לא לבייש
״בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע״
]ביכורים ג, ז[
. 1 קריאת התורה וההפטרה
ומה שנוהגים עתה לקרוא שנים ]בכל התורה[ אומר ר״ת כדי שלא יתבייש מי שאינו יודע לקרות בעצמו כענין שמצינו במסכת ביכורים )פ״ג מ״ז( דתנן כל מי שיודע לקרות קורא בעצמו ושאינו יודע לקרות מקרין לפניו נמנעו מלהביא ביכורים התקינו שיהיו מקרין את מי שיודע לקרות ואת מי שאינו יודע לקרות
]תוספות ב״ב טו א ד״ה שמונה פסוקים[
ואין הדמיון נ״ל דהתם נמנעו מלהביא בכורים ועברו על מה שכתוב בתורה אבל הכא בקיאין יקראו והאחרים ימנעו ומחמת הבושה יתנו לב ללמוד הפרשה אלא נראה הטעם לפי שאין הכל בקיאין בטעמי הקריאה ואין צבור יוצאין בקריאתו והוא בעיניו כיודע ואם לא יקראוהו בתורה אתי לאינצויי עם ש״ץ לכך התקינו שיקרא שליח צבור שהוא בקי בקריאה.
]רא״ש מגילה פ״ג סי׳ א[
שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם בבהכ״נ. פירש רבינו משולם ברבי קלונימוס ז״ל יחיד קורא אותן שאין ש״צ קורא עמו ור״ת הקשה מאי איריא הני כל קריאות שבתורה כך הם שהיחיד קורא ואין ש״צ מסייע כדתנן קראוה שנים יצאו ואמר עלה מה שאין כן בתורה ומה שנהגו עכשיו שש״צ קורא בקול רם אפשר שהנהיגו כן כדי שלא לבייש מי שאינו בקי לקרות בדקדוק הקריאה כמו שאמרו במסכת בכורים ]פ״ג מ״ג[ נמנעו מלהביא בכורים התקינו שיהו מקרין את הכל אלא כמו שפרש״י ז״ל עיקר שאדם אחד קורא אותן פסוקים כולן ואין מפסיקין בהן ויהבינן טעמא בפרק הקומץ )דף ל א( משום דאשתני משאר תורה אי למ״ד יהושע כתבן אי למאן דאמר דעד שמונה פסוקים היה משה אומר ומוציא בפיו מה שהקב״ה היה אומר לו ואח״כ היה כותב ומתחילת אותם שמונה
]ר״ן )על הרי״ף( מגילה יב א[
לא יקראו שנים, אלא העולה קורא וש״צ שותק, או ש״צ קורא והעולה לא יקרא בקול רם
]שו״ע או״ח סי׳ קמא סע׳ ב[
כתבו המפרשים דהאידנא לא נהגו לקרות העולים לספר תורה אפילו יודעים, כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע
]פרי חדש[
וכמנהגנו עכשיו שלעולם הש״ץ קורא אפילו כשהעולה הוא בקי כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות וגם ימצאו הרבה שאין יודעין בטוב לקרות הנקודות והטעמים וירצו לקרות והצבור אין יוצאין בקריאתן וכשימנעום מקריאה אתו לאינצויי.
]משנה ברורה סימן קמא ס״ק ח[
וכן פשט המנהג במקומותינו שהשליח צבור הוא הקורא בתורה לכל העולים, זולת לאלה היודעים היטב בדקדוק ובטעמים
]ילקוט יוסף סימן קמא אות כד[
קבלתי נועם מכתבו והנאני וע״ד אשר כ׳ אודות ההמונים המשמיעים קולם בשעת אמירת מפטיר ההפטורה, הנה האמת אתו כפי הנראה משיטחיות לשון רמ״א בא״ח סי׳ רפ״ד ס״ה שנים לא יאמרו ההפטורה בבת א׳ דתרי קלי לא משתמעי ונרשם שם ריב״ש סי׳ רי״ו וש״ס מגילה כ״א, והאמת שכן הוא בש״ס שם כ״א ע״ב ובנביא א׳ קורא ושנים מתרגמים ובלבד שלא יהיו שנים קוראים דתרי קלי לא משתמעי, ומ״מ למעיין בד״מ יראה דט״ס הוא בש״ע ותרי מילי אמר - שלא יהיו שנים מפטירים, ר״ל שלא יהא ראובן קורא בתורה ומפטיר חצי ההפטורה ושמעון יפטיר חצי השני - לא יעשה כן אלא א׳ יגמור את כולה, וזהו מהריב״ש. ועוד דין א׳ שלא יהיו שנים קוראים בבת א׳ משום שהשומעים לא יכלו לכוון השמיעה משום דתרי קלא לא משתמעא והוא מגמ׳ הנ״ל, והתמיה על מג״א שלא הרגיש ולא הגיה כלום בש״ע…
וכיון שכן נהי דכל זה בכלל עת לעשות לד׳ הפרו תורתך מ״מ כיון דקיי״ל דאין יכול להוציא את שאינו בקי אלא בקורא מתוך הכתב ולא בע״פ כמבואר בטור סי׳ מ״ט ובמג״א שם וקריאת ההפטורה שלנו מקרי בע״פ, נמצא דמי שאינו בקי בלאה״נ לא יצא ידי חובתו והבקי ע״כ יקרא בעצמו עם הקורא וא״כ מה לנו אם קורא בלחש או בקול דמי שאינו בקי אינו יוצא בלא״ה, וטוב יותר שלא לשנות מנהגם שלא לבייש מי שאינו בקי בקריאת הנגינה אעפ״י שספר מנוקד לפניו, ויעיין מ״ש רא״ש ר״פ הקורא עומד והביאו ב״י ג״כ סי׳ קמ״א, והאמת כי מורי הגאון זצ״ל הנהיג בבהכ״נ שלו שלא לומר ההפטורה עמו כי הוא היה עולה למפטיר לעולם ולא זכיתי לשאול את פיו הקדוש בכל מה שכתבתי, ומ״מ במה שכתבתי נלע״ד די שא״צ למסור נפשו על ככה והנח להם מנהגם באשר הוא מנהג כמעט בכל תפוצות גלילות האלו ולא ישמעו בקל. וגדולה מזו מצינו לחז״ל שהניחו להם מנהגם יותר גרוע ורע מזה בשבועות י״ו ע״א וברש״י שם ד״ה אלא בעולי גולה, אף על גב שיש לדחות ראי׳ זו ממ״ש תוס׳ שם ד״ה אלא וכו׳ מ״מ האמת כמו שכתבתי וכל כה״ג מוטב שיהיו שוגגין בשגם שסברתי נ״ל נכונה.
]שו״ת חת״ס או״ח סי׳ סח[
. 2 תפילת לחש
א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תיקנו תפלה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה ולא והא איכא דמים דם חטאת למעלה ודם עולה למטה התם כהן הוא דידע והאיכא חטאת נקבה עולה זכר התם מיכסיא באליה תינח כבשה שעירה מאי איכא למימר התם איהו דקא מיכסיף נפשיה דאיבעי ליה לאיתויי כבשה וקא מייתי שעירה חטאת דעבודת כוכבים דלא סגי דלאו שעירה מאי איכא למימר התם ניכסיף וניזיל כי היכי דנכפר ליה
]סוטה לב ב[
שלא לבייש את עוברי עבירה - המתוודים בתפלתם על עבירות שבידם
]רש״י[
בראש השנה ויום הכפורים נוהגים העולם להשמיע קולם בתפילתם… ואף על גב דאמרינן פרק אלו נאמרין )סוטה לב: ( שמתודה בלחש שלא לבייש עוברי עבירה אנו בזמן הזה כולנו וידוי אחד מתודים ואין כאן בושת עכ״ל.
]בית יוסף אורח חיים סימן קא[
י״א שבראש השנה וי״כ מותר להשמיע קולם בתפלה, אפילו בצבור. הגה: וכן נוהגין, ומ״מ יזהרו שלא להגביה קולם יותר מדאי )דרשות מהרי״ו(.
]שו״ע סי׳ קא סע׳ ג[
לעורר הכונה ולמיטרד ציבורא לא חיישינן כיון שסידורים ומחזורים בידם ועיין במג״א דמסיק דיותר טוב להתפלל בלחש אם יכול לכוין וכ״כ הרבה אחרונים
]משנה ברורה ס״ק יא[
. 3 וידוי ביום כיפור ובכלל
אין צריך לפרט החטא; ואם רצה לפרט, הרשות בידו; ואם מתודה בלחש, נכון לפרט החטא. הגה: אבל כשמתפלל בקול רם, או ש״צ כשחוזר התפלה, אין לפרט החטא; ומה שאומרים על חטא בסדר א׳ ב׳ לא מקרי פורט, הואיל והכל אומרים בשוה אינו אלא כנוסח התפלה )ד״ע(.
]שו״ע או״ח סי׳ תרז סע׳ ב[
ואם רצה לפרט. משמע דאיירי אפי׳ בקול רם ונ״ל דדוקא בחטא מפורסם אבל בחטא שאינו מפורס׳ לכ״ע אסור לאומרו בקול רם כדכתיב אשרי נשוי פשע כו׳ )וכמ״ש בהג״ה( דודאי אמוראי לא פליגי אתנאי וכ״ה בסוטה דף ל״ב שתקנו תפלה בלחש שלא לבייש עוברי עבירה המתודים על חטאם אלא דריב״ב ס״ל דלפני המקום צריך לפרט החטא בוידוי ור״ע ס״ל אף לפני המקום א״צ לפרט ובזה אין חילוק בין מפורסם לשאינו מפורסם דהכל גלוי לפניו ע׳ בגמרא ובב״ח דלא כב״י וק׳ מ״ש רש״י בחולין ספ״ב דאי איתא דחטא בשוגג קלא אית ליה דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ויתכפר לו עכ״ל והא בקרא כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וחטא היינו שוגג, וע״ק דבסוטה אמרינן שלא חילק הכתוב מקום בין חטאת לעולה שלא לביישו, וי״ל דש״ה כיון דאמר לשם חטאתי חזינא שאינו מתבייש וצ״ע.
]מגן אברהם ס״ק ב[
נשאלתי מי שרוצה לעשות תשובה ולבו מתלהב ורוצה להתוודות ברבי׳ על חטאו כדי שיתבייש אם מותר לעשות כן או לא.
תשובה לכאורה נראה דמותר לעשות כן וראי׳ דאמרינן בסוטה דף ל״ב ע״ב אמר ר׳ יוחנן משום רשב״י מפני מה תיקנו תפילה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חילק הכתוב מקום בין חטאת לעולה ופריך והא איכא דמים דם חטאת למעלה ודם עולה למטה ומשני התם כהן הוא דידע ופריך מחטאת דע״ז ומשני התם נכסיף וניזול כי היכי דנכפר ש״מ בחטא גדול שבח הוא לו שיכסיף נפשו לבייש עצמו ברבים אכן נראה דס״ל דדוקא בע״ז הוא גזירת הכתוב כמשמע מפרש״י שם בד״ה התם נייתי וניכסוף הטיל עליו הכתוב שיתבייש שתהיה לו כפרה מעונש גדול כזה משמע דווקא בע״ז הטיל עליו הכתוב ולא בשאר עונות ובע״ז גופי׳ דווקא בענינ׳ קרבן אבל אינו מוטל עליו לפרסמו ותדע דהא בסוף יומא דף פ״ו ע״ב רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח ותירץ הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם ולא חילק בין ע״ז לשאר עבירות אלא ע״כ כדאמרן דדווקא לענין קרבן הוא גזירת הכתוב אבל בזמן שאין קרבן אין מוטל עליו לבייש את עצמו ואדרבה יש לומר דאסור לו לפרסם וראי׳ ברורה לזה דאמרינן בפ״ק דסוטה דף ז׳ ע״ב בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף תמר אלא ראובן למה לי׳ דאודי והאמר רב ששת חציף עלי דמפריט חטאיה ומשני כי היכי דלא ליחשדו אחוהי הרי אם לא הי׳ טעם זה הי׳ אסור לפרוט חטאיו ומכאן תשובה דאסור למיפרט חטאי׳ אלא יתוודה בינו לבינו אפילו קודם מותו לא יפריט חטאי׳ לרבי׳ אלא יתוודה בינו לבין קונו אם לא שאינו יודע לעשות תשובת המשקל על חטא רשאי לשאול לחכם מה תשובה על חטא כזה ודומה קצת מה שאמרו כהן הוא דידע כיון דאין רבים יודעים מזה לא הוי מפרסם חטאיה וחדשים מקרוב באו ואומרי׳ שצריך אדם דווקא לפרסם חטאו ונשתקעו הדברים ולא נאמרו ומדברי חיצונים דבר זה וה׳ ינחני בדרך אמת.
]שו״ת פנים מאירות חלק ב סימן קעח[
. 4 ברכת אירוסין וקריאת הכתובה
ועכשו נהגו שלא לברך עד אחר הקידושין וטעם הדבר שאלו היה החתן מקדש מברך אותה היה דין שיברך אותה קודם שיקדש אבל מאחר שלא נהגו לברך אותה החתן עצמו כדי שלא לבייש שאינו בקי בה ומברך אותה אחר בשבילו אין האחר מברך עד אחר הקדושין דילמא הדרי בהו ויבוא לידי ברכה לבטלה
]אורחות חיים הלכות קידושין אות כא[
כל המקדש אשה, בין ע״י עצמו בין ע״י שליח, מברך, )הוא או השליח(, וי״א דאחר מברך, וכן נוהגין.
]שו״ע אבה״ע סי׳ לד סע׳ א[
שלא לבייש מי שא״י לברך ואם ליכ׳ אחר יברך החתן, פרישה.
]בית שמואל ס״ק ב[
כתב רש״ל הטעם שאין החתן מברך שלא לבייש מי שאינו יודע וכן בקריאת התורה גם כן אין העולה קורא אלא הש״ץ משום האי טעמא עכ״ל
]ט״ז ס״ק א[
בקהלות רבות נהגו שכאשר קוראים הכתובה תחת החופה מדלגים את סכום הכתובה, ונראה לי הטעם, כי יתכן שחכמים לא חששו לתוספת כתובה משום שבכתיבה בלבד אין פרסום רב, ובזמנם לא נהגו בקריאת הכתובה כלל, ועדיין יש קהלות בישראל שלא נהגו בכך )עיין ב״נהר מצרים״ עמוד קצ״ב( ומנהג זה חדש הוא יחסית, וכיון שנהגו בקריאת הכתובה שהיא בתוך קהל גדול חששו חכמי הדורות האחרונים בכל זאת לא לבייש את אלה שכתובתם קטנה.
]שו״ת מים חיים )הלוי( ח״ב סי׳ פה[
. 5 מקומות שלא חששו לביוש
א. תוספת כתובה
מתני׳: אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפי׳ מאה מנה יוסיף… גמ׳: פשיטא מהו דתימא קיצותא עבדו רבנן שלא לבייש את מי שאין לו קמ״ל.
]כתובות נד ב[
מהו דתימא קיצותא עבדו רבנן שלא לבייש את מי שאין לו. האי טעמא תמיה טובא מאי לבייש את מי שאין לו איכא, ולמה להו לרבנן למיתן קיצותא שלא יתן מנכסיו לאשתו כשם שנותן לעוברי דרך, ויש לומר דהא קמ״ל שאפילו אם רצה לכלול התוספת עם הכתובה ולומר לה ויהיבנא ליכי מהר בתולייכי מאה מנה רשאי, סד״א דקיצותא עבדו רבנן לכתובה שלא יכלול עמה כלום כדי שלא יהא בושת לבנות ישראל שזו כתובתה מרובה וזו כתובתה מועטת ואם רצה להוסיף יוסיף לה באנפי נפשה, קא משמע לן שכולל וכותב ואינו נמנע, כן פירשו בתשובת הגאונים ז״ל, ולפום האי פירושא הא דנקט שלא לבייש את מי שאין לו ולא קאמר שלא לבייש את מי שאין לה יש לומר דכולה חדא היא והכי קאמר שלא לבייש את מי שאין לו נכסים לתת נדוניא גדולה לבתו כדי שיכתבו לה כתובה גדולה, כן נראה לי.
]ריטב״א[
ב. הבאת ביכורים
העשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה והסלים והבכורים ניתנין לכהנים.
]משנה ביכורים פ״ג משנה ח[
והסלים וכו׳ נתנים לכהנים. ל׳ הר״ב סלי עניים נתנים לכהנים וקלתות של עשירים מחזירים להם מכאן אמרו בתר עניא אזלא עניותא. וקשיא לי דאי הכי עניים מתביישים ולמה לא תקנו כדרך שתקנו בנשים המתות להטביל כל הכלים וכו׳ כדי שלא יתביישו המתות נדות ]צ״ל הנדות חיות נ״ל[ כדפי׳ הר״ב במ״ד פ״י דמס׳ נדה ולתקנו שאף העשירים יביאו בסלים נצרים ואשכחן יותר דומה לזה הנדון שלנו שתקנו לענין בית האבל. כדאי׳ בסוף מ״ק בראשונה היו מוליכין לבית האבל עשירים בקלתות של כסף ושל זהב. ועניים בסלי נצרים והיו עניים מתביישים התקינו שיהו הכל מוליכים בסלים של נצרים. וי״ל דמשום כבוד בית אלהינו ומשרתיו לא חשו על שיתביישו העניים.
]תוספות יו״ט[
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה