כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעיה ב, ג)
אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מח
עשרה חלקים של נוי בעולם ט' בירושלים ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של יסורין בעולם ט' בירושלים ואחד בכל העולם… עשרה חלקים של חכמה בעולם ט' בירושלים ואחד בכל העולם שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה וגו' (בראשית כ״ב ב'). עשרה חלקים של חנופה בעולם ט' בירושלים ואחד בכל העולם שנאמר כי מאת (ה') נביאי ירושלים יצאה חנופה לכל הארץ (ירמיה כ״ג ט״ו). עשרה חלקים של תורה בעולם ט' בירושלים ואחד בכל העולם שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעיה ב' ג').
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א
דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחלה, מי שיש לו אב — מלמדו תורה, מי שאין לו אב — לא היה למד תורה, מאי דרוש? ולמדתם אותם — ולמדתם אתם, התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש? כי מציון תצא תורה; ועדיין מי שיש לו אב — היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב — לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן ט״ז כבן י״ז, ומי שהיה רבו כועס עליו — מבעיט בו ויצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע.
תוספות מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א
כי מציון תצא תורה — לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה כדדרשי' בספרי למען תלמד ליראה וגו' גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה.
שו״ת מאמר מרדכי כרך ג קדושת א״י סימן א
ודע, שלא רק האויר של ירושלים קדוש. הנה כתוב (ישעיהו ב, ג; מיכה ד', ב'): ״כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים״, ומכאן למדים שיש חשיבות מיוחדת לא רק בירושלים עצמה אלא גם לבני ירושלים. ואין זה דבר של מה בכך להולד בירושלים, כמו שאומר דהע״ה (תהלים פ״ז, ה'): ״וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ״. מכאן, שהנולד באוירה של קדושת ירושלים, נהפך ממש לחלק מקדושת ירושלים. ויש בחז״ל במדרש איכה על חכמתם של ילדי ירושלים, וכל הנולד בה הוא בבחינת ״ונתתי משכני בתוכם״.
שו״ת מאמר מרדכי כרך ג קדושת א״י סימן ב
ידוע הדבר, שבגיטין כותבים ירושלם חסר יוד (שו״ת שדה הארץ סי' י״ד; פרי האדמה ח״ג ל״ג ע״ב; גט פשוט סי' קכ״ח ס״ק ל״ז; פאת השלחן ב', כ״ז; שער המפקד אבה״ע גיטין סי' ט'), ואילו במכתבים רגילים כותבים ירושלים כתיב מלא, דהיינו עם יו״ד. ויש המקפידים לכתוב ירושלם בכתיב חסר. והקשו הרב גט פשוט (סי' קכח ס״ק כו), והרב שער המפקד (שם דף פ״ז ע״ב): מדוע לא כותבים עיר הקודש, או בערבית ׳קודס׳, כמו בכתיבת שם פרטי, למשל, אדם ששמו אברהם ומכונה אבי, כותבים אברהם דמתקרי אבי, מדוע לירושלים לא נכתוב דמתקרית ׳קודס׳, הלא הערבים בעבר וגם כיום קוראים לה ׳קודס׳ בלבד?
והתשובה שניתנה לשאלה זו מביעה את מעלתה וחשיבותה של ירושלים — כאשר אדם אומר ירושלים, הרי שהוא אומר ״עיר הקודש״, משום שירושלים כולל הכל, ולפיכך אין צורך בתוספות. ירושלים ירושה לנו מאבותינו, ולא רק לאברהם אבינו אלא הקדוש ברוך הוא בחר בציון בשביל להשכין שם שכינתו ובחר בנו שאנחנו נשאר בירושלים.
מנהג היה שלא היו באים לירושלים ללא טבילה. כן נהגו שמי שבא לירושלים בפעם הראשונה בחייו היה קובע אותו היום ליום טוב.
מעלת הנס בירושלים בזמן הזה
משנה מסכת אבות פרק ה משנה ה
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים.
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לה
עשרה נסים נעשו לאבותינו (במקדש) [בירושלים] לא הפילה אשה מריח בשר הקודש מעולם. ולא נפגע אדם בירושלים. ולא נכשל אדם בירושלים מעולם. ולא נפלה דליקה בירושלים מעולם. ולא היתה מפולת בירושלים מעולם. לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי תנור לצלות פסחים בירושלים. מעולם לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי מטה שאישן עליה בירושלים. מעולם לא אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים.
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לט
עשרה נסים היו נעשים (בביהמ״ק) [בירושלים]. לא נפגע אדם בירושלים. וכל מי שנפגע [חוץ לירושלים] כיון שהיה מסתכל בחומות ירושלים היה מתרפא. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם.
חסדי אבות וראשי אבות פרק ה (הרב חיד״א)
ודע דבאבות דרבי נתן פ' ל״ה אמרו: לא היתה מפולת בירושלם מעולם. וזה שנים רבות ששמעתי בעה״ק ירושלם תוב״ב כי מהריט״ץ בספר מגן אבות כ״י פי' אבות דר״ן פירש שלא היתה מפולת מרעש עד כאן שמעתי. וכן ראינו בשנת התק״ך שבעוה״ר בליל ט' חשון היה רעש בעה״ק צפת ת״ו ומתו ברעש כמה נפשות מישראל וכמדומה כמו קס״ה נפשות, ובלילה עצמה היה הרעש חזק בעה״ק ירושלם תובב״א והתמידו הרעשים כמעט כל החורף. וברוך ה' שלא אירע שום מפולת אף שהיו רעשים רבים וחזקים ואיש לא נעדר. ברוך האל המושיע.
שו״ת תשב״ץ חלק ג סימן רא
ואמרו כי עדיין נשאר מהנסים שהיו בירושלים שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום כי בבית הכנסת שבירושלים הם צריכים לאנשי המקום כל השנה ומתמלאת פה על פה בעת התקבץ שם בחג השבועות החוגגים יותר מג' מאות איש כלם הם נכנסים שם ויושבים רווחים כי עדיין היא בקדושתה וזה סימן גאולה שלישית.
שולחן ערוך או״ח הלכות תפלה סימן קד סעיף ג
ואפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק, (אבל יכול לילך למקום אחר כדי שיפול הנחש מרגלו) (הר״י ריש פרק אין עומדין); אבל עקרב, פוסק, לפי שהוא מועד יותר להזיק, ונחש נמי, אם ראה שהוא כעוס ומוכן להזיק, פוסק.
שולחן ערוך או״ח הלכות שבת סימן שטז סעיף י
כל חיה ורמש שהם נושכים וממיתים ודאי, נהרגים בשבת אפילו אין רצין אחריו; ושאר מזיקין, כגון: נחש ועקרב מקום שאינם ממיתין, אם רצין אחריו, מותר להרגם; ואם לאו, אסור. אבל מותר לדורסם לפי תומו, ואפילו במתכוין אלא שמראה עצמו כאילו אינו מכוין.
שו״ת שיח יצחק סימן מט
דין תפילה ובדיקת חמץ בירושלים במקום דאיכא נחש. למה דאיתא בפ״ה דאבות משנה ה' ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, וכן הוא עוד היום הזה וכמבואר בתבואת הארץ להגר״י שווארטץ ז״ל, צל״ע הן לענין תפילה להפסיק לגבי עקרב כדאיתא באו״ח (סי' ק״ד סעיף ג'), וכן בסי' שט״ז סעיף י' [בנחש ועקרב אם רצין אחריו מותר להורגם] וכן באו״ח (סי' תל״ג [ס״ח]) לגבי גל שמצויים נחשים ועקרבים לענין בדיקת חמץ, באשר בירושלים, וישנם מקדמונים דס״ל שבכל א״י כלל הוא שאין מזיקים נחשים ועקרבים, אם נאמר שאינו רשאי להפסיק ולגבי כל הדינים הנ״ל הולכים לחומרא, באשר לא יהיה ניזוק, או שנאמר גם בזה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה