השמיטה בשנת לגשמים תפילה
וקרט אב אבינדב הרב
י - ט א שביעית תוספתא
באבנים, אותו וטוענין בסיקרא, האילן את סוקרין בתאנה תחובין תולין אין. האמורי דרכי משם ולא שביעית משם לא חוששין ואין.
א סז שבת בבלי
רפואה משום בו שיש דבר כל: תרוייהו דאמרי ורבא אביי רפואה משום בו אין הא האמורי. דרכי משום בו אין יש משום בו.
באבנים נו וטוע בשלמא באבנים. בסיקרא אותו (וצובע) סוקרו פירותיו שמשיר אילן והתניא: האמורי? דרכי היכי כי
רחמי עליה וליבעו אינשי דליחזייה היכי כי קעביד רפואה מאי בסיקרא סוקרו אלא חיליה, דליכחוש?
ד ד שביעית ירושלמי
יחור מייתי עושה? הוא מה — בתאנה תולין אין. כן לא. והאם בר נת ו אות צובעים — ענף מביא מִתְאֵנָה שֹוטָה, ואמר לה: ״הדא עבדת, ואת לית את עבדת. ״ ותולה בה.
דיעבוד. ליה ומבהתין אבנים אותו ומטעינן בסקרא אותו סוקרין פירותיו, מנבל שהוא אילן תנא: כן ולא.
אמר: תמן לכתחילה, דיעבוד והכא פירותיו יתן דלא.
מרגל משה [הרב ד ד שביעית משה פני, ליטא 1781-1710]
שטר הוא. ממרח האילן נתחזק כך שמתוך היא כעבודה כן אפילו בו ותולה ותוחב וממחה תאנה של יחור: שמביא.
דאיכא כלומר עלה. אמרי ו ״עלה: דפרכי בתמיה״. עבודה את לית ואית עבודה הדא.
וילובסקי דוד יעקב [רבי ד ד שביעית רידב״ז, סלוצק 1845 - צפת 1914]
אותו דסוקרין תני. כן ולא ופריך כן למיעבד בשביעית הוא ואסור פירות האילן שיתעבד וסגולה לחש דזהו שלא סגולה וזהו.
רוש פי פירותיו יתן דלא הוא הסגולה דתמן דמי דלא ומשני להאילן. סגולה עניני לעשות מותר דבשביעית אלמא פירותיו, ישיר.
והכא פירותיו ישיר דלא סגולות. אפי' בשביעית אסור וזהו עיקר כל דיצמח הוא דהסגולה.
ברלב הלוי אברהם יחיאל [הרב ד ד שביעית נפש ידיד, פתח תקוה 1943]
לתא והכוונה הגירסה. היא כך מִתְאֵנָה שֹוטָה — ענף מביא יִחּור מָיְיתִי. שנים בשאר למדנו. כן לא. והאם בר נת ו אות צובעים האילן את ומביישים יתכופפו שהענפים וגורמים אֲבָנִים אֹותֹו אדום וּמַטְעִינִן בצבע. כפוף שנראה.
תמר ישכר [הרב ד ד שביעית תמר עלי, פולין 1896 - תל אביב 1982]
פירות, דיעבד אותו ומבהתין באבנים אותו ומטעינין בסיקרא אותו סוקרין הוא שכן אותו שמכה מהמזל ונפחד נבהל ואומר לשכלם, ולא פירות לגדל בראשית ימי מששת מיועדת שהיא היעוד ממלאה שאינה משכלת או עקרה תהיה ולא גדל.
ובהושענא רבה עליהם רחמים ישראל מבקשים אילנות וגידול ארץ גידולי של אסיפה בזמן. גם כי, לו יש והדומם הצומח גם כי, שלנו חושים בחמשת לנו מובן שאין מה הרגשה המיועד יעודם שימלאו רחמים עליהם מבקשים ולפיכך, זה רגש קיים אבל. והדומם הצומח גם והרי יעודם ימלאו לא שמא ויבהתו יפחדו שלא וגם בראשית ימי מששת להם שירה אומרים.
נדע לא ואנחנו שמבראשית הנסתרות מהמון והם וצומח בדומם אף תודה והכרת עלבון מין שקיים.
***
ח ב תענית תוספתא
אחרין פרנסת מפני בשביעית, עליהן מתריעין כך שבוע שני בשאר הגשמים על שמתריעין כשם.
א ג תענית ירושלמי
עכו״ם פרנסת מפני אמרי חברייא אחרים? פרנסת מפני מהו עירא חשודים פרנסת מפני. אמר זעירה דר' אתייא וד בי חבר כר ייא נחס יאיר. בן.
ב יט תענית בבלי
תנו רבנן: על האילנות מתריעין בשאר שני שבוע — אבל בשמיטה, על הבורות ועל השיחין ועל המערות (נינהו דהפקר לא, אפילו).
בשביעית לעניים פרנסה בהן שיש מפני בשביעית, האילנות על אף אומר: רבן שמעון בן גמליאל.
תניא אידך: על הבורות על השיחין ועל המערות, אפילו בשביעית, על האילנות בשאר שבוע, תמיד צריכין לשתיה (ואף על פי שהגשמים מועילין לקרקע בשביעית).
האילנות, על אף אומר: רבן שמעון בן גמליאל — על הספיחין (שאינן חשובין כל כך בשביעית) מתריעין, מפני שיש בהן פרנסה לעניים.
וייס יעקב יצחק [רבי שו״ת מנחת יצחק נב ח, פולין 1902 - ירושלים 1989, דיין בהונגריה ברומניה ואנגליה, מנהל ישיבה, עדה החרדית ירושלים]
וכבר העיר במראה פנים על הירושלמי, שהרמב״ם לא הביא את דברי התוספתא והירושלמי הנ״ל, וגם לא הובא בש״ע.
וצ״ע, דלכ״ע בין לת״ק בין לרשב״ג על בורות ומערות ושיחין מתריעין, היינו רשב״ג אתיא כיחידאה ולא קיי״ל כוותי דאיכא למימר דהאי תוספתא. וכידוע באה״ק יש מחסור תמיד במים מלבד שיחין ומערות שצריך, ועוד דהירושלמי מייתי ברייתא בסתמא.
לענ״ד נראה לדקדק מדברי הרא״ש והרמב״ם (תענית) והש״ע דס״ל דגם בשביעית מתריעין לאילנות. הנה, ובאשר בנותי השמיטו החילוק שבין שאר שני שבוע ובין שנת השביעית (תקה) ש״מ דס״ל דאין לחלק. וכתב הרב חוקי חיים גאגין סי' ד' דהגם דאין נוהגין בירושלים להתענות על גשמי ספרים, וז״ל: ראיתי בספר כה״ח (תקע מ א) ובטוש״ע (או״ח תקה).
ולפני הבד״צ עשינו הלכה למעשה, וכן עבור התבואה והאילנות והבורות. מ״מ מתענים בשנת השמיטה על עצירת גשמים, ופרסמנו לאמר התפילה על הגשמים, כשהי' עצירת גשמים בערך שבועיים. ובעזה״י נתקבל תפילתינו לרחמים ולרצון.
***
חזון איש כ יט שביעית
קונטרס על נס גבעה [שאל יוסף הרב מי שאלה, בסוב (מחוז אוקריאנה), מובא בשו״ת גבעת שאול]
***
ג טו שבת ירושלמי תלמוד
תני אסור לתבוע צרכיו בשבת. ר' זעירא שאל רבי חייא בר א: מהו מימר רעינו פרנסינו. א״ל טופוס ברכות כך הן.
ז א שמיטה הלכות אמונה, דרך — הלכה ביאור
שו״ת ישא יוסף ב עט
בדבר אמירת נוסח התפילה שתיקן הבן איש חי לבקש בט״ו בשבט על אתרוג יפה לחג הסוכות — אם מותר לומר תפילה זו, שהיא בכלל שאילת צרכים. אכן בכמה ספרי אסופות שדנו בדבר ראיתי שכתבו שאין להתפלל תפילה זו בשב״ק.
וכששאלתי למרן [הרב יוסף שלום אלישיב] ושמע את נוסח התפילה והתחינה שכתב הבן איש חי, אמר שאפשר לאומרה בשבת. ואף מה שמוזכר שם יין, הריהו מבקשו בעיקר לצורך קידוש והבדלה. והנוסח הוא בקשה רוחנית.
ובספר שערי תשובה סימן קנא תשובות הגאונים — והוקשה לכם לחיים זכרנו ששואלין בג' ראשונות, הא דאמר רב יהודה אל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות ולא בג' אחרונות. ישאל אל אלא שואלין אין אמר שלא לדבר וראיה.
ולא קשיא אדרב יהודה, שכשאמר ר' יהודה בצרכי יחיד קאמר. וכ״ש בין ר״ה ליו״הכ שכל העולם נדון בו שכל ישראל צריכים להם כגון אדם שואלים. אבל צבור כגון לחיים זכרנו היא דצרכי רבים, ולא קשיא. וכל הכל צריכים לשאול כל צרכיהם ושעה צריכה לכך.
במ הפקר, שביעית וב מון יז ארץ ניצני — הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה