ז'בו

באכילה מותר סימן לה שיש בהמה וכל סימנים, יש באכילה הכשרות לבהמות והראשונים וחז''ל התורה, כידוע. לפי פסק וכך מרן אך ס''ג, פ''ב סימן ביו''ד הרמ''א סימנים על לסמוך שאין הארוך והיתר האיסור בשם מנהג הביא שם

מסורת צריך: אלא

שלשה לו יש אם באכילה ומותר דורס, שאינו בידוע אווז, כשל רחבה רגלו וכף רחב שחרטומו עוף שכל אומרים "יש

בגופו. סימנים במסורת אלא עוף שום לאכול ואין זה, על אפילו לסמוך שאין אומרים ויש הגה שהוא בו שקבלו

לשנות ואין נוהגין וכן נט״ו), ובתא״ו נ״ו כלל (בארוך."טהור

שם כתב השונים הסימנים את פ' בסימן מרן כשכתב ולכן: הש''ך

" שקבלנו מה אלא עתה לנו שאין ולפי בב״י אלו דברים של פי' עיין וחרוקות. והדורות כרוכות מפוצלות הם אם

קצרתי." העוף סימני גבי ספ״ב וכדלקמן במסורת

אבל במקום מגדים הפרי בסימנין ספק שיש שכיוון הש''ך כוונת אלא מסורת שצריך הלכה שאין הש''ך דברי ביאר

מסורת צריך: לכן

" דהא רש״י שכתב מטעם הוא ס״ג דשם לראות ויש פ״ב. סימן כמ״ש במסורת אלא נאכל אין דהאידנא עש״ך

בטהרה מחזיקין היו מתחלה דאגמא תרנגולתא הפירושים שרבו לפי ח״י אות נ״ו כלל ואו״ה שדרסה ראו ואח״כ וודאי ובהמה במסורת אלא נאכל דאין זה הוזכר לא ובהמה חיה בסימני משא״כ יע״ש כפר״ת אי הדורס סימן מהו אי חיה אי להכיר וצריכין טהור שהוא זה במין אנו מקובלין אי גם גרה ומעלת פרסה מפרסת להכיר בקיאות אין

במובלע בקיאין אנו דאין במסורת אלא החלב לאכול אין הפירושים שרבו כיון ה״ק נמי דאיהו אלא. בהמה." הסימנים ושאר חרקייהו

אמנם איש החזון לא והרחקה גדר של מנהג שיש אדם החכמת כדברי ונקט הפמ''ג על חלק סק''ד י''א סימן ביו''ד

תש''י בשנת לארץ להביאו שרצו הז׳בו בקר את לאכול שאין טען הוא ולכן מסורת. בו שאין מה. לאכול

הרב לישראל הראשי הרב טען כנגדו להחמיר סיבה אין קת במחלו ונתון חידוש הוא זה דין שכל שכיוון הרצוג יצחק לא שהוא לחשוב סיבה שום אין וממילא זניחים הרגיל הבקר לבין בינו וההבדלים דבר, לכל בקר נראה שהוא במה

: בהמה

' נחוש למה הפרטים בכל שור נראה ושהוא שור היינו בטיבטית וששמה ההודי השור לה קוראים שהכל 'בהמה

הלזה.' והדל הקטן השינ׳וי מפני חיה אלא כלל בהמה בסוג איננו שמא

לו והוברר בשנים מאות מזה אכלוהו בהודו שהתגוררו בבל יהודי של וותיקות שמשפחות הרצוג הרב הוסיף כך על

דורות. מדורי רבותיהם של והוראה מסורת פי על זה במין היתר שנהגו

רבא 'גברא מפי שאינם עדויות לקבל שאין וכתב באגרת לכך רמז החזו''א.'אמנם

הרב גם סבר וכן הז׳בו. את אכלו רבות שנים במשך בירושלים גם ך וכ ראטה. משולם משה הרב בתשובה התיר וכן

שטרנבוך אפריקה. בדרום

ב וואזנר שמואל הרב החזו''א של תלמידו התיר וכן הלוי שבט קי''ד סימן: ח''י

ויחמור צבי ואיל ועז, כבש ר מבק חוץ טהורה, וחי' בהמה על גם מסורה חיוב יש אם כאן הוכוח יסוד "והנה דיש קבע איש והחזון צריכים, הבנתו לפי וחכ״א איש החזון ולדעת צריכים, דאינם פשוט הפמ״ג דלדעת הרגילים, המחלוקת של זאת ותפיסה ישראל. ראשי גאוני ועמו מחוקק החלקת בדור הגדולים מזמן ליטא בארץ כזאת הנהגה

הוא אחד מצד וקולא, חומרא גורם הזאת מסורת בלי מינים לחדש שלא בכזאת להחמיר ראו דאולי חומרא, גורם ואף ליטא, בארץ רק זה הי' איש החזון לדעת דגם קולא, גורם הוא גיסא לאידך אבל לעופות, כלל דומה שאינו אף עדים כמאה אחריו, שנהרו הגאונים ואלו הפמ״ג עדות מכ״מ העולם בכל עולם לדורות מקובלים הש״ך שדברי

כסי ס״א השו״ע דברי על פ' בסי' הרמ״א ושתיקת טהור, שברור מה ואוכלים במדינתינו, עכ״פ כזאת מסורה 'ין שא דבכל ברור א״כ מסורה, הי' לא בליטא דגם הש״ך בדברי הפמ״ג והבנת במדינתו. עכ״פ מסורה הי' דלא מובהק

רק מקום משום ראיה לנו אין ליטא בארץ וגם שכתבתם, גאונים כמה כמש״כ כזאת תקנה הי' לא המדינות של ספק נגד מכריע להקל מדינות שאר של דהודאי פשוט ובכזה לשונו, כפשיטות הש״ך דברי החכ״א מהעתקת וברורים בדוקים שסימניהם טהורות וחיות בבהמות להחמיר כלל מקום שאין תורה דין לגוף דחזרינן ליטא, ארץ

כלל שא״צ דעת סמיכת עוד להנ״ל בנוסף שיש אמריקה, לארץ ם ברורי עכ״פ דבריכם שכן, וכיון הזה, בזמן גם זי״ע איש החזון דמרן אתרא לא״י שנוגע ומה עולם, מדורות המותר הבופל בכלל הנ״ל שבהמה שקרוב כיון מסורה

. " בזה עכשיו עסקינו אין

הלוי עמר זהר פרופסור הרב המופלג התורני והחוקר העת׳קתדרה' (בכתב זו בסוגיא האריך תשע''ו )בתשרי שלמעשה וכתב אשכנזים שו''ב של צוות וכן הראשית הרבנות בהשגחת מאתיופיה לארץ יובא והז׳בו התקבלה, לא החזו''א דעת שבשנת עד הסתייגות כל מבלי מהדרין כשחיטת ושווקו ובחו''ל בארץ מכן לאחר נשחטו אלו בקר וגזעי מירושלים,

הז׳בו של בהכלאה מקורו לארץ המיובא הבשר גילה. שרוב שוחט תשס''ד

מ עמר הכשר הבקר רוב אך אלים, והוא מועט וחלבו בשרו כי עצמו בפני הז׳בו את בארץ מגדלים לא אמנם ש וכיח ובעולם בארץ מוצאו הז׳בו עם. מהכלאה הרב וכן אייזנשטיין פנחס על סמכו בירושלים השוחטים ראשי שכל העיד

רבו שנים ומזה כך נשחטו תשי''ט בשנת וכן בירושלים. השוחטים מזקני עדויות כך על ויש, בירושלים כך על סמכו ת וכן לנדא, הרב וכשרות מחפוד והרב החרדית העדה התירו וכן ירושלים, שוחטי גדולי בהשגחת בירושלים כאלו פרות

" אב אילוביץ הרב העיד בברזיל החרדים של ד ז' ששוחטים תש''י לפני עוד בו ומצפצף פה פוצה שמענו לא מעולם 'ו

. אלו בהמות בכשרות ספק 'להטיל

עובדיה הרב ולכן הספרדים, אצל כלל קיים היה לא הזה המנהג כי כלל בעיה בכך אין הספרדים שאצלנו וכמובן בשנת

הרב וכן פקפוק. כל ללא כשר הזה שהבשר בשיעורו אמר תשס''ד עמאר משה שלמה תימוכין לכך והביא התיר

שגם הוסיף לנדא הרב של ההכשר מטעם רבות שנים ששחט מחפוד והרב ז׳בו שם ששחטו תימן רבני מזקני סורת ממ עוררין כל ללא רבות שנים הז׳בו את שחטו ברק. בבני

דבר לכל רגיל כבקר נתפס הז׳בו תימן יהדות כל אצל וכן והתלמוד המשנה בזמן, וכן המקרא שבתקופת מוסיף עמר

ביותר המצוי הבקר מין. יה ה אף הוא ובתימן

נחשבים הז׳בו גזעי ז׳בו. גזעי של בהכלאות אחרת או זו בדרך מעורב ובחו''ל בארץ הבקר "רוב ש עמר מוסיף זאת מלבד טהורים הם ולפיכך פוריים צאצאים ומעמידים מזה זה מתעברים הם אחרים, בקר גזעי של מין לאותו גנטית מבחינה

כלל. טהור ממין מתעבר "טמא מין שאין הכלל כדברי

אף מוצאם הללו הז׳בו גזעי של אבותיהם כי נכון זה אין אך אחר, לגזע התכוון שהחזו''א טוענים שיש עמר הוסיף עוד את לאסור יש החזו''א שלפי אלישיב הרב הורה תשס''ד בשנת ולכן החזו''א, שאסר המקום שזהו מהודו, הוא

להתיר יש. ת מהכלאו אינם הרוב אם ורק ההכלאות

של דבריו פי ועל פקפוק כל ללא הז׳בו את להתיר סיבות ארבעה שישנן נראה עמר: זהר

א. שבט שהעיר וכפי הש''ך, בהבנת החכמ''א לבין הפמ''ג בין במחלוקת נתון מסורת בלי לאכול לא הכלל עצם

סופרים בשל לן קיימא כה''ג כל אז ברור מנהג אין ואם בליטא. ברור מנהג שאין מוכח הפמ''ג מדברי הלוי רק נאמר הוא הפמ''ג ולדעת בעלמא גדר רק והוא בתלמוד מקור לו שאין זה בדין וכ''ש המיקל, אחר הלך והפשוט הברור התורה דין עיקר על להעמיד יש ספק ובכל מסורת תמיד שצריך ולא בסימנים ספק כשיש

שלמה פרשייה לבטל ואין סימנין לפי ללכת נו ל אמרה שהתורה מה זה כי סימנים פי על באכילה שמתירים בעמ''י מסוימת קבוצה של מנהג ספק מפני בתורה סימנין. של

ב. צריך אלא בלבד. ליטא של מסורת על לסמוך חייבים בזה שמחמירים ליטא שאנשי אמר לא אדם החכמת

ובהודו בבבל ושלמים יראים שיהודים כך על רבות עדויות יש אם ממילא מסורת. שתהיה ובתימן ובירושלים

לפקפק מקום אין זה בשר. אכלו

ג. והמחקרים והעדויות הסימנים כל לפי כאשר אבל אחר, מין הוא אולי ספק בו שיש בדבר זה שהחמירו מה כל

בהמה אינו הז׳בו אולי ספק לעורר סיבה שום אין ועניין, דבר לכל בקר של סוג ממש. הוא

ד. אכלו דנא שמקדמת עדויות לנו שיש אלא דבר לכל בקר וא שה מוכיחים והמחקרים הסימנים שכל רק לא ומוכח בזה היקלו מקומות ובשאר בירושלים השוחטים כל אחריו וגם החזו''א לפני וגם יהודים, הז׳בו את

בו לפקפק ואין גמור בקר שהוא ברורה מסורת להם. שהייתה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות