**ביכורים - ממצווה פרטית לאחדות העם**
מצוות ביכורים היא אחת מכ״ד מתנות כהונה. בקריאת הפסוקים בתורה מצווה זו נראית דומה למתנות כהונה אחרות, כשם שאדם מעלה את המעשר השני שלו לירושלים כך הוא צריך לעלות את פירותיו הראשונים, וכשם שהאדם נותן את בכור הבהמה לכהן כך גם הוא נותן את פירותיו הראשונים לכהן.
לעומת זאת חז״ל במשניות במסכת ביכורים (פרק ג׳) תארו טקס מיוחד מאוד וייחודי למצוות ביכורים. טקס בו מביאי הביכורים הולכים ביחד בשיירה חגיגית ומוזיקאלית דרך ערים נוספות בהם עושים להם קבלת פנים, אנשי ירושלים סוגרים את עסקיהם ויוצאים לקראתם, ולבסוף כל אחד לוקח בידו את הסלסלה ועולה ברגלו להר הבית עד לקבלת הפנים המיוחדת של הלווים בבית המקדש.
״כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים. כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים, הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר (ירמיה לא) ״קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית ה׳ אֱלֹהֵינוּ״. הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים. וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטֶרֶת שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם, אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבָּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. הִגִּיעַ לָעֲזָרָה וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, ״אֲרוֹמִמְךָ ה׳ כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי״ (תהלים ל). ״
מדוע דווקא במצוות ביכורים ישנו טקס מיוחד זה? מדוע אנשי ירושלים יוצאים לקראת מביאי הביכורים, והרי זו חובתו ועבודת ה׳ הפרטית של כל חקלאי ומגדל פירות?
הרב קוק בפירושו ״עין איה״ על מסכת ביכורים מסביר שיש בעם ישראל כוחות שונים ולכל כוח יש תפקיד ויתרון. עבודת המסחר והאומנות מחברת את האדם עם אנשים אחרים איתם הוא סוחר ומאפשרת לו ללמוד מחוכמתם ומעשיהם, פעמים שאנשים אלו יתנשאו מעל עובדי האדמה הנטועים במקומם ובצורה טבעית לא נחשפים לדעות אחרות.
**מצוות ביכורים נועדה לברר לעם ישראל** שלמרות שתפקידו הוא להיות עם חכם ונבון המושלם בכל המעלות והדיעות כדי שכל אומות העולם יוכלו למוד ממנו, **עיקר השלמות שלו נמצאת כבר בתוכו ולכן מרכז העיסוק שלנו** לא צריך להיות בכלכלה ובסחר חוץ הגורם להיות מפוזר בין העמים אלא **בחקלאות המסמלת שהשלמות הרוחנית והמחשבתית של עם ישראל כבר נמצאת בקירבו**: ״והוא מפני שכבר שם בכח האומה היקרה הזאת שתהיה יכולה להשתכלל בעצמה בכל חמדת שכל ורעיון וכל כשרון, ואין לה צורך לקלוט רוחות מן החוץ… ע״כ הביכורים הם המורים על החבה היתירה הנודעת ליסוד עבודת האדמה לאומה הישראלית, שתרבותה יגדל דוקא בהיותה בתור עם לבדד ואינה ראויה ללמוד אל דרך הגויים, וכח האחדות נשלם ע״י הצד הרוחני שהוא אדיר בה…״
חז״ל בקביעתם את צורת העלאת הביכורים לירושלים **רצו לברר לעם ישראל מה מטרת העבודה וצבירת הנכסים. ** ככל שמטרת העם היא גדולה יותר כך יש צורך בנכסים גדולים, עם עני המתעסק בקיום היומיומי לא יכול להתעסק בהובלת העולם, ולכן יש חשיבות עליונה שעם ישראל יהיה עם נכסים רבים ועושר גדול, אבל אסור לטעות ולחשוב שמטרת העושר הוא רק נוחות ורווחה בחיים. ״השור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב״ — **קרני השור, שמסמל את העבודה, מצופים זהב ללמד את עם ישראל שמטרת כל העבודה והשפע הוא להגיע לבית המקדש, להאיר לעולם כולו את אור ה׳. ** ״ועטרה של זית בראשו״ — השמן שממנו מדליקים את המנורה, המסמלת את לימוד התורה והחכמה, הוא זה שנמצא בראש המטרות של עם ישראל.
אחד הדיונים העומדים ברקע לוויכוחים רבים בתרבות הנוכחית היא **האם הכלל (-המדינה) נועד לשמש את רווחת הפרט** ואין הבדל, יתרון ומשמעות לכל עם אלא שמכיוון שאין לאדם יכולת לעשות את כל הפעולות לבדו יש לו צורך בציבור המשלים את מה שהוא אינו יכול לבצע לבד, **או שהאנשים הפרטים מטרתם לסייע, כל אחד ע״י פיתוח והוצאת כוחותיו האישיים בשלמות לפועל, להגשמת המטרה הרוחנית של הכלל כולו ומתוך כך כל אחד מקבל מהכלל תוכן מיוחד המתאים לו. **
בעם ישראל, ממלכת כהנים וגוי קדוש, המטרה העליונה היא מטרה אלוהית, מטרה עליונה הנותנת משמעות וכוחות אדירים לכל אחד מישראל. **כאשר כל אחד מעם ישראל מביא את פירותיו הראשונים לירושלים נבנת בו התפיסה האמיתית שמטרת חייו הגדולה ועבודתו היא לשרת את הופעת הקדושה בעולם. ** גישה זו נותנת משמעות לעבודת האדמה שלו, מתברר לו שגם כאשר הוא גר רחוק מהר הקודש הוא חלק מהופעת הקדושה בעולם ע״י עבודת האדמה שלו.
פעמים רבות קשה לראות את אחדות עם ישראל, לראות כיצד אנשים שונים עם עבודות שונות מרכיבים עם אחד. הרב קוק תולה בעיה זו במצב הנמוך של העם, **כאשר עסוקים רק בקיום הפרטי וכל אחד דואג למצבו האישי מתרבים המפלגות והמחלוקות. ** אנשי הרוח והאומנות רואים את עצמם כחלק המוביל את פיתוח התרבות וההשכלה ולכן הוא החשוב ביותר, לעומתם חושבים אנשי הכפר, ההתיישבות והחקלאות שהם האחראים לחיבור לאדמה ולחיים הטבעיים ולכן הם החלק החשוב ביותר. **המצב שאין בו כבוד הדדי בין חלקי העם גורם גם קרירות וחוסר הערכה ואהבה. ** כל חלק בעם לא רואה ולא מבין מה החלק השני מוסיף לעם.
**אנשי ירושלים הסוחרים הם החלק המחבר בין שני חלקי העם, ** הם אלו שמחברים בחייהם את השכל המעשי ואת היגיעה בעבודה, מצד אחד הם עובדים לפרנסתם ומצד שני באים במגע עם אנשים שונים ולמדים מהם. עמידת הסוחרים בפני החקלאים מביאי הביכורים נועדה להראות את הערכה של אנשי המסחר כלפי האנשים הפשוטים: ״ע״כ עומדים מפניהם בעלי האומניות להורות את היתרון ורחש הכבוד שהם מכירים בחייהם הפשוטים, ושואלין בשלומם להורות על תעודתם הם להגדיל אשרם בחיים ע״פ דרכם, **לא להוציאם מעולמם כ״א להוסיף בהם ובכלל האומה שכלול וטוב, שמתחבר כולו אל היסוד היותר עליון שהוא מגמת האומה הישראלית
נשלח על ידי: אסף רונס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה