מחצית השקל – מצוה לדורות
שמות פרק ל, יא-טז
(יא) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (יב) כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: (יג) זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה': (יד) כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה': (טו) הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם: (טז) וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:
שמואל ב פרק כד
(א) וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה: (ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם: ס (ג) וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה: (ד) וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל…(ט) וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ: (י) וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה ה' הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד: (יא) וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר וּדְבַר ה' הָיָה אֶל גָּד הַנָּבִיא חֹזֵה דָוִד לֵאמֹר: (יב) הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר ה' שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֶם וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ: (יג) וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד וַיַּגֶּד לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ אִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ וְאִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ עַתָּה דַּע וּרְאֵה מָה אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר: ס
(יד) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רחמו רַחֲמָיו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה: (טו) וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ: (טז) וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ ה' הָיָה עִם גֹּרֶן האורנה הָאֲרַוְנָה הַיְבֻסִי: ס (יז) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי: פ (יח) וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן ארניה אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי:
רמב״ן שמות פרק ל פסוק יב
ומפני שלא נתפרש כאן אם היא מצות דורות, או לשעה למשה במדבר, טעה דוד ומנה אותם בלא שקלים, והיה הנגף בהם, והתודה עליו, ויאמר דוד אל ה' חטאתי מאד אשר עשיתי… וכן נראה ממה שאמר הכתוב (דהי״ב כד ו) מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלים את משאת משה עבד ה' והקהל לישראל לאהל העדות, יראה מזה כי משאת משה מצוה לדורות להביאו לבדק הבית אף על פי שלא ימנם…וכן כתוב (נחמיה י לג לד) 'והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו…מכאן מפורש שהיו מביאים שקלים בכל שנה לקרבנות ולבדק הבית.
דברי הימים ב פרק כד
(ד) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן הָיָה עִם לֵב יוֹאָשׁ לְחַדֵּשׁ אֶת בֵּית ה': (ה) וַיִּקְבֹּץ אֶת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וַיֹּאמֶר לָהֶם צְאוּ לְעָרֵי יְהוּדָה וְקִבְצוּ מִכָּל יִשְׂרָאֵל כֶּסֶף לְחַזֵּק אֶת בֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְאַתֶּם תְּמַהֲרוּ לַדָּבָר וְלֹא מִהֲרוּ הַלְוִיִּם: (ו) וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לִיהוֹיָדָע הָרֹאשׁ וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ לֹא דָרַשְׁתָּ עַל הַלְוִיִּם לְהָבִיא מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלִַם אֶת מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וְהַקָּהָל לְיִשְׂרָאֵל לְאֹהֶל הָעֵדוּת: (ז) כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת בָּנֶיהָ פָרְצוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים וְגַם כָּל קָדְשֵׁי בֵית ה' עָשׂוּ לַבְּעָלִים: (ח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲשׂוּ אֲרוֹן אֶחָד וַיִּתְּנֻהוּ בְּשַׁעַר בֵּית ה' חוּצָה: (ט) וַיִּתְּנוּ קוֹל בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם לְהָבִיא לַה' מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר: (י) וַיִּשְׂמְחוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לָאָרוֹן עַד לְכַלֵּה: (יא) וַיְהִי בְּעֵת יָבִיא אֶת הָאָרוֹן אֶל פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ בְּיַד הַלְוִיִּם וְכִרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף וּבָא סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ וּפְקִיד כֹּהֵן הָרֹאשׁ וִיעָרוּ אֶת הָאָרוֹן וְיִשָּׂאֻהוּ וִישִׁיבֻהוּ אֶל מְקֹמוֹ כֹּה עָשׂוּ לְיוֹם בְּיוֹם וַיַּאַסְפוּ כֶסֶף לָרֹב: (יב) וַיִּתְּנֵהוּ הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶל עוֹשֵׂה מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית ה' וַיִּהְיוּ שֹׂכְרִים חֹצְבִים וְחָרָשִׁים לְחַדֵּשׁ בֵּית ה' וְגַם לְחָרָשֵׁי בַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת לְחַזֵּק אֶת בֵּית ה': (יג) וַיַּעֲשׂוּ עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה וַתַּעַל אֲרוּכָה לַמְּלָאכָה בְּיָדָם וַיַּעֲמִידוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים עַל מַתְכֻּנְתּוֹ וַיְאַמְּצֻהוּ: (יד) וּכְכַלּוֹתָם הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶת שְׁאָר הַכֶּסֶף וַיַּעֲשֵׂהוּ כֵלִים לְבֵית ה' כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף וַיִּהְיוּ מַעֲלִים עֹלוֹת בְּבֵית ה' תָּמִיד כֹּל יְמֵי יְהוֹיָדָע: פ
נחמיה פרק י
(לג) וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ: (לד) לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד הַשַּׁבָּתוֹת הֶחֳדָשִׁים לַמּוֹעֲדִים וְלַקֳּדָשִׁים וְלַחַטָּאוֹת לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל וְכֹל מְלֶאכֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ: ס
אבן עזרא נחמיה פרק י פסוק לג
(לג) שלישית השקל - נוסף על מחצית השקל לצורך הענינים הנזכרים.
מלבי״ם נחמיה פרק י פסוק לג
(לג) שלישית השקל, נוסף על מחצית השקל למפ', ועי' (מלכים א' ז' כ״ו) שאז נשתנה המטבע, ושלישית השקל היה כמחצית השקל הקודם, וכמ״ש ביחזקאל (מ״ה י״ב).
"לכפר על נפשותיכם" בימי דוד, המן ועוד
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב
אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו' אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים.
תוספות מסכת מגילה דף טז עמוד א
שמעתי שעשרה אלפי ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו שש מאות אלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם ודוק ותשכח.
ירושלמי שקלים פרק ב הלכה ג [עם פירוש ידיד נפש]
כְּתִיב (שמות ל) זֶה יִתְּנוּ כֹּל הָעוֹבֵר עַל הַפְּקּוּדִים. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה חלוקים בעניין. חַד אָמַר, לְפִי שֶׁחָטְאוּ בְּמַחֲצִית הַיּוֹם שהעגל נעשה בחצות היום, ודרשו את המלים כי בושש משה לבא, בא שש [שעות, שהיום מתחלק לשתים עשרה שעות] ולא בא, לכן יִתְּנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. וְחַרָנָה והאחר אָמַר, לְפִי שֶׁחָטְאוּ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בְּיוֹם, יִתְּנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, דְעַבַד שִׁיתָא גָרְמְסִין שיש בו שש מטבעות שהיו בזמן משה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּי רַבִּי נְחֶמְיָה אמר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי, לְפִי שֶׁעָבְרוּ עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, יִהְיֶה נוֹתֵן כֹּל אֶחָד וְאֶחָד עֶשְׂרֵה גָּרָה שהוא מחצית השקל כי השקל הוא עשרים גרה.
רַבִּי בְּרָכְיָה רַבִּי לֵוִי אמר בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לַקִּישׁ, לְפִי שֶׁמָּכְרוּ את יוסף שהיה בְּכוֹרָה הבן הבכור שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף היינו ה' סלעים שבכל סלע ד' דינרים יִהְיֶה כֹּל אֶחָד וְאֶחָד פּוֹדֶה אֶת בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף היינו ה' סלעים שנותנים לכהן בפדיון הבן. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אמר לְפִי שֶׁמָּכְרָה בְּכוֹרָה שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף וְנָפַל לְכֹל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם טִבְעָה טבעה הוא שני דינרים, כי היו שם עשרה אחים לְפִיכָךְ יִהְיֶה כֹּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן שִׁקְלוֹ טִבְעָה חצי סלע שהוא שני דינרים.
זכר למחצית השקל לאחר חורבן בית המקדש
משנה מסכת שקלים פרק ח משנה ח
הַשְּׁקָלִים וְהַבִּכּוּרִים אֵין נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. אֲבָל מַעֲשַׂר דָּגָן וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה וְהַבְּכוֹרוֹת, נוֹהֲגִין בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת, בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. הַמַּקְדִּישׁ שְׁקָלִים וּבִכּוּרִים, הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָאוֹמֵר בִּכּוּרִים קֹדֶשׁ, אֵינָן קֹדֶשׁ:
מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק כא הלכה ג
וצריכין כל ישראל לתת שקליהן לפני שבת זכור, ואסור לומר עליהם לשם כופר, אלא לשם נדבה. וצריכין להספיק מים ומזון לאחיהם העניים, משום קולבון, ומשום מתנות לאביונים. ויש שמספיקין לחם ויין, ויש שמספיקין לחם ודגים, מכל מקום לא יפחות משתי מתנות, אפילו חיטין ופולין.
ספר חוקי התורה, בית תלמוד שנה א (מופיע בגנזי הגאונים, בבא בתרא פרק השותפין ולא יחפור, ירושלים תשנ״ה, עמ' רסא)
בהסכמת הגאונים על אודות התורה להכין אותה ולסעדה להרבותה בישראל וביהודה…חק רביעי, לגבות מכל ישראל י״ב פשיטים בשנה לעבודת המדרש, במקום מחצית השקל שהיו אבותינו מביאין לעבודת בית המקדש ולצורך הקרבנות. כן אנחנו חייבין להביא נדבה לעזרת המדרש מדי שנה בשנה לפרנס התלמידים ולפרוע הרבנים והמתרגמנים ולקנות ספרים.
תשובות הגאונים - גאוני מזרח ומערב סימן מ
ובפורים אין קצבה כל שמבקש כל אחד מישראל ליתן יתן מפני שהוא צדקה וצדקה כל אחד ואחד לפי עין יפה שלו נותן מהם שמכריזין במקומכם על השקלים לא יפה הם עושים שקוראין אותם שקלים ונאסרו איסור הנאה.
שולחן ערוך סימן תרצד סעיף א
חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים. הגה: יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר; ומאחר ששלשה פעמים כתוב תרומה בפרשה, יש ליתן ג' (מרדכי ריש פ״ק דיומא); ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי״ל), וכן נוהגין בכל מדינות אלו; ויש ליתן ג' חצאים גדולים במדינות אלו, כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו; ובמדינות אוישטריי״ך יתנו ג' חצי וויינ״ר, שנקראו ג״כ מחצית, וכן לכל מדינה ומדינה; ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן עשרים ולמעלה, ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו, ואין נוהגין כן.
כמה נותנים?
הבן איש חי, פורסם בספרו "קרן ישועה" מהדורת תשע״ו, עמ' 24 הלכה כב
בענין השקלים, צריך להיזהר לתת חצי מטבע, וזה ה׳קמרי' שהוא גרוש אחד – אינו חצי מטבע.
כף החיים תרצד ס״ק יט-כ
שם הגה. י״א שיש ליתן קודם פורים וכו' כתב זה בשם יש אומרים, לפי שהרמב״ם והטור והש״ע לא הזכירו מזה כלום ומשמע דלא ס״ל, ומכל מקום המנהג כדברי מור״ם ז״ל בהגה כדי לעשות זכר למחצית השקל שהיו נותנין ישראל באדר לעבודת בית המקדש ומבואר הסדר במס' שקלים יעו״ש…ועל כן מי שידו משגת יש לעשות זכר למחצית השקל בשלימות, דהיינו שיתן מטבע שמצוי באותו מקום ששמו מחצית ויש בו כסף מזוקק שיעור מחצית השקל או יותר…ושיעורו שלשה דראה״ם כסף [=9. 6 גרם]…ואם לא נמצא כזה במקומו אז יתן מטבע כסף שיוכל לקנות בו מחצית השקל דהיינו שלשה דראה״ם כסף [=9. 6 גרם]…ואם אין ידו משגת לזה אז יתן מטבע ששמו חצי הנהוג באותו מקום כפי יכולתו יהיה מה שיהיה כיון שאינו אלא לזכר בעלמא.
מאמר מרדכי למועדים וימים (סג, א)
טוב לתת ערך של חצי שקל דהיינו מחיר עשרה גרם כסף ממש עם מע״מ, וצריך לחשב כל שנה לפני פורים את ערך השקלים. ואם יש לו מטבע ממש של כסף - הנה מה טוב. ובדיעבד אפשר לתת מטבע שנקראת חצי כגון 'חצי שקל' של ימינו שלא שווה הרבה אבל יש בה זכר למחצית השקל.
למי נותנים?
הרב חיים פלאג׳י זיע״א, רוח חיים, סימן תרצד, אות ב
ומנהג עירנו איזמיר יע״א בכל שנה ושנה בשבת שקלים מכריזין בבתי כנסיות כי כל יחידי סגולה, זה יתנו, מחצית השקל, ובאחד באדר יוצאין ב' תלמידי חכמים עם שמש הרב הכולל שבעיר וגובים מכל היחידים המחצית השקל ומביאים כל מה שגובים ליד הרב הכולל שבעיר ועושה פדיון מאותן מעות נדבה בעד ובשם כל יחידי העיר, ואחר כך מחלק על ידו לכל התלמידי חכמים הנצרכים שבעיר וקצת לעניים צנועים בעלי כבוד יראי שמים כי כן יעשו שנה בשנה עד ביאת הגואל ואז נקים מצות מחצית השקל ככתוב בתורת משה להקריב קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן בעגלא ובזמן קריב אמן.
כף החיים, תרצד ס״ק כב
ויש מקומות שמניחים פקידים לגבות מחצית השקל מכל בני העיר ואחר כך מאספים אותם יחד ושולחים אותם לחכמי ארץ ישראל, והוא זכר למחצית השקל בזמן הבית שהיו גובין אותן מחוץ לארץ ושולחין לירושלים ת״ו לעבודת בית המקדש. ובארץ ישראל עצמה יש נוהגין לתת אותם לגבאי להוצאות בית הכנסת זכר למקדש, ויש נותנין אותם לתלמידי חכמים הנצרכים בצנעה" עכ״ל.
חזון עובדיה -פורים עמ' קה
מעות הללו שהם זכר למחצית השקל ינתנו לטובת מוסדות של תורה ולישיבות שמגדלים בהם תלמידי חכמים…
הרב מרדכי אליהו (כתב יד)
הכי טוב לתת כספי מחצית השקל לישיבה או לבית כנסת שרוצים לבנות או לתלמיד חכם.
מתי נותנים?
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תרצד
ובמהרי״ל (שם עמ' תכא) כתב דבמנחה של תענית אסתר נוהגין לגבותו כשהולכין לבית הכנסת עכ״ל וכן המנהג ודלא כחידושי אגודה (סוף מס' סופרים) בשם מסכת סופרים (פכ״א ה״ד) שכתב דיש ליתן קודם פרשת זכור עוד כתב בחידושי אגודה (שם) דאל יתנו לשם כפרה אלא יתנו לשם נדבה.
רמ״א סימן תרצד סעיף א
ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי״ל), וכן נוהגין בכל מדינות אלו;
מגן אברהם שם ס״ק א
בליל פורים. ובמדינתנו נותנין בשחרית קודם קריאת המגילה:
כף החיים סימן תרצד ס״ק כה
כשם בהגה. ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה. והיינו ביום התענית כמ״ש בד״מ וכ״כ בסידור הרש״ש ז״ל המנהג ביום התענית קודם מנחה לתת כל יחיד מחצית השקל ליד גבאי יעויין שם. והיינו כדי שיהא צדקה עם התענית לכפר ומשמע דאפי' אם התענית דחוי כגון שחל פורים במו״ש ומתענין יום ה' ג״כ יש ליתנו ביום התענית קודם מנחה כדי לצרפו לתענית ולכפר.
הקונטריס היחיאלי דף לט ע״א סעיף יט
ומצוה מן המובחר, להשתדל לתתו תיכף ומיד אחרי ראש חודש אדר ושמיעתו פרשת שקלים, הואיל והוא זכר למצווה, אשר בזמן הבית היו נותנים שקלים מיום ראש חודש כנזכר במשנה … ולכן מצווה להקדים ככל מאי דאפשר, ואין מחמיצים את המצוות, והזריז נשכר, ולכל הפחות יקדימנה לפרשת זכור. הואיל והטעם, אמרו ז״ל: 'כדי שיקדימו שקליהם לשקלי המן' ובקראינו את פרשת זכור - כבר מתעורר למעלה מעשה עמלק והמן שהוא מזרעו, ובפרט הנוהגים. לקרוא מי כמוך בשבת. זו שאז כל סיפור המן חוגד [חוזר], ונחשב ח״ו שלא הקדים שקליו לשקלי המן, אם עדיין לא נתן, ואפילו שהבאר היטב לעיל הביא משם מוהרי״ל שנהגו לתת שקליהם ליל פורים קודם מנחה, אך זה הוא רק לעת הדחק ולמי שלא השיגה ידו קודם לכן. אבל לכתחילה מצוה מן המובחר להקדים ולשלמן מר״ח אדר, ולא יאוחר עד לפני שבת זכור…
מי צריך לתת?
רמב״ם הלכות שקלים פרק א הלכה ז
הכל חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים, ואם נתנו מקבלין מהם, אבל הגוים שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהם, קטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל שוב אינו פוסק אלא נותן עליו בכל שנה ושנה עד שיגדיל ויתן על עצמו.
ספר מהרי״ל (מנהגים) הלכות פורים אות ד
ואמר מהר״י סג״ל דכל בן עשרים שנה ומעלה חייב במחצית השקל
רמ״א או״ח תרצד, א
ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן עשרים ולמעלה.
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תרצד
וכתב מהר״י ברי״ן אף מעוברות נותנים ג' מחציות וסימנך זה יתנו כל העובר (שמות ל יג) עכ״ל.
כף החיים תרצד ס״ק כז
ואין חייב ליתנו רק שהוא מבן עשרים וכו'. זהו לדעת הרע״ב (במס' שקלים פ״א) אבל התיו״ט שם כתב שהפוסקים חולקים וסבירא להו דבן י״ג חייב ונשים פטורות יעוין שם. ובהגהות מנהגים כתב דנשים וילדים חייבים ולא ידעתי מנא ליה האי. מגן אברהם סק״ג. ונראה משום דכתיב בשקלים לכפר על נפשותיכם ועל כן נותנים גם בעד הנשים וילדים כדי לכפר על הנפש. ועיין במס' שקלים שם שכתב אעפ״י שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלים מידם וכל שכן בזמן הזה שהולכין לצדקה.
האם היו נותנים זכר למחצית השקל בימי מרדכי ואסתר?
שו״ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן רצג
וכנראה שכבר אז בימי מרדכי ואסתר נתנו מחצית המטבע לזכר מחצית השקל שהיה נוהג במקדש. וי״ל בדרך אגדה, דמבואר במגילה י״ב ע״א הם לא עשו אלא לפנים אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים, וגם מחצית השקל נתנו אז לצדקה בתורת זכר למקדש בבחי' לפנים, וזה היה חשוב ומקובל מאד קמי שמיא וזכות המצוה הגין בעדם להצילם משקליו של המן.
שו״ת שואל ונשאל חלק ג סימן לב
שאלה מפני מה נוהגים פה אי ג׳רבא ובכל הכפרים והערים הנגררים אחריה, לתת ביום פורים מחצית השקל לקופת הקהל? …וכבר כתבתי בהקדמתי לסה״ק ברית כהונה, דעירנו אי ג׳רבה היא עתיקה מאד, וכמעט הישוב בה קדם לכל הישובים שבכל הערים אשר במחוזנו, כי להשערת מז״ק ז״ל, הישוב פה מאחינו הוא מחרבן בית א', ולהשערת הרב השומר אמת ז״ל הישוב הזה מחרבן בית ב', ע״ש. ואם כן אינו רחוק אם המנהג הזה נמשך דור אחר דור מימי בית א' והלאה, או מימי בית ב' והלאה, למר כדא״ל [כדאית ליה] ולמר כדא״ל.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה