בס״ד
וִירּושָׁלַיִם צִּיֹון
1. ישעיה פרק ב, א-ג
הַדָּבָּר אֲשֶׁר חָּזָּה יְשַעְיָּהּו בֶׁן-אָּמֹוץ, עַל-יְהּודָּה וִירּושָּלִָּם.
וְהָּיָּה בְאַחֲרִית הַיָּמִים נָּכֹון יִהְיֶׁה הַר בֵּית-ה' בְרֹאש הֶׁהָּרִים, וְנִשָּא מִגְבָּעֹות; וְנָּהֲרּו אֵּלָּיו כָּל-הַגֹויִם.
וְהָּלְכּו עַמִים רַבִים וְאָּמְרּו לְכּו וְנַעֲלֶׁה אֶׁל-הַר-ה' אֶׁל-בֵּית אֱֹלהֵּי יַעֲקֹב, וְיֹרֵּנּו מִדְרָּכָּיו וְנֵּלְכָּה בְאֹרְחֹתָּיו: כִי מִצִּיֹון תֵּצֵּא תֹורָׁה וּדְבַר-ה' מִירּושָׁלִָׁם.
2. שם — מלבי״ם
״כי מציון״ — הסנהדרין והכהן הגדול שבו מהם תורה.
״ודבר ה' מירושלים״ — הנביאים שמתאספים שם ושואבים רוח הקדש בכל העיר.
3. עין אי״ה, הראי״ה קוק ע״א, ברכות סג, ט
ציון וירושלים הם שמות המכוונים לעומת הסגולה הפנימית המציינת את ישראל בתור עם, המתיחד לבדד בסגולותיו.
על פי ד' ״מציון תצא תורה״ — דבר השייך לתורה פרטי דת ודין, יעמיד החזון זה, דבר שיצא ״ודבר ה' מירושלים״ — רוח התורה בכללה להיות לאור לכל העולם כולו. בין תורה לדבר ד' יש יחש שבין פרטי התורה ורוח התורה, שצריך פרטי התורה עם רוח התורה המיוחדים לישראל, להיות הולך מסוף העולם ועד סופו.
4. ישעיהו פרק מ, פסוק ט
עֲלִי לְָּך מְבַשֶׁרֶׁת צִּיֹון, הָּרִימִי בַכֹּחַ קֹולְֵּך מְבַשֶׁרֶׁת יְרּושָׁלִָׁם. הָּרִימִי אַל-תִירָּאִי, אִמְרִי לְעָּרֵּי יְהּודָּה: הִנֵּה אֱ-ֹלהֵּיכֶׁם.
5. ברכות ח, א
אמר ליה רבא לרפרם בר פפא: לימא לן מר מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא. אמר ליה הכי אמר רב חסדא: מאי דכתיב ״אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב״ — אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות.
6. ירמיהו פרק לא, טו-ל
כֹה אָּמַר ה': מִנְעִי קֹולְֵּך מִבֶׁכִי וְעֵּינַיְִך מִדִמְעָּה, כִי יֵּש שָּכָּר לִפְעֻלָּתְֵּך נְאֻם ה', וְשָּבּו מֵּאֶׁרֶׁץ אֹויֵּב. וְיֵּש תִקְוָּה לְאַחֲרִיתְֵּך נְאֻם ה', וְשָּבּו בָּנִים לִגְבּולָּם.
הֲבֵּן יַקִיר לִי אֶׁפְרַיִם אִם יֶׁלֶׁד שַעֲשֻעִים, כִי מִדֵּי דַבְרִי בֹו זָּכֹר אֶׁזְכְרֶׁנּו עֹוד, עַל כֵּן הָּמּו מֵּעַי לֹו רַחֵּם אֲרַחֲמֶׁנּו נְאֻם ה'.
הַצִיבִי לְָׁך צִּיֻּנִים שִמִי לְָּך תַמְרּורִים, שִתִי לִבְֵּך לַמְסִלָּה דֶׁרְֶׁך הָּלָּכְת, שּובִי בְתּולַת יִשְרָּאֵּל, שֻבִי אֶׁל-עָּרַיְִך אֵּלֶׁה.
7. ספרי דברים, פסקה מג
״ושמתם את דברי אלה וגו׳״ — ואבדתם מהרה, אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ, היו מצוינים במצות, שכשתחזרו לא יהו חדשים עליכם. משל למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה אביה בבית, אמר לה הוי מקושטת בתכשיטיך, כך שכשתחזרי לא יהו חדשים עליך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: היו בני מצוינים במצות, שכשתחזרו לא יהו חדשים עליכם, שהוא אומר ירמיה (לא, כ): ״הציבי לך ציונים״ — אלו המצות שישראל מצוינים בהם.
8. רמב״ן ויקרא יח, כד
והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד לא תסבול עובדי עבודה זרה ומגלים עריות… ואין בה טהרה שלימה, אף על פי שהנכבד לשם, שהכול המשרתים המושלים עליה תועים והעמים.
והנה הכותים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלוהיהם, ובבואם בארץ השם שלח בהם את האריות, ובבואם שם ועשו כמעשיהם הראשונים שלח בהם את האריות הממיתים אותם.
ומן העניין הזה אמרו בספרי… אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ, היו מצוינים במצות שכשתחזרו לא יהו חדשים עליכם… וכן אמר ירמיה (לא, כ): ״הציבי לך ציונים״ — אלו המצות שמצוינין בהם… אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שיהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ א-ל.
9. הראי״ה קוק, ׳דגל ירושלים׳
בעז״ה היא דרך הקודש, דרכנו סלולה ובמישור. בית ישראל יבנה על שני העמודים: עמוד הקודש, קדש הקדשים, העומד לנס עולם, הקשור תמיד מעולם ועד עולם בשם ירושלים, אשר ה' יקרא לה.
ועמוד החול, אשר לבש לבוש חולין, רק בירידתו להחיות רוח שפלים אשר שחה לעפר נפשם, שהוא יונק את כוחו משם, ומתעקם ההולך עד עקמא, ע״י קו המתעקם מציון.
ולתמם ולישר יופיע אור ירושלים, פריו היה למאכל ועליהו לתרופה, עם תמימים, וימין ושמאל יפרוצו לרומם קרן ישע.
10. הראי״ה קוק, מאמר הדור
גדול חלק מהדור הצעיר איננו חש כבוד לכל הדור, לא מפני שהורגל, לא מפני שאופלה נפשו, מפני אם כי אותו הצביון שהורגל בו עד כה, שלפי המקום שעלה עליו בדעה ההמונית הרגילה, החק והמשפט עומדים מאותו הגבול שנשפל.
שהחק והמשפט עומדים עליו ידו על המסורת, עד המקום שיביט בכלל, על כל אמת ואמת, על כל טהור וקדוש, ומונה — מפני גדולה נצחית א-שר להיות במושגים, ומיעוט העבודה בתלמודם של יסודי הרגש והדעת — ״הועם הכתם שונא זהב — התורה שבמרחב הטוב״ עד שנדמה לו שהכל שפל הרבה מערכו.
הצרות שטפוהו, מרקוהו, נתנו לב-מתנה ומח הוגה, ועלה ונתגדל בפעם אחת. עשה כנפים ועף, ורוחו ימריא ובמרומים, ושם עדיין לא נתנו לו את חפצו. ולא יוכל לעמוד בשפל, ולירושלם שלמעלה לא יוכל להכנס, ״אין הקב״ה נכנס בירושלם שלמעלה עד שיכנס בירושלם שלמטה״.
מלך ״מקדש מלך עיר מלוכה, קומי צאי מתוך ההפכה, לך רב שבת בעמק הבכא. התעוררי התעוררי כי בא אורך, כבוד ד' עליך נגלה״. עורי עורי שירי, אורי.
11. הראי״ה קוק, עקבי הצאן, עמוד ק״מ
בלא טורח רב של אריכות פלפול, שרובו נועד רק לאותם שאין להם במה למלאות את צמאון הנפש ועז החופש השכלי להרחבתה של תורה בדרישתה מבלעדו; אע״פ שמיעוטו הוא לעולם נאה וטוב והגון, ויפה אפילו להיותר עסוקים בעסק היסודי במהלכים רוחניים עליונים.
אבל של הנפשות העדינות צריך להיות ״לפקח עינים עוורות, להוציא ממסגר אסיר מבית כלא יושבי חושך״. ״עלי גבוה הר על לך עלי מבשרת ציון, הרימי בכח קולך ירושלים מבשרת״.
12. זוהר ויקרא, חלק ג, דף רצו, ע״ב
צִיֹון וִיְרּושָּלַם, תְרֵּין דַרְגִין אִינּון, חַד רַחֲמֵּי וְחַד דִינָׁא. צִיֹון, דִכְתִיב (ישעיה א): ״צִיֹון בְּמִשְפָּט תִּפָּדֶׁה״. יְרּושְלֵּים, דִכְתִיב (ישעיה א): ״צֶׁדֶׁק יָּלִין בָּה״.
13. משנה תענית, פרק ד, משנה ח
וכן הוא אומר (שיר השירים ג): ״צאינה וראינה בנות ציון, במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו, ביום חתנתו וביום שמחת לבו״. ביום חתנתו — זו מתן תורה. וביום שמחת לבו — זה בנין בית המקדש.
המקדש שיבנה במהרה בימינו, אמן.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה