*הוידוי המוזר*
אנחנו בחודש אלול, ימי תשובה שבהם צריך לבקש סליחה אחד מהשני וגם מה׳, קוראים לזה ״וידוי״.
וידוי זה מלשון ״וודאי״.
הרבה פעמים אנחנו ״עובדים על עצמנו בעיניים״ שאנחנו בסדר ומה שעשינו לא כזה גרוע: ״הוא בטח בכלל לא שם לב״, ״היא סתם רגישה אז זה בעיה שלה ולא שלי״, ועוד מיליון תירוצים. אבל כשמבקשים סליחה כמו שצריך — אנחנו יוצרים אצלנו וודאות שבאמת היינו לא בסדר, שיש לנו על מה להתנצל. 😟
ובפרשה שלנו יש וידוי מוזר, ״וידוי מעשרות״, שבו אנחנו אומרים את המצוות והדברים הטובים שעשינו. 😃
במילים אחרות: כמו שכשטועים — אסור לטשטש את זה ולהקטין את מה שעשינו, גם כשעושים משהו טוב אסור לנו להקטין את זה. כל אחד צריך וודאות בטוב שבו, שהוא טוב.
*ואם ה׳ אוהב אותי ורואה בי נקודות טובות — גם אני אוהב את עצמי ❣️ ורואה בי טוב. *
ואת הטוב שבנו צריך להגדיל, להוסיף עוד אור. ובשביל זה *חייבים חייבים* לראות את הטוב שבנו ולהאמין שהוא אמיתי. ✌️
שנזכה להאמין בטוב שלנו, להגדיל אותו ולהוסיף עוד ועוד אור!
נשלח על ידי: חנניה פולק
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה