בס״ד
סימניו של ר' יהודה: דצ״ך עד״ש באח״ב
1. רמב״ם הלכות חמץ ומצה נוסח ההגדה
אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, ואלו הן: דם צפרדע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חשך מכת בכורות,
רבי יהודה היה נותן בהם סימן דצ״ך עד״ש באח״ב.
חלוקה לפי התראות
2. רא״ש שמות פרק ו
וקשה למה צריך בכל ראש שלישית ושלישית ב' התראות בהתראת דם צפרדע סגי. י״ל כל שלישית ושלישית מכות חדשות בפני עצמן לכך צריך לכל שלישית שתי התראות שפרעה היה סבור שלא ישובו עוד כיון שלא הוזהר פעם ראשונה.
3. מלבי״ם שמות פרק ז
ויאמר ה' אל משה. המכות נחלקו לג' סדרים, כמ״ש ר״י היה נותן בהם סימנים דצ״ך עד״ש באח״ב, ומכה אחרונה שהיא מכת בכורות היא חוץ מן הסדרים, כי תכליתה היה שישלח את ישראל, ואז נתרצה לשלחם, אבל תשע הראשונות לא היה תכליתם לשלח את ישראל כי ה' חזק את לבו שלא יאבה לשלחם, רק היה תכליתם להודיע לכל העולם שיש אלוה, ושהוא משגיח על העולם, ושהוא בעל היכולת מאין כמוהו,
ומכל סדר באו שתי מכות בהתראה, והמכה השלישית היתה בלא התראה,
ובא הסדר ראשון דצ״ך, לברר מציאות ה', כמ״ש בזאת תדע כי אני ה', וע״ז באו שתי מכות בהתראה, ואחר שחזק לבו בא מכת כנים שלא בהתראה, כי לא היה ענינה לברר איזה ענין, שכבר נתברר מציאות ה' ע״פ שנים עדים, רק בא דרך עונש להכותו מכה של בזיון על שהכביד לבו, ולכן לא התרה בו תחלה,
וכן שתי מכות הראשונות מן הסדר השני באו בהתראה, ובאו לברר שה' משגיח גם בארץ, כמ״ש במכת ערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, ואחר שנתקיים זה ע״י שני עדים בא מכת שחין בלא התראה, כי לא בא לברר דבר רק להכותו מכת בזיון דרך עונש.
וכן שתי מכות מן הסדר השלישי באו בהתראה ובאו לברר שהוא בעל היכולת מאין כמוהו כמ״ש במכת ברד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, ואחר שנתקיים ע״פ שני עדים בא מכת חשך בלא התראה כי לא בא רק דרך עונש, שרשעים בחשך ידמו.
ואחר שנתבררו שלשה העקרים האלה, בא מכת בכורות לכופו שישלח את העם,
עוד תדע שבשתי מכות שבכל סדר שבאו בהתראה התרה בו פעם הראשון בבקר בהיותו אצל היאור שחלק לו כבוד אלהות, ותפס תמיד לשון התיצבות התיצב לפני פרעה, שלשון זה מורה שמתחזק נגדו בכח ומכחיש אלהותו, וההתראה הב' נאמר תמיד בא אל פרעה, שצוה שיבא אל ביתו, ולא היה בבקר רק בחצות היום שישב בפלטין שלו וכל שריו וחכמיו לפניו למען יתפרסם ההתראה לכל עמו,
ועוד הינם חלוקים שסדר הראשון נעשה ע״י אהרן, וסדר השני נעשה ע״י ה' לבד חוץ ממכת השחין שנעשה ע״י משה ואהרן, וסדר השלישי נעשה ע״י משה
חלוקה לפי המבצעים
4. ריב״א שמות פרק ח
וסדר המכות הואיל ואתא לידן נימא בהו מלתא שלכך ר' יהודה היה נותן בהם סימנים דצ״ך עד״ש באח״ב לומ' על ידי משה דצ״ך על ידי אהרן עד״ש אח״ב על ידי הקדוש ברוך הוא ובהם יש מכה אחת שנעשית על ידי שלשתן והוא מכת שחין כיצד אהרן ומשה לקחו מלא חפניהם פיח כבשן ומשה לבדו זרקו השמימה. והקב״ה היה מפזרו על כל ארץ מצרים. …
סימן נגד טעות
5. תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צו עמוד א
מתני'. … שתי הלחם - ארכן שבעה טפחים, ורחבן ד' טפחים, וקרנותי' ארבע אצבעות. לחם הפנים - ארכן י' טפחים, ורחבן ה' טפחים, וקרנותיו שבע אצבעות. ר' יהודה אומר: שלא תטעה, זד״ד יה״ז.
6. רש״י מסכת מנחות דף צו עמוד א
שלא תטעה - בין שתי הלחם ללחם הפנים בין בשיעור רוחב בין בשיעור אורך וקרנות.
זד״ד יה״ז - זד״ד שתי הלחם אורכה ז' ורחבה ד' וקרנותיה ד' יה״ז לחם הפנים ארכו י' ורחבו ה' וקרנותיו ז'.
7. ר' עובדיה מברטנורא מסכת מנחות פרק יא משנה ד
ודרכו של ר' יהודה לתת סימנים, כמו דצ״ך עד״ש באח״ב:
8. תהלים פרק עח, מב-נא
(מב) לֹא־זָכְר֥וּ אֶת־יָד֑וֹ י֝֗וֹם אֲֽשֶׁר־פָּדָ֥ם מִנִּי־צָֽר: (מג) אֲשֶׁר־שָׂ֣ם בְּ֭מִצְרַיִם אֹֽתוֹתָ֑יו וּ֝מוֹפְתָ֗יו בִּשְׂדֵה־צֹֽעַן: (מד) וַיַּהֲפֹ֣ךְ לְ֭דָם יְאֹרֵיהֶ֑ם וְ֝נֹזְלֵיהֶ֗ם בַּל־יִשְׁתָּיֽוּן: (מה) יְשַׁלַּ֬ח בָּהֶ֣ם עָ֭רֹב וַיֹּאכְלֵ֑ם וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ וַתַּשְׁחִיתֵֽם: (מו) וַיִּתֵּ֣ן לֶחָסִ֣יל יְבוּלָ֑ם וִֽ֝יגִיעָ֗ם לָאַרְבֶּֽה: (מז) יַהֲרֹ֣ג בַּבָּרָ֣ד גַּפְנָ֑ם וְ֝שִׁקְמוֹתָ֗ם בַּֽחֲנָמַֽל: (מח) וַיַּסְגֵּ֣ר לַבָּרָ֣ד בְּעִירָ֑ם וּ֝מִקְנֵיהֶ֗ם לָרְשָׁפִֽים: (מט) יְשַׁלַּח־בָּ֨ם׀ חֲר֬וֹן אַפּ֗וֹ עֶבְרָ֣ה וָזַ֣עַם וְצָרָ֑ה מִ֝שְׁלַ֗חַת מַלְאֲכֵ֥י רָעִֽים: (נ) יְפַלֵּ֥ס נָתִ֗יב לְאַ֫פּ֥וֹ לֹא־חָשַׂ֣ךְ מִמָּ֣וֶת נַפְשָׁ֑ם וְ֝חַיָּתָ֗ם לַדֶּ֥בֶר הִסְגִּֽיר: (נא) וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֹר בְּמִצְרָ֑יִם רֵאשִׁ֥ית א֝וֹנִ֗ים בְּאָהֳלֵי־חָֽם:
9. תהלים פרק קה, כח-לז
(כח) שָׁ֣לַֽח חֹ֭שֶׁךְ וַיַּחְשִׁ֑ךְ וְלֹֽא־מָ֝ר֗וּ אֶת־דבריו דְּבָרֽוֹ: (כט) הָפַ֣ךְ אֶת־מֵימֵיהֶ֣ם לְדָ֑ם וַ֝יָּ֗מֶת אֶת־דְּגָתָֽם: (ל) שָׁרַ֣ץ אַרְצָ֣ם צְפַרְדְּעִ֑ים בְּ֝חַדְרֵ֗י מַלְכֵיהֶֽם: (לא) אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א עָרֹ֑ב כִּ֝נִּ֗ים בְּכָל־גְּבוּלָֽם: (לב) נָתַ֣ן גִּשְׁמֵיהֶ֣ם בָּרָ֑ד אֵ֖שׁ לֶהָב֣וֹת בְּאַרְצָֽם: (לג) וַיַּ֣ךְ גַּ֭פְנָם וּתְאֵנָתָ֑ם וַ֝יְשַׁבֵּ֗ר עֵ֣ץ גְּבוּלָֽם: (לד) אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א אַרְבֶּ֑ה וְ֝יֶ֗לֶק וְאֵ֣ין מִסְפָּֽר: (לה) וַיֹּ֣אכַל כָּל־עֵ֣שֶׂב בְּאַרְצָ֑ם וַ֝יֹּ֗אכַל פְּרִ֣י אַדְמָתָֽם: (לו) וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֹר בְּאַרְצָ֑ם רֵ֝אשִׁ֗ית לְכָל־אוֹנָֽם: (לז) וַֽ֭יּוֹצִיאֵם בְּכֶ֣סֶף וְזָהָ֑ב וְאֵ֖ין בִּשְׁבָטָ֣יו כּוֹשֵֽׁל:
10. רד״ק תהלים פרק קה פסוק כח
(כח) שלח חשך. לא הזכיר המכות על הסדר, וגם לא הזכירם כולם, כי כתובות הם בתורה, והזכיר מקצתם לזכר האותות, וכן עשה במזמור (עח, א) האזינה עמי תורתי.
11. אלשיך על תהלים פרק קה פסוק כח
(כח) שלח חשך ויחשיך וכו'. הנה לְמַה שאינו מזכיר דבר ושחין,
הנה כתבנו שכל זה הוא כמדברים ישראל עם הגוים עלילותיו יתברך באומרו (הגידו) [הודיעו] בעמים עלילותיו (פסוק א), ועודם מגידים, ובל יחשבו שהוא בטבע וידעו קצת גדולתו, על כן בדֶבֶר שיוכלו לומר כי דרך העולם היה, ומי יגיד למו כי ממקנה ישראל לא מת אחד, וגם השחין לא היה מפורסם כשמונה האחרות, לכן השמיטם.
אך עדיין יש לשית לב אל היפוך סידרן, ואומרה כאשר הזכרנו, כי יאמר ראו נא כי כונתו יתברך לא היה שלא יכול חלילה להוציאם עד עשר מכות ולא באחת, כי הלא ראינו שלח חשך … ואם כן איפוא, לו חפץ ה' להוציאם מיד, היה מביא חשך קודם למכת הדם ומוציאם בו שלא ירגישו, ואם ירגישו לא יוכלו לעכב. וכן כמו שלא מרו את דברו ששת ימים, גם כן לא ימרו ימים רבים עד יצאו ישראל וכל אשר להם לאטם ואין מרגיש, אך רצה לשים בם דברי אותותיו דצ״ך עד״ש באח״ב כמדובר:
12. מלבי״ם תהלים פרק עח פסוק מד
(מד) ויהפך, הנה במכות אלה שחשב פה דלג מכות כנים ושחין וחשך? וזה מבואר ממ״ש ששלש מכות אלה לא באו לאותות כמו יתר המכות שבאו לאות, שבסדר הראשון אמר בזאת תדע כי אני ה', ובסדר השני אמר כי אני ה' בקרב הארץ, ובסדר השלישי אמר כי אין כמוני בכל הארץ, ובא התראה לפני כל מכה, אבל שש מכות אלה לא הורו על דבר, רק אחר כל שתי מכות שבאו בהתראה להורות על אחד מג' דברים הנזכרים, ולא שמעו, הכה אותם דרך בזיון בלא התראה, וע״כ דלג אותם פה מן החשבון, שלא חשב רק המכות שבאו בהתראה, והנה תראה שהפך בה סדר המכות, וחשב דם ערוב צפרדע ארבה ברד דבר מכות בכורות, והוא לכונה עמוקה ונפלאה מאד, כי פה בא להודיע שהיה תכלית המכות להראות כחו וגבורתו, ולכן כל המכות חוץ מדם באו כפולות, ר״ל ששש מכות שבאו בהתראה חוץ מדם, באו כפולות, שהיה יכול להכותם בשלש, ושלש מהם היו למותר כמו שיבאר, ובזה נראה שהיה הכונה להרבות אותותיו למען ידעו כחו וגבורותיו…
13. הגהות מיימוניות הלכות חמץ ומצה נוסח ההגדה
[ב] י״מ טעם הסימנים דם צפרדע ע״י התראה תחלה עד לא הוכו, כנים בלא התראה, וכן ערוב ודבר בהתראה ושחין בלא התראה, וברד וארבה בהתראה וחשך בלא התראה.
אבל ראב״ן פי' כי דצ״ך היו על ידי אהרן במטה, עד״ש היו ע״י משה שלא במטה, באח״ב על ידי משה במטה, ולכן סימנם רבי יהודה.
וריב״א פירש דלהכי נקט להו הכי שאות שלישי של הסימנים דהיינו כנים שחין חשך כל אחד היה משמש עם חבירו כשהיו הכנים היו עמו חשך ושחין אלא שהיו כנים עיקר המכה ותדע לך שהוא כן כי כולם קשורין זה בזה כשתכתוב זה על זה ותקח אותיות ראשונות מן השלש יהיה חשך, ושניים שלהן שחן, שלישית שלהן כנם, לפיכך סימנם כך להשמיענו זה החדוש.
ור״ח פי' דאשמעינן שבסדר הזה היו קורין מביאי בכורים ולא כסדר שכתוב בתילים א״ה.
ואני שמעתי כל המחלה אשר בגימ' דצ״ך עד״ש באח״ב, ע״כ:
רמז במילים עצמם
14. תוספות יום טוב מסכת אבות פרק ה
עשר מכות וכו' - ה״ג בס״א. וכן היא גירסת הר״ב. [ומ״ש דצ״ך עד״ש באח״ב. שכך היה נותן בהם רבי יהודה סימנים כמו שהוא בהגדת ליל פסח. ובשנה זו בשבת הגדול פה בקראק״א לפ״ק בדרוש שדרשתי בבית הכנסת הקשיתי שאין בתיבות אלו שום משמעות ולכן נ״ל לקרותן דצך עדש באחב ומשמעותן כאילו הקדוש ברוך הוא אומר שמחתך כשאדוש באבחת חרב שעי״ן ואל״ף מתחלפין. וכן שתי אותיות בתיבה אחת כמו שמלה שלמה כבש כשב. ועדש על שם פסוק בחבקוק ג' י״א. באף תדוש גוים. ובאחב. ע״ש פסוק ביחזקאל כ״א כ' אבחת חרב ופירש״י שהתי״ו אינה יסוד ולא באה אלא לסמיכה]:
15. הון עשיר מסכת אבות פרק ה
משנה ד
עשר מכות. על סימן י' מכות אלו שהוא דצ״ך עד״ש באח״ב, פירוש התי״ט פירוש אחד ובעיני דחוק מאד. ונלע״ד לפרש, דצך עדש באחב. ופירושו דצך, שמחתך, מלשון דצה וחדוה. עדש, מלשון עדשים. באחב, מלה מורכבת משני מלות באח חב, ופירושו באח רשע, כי חב הוא לשון חייב, כדתנן (ב״ק פ״א) חב המזיק, וחייב הוא הפך הזכאי שהוא הצדיק. ופירוש הסימן כך הוא שמחתך שאתה שמח ביציאת מצרים, גרמו העדשים שבשלת בשביל האח רשע שהוא עשו הרשע, שקנית על ידם הבכורה ועבודת הקרבנות ומצות מילה אשר ביזה אותם עשו הרשע, כדאיתא במדרש רבה אשר על ידי שני המצות האלה יצאו ממצרים, כמשאז״ל (שמו״ר פי״ט ה) בפסוק (יחזקאל טז, ו) ואראך מתבוססת בדמיך. בדם פסח, ובדם מילה:
כ
נ
מ
ש
ח
נ
ח
ש
כ
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה