בס״ד
**ויצא — פרשת ובקשה תודה**
רגשות מעורבים: ברגעים כאלו כולנו עוברים על כך. חוזרים שבויים ששוחו, ויש משתחררים מהשבי, מהכלא, מחבלים — ובאותה העת כך. על הי על דם הרבה או דם מעט (עם.) דיים.
אבל יודעי דבר מבינים שגם השני שהצד שמחה מהולה בעצב. יום חג. התקשורת משדרת שמחה, וזאת מסיבות שתיים רבות:
א. כדי להרוג את החיילים, כדי למלא את הא כך, חיים זמן להתחמש. קפסה שלהם.
ב. פי 3 מחבלים משתחררים מכל החטופים.
אישית, אמר לי חברי, הרב רפאל נגנבנו מנהיר שי, לוחם, שבנו אוריה נפל בשמחת תורה כשהגן על חבריו: ״הבן שלי נהרג מכוחו ומעידודו של המחבל הרוצח אסמאעיל הנייה, ששוחרר מכלא ישראל אחרי 3 שנים — בזמן שנשפט למאסר עולם — ידם של המשחררים על גופת בני. ״
אנחנו לא יודעים הכל, ולא. אבל מנהיגינו שלנו עומדים בלחץ שעומדים.
על החלק הטוב צריך להגיד תודה. ועל החלק שפחות טוב צריך הרבה הרבה תפילות.
בפרשתנו (בראשית כט, לה) ברצוני להתמקד בלידת יהודה ופר על לידת 11 השבטים:
״וַתַּהַר עֹוד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אֹודֶה אֶת ה' עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמֹו יְהּודָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת״
**שאלה: ** מדוע דווקא אז פסקה מללדת?
האבן עזרא מבאר: ״אחמוד לא להיות לי עוד, כי יש לי ארבעה בנים, אודה השם… על כן עמדה מלדת. ״
חידוש עצום כאן: כשאדם אומר ״תודה״, יש כאן מפסיק להגיע השפע מה׳.
**שאלה: ** איך אפשר להבין את זה?
ר׳ צדוק מלובלין (האדמו״ר מצאנז קולייזנבוגר) מבאר בשם הדברי יציב, שבכל שפע שיש צריך לומר תודה, כשאומרים תודה תמיד צריך להמשיך ולבקש עוד שפע, להאיר פתח לעוד שפע. ומביא שבאמירת תודה יש סתימה של השפע, חלילה.
**3 דוגמאות: **
א. בברכת ״מודים אנחנו לך״ בתפילה, אנו מוסיפים מיד אחר כך ״ועל כולם אנחנו מודים לך״ — זכור שאנחנו זקוקים לעוד שפע, ומיד אחר כך מבקשים עוד הודות, לשון עתיד. ומיד אחר כך ״שים שלום. ״
ב. וכן בברכת מודים דרבנן — ״כן תחיינו ותקיימנו ותאסוף גלויותנו לחצרות קודשיך לשמור חוקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלב שלם. ״
ג. בברכת ״אשר גאלנו״ בליל הסדר אנו אומרים ״וכן תגאלנו. ״
עוד 2 דוגמאות מביא ברכת אברהם:
ד. הלל — אנו אומרים את ה׳ בחשבה ומוסיפים בסוף ״אנא ה׳ הושיעה נא, ״ ״אנא ה׳ הצליחה נא. ״
ה. בסיום מסכת — ״מודים אנחנו לפניך ששמת חלקנו מבית המדרש… וכשם שסיימתי מסכת זו, כן נזכה לסיים מסכת ס״פים וספרים. ״
הרב ברוך הלוי עפשטין (בעל תורת תמימה) אמר שבספר ״ברוך שאמר״:
ו. כותב שזה היסוד לברכת הגומל (הגומל לחייבים טובות… יגמלך) — שמה שלא מצאנו באף ברכה אחרת, הוא שמי שמברך הגמל, מברך.
ז. בברכת המזון ברכת ״נודה לך״ באה מיד אחרי ברכת ״רחם נא. ״
הלכך, חוששים שהוא כך כל כך שקוע בהודאה על ההווה, שלא נותן ליבו לבקש על העתיד — לכן אנו מתפללים עבורו על העתיד.
אנחנו גם נוקטים באותה מטבע:
א. מצד אחד, מודים לה׳ על החסדים הגדולים שה׳ עשה לנו — על הניצחונות, על שחרור 13 או 50 חטופים.
ב. מצד שני, ממשיכים בכל הכוח להתפלל שה׳ יושיע ויגאל אותנו וישמיד את שונאינו.
רוצים לומר ברכות לגבאים היוצאים: מיכאל נוימן, איתן גוטמן, חנניה מרינברג — תודה רבה על עשייה מעומק הלב לשם הגדלת שמך. ובאותה נשימה מברכים הנכנסים הבאים: אריאל פלנר, רון, ויעקב לוין עופר.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה