סוכת פרגולה
סוכות תשפ״ב
כתבו על כך: הרב דינאל הרשקוביץ, תחומין יט, עמ' 373; הרב ישראל מאיר לאו, תחומין כא, עמ' 41; שו״ת במראה הבזק, ח״ה, סימן נט; שו, אהלה של תורה, ח״ב, סימן פה. חלק מן הדברים לקוחים מתוך המאמרים הנ״ל, אך סידרתי את הדברים קצת אחרת, לפי סוגיות בסדר הנראה לי. וחילקתי כאן לחמש סוגיות: 1. דין סוכה ישנה, כיון שפרגולה היא עומדת משנה לשנה. 2. דין תקרה שהיא קבע, האם אסורה מדין, צא מדירת קבע ושב בדירת עראי". 3. דין גזירת תקרה, שלא ידמה לבית. 4. דין תקרה שנעשתה לשם בית. 5. דין סכך שקודם לדפנות.
סוכה ישנה
מסכת סוכה דף ט עמוד א
משנה. סוכה ישנה, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. ואיזו היא סוכה ישנה? כל שעשאה קודם לחג שלשים יום. אבל אם עשאה לשם חג, אפילו מתחילת השנה - כשרה.
גמרא. מאי טעמא דבית שמאי? אמר קרא חג הסכות שבעת ימים לה' - סוכה העשויה לשם חג בעינן.
רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה ט
סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשרה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, והוא שתהיה עשויה לצל כגון סוכת גוים וסוכת בהמה וכל כיוצא בהן.
תוספות מסכת סוכה דף ט עמוד א
סוכה ישנה בית הלל מכשירין - בירושלמי תני צריך לחדש בה דבר חבריא אמרין טפח רבי יוסי אמר כל שהוא ומאן דאמר כל שהוא ובלבד שתהא על פני כולה.
בית יוסף אורח חיים סימן תרלו אות א ד״ה סוכה ישנה
ומדברי כולם משמע דהא דמצריך בירושלמי לחדש בה דבר לעיכובא הוא אבל הר״ן (שם) כתב דלא לעכב אמרו כן אלא למצוה מן המובחר.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלו סעיף א
סוכה ישנה, דהיינו שעשאה קודם שיכנסו שלשים יום שלפני החג, כשרה ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג, ואפילו בטפח על טפח סגי אם הוא במקום אחד; ואם החידוש על פני כולה, סגי אפילו כל דהו; ואם עשאה לשם החג, אפילו מתחלת השנה, כשרה בלא חדוש.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלו סעיף א
(ד) ובלבד שיחדש וכו' - היינו לכתחלה ולמצוה בעלמא כדי שלא יבואו להתיר אפילו עשאה מתחלה לשם דירה דאז פסול מדאורייתא וכדלעיל בסי' תרל״ה וכ״ש בסוכות גנב״ך ורקב״ש האמורים בסי' תרל״ה בודאי מצוה לחדש בה דבר לשם החג:
(ז) אפילו מתחלת השנה וכו' - וסוכה העומדת משנה לשנה אף דמתחלה עשאה לשם החג כיון שעבר החג הרי בטלה העשיה וכמו שכתב המ״א בסימן תרל״ח סק״ב ואף על גב דכשרה היא שהרי נעשה מתחלה לשם צל העשיה שהיתה לשם החג נבטלה וע״כ צריך לחדש בה דבר:
שער הציון סימן תרלו ס״ק ט
(ט) חיי אדם. ולפי זה מה דכתב השולחן ערוך אפילו מתחלת השנה כשרה, היינו, אחר סכות העבר, דאילו שנה שלמה והיינו קודם סכות, הרי מכיון שעבר החג בטלה העשיה וצריך עתה לחדש בה דבר לשם החג:
יוצא אם כן שבעיקר דין זה יש מחלוקת, וגם אינו מוכח שיש צורך לחדש דבר כשנעשתה לשם סוכה לכמה שנים, למעשה ניתן בקלות לחשוש לכל הדעות על ידי הוספת ענף דקל וכדומה.
דירת קבע בסכך
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ב עמוד א
משנה. סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה,
גמרא. מנא הני מילי? … ורבא אמר: מהכא בסכת תשבו שבעת ימים. אמרה תורה: כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. עד עשרים אמה - אדם עושה דירתו דירת עראי, למעלה מעשרים אמה - אין אדם עושה דירתו דירת עראי, אלא דירת קבע. אמר ליה אביי: אלא מעתה, עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן - הכי נמי דלא הוי סוכה? - אמר ליה, הכי קאמינא לך: עד עשרים אמה, דאדם עושה דירתו דירת עראי, כי עביד ליה דירת קבע - נמי נפיק. למעלה מעשרים אמה, דאדם עושה דירתו דירת קבע, כי עביד ליה דירת עראי - נמי לא נפיק.
תוספות מסכת סוכה דף ב עמוד א
כי עביד ליה דירת קבע שפיר דמי - …וא״ת וכיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה לעשותה עראי ואף על פי שעושה אותה קבע א״כ אמאי אמר (תענית דף ב.) גשמים סימן קללה בחג והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה ואפילו תימצי לומר דאסור משום גזרת תקרה כי היכי דאמר לקמן בפירקין (דף יד.) גבי פלוגתא דר״מ ורבי יהודה דמסככין בנסרין דאי מכשרת בהו אתי למימר מה לי לסכך בזה מה לי לישב תחת תקרת ביתי וביתו ודאי פסול מדאורייתא דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה מ״מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייכא למימר שהגשמים סימן קללה וי״ל דנהי דלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע מ״מ בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי.
לפי התוס', חובה לדאוג לכך שהסכך יהיה עראי ולא קבוע. התוס' עצמו אינו מפרש מה ייחשב כקביעות, ויש בדברי הראשונים שני פירושים: שיטת האגודה שאם יש מסמרים הרי שיש כאן קביעות. שיטת האור זרוע שהדבר תלוי בשאלה האם יורדים גשמים לתוך הסוכה או שהיא אטומה.
מגן אברהם סימן תרכז סק״ב
באגודה ריש סוכה כ' בשם התוס' שלא יכסה בנסרים קבועים במסמרים אפי' פחות מד' מפני שהם דירת קבע עכ״ל:
שער הציון סימן תרלג ס״ק ו
וכתבו התוספות והר״ן דכל זה בדפנות, אבל בסכך, שעיקר הסוכה על שם הסכך, לא מתכשרא מן התורה עד דעביד לה ארעי, דהיינו, שלא יקבע הנסרים של הסכך במסמרים:
מחצית השקל אורח חיים סימן תרמ
ודע, דלפי מה שכתב מ״א לולי דמסתפינא לומר דבר חדש, הייתי אומר, אף על גב שכתב מ״א בסימן תרכ״ז ס״ק ב' בשם אגודה [ריש סוכה] שכתב בשם התוספות שלא יכסה בנסרים קבועים במסמרים אפילו הן פחות מד' טפחים, מפני שהן דירת קבע, עכ״ל. וכן הוא בתוספות סכה דף ב' ע״א ד״ה כי עביד כו'. וכתבו הטעם, נהי דבדפנות לא איכפת לן אי עביד להו קבע, מכל מקום הסכך בעינן דוקא שיהיה ארעי, ע״ש.
אולם בהגהות מיימוניות פרק ה' מהלכות סוכה [הלכה ט אות ט] כתב וז״ל, מעשה שסיכך ה״ר שמעון גיסו של ר״ת בנסרים שאין בהם ד' טפחים, ועשה סכה יפה מאד כעין כיפה, ותקועה במסמרים. ופסלה ר״ת, משום דמצלת מן הגשמים. אבל השכיבן זה אצל זה כשרה, דאינה מצלת מפני הגשמים, עכ״ל.
הרי דה״ר שמעון הכשירה. וגם ר״ת שפסלה, לא מפני המסמרים, אלא מפני שמגין מפני הגשמים. ובזה מבואר המחלוקת כשהסכך עשויה עד שמגין מן הגשמים, ריש סימן תרל״א [מ״א ס״ק ב] ולכמה דעות היא כשרה [ראה ב״ח סימן תרלה עמוד תקכג ד״ה ומ״ש וזהו].
ולפי זה כשהגשמים יורדים וסוגרים דלתות הגג שקורין של״אק, מכל מקום עדיף טפי לישן או לאכול תוך הסכה, אף על גב דהדלתות סגורים, מלישן או לאכול חוץ לסכה. דתחת הדלתות לכמה פוסקים יוצאים מן הדין. והוא נדון דכילה שכתב מ״א פה. ואף על גב שכתב מ״א סוף סימן תרכ״ו וז״ל, שלא ישב דסלקא דעתך אמינא כיון שהגביהן וחזר והניחן הוה ליה כמפקפק נסרים והן עצמן לתכשרי, קא משמע לן דזה לא מיקרי מעשה דלא נתכוין להניחם לשם צל, עכ״ל מ״א. והא היכי דלא הניחן לשם צל לכולי עלמא פסול, ועיין סימן תרל״ה, מכל מקום יש לומר דבעת שיסגור הדלתות יתכוין בסגירה לשם צל. וגם בלבוש סוף סימן תרכ״ו [סעיף ג] כתב, דאותן הדלתות מתחלתן נעשו לשם צל, אלא פסולן משום שאין הגשמים יכולים לירד לתוך הסכה, עיין שם. ואם כן אף על גב דיש שני טעמים לפוסלו כהאי גוונא, חדא כמו שכתב האגודה בשם התוספות דהסכך בעינן שיהיה ארעי, וטעם שני כמו שכתבו ר״ת והלבוש, דאין הגשמים יכולים לירד לתוכו, מכל מקום לכל טעם יש דעה אחת דמכשיר כהאי גוונא כנזכר לעיל, אם כן עדיף טפי תחת הדלתות מלישב חוץ לסכה לגמרי, כן נראה לענ״ד:
סיכום: על אף שדעה זו הוזכרה רק בתוס', היא צוטטה על ידי המגן אברהם ומשנה ברורה, ולכן בוודאי שיש מקום לחשוש לכך. אולם, ניתן לפרש את דברי התוס' כמו מחצית השקל, שכל הפסול הוא רק במקרה שהגשמים אינם יורדים לתוך הפרגולה. אבל ללא שהיא אטומה, אין לאסור, גם אם יש מסמרים. ובפרט שכאמור עניין המסמרים הוזכר רק באגודה.
גזירת תקרה
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יד עמוד א
משנה. מסככין בנסרים דברי רבי יהודה, ורבי מאיר אוסר. נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים - כשרה, ובלבד שלא יישן תחתיו.
גמרא. אמר רב: מחלוקת בנסרין שיש בהן ארבעה, דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה, ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה. אבל בנסרין שאין בהן ארבעה - דברי הכל כשרה. ושמואל אמר: בשאין בהן ארבעה מחלוקת, אבל יש בהן ארבעה - דברי הכל פסולה.
ונפסקה הלכה כשמואל. יוצא מזה שאם הנסרים רחבים מארבע טפחים, יש לאסור משום גזירת תקרה. אבל בפחות מכך, יש להתיר. יש אמנם שהחמירו גם בפחותים מארבע טפחים משום שרגילים לבנות תקרה כזו, אבל בימינו שאין רגילים רוב הפוסקים מתירים, וחזר המנהג לעיקר הדין. ר' בעניין זה: יביע אומר, ח״ד סימן מט; ציץ אליעזר חלק טו סימן כח.
שו״ת הרשב״א חלק א סימן ריג
שאלת סכך סוכה העשוי מנסרים שאין ברחבן אלא טפח. והם /נסרים/ תקועים /מסמרים/ במסמרות של ברזל והם משולבין כשליבת /כשלבי/ הסולם ואין בפתח השליבה שלושה טפחים. ובחג מכסין אותן בהדס ובערבה. אם פוסלין את הסכך מחמת /מסמרים/ המסמרות? לפי ששמעתי בשם אחד גדול שנתאכסן בבית אחד מבני עירנו וצוה להסיר המסמרות מן הסכך. הודיענו טעמו. אי משום שמקבלין טומאה ואי משום כך מאי שנא משפודין של ברזל? שאם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה.
תשובה אותו חכם אסר לא מאותו טעם שאמרת אסר. שאותן המסמרות /מסמרים/ אין פוסלין את הסכך המרובה מהן. ואולי אסר מפני מה שאסר אחד מרבותי ז״ל. דכיון שהנסרים תקועים במסמרות הרי כל הנסרים כנסר אחד רחב ארבעה ויש בו משום גזרת תקרה ויש שנחלקו עליו. ואתה הנח להן כיון שנהגו שאף על פי שאינן נביאים בני נביאים הם.
הרשב״א מעלה אפשרות שיש לאסור מסמרים כי אז כל הנסרים יהפכו לאחד, וכאילו הם רחבים מארבע טפחים. ולמעשה אינו חושש לכך במקום שנהגו אחרת. בכל מקרה דבריו אינם רלוונטיים לפרגולה שהנסרים אינם מחוברים זה לזה. מדבריו ניתן ללמוד שלא הכיר את דברי האגודה שעצם המסמרים הופכים את הגג ל״קבע".
מפקפק – תעשה ולא מן העשוי
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף טו עמוד א
משנה. תקרה שאין עליה מעזיבה, רבי יהודה אומר: בית שמאי אומרים: מפקפק, ונוטל אחת מבינתים, ובית הלל אומרים: מפקפק או נוטל אחת מבינתים. רבי מאיר אומר: נוטל אחת מבינתים, ואינו מפקפק.
רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה ח
תקרה שאין עליה מעזיבה שהיא הטיט והאבנים אלא נסרין תקועין בלבד הרי זו פסולה שהרי לא נעשו לשם סוכה אלא לשם בית, לפיכך אם פקפק הנסרים והניד המסמרים לשם סוכה הרי זו כשרה, ובלבד שלא יהיה בכל נסר ונסר רוחב ארבעה טפחים, וכן אם נטל אחד מבינתים והניח במקומו סכך כשר לשם סוכה הרי זו כשרה.
עטרת צבי אורח חיים סימן תרלא ס״ק טו
טו] די בזה שיסיר כל המסמרים. ולא גזרינן גזרת תקרה שיבא לישב תחת קורת ביתו, הואיל שע״י הסרת המסמרים מפיק ליה בהכי משום תעשה ולא מן העשוי, מפיק ליה נמי מגזרת תקרה:
כאשר אדם בנה תקרה בביתו, כדי להפוך לסכך כשר, עליו להסיר את המסמרים. אבל נראה פשוט שכל הדיון הזה אינו רלוונטי לפרגולה, כיון שעשייתה היא לשם צל ולא לשם בית.
סכך קודם לדפנות
רמ״א אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלה
הגה: ואין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות; ואם עשה טפח סמוך לסכך, מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות, כמו בחוטט בגדיש. (הגהות מיימוני פ״ה).
מגן אברהם סימן תרלה ס״ק ד
ואין לעשות. ובדיעבד כשר [ב״ח] ולבוש פוסל:
ט״ז אורח חיים סימן תרלה ס״ק ד
(ד) ואין לעשות הסכך קודם כו'. נ״ל הטעם דכתיב חג הסוכות תעשה והיינו הסכך בשעה שאתה עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל כדאי' לענין שבת בסי' שט״ו ואם יעשה אח״כ המחיצו' הוי משום ולא מן העשוי.
וראי' מפורשת נ״ל ממתני' דהדלה עליה את הגפן כו' דאמרי' שם וצריך לנענע וכ' הרי״ף כדי שיהא נעש' מעשה לשם סוכה ולא אמרי' קציצתן זו היא עשייתן. ופירש״י והר״ן דהא דסיכך במחובר ואח״כ קצצן ל״מ הקציצה להוציא מידי פסול תולמה״ע דהכי משמע סוכות תעשה לך כשאת' עושה אותה תהא ראויה לסוכה הרי לפנינו דבשעת העשיה יהיה ראויה לסוכה ולא בצירוף מעשה שיהיה אח״כ דהיינו הקציצה וה״נ כאן.
וכ״ש הוא משם דמה התם דיש עכ״פ שם סכך ואוהל על הסכך אפ״ה כיון דפסול הוא לא מהני צירוף המעשה שאח״כ לזה כ״ש הכא שבשעת עשיית הסכך אין שם סכך ואוהל עליו אלא שאח״כ ע״י עשיי' המחיצות יהיה נקרא הסכך אוהל כ״ש דלא מהני והוי ולא מן העשוי.
וע״כ לא מהני לעיל סי' תרכ״ו ס״ב לעשות סוכה תחת מחובר או בית ולהסירו אח״כ ולא הוה מן העשוי אלא משום דיש שם סכך כשר והוי אוהל גמור אלא שיש מניע' מצד המחובר שעליו בזה אין פסול כיון שבעשי' עצמה אין פסול משא״כ כאן שבשעת העשייה הוה גרע טפי מפסול שאין עליה שם אוהל כלל פשיט' שאין תקנה אח״כ בעשיית המחיצות לעשות אוהל לשם סוכה.
…ול״נ דאפי' בדיעבד פסול' ההיא סוכה שעשה תחלה הסכך מן התורה כנ״ל ברור:
אם כן יש לחוש גם לדעת הט״ז, ואם הפרגולה היא באמצע החצר יש לנענע את כולה. אבל, אם הפרגולה היא על כל המרפסת, ויש כבר דפנות, כל הדיון כאן אינו רלוונטי.
חסידות
צא מדירת קבע ושב בדירת עראי
שפת אמת דברים לסוכות [תרנ״ב]
מצות הסוכה היא בחי' הגירות כמ״ש ז״ל על זה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. וכמו שהי' אחר יציאת מצרים שהלכו ארבעים שנה במדבר והי' הכנה לכל הדורות. כן ז' ימים אלו הם הכנה לכל השנה. כי העיקר תליא בהתחלה. כאשר הגיד מו״ז ז״ל בענין עודם בירדן קבלו עליהם שלא להניח מז' האומות. ופי' כי ע״י שהקבלה בתחלת כניסתם הי' בטוב לכן הגם שלא גמרו במעשה הכל מ״מ נשאר תיקון מזה ע״ש. וכמו כן הגם שאין יכולין בעוה״ז לעזוב כל הטבע. מ״מ בתחלת יצ״מ היה ההנהגה ממש שלא בדרך הטבע. כמ״ש במד' ולא נחם בדרך ארץ כו' והטעם פן ינחם. כמו כן עתה אחר ימי התשובה והכפרה צריכין להתלהב לצאת מן הטבע. כענין בעל תשובה בחילא סגי כבורח מן השריפה. ובאמת עיקר התשובה הוא להיות דבוק בשורש למעלה.
תעשה ולא מן העשוי
אמרי אמת סוכות שבת חול המועד סוכות
איתא (סוכה ט א) סוכה ישנה ב״ש פוסלין וב״ה מכשירין ואיזו היא סוכה ישנה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום אבל אם עשאה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה ואיתא בתוס' (שם ד״ה סוכה) דאליבא דב״ה בסוכה ישנה צריך לחדש בה דבר, ב״ש מחמירים שסוברים שהסוכה צריכה להיות לגמרי לשם חג, ובית הלל מכשירין שהם סוברים שעיקר הסוכה כבר נעשה כי הפנימיות ישנה תמיד בבנ״י אלא שצריכים לחדש בה ולזאת די במשהו, ולכן יש פסול משום תעשה ולא מן העשוי בסוכה (סוכה יב א) משום שכל אחד ואחד צריך לחדש דבר, ונענוע די לזאת (שם יא א).
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה