פרשת בא | ערש״ק בס״ד תשפ״ב
**שאלה הלכתית שבועית — הרב בנימין טבדי**
**האם סלט קצוץ מותר בשבת? **
**דין ״פרים סילקא״ — רש״י והרא״ש**
מובא במסכת שבת (עד, ב):
אמר רב פפא: מאן האי דפרים סילקא — חייב משום טוחן.
הגמ' אומרת שה״פורם״ סלק עובר על מלאכת ״טוחן״ מהתורה. רש״י מפרש את המילה ״פורם״ — היינו ״מחתך כו׳ הדק״, חיתוך הסלק לחתיכות קטנות ודקות.
הראשונים תמהו על הסבר רש״י, שהרי לכאורה קציצת אוכל דק-דק אינה עושה שינוי מהותי במאכל, ומאידך היא נחשבת לחלק ממשי מהאכילה — ומאחר שאכילה מותרת בשבת, נראה שקציצת ירק דק-דק היא חלק אינטגרלי מהאכילה. כיצד ניתן לאסור קציצת ירק דק-דק?
ועי׳ הרא״ש (שבת, ז, ה):
מה שפרש״י דפרים סילקא שמחתך ירקות דק דק — הוא פירוש תמוה, שהוא דבר שאוכל אותו ומחתכו דק-דק — אין ביה שייך טחינה.
(וביאר הקרבן נתנאל בפירושו על הרא״ש שם: כי התורה לא נתנה שיעור לאכול חתיכות קטנות.)
והיינו, הרי שהתורה התירה לאכול מאכל בשבת, ולא שמענו בשום מקום שיש בעיה לאכול חתיכות קטנות — ואם כן, הסברה אומרת כך: אין איסור טוחן חל בחיתוך ירקות.
טחינה וכתישה ממש אסורה לכולי עלמא. יש לציין שה״טחינה״ שנעשית בבית המקדש היתה ב״שחיקת סממנים״, והיינו שהיו לוקחים כל מיני תבלינים ושוחקים אותם על מנת לייצר מהם צבע. וממילא ניתן היה להבין את שיטת הרא״ש שהוא דוקא מלאכה שאיננה קשורה לאכילה.
כך גם ניתן היה להבין מדברי הרא״ש בפירושו ל״סילקא״ שבסוגיא — שה״סילקא״ המדובר כאן הוא סוג של עץ, שכאשר חותכים אותו יוצא ממנו כמין קמח. ונראה שלדעת הרא״ש אין איסור לחתוך כל מאכל דק-דק, הואיל והתורה התירה לאכול בשבת, ובכלל זה התירה גם לחתוך את הירקות והפירות לשם כך.
אלא שלמעשה אין הבנה זו נכונה, שהרי הדוגמא של חכמים מאיסור טוחן בשבת הוא חלק מסדר הכנת הפת, כלשון המשנה (שבת ז, ב):
הקוצר והמעמר והדש והזורה והבורר הטוחן והמרקד והלש והאופה… והחורש והזורע.
מכח קושיא זו נראה, כפי שכתב החזון איש, שכל מחלוקת הפוסקים היא דווקא באופן שחותך דק-דק — אך באופן שטוחן וכותש ממש, ודאי יש איסור טוחן גם בירקות ובכל גידולי קרקע — שהכתישה ממש משנה את צורת הדבר עד שלא ניכרת צורתו הראשונה לגמרי. וממילא ניתן להבין שלכל הראשונים ״פנים חדשות באו לכאן״ — יש כאן מחשבת מלאכה ממש.
**שיטות ראשונים נוספות בחינוך — לאור קושיית הרא״ש**
עד כאן ראינו את מחלוקת רש״י והרא״ש, ובפרט את קושיית הרא״ש על רש״י — כיצד ניתן לומר שאסור לחתוך דק-דק, הלא כך היא צורת האכילה. מכח קושיה זו התפתחו מספר כיוונים בדברי רבותינו הראשונים, ונמנה כאן את ההסברים המרכזיים.
**הסבר ראשון** — מובא בתוס׳, שכתבו שהאיסור לחתוך הוא דווקא על הירק המוזכר בסוגיה — ״סילקא״. האגלי טל (טוחן, סקי״ז) הסביר את שיטת התוס׳ שהואיל והסילקא אינו ראוי לאכילה אלא על ידי בישול, חיתוך שלפני הבישול מהווה סוג של הכנה לבישול — וזה הוא שנאסר. אך חיתוך ירק או פרי חי שאינו מיועד לבישול — כגון הנאכל חי — מותר.
**הסבר שני** — מובא בביאור בית יוסף לרמב״ם. הרמב״ם כתב שמדובר דווקא בחיתוך שהוא הכנה לבישול. הבית יוסף הסביר שמדובר אפי׳ בירק שאפשר לאוכלו ללא בישול (ולא כתוס׳ שהעמידו דווקא בירק שאי אפשר לאוכלו ללא בישול) — שגם אם מדובר בירק שאפשר לאוכלו ללא בישול, אם חותכים אותו על מנת להכין אותו לבישול — יש בזה איסור מהתורה. והיינו שמי שרוצה לאכול פטרוזיליה ללא בישול — מותר לחתוך אותה דק-דק, אך אם זה חלק מהכנה לבישול — יש בזה איסור. יש לציין שהאגלי טל טען שאף הרמב״ם סובר כשיטת התוס׳, שאיסור חיתוך ירק הוא רק בירק שאי אפשר לאוכלו ללא בישול.
**הסבר שלישי** — מובא ברשב״א. נראה באופן עקרוני שהרשב״א מסכים עם רש״י שאסור לחתוך כל ירק דק-דק, אפי׳ ירק כזה שאפשר לאוכלו חי. אלא שהרשב״א התיר לחתוך דק-דק סמוך לסעודה. נראה שבזה הוא מיישב את קושיית הרא״ש — הלא הרא״ש הקשה שהתורה התירה לאכול בשבת ולא חילקה בין חתיכות גדולות לקטנות. הרשב״א מקבל את הטענה, אך מסביר שאכן אפשר לאכול אפי׳ חתיכות קטנות, ובלבד שמה שחותכן דק-דק נעשה סמוך ממש לסעודה — כמו שבירת פסולת אוכל ביד המותרת סמוך לסעודה, כי הדבר נחשב כ״דרך אכילה״. כך גם חיתוך ירק דק-דק סמוך לסעודה הוא ממש חלק מהסעודה ומותר.
**פסק הרמ״א וערוך השלחן — דברי בית יוסף**
רבי יוסף קארו, בית יוסף, הביא את הדעות השונות ולבסוף כתב:
נמצינו למדין דמותר לחתוך בשבת קיבוץ ירקות שקורין אינשלאד״ה (=סלט) והוא שיאכל לאלתר לדברי הרשב״א… ולדברי הרמב״ם היכא כל שאינו מחתך כדי לבשל פטור ואפשר דמישרי נמי לכתחלה… ועוד דסילקא ד״פרים״ משמע שמחתכו לחתיכות דקות ביותר וכדדייק לישנא דרש״י… ואינשאלד״ה אין דרך לחתכה לחתיכות דקות כל כך, הילכך נראה דלכולי עלמא שרי. ומכל מקום נכון הדבר להזהיר שיחתכום לחתיכות גדולות קצת ושיאכלו לאלתר וכל כהאי גוונא נראה דלית ביה מיחוש לדברי הכל.
לכאורה מדברי הבית יוסף נראה שהוא מתיר לחתוך דק-דק, ובתנאי שהם ראויים לאכילה חיים, וכן שהחיתוך סמוך לסעודה. וכחומרא סובר הבית יוסף שנכון לחתוך את הירקות לחתיכות גדולות קצת על מנת לצאת ידי כל חשש.
והנה השלחן ערוך פסק למעשה הלכה (או״ח, שכא, יב):
המחתך הירק דק, דק — חייב משום טוחן.
מרן לא חילק כלל בין סוג החיתוך, והדבר מתמיה כמובן שנראה כסותר את דבריו בבית יוסף. ומסתבר שמרן נטה להחמיר ולאסור למעשה, והתיר רק אם חותך חתיכות גדולות מעט מהרגיל.
הרמ״א העיר על דברי השו״ע:
וכל זה לא מיירי אלא בחותך ומניח, אבל אם לאכלו מיד — שרי הכל מידי דאבורר דשרי לאכול מיד.
נראה שהרמ״א הכריע כשיטת הרשב״א, שאכן אסור לחתוך ירק דק-דק אפי׳ בירק הראוי לאכילה חי — ומכל מקום מותר סמוך לסעודה. כמו״כ הרמ״א לא הצריך לחתוך חתיכות גדולות מעט.
**הכרעת המשנה ברורה למעשה**
המשנה ברורה פסק למעשה (שם, סקמ״ה) שאין ודאי כרמ״א, ואין למחות במי שנוהג כן. אך לכתחילה יש להורות לחתוך את הירקות בחתיכות גדולות קצת, וכדעת בית יוסף, ובתנאי שהחיתוך נעשה בסמוך לסעודה. וכן הלכה.
יש לציין שיש מחלוקות בין הפוסקים בהגדרת ״סמוך לסעודה״.
יש אומרים שהוא כזמן הילוך מיל (כ-18 דקות). וכן פסק המשנ״ב והילקוט יוסף. יש שכתבו שהוא כחצי שעה, בשם החזו״א. ושיטת הבן איש חי שהוא שעה של ששים דקות.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה