הרבים ברשות בתפילה מחיצה הלכה: בירור
טבדי בנימין הרב
ג שאלה זו בתפילה מחיצה לעשות שצריך כתוב? היכן חד איננה עליה שהתשובה, דולה
בסוגיה סדר לעשות וננסה. משמעית,
א. לח-מא [א, משה האגרות שיטת ש יב], ה, ; רבוביה ע איסור מטעמי היא המחיצה חובת
לנשים גברים בין. לו מחוצה ובין הכנסת בבית בין, מזמינים שאנחנו מקום כל, לדעתו
לנשים- גברים בין הראויות ההלכות את שישמור ע שידו מראש, מוגדר קהל חובת אין אף שמא או מחיצה, ללא אך הפרדה צריך לדעתו אם להסתפק [ויש הדין מן מחיצה יש שכן מחיצה, לעשות חובה יש הרחב לציבור הפתוח ובאירוע צריך]. לא הפרדה
המינים. ן בי הרחקה בנושא ההלכה על מקפידים כולם ולא אנשים, מיני כל בציבור
, אחר ציבורי או פרטי למרחב כנסת בית בין עקרוני הבדל אין הדין שורת מצד לשיטתו, , ה מו קזח מראש הקבועים במוזמנים מדו, בר האם בשאלה תלוי והכל שמקפידים י כמ ים
לא. או צניעות הלכות על לעניין1 הנוגעות משה האגרות מבעל חשובות תוספות שתי מצאנו: אמנם. מקרה- בכל
בתערובת להתפלל אין מוגדר קהל עם, פרטי בבית כגון כנסת, בבית שאינה תפילה גם.
– מראש וידוע לבין הגברים של התפילה מרחב בין ברורה חלוקה שתהיה צורך יש
הרבה שיש האבל בבית ש משה, האגרות מוסיף זאת, [עם עומדות שהנשים המקום
שונים אורחים – מראש מוזמנים כולם שלא, 2 הדין]. מן מחיצה חובת יש ברשות גם.
מראש ומוגדר ידוע שאינו בקהל, הרבים, משה האגרות, מודה ש כל בתפילה מדובר
ארעי" "דרך ל שרוצים אנשים שיש (כגון במסעדה) כגון מסויים, במרחב התפלל ואין
ו התנגדות בגלל מחיצה לשים אפשרות בעל. כך בשל התפילה את למנוע אין כד',
בביטוי הכוונה מה מגדיר לא משה האגרות שמדובר שכוונה ונראה ארעי". רך "ד
ב סיטואצי שנ מתוכננת, לא ה אפשרויו: ת שתי שיש זה, באופן כרחם. בעל אליה קלעו או
כלל– להתפלל לא או מחיצה ללא ולהתפלל לפינה ללכת אין הת. פילה את לבטל
ב. הוא זה בנושא משה האגרות בעל של הבר־פלוגתא מסאטמר, האדמו״ר יואל הג״ר
לטייטלבוים י סימן [או״ח יואל דברי בשו״ת. ]זצ״ל, מספיק תהיה שהמחיצה דרש הוא
כדי ומה ואט גבוהה המטרה הסובר משה האגרות שלדעת, אומרת זאת הסתכלות. למנוע ראש לקלות להביא שיכול מה ונשים, גברים בין ערבוביא למנוע היא המחיצה של
, וכדומה ויצירת ההתערבבות את שימנעו כאלה אטימות וברמת בגובה במחיצה די ולכן
התקשורת רק שלא סובר יואל הדברי זאת לעומת לנשים. הגברים בין נוחה תקשורת ואטומה גבוהה יותר הרבה להיות צריכה המחיצה ולכן ההסתכלות, עצם אלא. אסורה
ג. מלכה משה הג״ר דברי את זה בהקשר לציין יש ז בשו״ת צ״ל, כו יו״ד [ד, המים, ]מקוה
אחד מהותי ובעניין הלכה, בשני. ענייני משה האגרות בעל על החולק
הן1 ההלכתיות: ת הנקודו. לנשים גברים בין המחיצה שחובת הטענה את מלכה הרב
2 מדרבנן בחובה שמדובר הוא. סובר אלא מהתורה, חובה היא מלכה הרב סובר מאידך, .
הסתכלות למנוע היא המחיצה שחובת הנ״ל, יואל הדברי בעל שכתב כמו עליה ולכן
ואטומה גבוהה. להיות
האגרות של ההתדיינות שמאופי לכך, נוגעת מלכה הרב מעיר שעליה המהותית דה הנקו והיינו עדיהן. בה יתנו שהראיות "רגילה" הלכתית בסוגייה ובר שמד משמע משה דאורייתא היא המחיצה שחובת והפוסקים, חז״ל מדברי להוכיח, מנסה משה, שהאגרות
הראיות– את וידחה מישהו יבא אכן שאם ממנו ומשמע על לוותר לו יותר כביכול
עוסקים אנו כאשר עיר ה זו ולא הדרך זו שלא טוען מלכה הרב התפילה. בשעת המחיצה
בשאל: א שכזו" ה הביא, לא ברורה ראיה ושום פלפול, דרך הם שם ראיותיו כל באמת ך לנשים להתיר יש וממילא התורה מן איסור כאן שאין הנחה מתוך לצאת הקורא ועלול
הוא! כן לא ובאמת מחיצה, ללא הכנסת לבית לבוא מן לאסור ראיה שאין שאע״פ
שאי לעריות וגדר סיג ומשום מדרבנן, מאד חמור הוא האיסור התורה- מה, תורה סורם
ושמ בכלל זה והרי למשמרתי." משמרת עשו משמרתי את רתם
ד. בדברי מצאנו נוספת שיטה לה סימן חיים אורח משפט אורח קוק][שו״ת הראי״ה הטוען
קדושה" של ולכל״התקבצות הכנסת ולבית לתפילה מיוחדת המחיצה שחובת והיינו.
לענייני יחד מתקבץ ישראל שעם שבשעה מתנגדים של התעוררות גם יש קדושה,
לגרום שיכול מה בכל יזהר ולה מחיצה להעמיד חובה יש ולכן לבטל, צריכים שאותם
ב קלקול מ קדושה של למטרה שם מתקבצים כשישראל קדוש, "למקום, : הקדושה עלות מזיק ויותר חמור יותר סורו אי נעשה אחר במקום יצה״ר סרך משום שאסור דבר שכל ואת הכונה את ומפסיד קדוש גוי של הקודש מעלות כל את עי״ז ופוגם קדוש, במקום
הטהורה." והעבודה התפילה קדושת של הנפש רוממות קוק הרב מסביר דבריו, בהמשך
בתפילה שהבעייתיות שמים שם מזכיר שאולי הפרטי האדם מצד רק אינה, מחיצה אלל
רא שאינה בצורה אלא ויה, השם חילול מצד וה משה בתורת יד רמת ציבורית: בצורה
" ועדה קהל של פעולה בתור שנעשה מה הוא, האיסור של הענין את שמחמיר ומה
עברת ובכל איסור שבכל מ״א, פ ח״ג נבוכים במורה הרמב״ם ע״ז כתב שכבר וישראל, קודש לזרע וחלילה הנדחת, עיר דין לזה יש מישראל עדה ע״י רמה ביד שנעשה מצוה
כזאת רעה במצודה."שיכנסו
ה. זצ״ל וינברג הגרי״י של מדבריו עולה נוספת, שיטה "ורק עז]: [א, אש שרידי בשו״ת משום להסתכל יוכלו שלא גבוהות, מחיצות לעשות קדומה תקנה יש הכנסת בבית
וקר תפילה בברכות[כ כמבואר ערוה, מטעם אסור ש שמע, יאת א] ד, וכן מגולה שטפח בשעת או לחופה כלה הכנסת בשעת כגון רשות, של באספות אבל ערוה, באשה שער אנשים ישבו שלא מדקדקים ורק מחיצות לעשות מעולם הקפידו לא ודרשות נאומים
זה עם זה יתערבו ולא יחד."ונשים
ה בעל דברי על להעיר ויש שרידי הערות1: מספר של גישתו ת בא מ זו האם לדון. יש באותה אליה שהתייחס יוחדת המ לשאלה בהתאם זאת כתב שמא או אש, השרידי בעל
תשובה ישורון ארגון מפעילות כחלק שבת, שירי יחד לשיר ולבנות לבנים [ההיתר
בתשוב שכן מהת]בוללות, היהודי הנוער את להציל שנועד אחר ה אש שרידי ה בעל של ת
ב שנוקט כתב ח] [א, 2 לראיותיו. ומסכים משה האגרות בעל של עמדתו. ויינברג הרב
שהחלוקה משמע פשוט באופן ו רשות של להתקבצות תפילה של הת, קבצות בין מחלק
נעשית הפעילות האם לשאלה נוגעת אינה 3 הכנסת לבית או. מחוץ כנסת בבית אם גם.
שדעת נאמר קדו תקנה יש הכנסת בבית שדווקא אש השרידי תערובת איסור של ה מ
מחיצה- וחובת מראש המתוכננת לתפילה, מכ, וונת התקבצות שכל מאד, מסתבר
מקורי יהודי אופי ונ, את שו הקדומה התקנה בכלל. היא
ו. מנהג רק המחיצה בעניין הרואה ההלכתית לגישה התייחס קוק שהראי״ה לציין, יש
עניין על מדובר כאשר בפרט ה, מחיצ על להקפיד להיזהר יש זו שיטה לפי שאף וכתב לקדושת הנוגעים בעניינים שאת וביתר קודמים, לדורות דורנו של שייכות שמבטא סמלי מנהג מפני רק אסורים הללו הדברים היו אם "ואפילו שם]: משפט [אורח ישראל היו אז גם הנה מנהג, של דברים רק שהם ואומרים בזה טועים שיש כמו בלבד, אבותינו
ע״ב נ' פסחים בגמ' ע״ז ואמרו תורה, גופי הם הם אבות ומנהגי מאד, חמורים הדברים אמך תורת תטש ואל אביך מוסר בני שמע שנאמר עליהם, אבותיכם קבלו, כבר ושאלו שבאו האבות, של מנהגים עניני על אמרו צ״ד פ' ובב״ר שם פסחים, ובירושלמי
שמזה נפש. נוחי אבותיכם מנהג תשנו אל להם והשיבו אבות של המנהג שזלזול נראה שבע״פ תורה בכלל הוא והכל נפש… נוחי האבות בכבוד מזלזל נחשב איסורים, בעניני ושהם לרבים, המסורים בענינים ובפרט הקדושים, אבות במנהגי להקל מקום שום ואין
ישראל. קדושת יסוד על "מיוסדים
ז. כ שיטה, עוד יש בנים בני בשו״ת [מובאת זצ״ל הנקין הגרי״ה ל ש יחידאית, מעט א- א,
שה שטוענת ב], לה מנת על הדין מצד מחוייבת מחיצה בעשרה די וממילא, רשויות פריד
ב טפחים זזה [שלא קשיחה מחיצה של לבד. ]ברוח בשעת בה שמשתמשים שיטה זוהי
מאחורה והנשים מקדימה הגברים אם ורק גדולה, הדחק של ליך תה ל שמדובר ובתנאי,
והתקדמו תיקון רוחנית לפירצה לגיטימציה מתן ולא ת, הערה11 יד ו, הבזק [במראה. ]
חוץ ש לציין יש ו זו, שיטה על שיש הגדולות מהקושיות ש מה כן למנהג בניגוד היא
בו להסתפק המקובל ו למחיצה ילון קשיחה מחיצה צריך הנקין הגרי״ה לשיטת [ואילו
רשוי להפריד כדי בה שיש גדול בקהל מדובר כאשר מאד קשה טה השי של יישומה - ו]ת
שכן בחג או בשבת כזו מחיצה להזיז בעיה ה תהי זו שלשיטה נציין עוד הרבים. וברשות לסוגרה אפשר אי שוב נפתחה המחיצה שאם אומרת זאת המתרת. מחיצה על מדובר
טוב ויום. בשבת
ח. ש לציין יש שיית ע המחייבות אחרות הלכתיות בעיות שאין באופן הוא הנ״ל הדיון כל
הבע התפילה. בשעת מחיצה האיסור היא ביותר, המובהקת יה איברים מול להתפלל
או מחיצה לעשות יש אלא עיניים בעצימת די לא ההלכה מצד כהלכה מכוסים. שאינם אלא מראות אותן בראיית לא הוא האיסור שכן מראות, מאותם כולו הגוף את להסיט
כנגדן ה' שם. באזכור ללבוש הנוגעות ההלכות על מקפידים לא בו מקום שבכל, מכאן,
הדין עיקר מצד תפילה, במקום מחיצות של הגדולה חשיבות. יש
ט. ל הדב אור ברור דעתי, עניות ם, ל יר מחוייבת הכנסת לבית מחוץ המונית תפילה גון שאר
דווקא המחייב במנהג שמדובר לטעון שיתעקש למי גם השיטות לכל מחיצה, עם. להיות
ולייצג הכנסת בית גבולות את להרחיב היא הללו התפילות מטרת הלא הכנסת, בבית
אותו– גם תפילה כאיזור מסויים איזור הפיכת של מראש, כנון בת מדובר הרבים. ברשות שם מחיצה מהנחת מכוונת והימנעות והתקדשות, ב היא, אפשרות של ה יציר עצם
כשרות. חותמת עם מעורבת לתפילה חתונות אולם או במסעדה תפילה לדמות, אין הציבורי למרחב יהדות הנגשת שעניינה פעילות לבין קהילתי, בטיול או החדר, . בפינת
המנהג– מצד והן ההלכה מצד הן, לפיכך מחיצה שם שתהיה חובה. לפעול
י. עיר- של ברחובה ציבורית תפילה מארגנים כאשר, כמובן להיות צריכה המחיצה אולי או בתפילה, לצפות מסביב אנשים יבואו אם מתפללים. של גדול לקהל מותאמת אבל לא. או לכך המיועד למתחם להיכנס האם האישי עניינם כמובן זה חלק, בה לקחת
שו וברור, פשוט דעתי לעניות מחיצה על ו, יתור את שהופכת קטנטנה מחיצה עשיית או
משמעות– וחסר לטכני העניין הוא. אסור
המחיצה חובת גדרי מה ההלכתית חקירה מה מהותית פחות לא שהיא נוספת, נקודה יא. והיא בתפילה, הפרק על עלתה הזו השאלה שבו הה. קשר מיעוט של ניסיון הוא ההקשר
אג׳נדה בעלי קטן, ו פלגנית אנטי־יהודית הציבורי מהמרחב ה. יהודית הזהות את למחוק,
ל רק בהתנגדות מדובר לא כידוע על אלא התפילה, עת בש מחיצה של שיטתי חילול
והחגים, השבתות מגדרית רב מינית לזהות גן מגיל חינוך החדשה, "המשפחה "וערכי
ועוד היהודית וההיסטוריה מהתנ״ך. ניתוק אהבת של במסווה הזו, ג׳נדה לא ויתור
ישראל מאהבת ההיפך. הגמור א וה ישראל–
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה