כסלו ט״ו בס״ד ה׳תשפ״ד
במלחמה מפשע חפים הרג
מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א
חכמה או רמאות
1. ז א- לד, פרק בראשית וישלח ][פרשת בִבְנוֹת לִרְאוֹת לְיַעֲקֹב יָלְדָה אֲשֶׁר לֵָּאה בַת דִינָה וַתֵּצֵּא (א)
הָָארֶׁץ נְשִיא הַחִוִי חֲמוֹר בֶׁן שְכֶׁם אֹתָּה וַיַרְא (ב )הָָארֶׁץ:
וַיִקַח וַיְעַנֶׁה אֹתָּה וַיִשְכַב: ָאֹתָּה בַת בְדִינָה נַפְשוֹ וַתִדְבַק (ג) שְכֶׁם וַיֹאמֶׁר (ד) הַנַעֲרָ: לֵּב עַל וַיְדַבֵּר הַנַעֲרָ אֶׁת וַיֶׁאֱהַב יַעֲקֹב (ה לְאִשָה: הַזֹאת הַיַלְדָה אֶׁת לִי קַח לֵּאמֹר חֲמוֹרָאבִיו )אֶׁל מִקְנֵּהו אֶׁת הָיו ובָנָיו בִתוֹ דִינָה אֶׁת טִמֵּא כִי שָמַע וְיַעֲקֹב
בָֹאם עַד יַעֲקֹב וְהֶׁחֱרִש: בַשָדֶׁה אֶׁל שְכֶׁם אֲבִי חֲמוֹר וַיֵּצֵּא (ו) כְשָמְעָם הַשָדֶׁה מִן בָאו יַעֲקֹב ובְנֵּי (ז) אִתוֹ: לְדַבֵּר יַעֲקֹב
בְיִשְרָאֵּל עָשָה נְבָלָה כִי מְאֹד ם לָה וַיִחַר הָאֲנָשִים ֶׁוַיִתְעַצְבו
יֵּעָשֶׁה… וְכֵּןֹלא יַעֲקֹב בַת אֶׁת לִשְכַב אֶׁת יַעֲקֹב בְנֵּי וַיַעֲנו (יג)
דִינָה אֵּת טִמֵּא אֲשֶׁר וַיְדַבֵּרו בְמִרְמָה חֲמוֹרָאבִיו וְאֶׁת שְכֶׁם
: אֲחֹתָם
2. יג פסוק לד פרק בראשית רש״י
במרמה– בחכמה. טמא- אשר היתה שלא אומר הכתוב
אחותם. דינה את טמא שהרי רמיה,
3. יג פסוק לד פרק בראשית (רא״ם) מזרחי
ח: פ, רבה (בראשית רבה )בבראשית שמואל רבי "אמר הקודש רוח כאן, יש דברים רמיות סבור את מה נחמן: בר ומאחר כלומר אחותם'", דינה את טמא 'אשר אומרת עמו להשתמש צריך בישראל, הזאת הנבלה ועשה שטמא
חכמה אלא רמאות זו. ואין התשובה בזאת
4. לד פרק בראשית רד״ק
יעקב- בני ויענו ) (יג פי על אף במרמה דבר לא הוא אבל והם לבניו, הדבר והניח בשפתיו מרמה דבר לא לו שחטא לא אחותם דינה את שטמא ובעבור במרמה. להם ענו
. בדבריהם אותו ירמאו אם לעון זה חשבו
5. כז פרק תולדות פרשת בראשית הטורים בעל
לה פסוק בני ויענו במרמה. אחיך בא במסורת. ב' במרמה. (לה) בשביל מדה כנגד מדה יג). לד (שם במרמה וגו' יעקב
לפניו. במרמה בניו ענו במרמה לאביו בא שהוא
ולוי שמעון מעשה
בְנֵּי שְנֵּי וַיִקְחו כֹאֲבִים בִהְיוֹתָם הַשְלִישִי בַיוֹם וַיְהִי (כה)
חַרְבו אִיש דִינָה אֲחֵּי וְלֵּוִי שִמְעוֹן ֹיַעֲקֹב הָעִיר עַל וַיָבֹאו
זָכָר כָל: וַיַהַרְגו בֶׁטַח הָרְגו בְנו שְכֶׁם וְאֶׁת חֲמוֹר וְאֶׁת ֹ(כו)
וַיֵּצֵּאו שְכֶׁם מִבֵּית דִינָה אֶׁת חָרֶׁב: וַיִקְחו לְפִי יַעֲקֹב בְנֵּי (כז) אֶׁת (כח) אֲחוֹתָם: טִמְאו אֲשֶׁר הָעִיר וַיָבֹזו הַחֲלָלִים עַל בָאו אֲשֶׁר וְאֶׁת בָעִיר אֲשֶׁר וְאֵּת חֲמֹרֵּיהֶׁם וְאֶׁת בְקָרָם וְאֶׁת צֹאנָם
נְשֵּיהֶׁם וְאֶׁת טַפָם כָל ת וְא חֵּילָם כָל וְאֶׁת (כט) לָקָחו: ֶׁבַשָדֶׁה שִמְעוֹן אֶׁל יַעֲקֹב וַיֹאמֶׁר (ל) בַבָיִת: אֲשֶׁר כָל וְאֵּת וַיָבֹזו שָבו
הָָארֶׁץ בְיֹשֵּב לְהַבְאִישֵּנִי אֹתִי עֲכַרְתֶׁם לֵּוִי וְאֶׁל בַכְנַעֲנִי אֲנִי וְנִשְמַדְתִי וְהִכונִי עָלַי וְנֶׁאֶׁסְפו מִסְפָר מְתֵּי וַאֲנִי ובַפְרִזִי
וַיֹאמְרו (לא) ובֵּיתִי: פ: אֲחוֹתֵּנו אֶׁת יַעֲשֶׁה הַכְזוֹנָה
6. לד פרק בראשית רמב״ן יג פסוק - במרמה אביו חמור ואת שכם את יעקב בני ויענו הנה ענה לא הזקן אבל דברו, אחיה ואל אביה אל ושכם חמור כי לכבודו, הזה בענין במקומו ידברו בניו כי דבר, אותם לדבר פיו שיפתח ירצו לא לקלון להם הדבר היות בעבור
. כלל בו
שאלה כאן, ויש ענו ובעצתו אביה ברצון כי נראה, שהדבר כן ואם ידברו, במרמה כי מענם היודע והוא היו, לפניו כי בתו להשיא רצונו שיהיה יתכן שלא ועוד, כעס. למה הזה המענה ענו האחים כל והנה אותה. טמא אשר לכנעני אפם ארר והאב המעשה, עשו לבדם ולוי ושמעון במרמה,
. לבדם להם
והתשובה זכר כל להם להמול באמרם היתה המרמה, כי ישמעו אולי ואם העיר, בני כן יעשו שלא חשבו כי בהיותם השלישי ביום יבואו נמולים כלם ויהיו לנשיאם האחים כל עצת וזאת שכם, מבית בתם את ויקחו כואבים כל והרגו מהם להנקם רצו ולוי ושמעון אביהם, וברשות
. העיר אנשי
7. ספר מט פרק בראשית מְכֵּרֹתֵּיהֶׁם חָמָס כְלֵּי וְלֵּוִיַאחִים שִמְעוֹן: (ה) בְסֹדָםַאל (ו) אִיש הָרְגו בְאַפָם כִי כְבֹדִי תֵּחַד בִקְהָלָםַאל נַפְשִי תָבֹא
שוֹר עִקְרו: ובִרְצֹנָם )(ז ָארור קָשָתָה כִי וְעֶׁבְרָתָם עָז כִי אַפָם
בְיִשְרָאֵּל וַאֲפִיצֵּם בְיַעֲקֹב: אֲחַלְקֵּם
8. על רש״י ה פסוק מט פרק בראשית
בידכם הוא חמס רציחה של זו אומנות - חמס כלי מברכת
הימנ. ו אותה חמסתם ואתם היא שלו אומנות זו היא עשו
יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי
מפשע חפים מהרג הזהירות
9. יג פסוק לד פרק בראשית על "ן רמב
ואיך ישאלו, ורבים עָשו הזה המעשה הצדיקים יעקב בני
? נקי דם לשפוך
10 כה פסוק לד פרק בראשית החיים אור. שלא מי יהרגו למה קשה וגו'. חמור ואת זכר. כל ויהרגו
? תחילה עבירה בבעל הקדימו לא למה ועוד חטא.
11 לב פרק בראשית ספר.
) (ח וַיִירָא מְאֹד יַעֲקֹב וַיֵּצֶׁר אֲשֶׁר הָעָם אֶׁת וַיַחַץ ֹלו וְאֶׁת ֹאִתו
: מַחֲנוֹת לִשְנֵּי וְהַגְמַלִים הַבָקָר וְאֶׁת הַצֹאן
12 על רש״י. ח פסוק לב פרק בראשית
- לו ויצר יהרג, שמא - ויירא אם יהרוג הוא. אחרים את
13 ח פסוק לב פרק בראשית על חכמים שפתי.
יש, עשו את יהרוג שמא ירא היה לא ודאי דיעקב לומר
, להרגו השכם להרגך )הבא ע״א עב (סנהדרין לן דקיימא
שיעקב אלא של אנשים הוא יהרוג שמא מתיירא היה
, ואולי עשו הם את להרוג באו לא ויעקב …יעקב היה ירא
שמא אותן יהרוג מכח בלבול …המלחמה
14. יח פרק בראשית
רָשָע עִם צַדִיק תִסְפֶׁה: הַַאף וַיֹאמַר וַיִגַשַאבְרָהָם )(כג )(כד תִשָא וְֹלא תִסְפֶׁה הַַאף הָעִיר בְתוְֹך צַדִיקִם חֲמִשִים יֵּש אולַי
בְקִרְבָּה אֲשֶׁר הַצַדִיקִם חֲמִשִים לְמַעַן: לַמָקוֹם חָלִלָה (כה)
כַצַדִיק וְהָיָה רָשָע עִם צַדִיק לְהָמִית הַזֶׁה כַדָבָר מֵּעֲשת לְָך
כָרָשָע: מִשְפָט יַעֲשֶׁה הָָארֶׁץֹלא כָל הֲשֹפֵּט לְָך חָלִלָה
15 ספר. טו פרק בראשית לֵּאמֹר בַמַחֲזֶׁה אֶׁלַאבְרָם יְדֹוָד דְבַר הָיָה הָאֵּלֶׁה הַדְבָרִים ַאחַר
מְאֹד הַרְבֵּה שְכָרְָך לְָך מָגֵּן תִירָאַאבְרָםָאנֹכִי: ַאל
16. מד פרשה לך לך פרשת (וילנא) רבה בראשית
ד סימן
אמר: לוי ר' ואומר מתפחד אברהם אבינו שהיה לפי
אוכלסין אותן תאמר וירא אחד צדיק בהם שהיה שהרגתי
שהי לאחד משל אחד, שמים ה מלך של פרדסו לפני עובר וראה המלך והציץ ונטלה וירד קוצים של חבילה ראה
לו א: מר מפניו, מטמן התחיל אותו מטמן? אתה מה מפני שקששת עכשיו אותה שיקושו צריך הייתי פועלים כמה
שכר וטול בא אותה - הוא ברוך הקדוש אמר כך
… היו כסוחים קוצים שהרגת אוכלסין אותן לאברהם:
ולוי- שמעון מעשה ורמב״ן רמב״ם מחלוקת
17. ט פרק מלכים הלכות רמב״ם
א- הלכה ע״ז על הראשון: אדם נצטווה דברים ששה, על ועל עריות, גילוי ועל דמים, שפיכות ועל השם, ברכת ועל בידינו קבלה הן שכולן פי על אף הדינים, ועל הגזל, יראה תורה דברי מכלל להן, נוטה והדעת רבינו, ממשה בשר אך שנאמר החי מן אבר לנח הוסיף נצטוה, אלו שעל
… מצות שבע נמצאו תאכלו לא דמו, בנפשו
יד- הלכה להושיב חייבין הדינין, על הן מצווין וכיצד
דיינין אלו מצות בשש לדון ופלך פלך בכל, ושופטים אלו מצות משבע אחת על שעבר נח ובן העם, את ולהזהיר
הריגה שכם בעלי כל נתחייבו זה, ומפני בסייף, יהרג דנוהו ולא וידעו ראו והם גזל שכם, שהרי נהרג נח ובן לא אבל קרובין פי ועל התראה בלא אחד ובדיין אחד בעד
להם אשה תדון ולא אשה. בעדות
18. ז פסוק כ פרק בראשית וֶׁחְיֵּה בַעַדְָך וְיִתְפַלֵּל הוא נָבִיא כִי הָאִיש אֵּשֶׁת הָשֵּב וְעַתָה
לְָך אֲשֶׁר וְכָל אַתָה תָמות מוֹת כִי דַע מֵּשִיב אֵּינְָך: וְאִם
19 א עמוד ט דף מכות מסכת לנר ערוך. לקחת שרצה כיון עדיין, גזל דין כאן הי' לא עתה עד והנה היא כי הוא ברוך הקדוש שהודיעו אחר אבל לאשה. אותה
" לו: אמר בעל בעולת הָאִיש" אֵּשֶׁת הָשֵּב וְעַתָה שאפילו,
כל עם בה תגע לא זה אברהם שאשת לך שהודע אחרי
כגזל" לך יחשב. היא תָמות מוֹת כִי דַע מֵּשִיב אֵּינְָך וְאִם
לְָך" אֲשֶׁר וְכָל: אַתָה מצווים וב״נ הגוזל שאתה כיון פי', שכתב כמו יתחייבו, הם גם אותך ידונו לא ואם הדינים על יעקב בני דנו שלכך הי״ד) (פ״ט מלכים הל' הרמב״ם הם גם אותו דנו לא והם גזל ששכם כיון שכם לאנשי
. נתחייבו הוא ברוך דוש הק שאמר שמזה לומר יש זה ולפי. שכם לאנשי לדון יעקב בני למדו וגו' משיב אינך ואם
20. ב עמוד נו דף סוכה מסכת בבלי תלמוד בת במרים מעשה רבנן: תנו בדרום. חולקת לעולם בילגה אחד לסרדיוט ונשאת והלכה דתה, שהמירה בילגה מבעטת היתה להיכל יוונים כשנכנסו יוונים. ממלכי מתי עד לוקוס, לוקוס ואמרה: המזבח, גבי על בסנדלה עליהם עומד אתה ואי ישראל של ממונן מכלה אתה
טבעתה את קבעו, ר בדב חכמים וכששמעו הדחק! בשעת
מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א
3 עמוד
חלונה… את. וסתמו בילגה בת מרים דאמר למאן אלא
לדידיה- ליה קנסינן ברתיה משום דתה, ? שהמירה אמר או בשוקא, דינוקא שותא אינשי: כדאמרי אין, אביי:
דאימיה- או. דאבוה לכולה קנסינן ואימיה אבוה ומשום
? משמרה- לשכינו אוי לרשע אוי אביי: , אמר
21. יג פסוק לד פרק בראשית רמב״ן הזה המעשה הצדיקים יעקב בני עשו ואיך ישאלו, ורבים (רמב״ם שופטים בספר השיב והרב נקי. דם לשפוך
על מצווים נח שבני ואמר הי״ד) פ״ט מלכים הלכות
הדינים… היה כן שאם בעיני, נכונים הללו דברים ואין פחד ואם במיתתם, וזוכה קודם להיות חייב אבינו יעקב וענש זמנים, כמה אחר אפם וארר בניו על כעס למה מהם ובטחו מצוה ועשו זכו הם והלא והפיצם, וחלקם אותם
… והצילם באלהים
שבעה וכל שכם אנשי וכי חיוב, הרב בהן יבקש ומה כל ועושים עריות ומגלה זרה עבודה עובדי לא עממין מקומות בכמה עליהן צווח והכתוב היו, השם תועבות עץ כל ותחת הגבעות ועל הרמים ההרים על ב) יב (דברים עריות ובגלוי ט), יח (שם וכו' לעשות תלמד לא וגו', רענן
אלא כז), יח (ויקרא וכו' עשו האל ות התועב כל את כי הדין בהם לעשות ובניו ליעקב מסור הדבר: שאין
שכם אנשי שהיו בעבור יעקב, בני כי שכם, ענין אבל בחרב מהם להנקם רצו כמים להם חשוב ודמם רשעים וסרים הם, עבדיו כי עירו אנשי וכל המלך והרגו נוקמת, בעיניהם נחשב נמולו אשר הברית ואין משמעתו, אל להם אמר ויעקב לאדוניהם, להחניף היה כי למאומה
להבאישני אותי עכרתם, אמר שנ בסכנה הביאוהו כי בכאן להם שאמרו העיר לאנשי חמס עשו כי אפם ארר, ושם בוחרים היו והם אחד, לעם והיינו אתכם וישבנו במעמדו
חנם אותם, והרגו ה אל ישובו ואולי בדבורם, ובעטו 'בהם מכרותיהם חמס כלי שאמר וזהו כלל. להם הרעו לא כי
ה. מט )(להלן
22 ה פסוק מט פרק בראשית רמב״ן.
ויהיה הדבר נעשה בעצתו כי יאמרו שלא לו חרה ועוד אל בסודם טעם וזה ושוד. חמס הנביא שיעשה השם חלול
נפשי- תבא במרמה בענותם בסודם היה שלא, התנצלות יקלל ולכן והרגום. העיר על כשבאו נתיחד לא ובקהלם נפשי הות לא ברזיהון אונקלוס תרגם וכן ועברתם. אפם
למהך באיתכנשיהון. 'וכו
23 כה פסוק לד פרק בראשית החיים אור. שלא מי יהרגו למה קשה וגו'. חמור ואת זכר. כל ויהרגו
? תחילה עבירה בבעל הקדימו לא למה ועוד חטא.
עבירה בעל אלא להרוג בדעתם היה לא יעקב בני הנה אכן יהרגו לבל כנגדם בפרץ לעמוד רצו העיר בני שכל אלא ויהרגו אומרו והוא רודף, מדין הרגום כן על אשר מלכם זה וזולת שכם ואת חמור את להרוג השיגו ובזה זכר כל
מיתה להם מהמחוייב נקם לנקום יכולין היו: לא
שכם בעזר היו שהם לצד העיר בני כל שהרגו טעם עוד על אבל הגזל על מיתה מחוייבים נח ובני דינה לגזול
איש אשת היתה לא דינה כי חיוב אין: העריות
מלחמה בעת מוסריות שאלות
24. טז סימן ישראלי שאול הרב הימני, עמוד
- קצג עמ' בין הנהוג פי על נעשית שהיא ככל המלחמה דמלכותא דינא בכלל והיא התורה, מן מותרת היא העמים
רב- מ' ע …דינא הסכמה לידי כולם העמים יבואו אם הנהוג חוק מלהיות יפסוק שזה באופן המלחמה, לאסור הכיבוש ולא החוקית, המלחמה תהא לא שוב, בעמים, דמים ושופך רוצח בדין נדון יהא למלחמה שיצא …והעם
קפ״ד עמוד - המקובלת האומדנא שלפי מכיון פעולת את אופנים מיני בכל מעודדת האוכלוסיה פעולותיהם ולהרחבת להגברה עוזר ודאי וזה הכנופיות, בתורת זה במקרה היא האוכלוסיה שכל ונמצא בעתיד, ביחס אמור זה כל אולם בנפשם. להציל שניתן רודף
את מעודד ככולו שרובו האוכלוסיה של המבוגר לציבור בנוגע כן שאין מה שידוע, כמה עד הרצחניות הפעולות בידיעה בהם לפגוע אסור היה זה, בגדר שאינם לילדים
תחילה. ובכוונה
- רה עמ' ונקם תגמול לפעולות מקום שיש זה, מכל היוצא
. ה מצו מלחמת בגדר היא כזו ופעולה ישראל, צוררי נגד ולילדיהם בריתם ובני לפורעים שקורה ופגע אסון, וכל חובה שום ואין ישאו, עוונם והם לזה, שערבים הם הם חפים מזה שיפגעו חשש מחמת תגמול מפעולות להימנע נקיים ואנחנו עצמם הם כי הגורמים, אנו לא כי. מפשע בחטא אלא נמצינו לא כזה בילדים לכתחילה לפגוע אכן
מן כן על ע״ז. וה בהם. מלנגוע עצמם לשמור 'הראוי
מארץ רשם וש צורריו את וצרר עמו בעני יראה הטוב
. חיים. .
יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי
25. - בשלח ישמעאל דרבי מכילתא דויהי מסכתא
א פרשה שהיו הבהמות היו מי משל בחור, רכב מאות שש ויקח כבר והלא היו מצרים משל תאמר אם המרכבות טוענין משל תאמר ואם ו) ט (שמות מצרים מקנה כל וימת נאמר אשר במקנך הויה ה' יד הנה נאמר כבר והלא היו פרעה היו ישראל משל תאמר ואם ג) ט/ /שמות (שם בשדה
מקנינו וגם נאמר כבר והלא פרסה תשאר לא עמנו ילך ה דבר את הירא של היו מי של אלא כו) י /שמות/ '(שם לישראל תקלה היו הם ה' דבר את הירא למדין נמצינו הרוג שבגוים טוב אומר יוחאי בן שמעון ר' היה מכאן
מחו. את רצץ שבנחשים טוב
26 ז פסוק יד פרק שמות בחיי [רבינו]. להרגו שמותר הוא בלבד מלחמה בשעת כי הדבר: , ובאור אתה אף להרגך כנגדך ובא עמך נלחם שהוא מאחר כי בשעת אף שהרי אסור, מלחמה בשעת שלא להרגו, השכם לשבעה ואפילו לשלום, להם לקרוא נצטוינו מלחמה כל תחיה "לא טז) כ, (דברים בהם: שכתוב עממים
הקדוש כנגד בא כשהוא אבל נשמה", שהוא הוא ברוך בשעת שלא אפילו המצריים, כענין בו למרוד מכוין המצריים שהרי לה', מלחמה שהוא לפי מותר מלחמה ובכבודו בעצמו שהקב״ה בכורות במכת כבר שראו כיון אלא כונתם היתה לא הים, על חוזרין ועכשיו המכה הוא "ה משה: להם אמר ולכך הוא, ברוך הקדוש עם 'להלחם
מעתה אחריכם רודפים שעדיין כיון כלומר, לכם "ילחם. בים להטביעם נתחייבו ולכך היא, יתברך לשם המלחמה
לוי שבט של הטהורה הקנאות
27. יא פסוק ב פרק שמות בְסִבְֹלתָם וַיַרְא אֶׁחָיו אֶׁל וַיֵּצֵּא מֹשֶׁה וַיִגְדַל הָהֵּם בַיָמִים וַיְהִי
מֵּאֶׁחָיו עִבְרִי אִיש מַכֶׁה מִצְרִי אִיש: וַיַרְא
28 יא פסוק ב פרק שמות פרשת שמות רש״י. עברי- איש מכה בת שלומית של ובעלה ורודהו. מלקהו מביתו והוציאו העמידו ובלילה עיניו, בה ונתן היה, , דברי
אשתו על לבית, ובא ונכנס חזר והוא שהוא כסבורה אותו וכשראה בדבר, והרגיש לביתו האיש וחזר בעלה,
. היום כל ורודהו מכהו היה בדבר, שהרגיש מצרי
29. פסוק ב פרק שמות פרשת שמות חכמים שפתי
ז אות יא
[ כן לא דאם - אשתו על ]""ובא דאטו הורגו משה היה לא
מיתה? חייב היה מכהו שהיה משום על שבא משום אלא הוא נח בני מצות משבע דהא מיתה חייב ובודאי אשתו
… באשתו ודבק דכתיב
30 ] העגל מעשה [לאחר כו פסוק לב פרק שמות. אֵּלָיו וַיֵָּאסְפו אֵּלָי לַייָ מִי וַיֹאמֶׁר הַמַחֲנֶׁה בְשַעַר מֹשֶׁה וַיַעֲמֹד
לֵּוִי בְנֵּי: כָל
31 יא- כה, פרק במדבר. יב מֵּעַל חֲמָתִי אֶׁת הֵּשִיב הַכֹהֵּן בֶׁןַאהֲרֹן אֶׁלְעָזָר בֶׁן פִינְחָס (יא) בְנֵּי אֶׁת כִלִיתִי וְֹלא בְתוֹכָם קִנְָאתִי אֶׁת בְקַנְאוֹ יִשְרָאֵּל בְנֵּי בְרִיתִי אֶׁת לוֹ נֹתֵּן הִנְנִי אֱמֹר לָכֵּן (יב) בְקִנְָאתִי: יִשְרָאֵּל
: שָלוֹם
32 מ. קבי ב פרק כהנא) (מהדורת א ם העיר למודיעים המעל על המאלצים המלך אנשי ויבואו
לזבוח: ובניו ומתתיהו אליהם באו מישראל ורבים
נאספו: ראש לאמור מתתיהו אל וידברו המלך אנשי ויענו
ובאחים: בבנים ונתמך הזאת בעיר אתה וגדול ונכבד עתה העמים כל עשו כאשר המלך מצוות ועשה ראשון קרב ובניך אתה והיית בירושלים והנשארים יהודה ואנשי ובמתנות ובזהב בכסף תכובדו ובניך ואתה המלך מאוהבי
רבות:
אבותינו מעבודת איש כל יסורו לו ויאמר מתתיהו ויען
אבותינו: בברית מלך ואחי ובני ואני במצוותיו: ויבחרו ומצוות: תורה לעזוב לנו חלילה נשמע לא המלך לדברי
שמאל: ואו ימין מעבודתנו לסור את לדבר וככלותו על לזבוח כולם לעיני יהודי איש קרב האלה הדברים
המלך: כמצוות במודיעים הבמה ויקנא מתתיהו וירא על ויזבחהו וירץ כמשפט חרונו וישלח כליותיו וישתונן
הבמה: ההיא בעת המית לזבוח המאלץ המלך איש ואת
הרס: הבמה ואת לזמרי פנחס עשה כאשר לתורה ויקנא
סלוא: בן כל לאמור גדול בקול בעיר מתתיהו ויקרא
אחרי: ילך בברית העומד לתורה המקנא ובניו הוא וינס
בעיר: להם היה אשר כל ויעזבו ההרים אל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה