*תובנה לפרשת בהעלותך*
*ממשנת רבי עובדיה ספורנו*
בפרשה מתואר דו-שיח בין משה ליתרו, שבו משה מבקש מיתרו להישאר עם ישראל ולהיכנס איתם לארץ, ואילו יתרו מבקש לחזור לארצו. סופו של הסיפור לא מובא בפרשה, אבל עיון בפסוקי הנביאים מגלה שצאצאי יתרו נכנסו לארץ וזכו בנחלות. שאלות רבות עולות מן הסיפור: מה היו *הנימוקים* של משה ויתרו בוויכוח הנוקב, ואם יתרו עזב — *כיצד בניו נכנסו לארץ*?
רבי עובדיה ספורנו מוסיף פרטים המעשירים את השיחה העמומה. יתרו רצה לחזור אל ארצו *מנימוק בריאותי* — לעת זקנה, גופו לא יסתגל לאויר ולמזון של ארץ אחרת (שאינה מדברית…). משה מבקש ממנו להישאר מחשש *לחילול השם*: אם יתרו עוזב, כל אומות העולם (שהתפעלו מהגעתו אחרי שמיעת הניסים…) יאמרו שיתרו גילה שאין לעם ישראל שום יתרון אלוהי מיוחד.
לכן הגיעו הצדדים *לפשרה*: יתרו הזקן אכן יחזור לארצו, אבל בניו ישארו עם ישראל ויכנסו לנחלת הארץ. בכך כולם יבינו שהסיבה לעזיבה היא בריאותית ולא אידיאולוגית, שהרי יתרו מעוניין שבניו ימשיכו עם העם המיוחד שזכה לניסים ולהתגלות.
כעת הסיפור יותר ברור, וכעת גם מובן יותר התיאור על משה בסוף התורה ש״לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה״ — ללמדך שמשה לא נכנס לארץ לא מכלל נימוק בריאותי אלא בגלל גזירה אלוהית. אבל השאלות נותרו פתוחות ומעוררות מחשבה על מי שנותר בגלות: מה אנו למדים על מי שבחר *לשמור על בריאותו ובכך להפסיד את מעלת ארץ ישראל*? והאם *ילדים יכולים להגשים את החלומות של ההורים שלהם*? …
_אבינדב אבוקרט_
_רב קהילת ״אבני החושן״ גבעת שמואל_
נשלח על ידי: אבינדב אבוקרט
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה