הגואל טעה את שישחית משום לגאול רואה דאינו לו לומר צריך היה עליה לבוא אסור דהוא לו יאמר ובפשטות זרעו, לאו ואיסור עמונית ולא עמוני דריש דלא כיון ולישאנה,
חדא, ביאור עליה…וצ, רך. רכיב בכך עמשא חידש מאי
ית ד ינו מב מקובלני כבר בראשונה הא הרמתי, שמואל של
להם אמר הקשה ואעפ״כ עמונית, ולא עמוני תנינא אבנר בזה הועיל ומה הוא שפסול לאכרוזי בקשו שגם עד לו
מקובלני. שכך
צ ועוד ביאור רך דכתיב דמאי ב ז' בכתובות איתא הא
ב' (ד' )'ברות שבו ויאמר העיר מזקני אנשים עשרה ויקח
וישבו' פה עמונית ולא עמוני למידרש בועז אותם דלקח,
תרע״ח1918 בשנת אביו פטירת לאחר ולימד. ( מקומו את למלא נה מו ) מילדיו כמה עם לברוח הצליח השואה בתקופת בריסק. של, כרבה
תש״א1941 בשנת לירושלים וכשהגיע ( המדרש בית את בה יסד )
''בריסק תש״ך1959 תשרי ט'. נלב״ע (.)
מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א
3 עמוד
וצ וכו' וא שם עיין מילתא, לפרסומי עשרה ריך כן ם כבר ולא דעמוני ההלכה כבר ונפסקה נדרשה בועז בימי שהקשה ע״י לפסלו דואג יכול היה זה ואיך וכו', עמונית כבר מקודם הא זו בהלכה עוד הדיונים ומה זו, הלכה על
הוא שכך היתה. פסוקה
דהנה והנראה ביתדין עפ״י הלכה ופוסק קובע היה הגדול
מסיני למשה מהלכה בקבלה שנמסר ממה, א. דרכים 'ב אשר המשפט ועל ה״ב מממרים בפ״א הרמב״ם כמש״כ מן באחת הדין מן אותם שילמדו דברים אלו יאמרו זו לך יגידו אשר דבר מכל בהן, נדרשת שהתורה המדות
איש מפי איש שקבלו, הקבלה דאם בזה והנפק״מ עכ״ל,
דין בית יכול ות מד מי״ג שבאחד מדרש קבעו זו הלכה אחר באופן ההלכה ולקבוע אחר באופן לדרוש אחד המדות מן באחד שדרשו גדול בי״ד ה״א בפ״ב שם כמ״ש אחר בי״ד אחריהם ועמד וכו', בעיניהם שנראה מה כפי שנראה כפי ודן סותר הרי״ז לסתור אחר טעם לו ונראה
הלכה עפ״י קבוע כשההלכה אבל ע״כ וכו', , בעיניו
לב א״א י, מסינ למשה דין ית דהא ההלכה לסתור אחד
ה״ג בפ״א ע״ש, היא מסיני למשה מהלכה מקובלת הלכה עכ״ל לעולם מחלוקת בהם אין קבלה. דברי
לפ זה י אם עליו שדנו "דוד" של זו פרשה היטב מתבאר כבר בועז פסק עידנים שמעידן מה אחרי הוא, כשר מדות מי״ג באחד במדרש עמונית" ולא ד״עמוני ההלכה
דב עתה לחלוק דואג יכול ולזה היה, דין ית ודרש היה אחר כל כפי הפסוקה ההלכה לסתור טעם שמצא אחרת הוא לפסוק ויכול המתירים טעם על שהקשה הגמרא סוגית בהן נדרשת שהתורה מדות בי״ג שנפסקה כיון אחרת, ולא עמוני תנינא בתחילה שמביא מה וכמו״כ כמש״כ,
הוא, ת מדו מי״ג באחד מדרשא כן דלמדין היינו עמונית
מב מקובלני כך שאמר עמשא אבל ד ית ינו שמואל של בסמ״ג מפורש וכך מסיני, למשה הלכה היינו הרמתי, גם ההלכה לסתור יכולים אין ולזה ע״ש. קיג מצוה לאוין היא מקובלת שהלכה כיון לסותרה אחר טעם ימצאו אם
. מהל״מ
זה פי ועל אשחית פן הגואל שאמר מה היטב מבואר
שאסור אמר ולא נחלתי, ולא בעמוני שטעה כיון לישא לו שעמוני מבועז זו להלכה קיבל הגואל גם דבאמת עמונית, לישאנה יכול שאני דאע״פ לבועז שטען אלא עמונית ולא מי״ג דא' מדרש מכח רק זה אבל כך, הדין זו בשעה דהא את אשחית אזי הדין ויסתור אחד בי״ד יבוא ואם מידות
וגם דעמוני הדין ה יהי כבר דאז זרעי דיפגמו נחלתי מהלכה היא מקובלת דהלכה טעה הוא אבל עמונית,
כמש״כ אותה, לסתור וא״א מסיני. למשה
18 ב עמוד יד דף בתרא בבא מסכת בבלי תלמוד. דוד ממנה שיצא רות? שמה נקרא למה יוחנן: רבי אמר
ותושבחות… בשירות להקב״ה שריוהו ספרו כתב שמואל
ושופ. ורות טים
19 יד סימן ב פרשה ) (וילנא רבה רות. ולא טהרה ולא טומאה לא בה אין זו מגלה זעירא א״ר טוב שכר כמה ללמדך נכתבה ולמה היתר ולא איסור
חסדים. לגומלי
20. לרות בהקדמה אלקבץ שלמה לר' ישי שורש שמואביה ולהראו דוד את להכשיר נכתבה רות מגילת לזות להסיר הנביא משמואל דין פסק והוא בקהל כשרה
משיחנו דוד מעל. שפתיים
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה