# פרשת וישלח
לאחר שחמור בן שכם פגע בדינה, מגיעים שכם ואביו חמור ליעקב ומבקשים אישור שיוכל ששכם לקבל את דינה לאישה. יעקב אומר להם לחכות עד שבניו יגיעו, ואז מגיעים שמעון ולוי כשהם עושים תרגיל לשכם ואביו ואומרים להם שהם מוכנים לעשות את זה, אך בתנאי שימולו עצמם. לאחר שנימולו, באים שמעון ולוי והורגים את כל העיר שכם. ולטענת יעקב למה עשיתם זה… עונים שמעון ולוי להגנתם: ״הכזונה יעשה את אחותינו? ״
ונשאלת השאלה: מדוע שמעון ולוי הרגו את כל אנשי שכם? הרי לשיטתם גם, היה להם להרוג רק את חמור ושכם בלבד?
דבר שני — מה עמד מאחורי הוויכוח בין יעקב לשני יעקב? ומי צדק בסוף?
---
הרמב״ם מסביר בהלכות מלכים פרק ט:
וכיצד הן מצווין על הדינין — חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות, ולהזהיר את העם, ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף. ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל וראו וידעו ולא דנוהו. ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד, בלא התראה…
כל בני שכם נתחייבו הריגה בסייף, שהרי לא קיימו אחד משבע מצוות נח — העמדת דיינים.
---
אמנם המהר״ל בספרו גור אריה הקשה על הסבר זה ברמב״ם:
מה מצפים מאנשי שכם? הרי הם לא יכלו לעשות כלום! הרי שכם היה המלך — ואם היו אומרים לו מיד… האם נצפה מאזרח בצפון שיקרא לדין את ראש ממשלתו שמתעלל בעמו? ודאי שלא, הרי כל שלטון בעבר היה שלטון רודן — אז מה מצפים מהם?
אלא המהר״ל מסביר: כאן היה עניין אחר לחלוטין. כשיוצאים למלחמה, אין צורך לברר בדיוק מי פגע בנו — צריך להילחם בכל הכוח עם כל האמצעים, ולא לנסות תוך כדי המלחמה לדאוג לאויב על חשבון החיילים שלך.
דבר זה פגשנו במקומות נוספים — כשה׳ אומר למשה ״צרור את המדינים״, לא צריך לברר בדיוק מי. זה אלא מלחמה כללית של אומה כנגד אומה — כך שלח ביתו מהם.
---
אם כך נשאר לברר — מה היתה טענת יעקב כנגדם? ומה ענו לו ״עכרתם אותי… להבאישיני״ ו״הכזונה יעשה את אחותינו״?
המדרש מביא בבראשית רבה (וילנא) פרשת וישלח:
ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי, עכרתם אותי — אמרי רבנן: החבית היתה צלולה ואתם עכרתם אותה. כלומר — אתם מסכנים אותנו, עכשיו יבואו כולם להילחם בנו.
ומה ענו שמעון ולוי? אמר רבי יהודה בר סימון: החבית היתה עכורה ועכשיו צללנו אותה — עכשיו לא ימשיכו לפגוע בנו.
---
אור החיים מסביר אותם בבראשית פרק לד:
כי אדרבא יסתכנו בין האומות כשיראו שבזוי אחד שלט בבת יעקב ועשה ופעל כחפצו ורצונו, לא תהיה תקומה לשונאיהם בין העמים — ואדרבה בזה תהיה חתתם על העמים וירעדו מפניהם. דהיינו הטענה שלהם — ברגע שלא יהיה תגובה, אז יתחילו לנסות לפגוע בנו.
---
אז מי צדק? האברבנל אומר — צדקו בני יעקב. וכך מעיד הפסוק: ״ויהי חיתת…״ — רואים אנחנו שבאמת היה פחד גדול על כל העמים מכיוון שני יעקב, מה שעשו עשו.
עניין זה פגשנו אצל דוד המלך שנהג ״באכזריות״ מול מואב (שמואל ב פרק ח): ״ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה, וימדד שני חבלים להמית ומלוא החבל להחיות״ — שני שלישים מהם נידונו למוות, ורק שליש אחד הושאר בחיים.
---
לפי זה, מדוע יעקב מבקר את שמעון ולוי בסוף ימיו בפרשת ויחי?
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם.
בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר.
אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.
במבט ראשון — יעקב כועס עליהם ממש על זה שהרגו איש, כפי שרש״י מסביר: ״אלו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובים כולם אלא כאיש אחד לפניהם. ״
לפני שנענה על זה — נראה דבר מוזר ביותר: דגל שמעון היה בצבע ירוק והיה מצוייר עליו שכם. פרשני המדרש הסבירו שהתגאו במסירות נפש שלהם… ומדוע שיעקב יכול להיות לא… ובכל זאת הם שמים את זה כסמל להצלחה.
---
ויותר מזה — רש״י מסביר על הפסוק ״אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל״, שיעקב אומר לשמעון ולוי: ״אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהו נפוצים. ולוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ומעשרות, ונתן לו תפוצתו דרך כבוד. ״
נשאלת השאלה — האם יכול להיות שיעקב אבינו ימנה את שבט שמעון למלמד תינוקות, אם הוא חושב שהם שבט ״בעייתי״? הרי אנחנו צריכים את הטובים ביותר שיש למלמדי תינוקות! ויכול להיות שימנה את לוי לכהונה, שנאמר עליהם ״יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל״ — אם הם שבט בעייתי?
---
תשובה — אם כך, למה כעס עליהם בכל זאת? מסביר רש״י: ״וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר״ — רצו לעקר את יוסף שנקרא שור.
יעקב אומר להם — נסביר: חז״ל אומרים על הפסוק ״ויאמר איש אל אחיו״… אלו שמעון ולוי.
יש לכל מטבע שני צדדים. יעקב אומר: הסכמתי עליכם על מידת הקנאה החיובית, אבל בצד השני אתם משתמשים באותה מידה באופן שלילי — על זה היתה ביקורת.
אבל עוד כל שלא תתקן את שני הצדדים — צריך לדעת שלכל מידה ומידה יש 2, והשלילי… אתה בסכנה ענקית.
---
אז מה הפיתרון? ״בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי… בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי״ — כאשר הם ביחד יש ביטוי שלילי, אבל כשהם מחולקים — מידת הקנאות צריך ללמד בישראל. זה דבר מדהים — זה גבורה של קדושה שמרימה את העולם… רק בזהירות.
שנזכה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה