התשע״ט איר א' ב״ה העצמאות ויום ישראל ארץ יישוב מצוות
ההתיישבות חובת 1. העשין שכחת לרמב״ם המצוות לספר הרמב״ן השגות
שנצטוינו רביעית מצוה נעזבה ולא וליעקב ליצחק לאברהם לאבותינו ויתעלה יתברך האל נתן אשר הארץ לרשת
לשממה או האומות מן זולתינו. ביד כי בה וישבתם הארץ את והורשתם שם) ורמב״ן לג (מסעי להם אמרו והוא
אמרו כ אחרים במקומות זו במצוה העניין כזה ונכפל הארץ. את והתנחלתם אותה לרשת הארץ את נתתי לכם ומצריה בגבוליה כולה זו במצוה להם אותה ופרט לאבותיכם נשבעתי אשר הארץ את ורשו באו א) (דברי' יתב'
מקום ממנה יניחו וגו. שלא הים ובחוף ובנגב ובשפלה בהר בערבה שכניו כל ואל האמורי הר ובואו שאמר.'כמו
עוד ואמר תחת. ואל תירא אל לך אלהיך י״י בר ד כאשר רש עלה (שם) המרגלים בענין ית' אמרו מצוה שזו והראיה במאמר לעלות אבו לא וכאשר לכם נתתי אשר הארץ את ורשו עלו לאמר ברנע מקדש אתכם י״י ובשלוח ט) (עקב
והבטחה יעוד לא מצוה שהיתה בקולו. הוראה שמעתם ולא לו האמנתם ולא אלהיכם י״י פי את ותמרו כתוב, הזה יהודה רב אמר ב) (מד סוטה בגמר אמרו וכך מצוה. מלחמת מ״ו) פ״ח (סוטה אותה קורין שהחכמים היא וזו וירשתה יד) יז (שופטי' ספרי ולשון רשות. הכל דברי להרווחה דוד מלחמת חובה הכל דברי לכבש יהושע מלחמת
המצוה היא הזאת המצוה כי ותאמר תשתבש ואל תשב. שתירש בזכות בה וישבת שנצטוו עממים שבע' במלחמת ואם עמנו בהלחמם ההם האומות להרוג נצטוינו שאנו כן. הדבר אין תחרימם. החרם שופטי') (ס״פ שנ' לאבדם האומות מן זולתם ביד ולא בידם אותה נניח לא הארץ אבל ידועים בתנאים ונעזבם עמהם נשלים להשלים רצו
לו והלך פנה הגרגשי שופטי') (דב״ר כמאמרם להם, והלכו, נינו מפ ההם האומות ברחו אם וכן הדורות. מן בדור ולהושיב המדינות ולכבוש בארץ לבוא אנחנו נצטוינו אפריקי, זו כארצם טובה ארץ הוא ברוך הקדוש להם ונתן את להם ולכבוש הארץ את לעזוב שבטינו כן אחר רצו אם הנזכרים העממים את הכריתנו אחרי וכן שבטינו. בה
מלחמת וממאמרם ובישיבתה בכיבושה שנצטוינו רשאין. אינם המקומות מן וזולתם אשור ארץ את או. ר שנע ארץ בכבוש היא הזו המצוה כי תבין לכבש. יהושע בו רגלכם כף תדרוך אשר המקום כל עקב) (ס״פ בספרי אמרו וכן
בידם רשות או שלכם הוא הרי האלו המקומות מן חוץ שתכבשו המקום כל להם אמר וכו' כאשר נתתיו לכם וכו אשר המקום כל כך ואחר ועצומים גדולים גוים וירישתם לומר תלמוד א״י יכבשו שלא עד לארץ חוצה.'לכבוש כתורה שלא עשה דוד אמרו שם, נוהגות מצות ואין צובה וארם נהרים ארם דויד כיבש מה מפני תאמר ואם ואמרו
הדורות בכל בכיבוש נצטוינו הרי כן. עשה לא והוא לארץ. ה חוצ לכבש רשאין תהיו א״י משתכבשו אמרה התורה כתובו וכעי״ז ה״ד פ״ה בהר (ת״כ שאמרו עד ישראל ארץ דירת והיא בה מפליגין שהחכמים המצוה כי אני 'ואומר גרשוני כי שנאמר זרה עבודה כעובד בעיניך יהא לארץ בחוצה ודר ממנה היוצא שכל ספ״ה) מלכים וש״נ, ב, קי
ממצות הוא הכל בה שאמרו גדולות הפלגות זה וזולת אחרים אלהים עבוד לך לאמר י״י בנחלת סתפח מה היום בזמן ואפילו ממנו יחיד כל מתחייב לדורות עשה מצות היא כן אם בה ולשבת הארץ לרשת שנצטוינו הזה. עשה
ור חרש בן מתיה ור' 'תירה ב בן יהודה ברבי מעשה כט) יב (ראה ספרי ולשון הרבה. במקומות בתלמוד כידוע גלות עיניהם את וזקפו ישראל ארץ את וזכרו לפלטיה והגיעו לארץ חוצה יוצאין שהיו נתן ור' יהושע ר' אחי בן חנניה ישראל ארץ ישיבת אמרו לעשות ושמרת בה וישבת וירשתה הזה המקרא וקראו בגדיהם וקרעו דמעותיהן וזלגו
שבתורה המצות כל כנגד: שקולה
פרטית מצווה אישי חיוב לדורות. חיוב ויש. יבה. ירושה
2 ר״ח. שיטת
יא משנה יג פרק כתובות מסכת משנה
מוציאין הכל ואין לירושלם מעלין הכל מוציאין הכל ואין ישראל לארץ מעלין הכל [*] הנשים ואחד האנשים אחד בארץ אשה נשא ישראל ארץ ממעות לה נותן ישראל בארץ וגירשה ישראל בארץ אשה נשא עבדים) ואחד (נ״א ממעות לה נותן ישראל בארץ וגירשה בקפוטקיא אשה נשא ישראל ארץ ממעות לה נותן בקפוטקיא וגירשה ישראל
נותן בקפוטקיא וגירשה בקפוטקיא אשה נשא קפוטקיא ת ממעו לה נותן אומר גמליאל בן שמעון רבן ישראל ארץ
קפוטקיא ממעות: לה
ב עמוד קי דף כתובות מסכת תוספות
- כו לעלות אומר 'הוא לדור מצוה אינו דעכשיו חיים רבינו אומר והיה דרכים סכנת דאיכא הזה בזמן נוהג אינו
עליהם ולעמוד בהם ליזהר יכ. ולין אנו דאין עונשין וכמה בארץ התלויות מצות כמה יש כי בא״י
כח סימן דעה יורה ב- חלק מהרי״ט שו״ת
שכ״ח1568 ה״א בשנת בצפת נולד המבי״ט, מטראני, משה ר' של בנו המהרי״ט, טראני, יוסף רבי ( בשנת שבתורכיה בקושטא ונפטר )
שצ״ט1639 ה״א ( שנ״ט1599 ה״א בשנת לקושטא הישוב( בשליחות יצא הוא בצפת, ישיבה כראש ). ומאוחר ישיבה לראש מונה ושם ) פירושים אחריו השאיר הוא המפורסם. הגדולה הכנסת בעל בנבנישתי, חיים ר' גם היה תלמידיו בין תורכיה. כל של הראשי לרב יותר
הרבה תלמידים העמיד וכן תשובות, ובעיקר דרשות. לגמרא,
. אנדרונופלא אשתו תלד אם ונדר בשפתים בטא שנתים זה כי יצ״ו יצחק הר' לו יקראו אשר שמו זה זה הל האיש שאל שאול ילדיו ואת ביתו את עזב ועתה מלתא ליה אסתייעא לא שעברה ובשנה זכר אשתו וילדה ישראל לארץ ללכת זכר
אם פינו את לשאול ובא בידו מאומ' כל אין ולרש נדרו מעון מדבר מדאגה ובא אנדרינופלה בעירו על לישאל יוכל הים מגאון אחזתהו רעדה כי וגם עמים נדיבי שערים פתחי על לדפוק ויצטרך הפזור די משגת ידו אין כי נדרו
מרפא חכמים לשון נפשו בקשה ע״כ אשר גליו. ומשאון כתב הרי מדוחק אלא עליהם נשאלין אין הקדש נדרי שאמרו אעפ״י איברא בתשובה הרא״ש וז״ל י״ב כלל סוף
יודעים ג' לפני ילך ונתחרט נדר ואם נדרים לשאר כמו התרה נדר לאותו שיש דע לא״י ללכת שנדר בענין לת ששא לו. ויתירו נדרים בטיב הרב ומורי סאגיש שלמה מהר״ר לשיטת דאזיל משום הרא״ש של שטעמו אומר היה ז״ל
וכמה בארץ התלויות מצות מה כ יש כי בא״י לדור מצוה אין דעכשיו כתובות בשלהי בתשובה שהובא חיים הר' נדרים. כשאר התרה הזה לנדר שיש אמר ולפי' בהם ליזהר יכולים אנו שאין עונשי'
התוס מיסוד שאינה הרא״ש׳ונ״ל סמך דעלה יתכן ולא בהלכות לא וגם בתוספותיו הביאה לא ז״ל הרא״ש שהרי
הזה בזמן דאיירי מאיר רבי' ר' שפי האשה אחר לעלות האיש את כופין דאין דירושלמי ההוא הביא ואדרבה דעיקר ועוד האשה את כופה האיש הזה בזמן דאף ומסתמא הבית בזמן האיש את כופה נמי דהאשה ומשנתינו
ז״ל הרמב״ן כמ״ש בחרבנה הזה בזמן אפי' הוא ישיבתה ומצות ישראל ארץ קדושת משום הטעם המצות בפ'
קיום משום ואי המצו' כל כנגד שקול' א״י שישיבת עד דספרי א עובד ומייתי בה וישבתם אותה דוירשתם מקרא לענין דקידושין בפ״ק אמרו הרי לעלות האיש את כופה שתהא אלו במצות עבידתה מאי אשה בה התלויו' המצות מצות לשאר וכ״ש עליה אחרים שרשות מפני לעשו' בידו ספק אין אשה לעשות בידו ספק יש איש ואם אב כבוד
היא ולא בקרקע התלויות במצות דמחייב הוא ואיהו בעלה קנה אשה שקנתה מה דכל בארץ תלויות ה מצות וכ״ש מח״ל שברח עבד לאיתויי דאמרי' בארץ התלויות במצות שייך מה עבד ותו לא״י. לעלות בעל' את תכוף ולמה
הרמב״ם ופרשו עבדים י לאיתוי מעלין הכל נמי ואמרי' ישראל ארץ ישיבת משום וזיל הכא זבניה ליה דאמרי' לארץ ומה. ז״ל הראב״ד בשם כתבו וכן עמו לעלות רבו את שכופ' לא״י לעלות שאמר כנעני בעבד עבדי' מה' ח' בפ' ז״ל לו לקנות שירצ' שמי הם תימה דברי בהם להזהר יכולי' אנו שאין עונשין וכמה התליות מצות כמה שיש שאמר
ועוד ידו על מעכב ומי בהם יזהר נמי ל״ת ומצו' בהם וכיוצ' ופא' ה שכח לקט כגון מ״ע כל לקיי' יכול בא״י קרקע לא חיים דהר' מילי להני איתניהו ואי. מד״ס והכלאים הלכה הערלה כדתנן בח״ל נמי איתנהו וערלה דכלאים
ז״ל ואחרונים ראשונים הפוסקים כל מינה שתקי הוו
ומצאתי קצ״ט סי' למהר״ם בתשובות הזה בזמן בין לחלק באים אדם בני שיש ראיתי כי ועל הזה בלשון שכתב דכתובות דבריי' נ״ל עד וכו' כתובו' בשלהי בירושלמי אמרי' דהא בזה לחלק דאין לבאר אני צריך הבית בזמן בין
ע״כ. לעלות האשה את כופין ואפ״ה הזה בזמן דירושלמי וההיא אדמתן על שרויין שישראל בזמן
התוס מיסוד 'ן אינ חיים הר' שדברי למד אתה ומכאן ז״ל והרא״ש ממהר״ם התוס' בדברי בקי לנו מי כי
שלום שהיה בימיהם דה״מ בתשובה כהן חיים רבינו כת' הזה כלשון מרדכי בהגהות שמצאתי עיני את והאיר אם ואפי' ולסטים חיה גדודי למקום להוליכה חפץ כמו דהו״ל לכופה יכול אינו משובשים שהדרכים עכשיו אבל
ע״כ צריך ערבא ערביך לממון מגוף רבים ע לה יעמיד
הגהת בא״י לדור מצוה דאין בתו' ומ״ש הדרכי' סכנת מטעם אלא באה לא ז״ל כהן חיים הר' שתשובת הרי
כלל. . היא דסמכא ולאו היא. תלמיד
עלי הטריח הנז' הנוד' והנה מעשיו ית' האלהי' רצה כב' כי לביתו וישו' ילך והתרנו' דמתיבת' רבנן סברוה טעמי לין אי מכל. . לך נדרת במדין וכדאמרינן נדרו על כעובר שומע יחשדהו פן חשדא משום עמו שהדין עינים כסות לו להיות זכותו לו לכתו'
זלה״ה מטראני משה בכמהר״ר יוסף שמי וחתמתי כתבתי דעתי לע. נייות והנראה לאודיעו בעי הא כי וכל נדרך והתיר
מג סימן דעה) יורה חיים, (אורח א חלק הרב״ז שו״ת
… והאגודה דבהרא״ש וכתב, הנ״ל, חיים רבינו בשם כתובות להתוס' הביא סק״כ, ע״ה סוס״י אה״ע בב״ש וגם
וגם בזה״ז. גם מצוה דיש משמע ז״ל והטור ראשונים הפוסקים מכל דמבואר כתב כ״ו סי' צדקה מעיל בתשו' שם אפרים" ה״יד דברי שכל יראה היטב והמעיין יעו״ש. ז״ל כהן חיים דרבינו הא להו סבירא דלא ז״ל, ואחרונים
פה האסף עט ולא הם. תמוהים: במחכת״ה
3. שלושת השבועות
ב עמוד קי דף כתובות מסכת בבלי תלמוד
זירא ר' לארץ מבבל העולה כל יהודה: רב דאמר ישראל, לארץ למיסק דבעא יהודה, דרב מיניה קמשתמיט הוה
א עמוד קיא דף כתובות מסכת בבלי תלמוד שנאמר בעשה, עובר: ישראל נאם אותם פקדי יום עד יהיו ושמה יובאו בבלה
או בצבאות ירושלים בנות אתכם השבעתי אחרינא: קרא כתיב יהודה? ורב כתיב. שרת בכלי ההוא? זירא ורבי ה'. זירא ורבי כתיב. אחרינא השבעתי יהודה? ורב בחומה. ישראל יעלו שלא ההוא זירא? ורבי וגו'. השדה? באילות
שלא אחת, למה? הללו שבועות ג' דאמר: חנינא, ברבי יוסי לכדרבי ליה מיבעי ההוא ואחת בחומה; ישראל, יעלו העובדי את הוא ברוך הקדוש שהשביע ואחת, העולם; באומות ימרדו שלא ישראל את הוא ברוך הקדוש שהשביע ליה מיבעי זירא? ורבי כתיב. תעוררו ואם תעירו אם יהודה? ורב מדאי. יותר בישראל בהן ישתעבדו שלא כוכבים
לתא- ת למה? הללו שבועות שש דאמר: לוי, לכדרבי אינך- דאמרן, הני הקץ את ירחקו ושלא הקץ, את יגלו, שלא
כוכבים לעובדי הסוד יגלו. ושלא
א עמוד קיא דף כתובות מסכת רש״י
- בחומה יעלו שלא חזקה ביד. יחד
א עמוד קיא דף כתובות מסכת אגדות חידושי מהרש״א
חזקה ביד ביחד יעלו שלא אלא לא״י לעלות מישראל אחד לכל דרשות ודאי ר״ל '. כו בחומה ישראל יעלו שלא וגו נהיה ולא העיר חומת ונבנה שאמר ונחמיה ירושלים חומות להם 'ולבנות היה המלך ברשות ואף שם כמ״ש
יודעים היו לא מורדים אתם המלך העל החומה בנין על לנחמיה שאל וטוביה וגו' לי אמר אשר המלך דברי שברשות
בגלות כשהם אחרים בדברים אלא החומה בנין היינו לאו ימרדו שלא דאחת צ״ל בשמעתין ומיהו היה: המלך
א עמוד קיא דף כתובות מסכת רש״ש
ע״ש כו' כחומה עצמכם עשיתם אם ב) (ט ביומא וכדאיתא כחומה צ״ל אולי בחומה. ישראל יעלו שלא ההוא: גמרא
האומות רשות 4. תנד סימן דעה יורה חלק נזר אבני שו״ת
שוב שמה ולהתיישב לעלות רשות השיג אם אבל לעלות מהממשלה רשות לו כשאין רק הוא זה דכל איברא. נו)
לעלות מחויב ביחיד, ליתא בציבור דליתא דכל הטעם ליכא דמעתה יחשב לא לעלות ישראל לכל רשות יותן שאם
פקודה יחשב לכולם רשות יותן כי. אם י״ל גם חזקה. ביד פרש״י בחומה כי בחומה. שעולין היינו זה דבאופן אף רק ברשות אפי' לעלות חיוב שאין ברור זה אך בציבור. איתא שנקרא בזה. י״ל מ״מ בציבור. ליתא פקודה בלא
קיבוץ בתוך שמה להתיישב כשרים אנשים קיבוץ כי בהפסדו. שכרו ח״ו יצא לאו באם כי הכשרים. מישראל אנשים
כמובן בארץ התלויות למצות וביחוד בכלל המצות כל לקיום גדול תועלת: הוא
תנו סימן דעה יורה חלק נזר אבני שו״ת
)א חזקה ביד יחד בחומה פירש דרש״י שבועה יהי' לא לעלות לכולם רשות יותן שאם נ״ו באות שכתבתי מה דבר
שבספר העיר וכבודו חזקה ביד זה אין ברשות ואם יונתן אהבת דרשה דברי אסור. ברשות ' דאפי כתב מפראג )(הגר״י מפירש״י זז הי' לא לדינא בעצמו מוהריז״ל והגאון ממקומם. רש״י דברי יזיזו לא בהם כיוצא ואלף: הם.
אלמלא ע״ב] [ט דיומא דבפ״ק משום רש״י כוונת זה דאולי הכוונה הי' פקודה. יחשב דאפשר שם כתבתי ואשר ) ב עזרא בימי כולכם ועליתם כחומה עצמיכם עשיתם הי ברשות עזרא בימי דעלי' ברשות כחומה פירש ושם.'כו'
מותר דברשות ברש״י מפורש הדין רש״י כוונת שיהי' איך פקודה. מ״מ יחשב דאפשר כתבתי. לזאת ומעלתו דחשיב רק "אפשר" תיבת כבודו השמיט פקודה יחשב דאפשר שכתבתי ומה מפירש״י. שכתבתי מה השמיט
וכן השגות כתב וע״ז פקודה. יעשה. לא
ל עמוד חמדה ארץ ד
לה עמוד
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה