תשפ״ה רבה הושענה ליל │ ברגל רבו פני להקביל רעננהמצווה הישיבות בני קהילת, טבדי בנימין הרב
המאירי ופסק הדין מקור
1 ב עמוד כז דף סוכה.
אליעזר רבי פני להקביל שהלך אלעאי ברבי מעשה רבנן: תנו
שהיה הרגל. משובתי אינך, אלעאי לו: אמר ברגל, בלוד רבו יוצאין שאין העצלנין את אני משבח אומר: אליעזר רבי
וביתך אתה דכתיב. ושמחת ברגל, מבתיהן
רבו פני להקביל אדם שחייב מניין יצחק: רבי והאמר איני?
ברגל- שנאמר - שבת ולא חדש לא היום אליו הלכת את מדוע
אפי לאקבולי איניש מיחייב ושבת דבחדש מכלל! רביה
- הא- קשיא, לא הא- ביומיה, ואתי דאזיל אתי ולא דאזיל
. ביומיה
2. רש״י שם
ברגל- טוב יום מערב אצלו והלך ראשון, טוב. יום
- הרגל משובתי אינך אשתך אצל בביתך עמדת ולא. הואיל
- העצלנין את אני משבח מתעכבים הרגל בשביל שלא פי על, אף
עצלות- מחמת יוצאין אינן השנה ימות כל שהרי כן פי על אף
אני. משבחן
- וגו הולכת את 'מדוע לו כשאמרה לה, אמר שונמית של בעלה
ואשובה. האלהים איש עד וארוצה אלכה
- ביומיה ואתי דאזיל הא אשתו- עם החג שמחת ומשמח חייב
עירוב ידי על או התחום, שבתוך עיר כגון רבו, פני. להקביל
3 ב עמוד כז דף סוכה מסכת למאירי הבחירה בית.
ברגל. רבו פני להקביל אדם חייב ידי על או התחום בתוך שהיה כגון היום באותו לביתו ולחזור לילך לו שאפשר במקום ודוקא
ביומ לביתו לחזור יכול אינו אם הא בעירו. הוא אם שכן וכל עירוב, כן. לעשות לו ראוי אין ו
למחר, פניו להקביל כדי טוב יום מערב שם והלך ברגל, בלוד אליעזר ר' פני את להקביל שהלך אלעאי בר' מעשה אמרו זה ועל ברגל. מבתיהם יוצאין שאין העצלנים את אני משבח אומר אליעזר ר' שהיה הרגל משובתי אינך אלעאי לו אמר פי על ואף
שע הוא העצלה שמצד טובה. ממנה הנמשכת הפעולה מ״מ כן ושים
האחרונים– מחלוקת לרגל ועליה זו מצוות יחס
4. צד סימן חיים אורח תניינא- מהדורא ביהודה נודע שו״ת
הגדול הגאון הרב וחביבי, ידידי אהובי, לכבוד תשובה
ישעיה מוה' כבוד טובים ובמעשים בתורה מאד המושלם
ברעסלא לק״ק. . ברלין
כתב: ב' סימן במכתבו בעיני היא נפלאת בשנים כהרבה לי וזה וסתמא ט״ז) דף (ר״ה יצחק ר' דאמר הא השמיטו וש״ע דטור
אדם חייב יצחק ר' והאמר מיני קמותיב כ״ז דף בסוכה 'דתלמודא
ברגל רבו פני להקביל בזה יורנו וכו'. יצחק דר' לההיא הביא. והרמב״ם
מעלתו ד. ברי עכ״ל ר״ה במס' שם יצחק דר' לישנא ובאמת לתרץ. נלענ״ד וג״כ
שנאמר ברגל רבו פני להקביל אדם חייב דקאמר מאד תמוה איבעי ושבת דבחודש מכלל וגו' שבת ולא חדש לא וגו' מדוע
למיזל לה וכיון ושבת בחודש וסיים ברגל פתח והנה עכ״ל.
להקביל אדם ב חיי למימר לי' הוה מיירי ושבת בחודש דקרא הריטב״א… בזה הרגיש וכבר ושבת. וחודש ברגל רבו פני וכל
דחוקים. דבריהם
דבשבת ילפינן קרא מהאי דודאי זה. הוא בזה והנלענ״ד יש מוסף קרבן בו יש שהרי קדושה תוספת בו שיש וחודש
על להשפיע שפע אז ניתוסף הרב על שגם רבו פני לקבל מקום ברגלים. והה״ד תלמידו
ו ל״ג דף בקידושין שאמרו מטעם אפשר אי חוב להטיל אמנם אלא רבו מפני לעמוד רשאי תלמיד אין ינאי ר' אמר אייבו אמר
ואף, שמים מכבוד מרובה כבודו יהי' שלא וערבית שחרית משום היינו החולק דעת מביא רמ״ב סימן דעה יורה שהטור
מפניו שעומד במה שמים מכבוד גדול כבודו מקרי לא דזה
מי רגע בכל השכינה פני רואה היה אם דאטו שרואהו עת בכל
ובטור… ברא״ש שם יעויין קם היה לא
ור״ח, שבת בכל לחייב אפשר אי רבו פני לקבל גם ומעתה
השכינה, מכבוד גדול רבו כבוד יהיה דא״כ הולך שאינו
וגו, המצות בחג וגו' פעמים שלש רק 'לירושלים אף ובהא
גדול רבו כבוד הוה שפיר דכאן דים מו בעמידה החולקים רגלים בג' רק הולך אינו השכינה שלכבוד שמים מכבוד
בשתא זימני כמה הולך רבו פני. ולקבל
את והשימותי נתקיים שבעו״ה הזה בזמן זה לפי וא״כ לא והשכינה עלי' קדושתה שממה בשעת שאפילו מקדשיכם
שמה ינה השכ פני לקבל הולכים אנחנו ואין מערבי מכותל זזה ועולות חגיגה בקרבן כ״א התורה אותנו חייבה לא כי כלל
הולך שאינו כ כלל רבו פני לקבל חיוב להטיל מקום אין ראי', כבודו כן דאם פניו לקבל רק שילך אלא ממנו ללמוד הכי בלאו
שמים. מכבוד גדול
רבו. פני לקבל שחייב אמר המקדש זמן על יצחק ור'
יצחק דרב מימרא דהקשה והא שאמר כ״ז דף בסוכה ר״א על בזמן ר״א דגם משום היינו הרגל משובתי אינך אילעי לר'
בחגך, ושמחת דריש קרא אליעזר ר' דהרי ועוד הי. 'הבית בזמן אפילו ברגל רבו פני לקבל אפשר איך מקשה ושפיר
ברגל, מביתו לצאת שלא צריך והא המקדש באזיל ומשני
ביומי.'ואתי
ונראה נעלה ושם המקדש כשיבנה שלעתיד לן נפקא וממילא למקומו ברגל רבו פני לקבל זה חיוב. יחזור
הנוהג כל להביא דרכו שכן יצחק דר' הא הרמב״ם הביא ולכן
המקדש. בזמן
במס במקומו יצחק דר' מימרא העתיקו והרא״ש הרי״ף 'וגם בה שיש כיון זו מימרא גם העתיקו הגמרא מעתיקי שהם ר״ה
שנ תועלת עכ״פ חיוב, עתה שאין אף רבו. פני לקבל כון מ״מ
אבל חוב שאין היינו רשאי שאינו רבו מפני מקימה גרע לא
המוסר מצד. ראוי
רק להביא דרכם אין הגמרא מעתיקי שאינם והש״ע הטור אבל שאינו זה דבר השמיטו לכן זה ובזמננו הדין ע״פ שהוא מה
עתה. חיוב
5 ע. שם סוכה לנר רוך
לקבל אדם דחייב דינא הך וש״ע הטור השמיטו למה קושיא הביא צ״ד (סי' חא״ח מ״ב ביהודה )הנודע מחייב ושבת דבחדש מכלל. בגמרא
. בזה״ז לא אבל לרגל בעליי' שכינה פני גם מקבלים שהיו הבית מזמן רק הי' לא זה דחיוב. ותירץ ברגל רבו פני 'ר ד מהך לר״א הכא שמקשה ומה
הי, הבית בזמן ר״א דגם משום היינו 'יצחק קרא דריש דר״א כיון ועוד בחגך ושמחת בזמן אפילו ברגל רבו פני לקבל אפשר איך מקשה שפיר
ע״ש. מביתו לצאת שלא צריך והי' המקדש
תמוהים ודבריו למה הוי הבית בזמן ואי בלוד הי' ר״א שהרי הבית בזמן הי' לא דר״א מעשה הך דע״כ לענ״ד? לרגל עלה לא לא לתלמידו וגם
קרקע. להם הי' שלא לומר? ודוחק לרגל עלה שלא ולא מביתו שיצא רק הוכיח
תמוה מביתו- לצאת אפשר דאי כיון רבו פני שיקבל משכחת לא הבית בזמן דאפילו שכתב מה וגם אשתו עם עולה הי' הבית בזמן שהרי הוא
וביתך אתה ושמחת לקיים שמחה משום לרגל. ע״ש אמי' אייתיתי' בשמחה אמי' דמחייבי' השתא עד א) (ו חגיגה כדאמרינן מעשה הך ע״כ וא״כ
הנו״ב. כתי' לומר א״א ולכן אליעזר, לר' מני' מקשה ואעפ״כ הי' הבית בזמן שלא
6 כג פסוק ד פרק ב מלכים מלבי״ם.
היה כי חודש. לא היום אליו הולכת את מדוע שכמו ושבת, בחדש האלהים איש אל ללכת מנהגם מפי ה' דרכי שם ללמד ברגל העליה על ה' שצוה בבית מהשוכן קדושה שפע עליו ולהמשיך הכהנים וכמו ושבת בחדש גם שיעלו הראוי מן והיה הנבחר, והיה כג) סו, (ישעיה שכתוב לבא לעתיד שיהיה
בשר כל יבא בשבתו שבת ומדי בחדשו חדש מדי היו שא״א דבר שהוא שבזה״ז רק להשתחוות, שוכן ה' שעליו הנביא אצל ושבת בחדש הולכים ה דרכי ילמדו וממנו אל, במקדש שישכון 'כדוגמת עולים היו ובמועד וברכה, קדושה שפע ויקבלו
לבד ושבת חדש תפס וע״כ הגדול, למקדש. לרגל
לקבל אדם שחייב מזה הוציאו ) ב טז (ר״ה וחז״ל קבלת יהיה מקדש שאין הזה בזמן כי ברגל, רבו פני ושבת שבחדש והגם לרגל, עליה במקום רבו פני יש במועד לרגל, עליה חיוב בו שאין כיון חיוב אין ומפסוק לרגל, לעלות שהתחייב כיון בדבר חיוב שכינה פני כמקבל הוא הרב פני שקבלת למדנו הזה
. במקדש
7 י. יב דרוש א חלק דבש ערות
שנאמר ברגל, רבו פני לקבל אדם חייב ב] טז [דף דר״ה בגמרא ואמרו ושבת דבחודש מכלל היום, שבת ולא חודש לא אליו הולכת את מדוע
למיזל. ליה איבעיא
דכר מאן ורגל ושבת, חודש על ראיה ומביא ברגל פתח, בו נתקשו וכבר
בהנ״ל יובן אמנם. שמיה שכינה פני כקבלת חכם, למיד ת פני דקבלת, פני מקבלים היו כי ברגל, רבו פני לקבל חיוב היה לא הבית בזמן וא״כ
עולים- דאינם ושבת חודש אבל ה', בית לראות בעלותם שכינה וכבר ומדי בחדשו חדש מדי והיה תק״ג] רמז ח״ב [יל״ש במדרש מ״ש נודע
אלא שבת, ו חודש כל לרגל לעלות ישראל היו ראוים בשבתו, שבת ושבת בחודש לעלות מהראוי הטורח מאתם להקל המקום עליהם, שחס
עכ״פ- זה לעומת וא״כ קבלת כעין שהוא חכמים תלמידי פני לקבל יש לא הבית, בזמן שהיתה בשונמית לכך הדרך, טורח בו ואין השכינה פני ממידת למיזל לה הוי דשם ושבת, חודש אם כי וחג מועד הזכיר
ולכך חסידות, רבו פני לקבל חייב אמר הזה, בזמן דאיירי יצחק ר' א״כ בעזרה, השם לפני לראות לעלות מהתורה חייב ברגל כי ברגל, הזכיר לא ולכך חכם, תלמיד פני תמורתו לקבל ברגל החיוב עכשיו מידת רק ואינו בתורה, נזכר לא כי החיוב מן אינו זהו כי ושבת, חודש
הזה בזמן ברגל רק ליכא חיוב אבל, לבא לעתיד ויהיה הואיל חסידות ואמתיים ברורים דברים הם כי ודוק, וא״ש בעו״ה,
הרמב״ם פסק לנר הערוך ותירוץ הקושי,
8. תורה תלמוד רמב״ם ז ה,
משיראנו רבו מפני לעמוד וחייב שיתכסה עד עיניו מלא מרחוק ישב ואח״כ קומתו יראה ולא, ממנו
ברגל. רבו פני להקביל אדם וחייב
9. משנה לחם שם
אלעאי א״ל וכו' אלעאי ברבי מעשה ת״ר כ״ו )(דף הישן פ' ברגל. רבו פני להקביל אדם וחייב פני להקביל אדם חייב יצחק ר' והאמר והקשו וכו' ביומיה ואתי דאזיל הא ותירצו וכו' רבו
ע״כ עירוב, ע״י או התחום שבתוך עיר כגון רש״י ופירש ביומיה ואתי אזיל דלא. הא ולא
למה. ידעתי ולא טוב יום בהלכות ולא כאן לא בכך שחילק לרבינו מצאתי
11. משנה כסף שם
הישן): (כ״ז פרק סוכה וכו'. בו ר פני להקביל אדם חייב את אני משבח אומר היה אליעזר שר' התם ואמרינן יצחק דר' מימרא יפה שלא לו ואמר ברגל פניו להקביל בא אחד שהתלמיד ואמרו וביתך. אתה ושמחת דכתיב ברגל מבתיהם יוצאים שאין העצלנים
אזיל דלא הא עירוב ידי על או התחום בתוך שהם כגון ביומיה ואתי דאזיל הא קשיא לא ותירצו יצחק דרבי מהא עליו והקשו עשה חילק. ולא סתם יצחק לדר' כתב ולכך הכי ליה סבירא הוה ר״א דדוקא התם דמשמע משום זה כתב לא ורבינו ביומיה. ואתי
11 שם לנר ערוך.
(י:)ב לעיל ביישובו שכתבתי מה ועיין זה חילוק השמיט הרמב״ם ביומא ואתי דאזיל הא. בגמרא
12 ב עמוד י דף סוכה.
אגנינהו גלותא, ריש לבי איקלעו הונא רב בר ורבה חסדא רב טפחים ארבעה ממנה מופלגין שנוייה בסוכה נחמן, רב רבנן בהו הדור להו: אמר מידי. ולא ליה אמרו ולא אשתיקו
ופטורין אנן מצוה שלוחי אנן ליה: אמרו? משמעתייהו- מן
. הסוכה
13. רש״י שם
נחמן- רב על ועושין גולה, ראש בבית ומצוה ונגיד היה, דין בית אב
. פיו אנן- מצוה שלוחי פני להקביל אדם דחייב גולה, ראש פני להקביל מן פטורין מצוה שלוחי א): (כה, לקמן כדתנן ופטרינן, ברגל, רבו
. הסוכה
14 ע. ב עמוד י דף סוכה מסכת לנר רוך
לי דפשיטא 'הא גולה ראש פני להקביל מצוה. שלוחי. בד״ה וכדומה שבויים פדיון כגון אחרת מצוה ולא היתה זאת דמצוה לרש״י מדע״כ ועוד גלותא, ריש לבי אקלעו דקאמר במה אשמעינן מה דא״כ
אחרת סוכה מבקשים היו אם ה המצו מן מתבטלים שהיו איירי ריש פני להקביל באים היו אם ביותר שייך זה א״כ התוס' כמש״כ
לקבלם כשיחפוץ בביתו שיגורו צריכים היו דבזה. גלותא אמרינן היאך קשה וא״כ הי'… לילה ע״כ אגנינהו דמדקאמר ק״ק אכן היכי ב) (כז לקמן אמרינן הא גלותא ריש פני לקבל היו מצוה דשלוחי
ברגל רבו פני לקבל חיוב ליכא לביתו ביומא אתי? דלא דשלוחי ידע לא וכי קסבר מאי נחמן רב להבין יש דבלא״ה י״ל אבל הלכות הא ברגל רבו פני לקבל דחייב הא או הסוכה מן פטורין מצוה
הן? פסוקות קמ״ל מאי לעיל שדקדקתי מה בד״א עוד יתיישב בזה דאדרבא י״ל אכן
אגנינהו דקאמר בהא חסדא ורב דר״נ די״ל הושיבם סתם קאמר ולא שב דלא דהיכי סובר הי' דר״נ סברא: בהך פליגי הוי גופא ורבר״ה לא לאכול ביום שם יושבים שהיו מה ולכן מצוה ליכא יום באותו לביתו
שסבר הם מצוה ששלוחי שידע משמעתתם שחזרו ראי' לו הי'
לביתם יום באותו. שישובו
קאמר ולכן מצוה כאן דאין סובר הי' הוא ם ש שלנו שראה אחר אכן הי שבלילה להשמיענו.'אגנינהו, (שם כן ס״ל הוא דיחיד ר״א דרק סוברים היו ורבר״ה ר״ח )אכן באותו לביתו שב לא דאפילו ס״ל היו הם אבל העצלנים את דמשבח
אנן מצוה שלוחי קאמרי ולכן הוא מצוה ג״כ. יום
גלותא ריש לקבל הי' שלהם רש״י. שמצוה לפי' ראי' מזה אדרבא וא״כ הרמב״ם דעת ליישב זכינו ובזה להא שכתב ה״ז) ת״ת מהל' (פ״ה או ביומו שב בין חילק ולא סתמא ברגל רבו פני לקבל דחייב יצחק דרבי ר״א דרק סבר, דהוא יישב והכס״מ עליו. תמהו והלח״מ והכס״מ לא.
הכי מנ״ל לכאורה קשה אבל כן. ? סובר כוותייהו ופסק דהכא, ורבר״ה מר״ח כן דהוכיח א״ש דברינו לפי אבל דנויים פלוגתא בעיקר גם כוותייהו דפסק כמו ר״נ לגבי הם דרבים
טעמא מהך ד'. המופלגים
יהושע הפני דברי עם וחיבור הריטב״א שיטת
15 כז דף סוכה הריטב״א ח׳י. ב,
והאמר איני כו' אילעאי ברבי מעשה להקביל אדם שחייב מנין יצחק ר'
פי ברגל. רבו 'פני במתא בדליתיה ויום יום בכל במתא בדאיתיה דאי
חייב. הוא היום אליו הולכת את מדוע שנאמר דבחדש מכלל שבת ולא חדש לא כשהוא פי' למיזל. ליה איבעי ושבת
ברגל לראותו ומינה התחום, בתוך, לתחום מחוץ כשהוא נקט יצחק ור'
טפי. פשיעותא ביה דשכיח מאי ואתי דאזיל דמיירי ואוקימנא מביתו לצאת לו אין לא דאי ביומיה.
ברגל מועד של בחולו נפיק, דמצי הוא התחום בתוך גופיה טוב דביום
ביומיה ואתי אזיל דלא סגיא. ולא
16 ט דף השנה ראש מסכת יהושע פני. ב עמוד ז
למיזל בעי ושבת דבחודש מכלל כו' ברגל רבו פני להקביל אדם חייב ר״י. ואמר
לתמוה יש ולכאורה רבו פני להקביל חייב למימר הו״ל ר״י יליף קרא דמהאי כיון
בר״ח, ת״ת מהל' [פ״ה ז״ל הרמב״ם על קשה וכה״ג למיזל, בעי דבר״ח מכלל כדמסיים
ליישב לי ונראה ברגל דדוו. קא כר״י שפסק ה״ז] דקרא אלישנא קשה דבלא״ה משום דבחדש מינה לדייק ר״י ובעי וגו' הולכת את מדוע לאשתו אמר שונמית של דבעלה
למיזל, בעי ושבת גרמא שהזמן עשה ממצות פטורות נשים דהא כן לומר אפשר האיך
דא מצוה אפילו קבלה? דדברי מחיוב שכן מכל ורייתא
לא דבכה״ג צ״ל כרחך על אלא חייב היה הסברא שמצד גרמא שהזמן עשה מצות מיקרי יהיה לא כי מאפס כדילפינן מלאכה ביטול משום א״א אלא שעה בכל רבו פני להקביל
קודמת, שלו אבידה רבו ואבידת אבידתו אביון בך ע״א כ״ג [לקמן בתוספות ידוע ]ודבר
ובפרקי בירושלמי כדאיתא בר״ח מלאכה לעשות לנשים שאין ובפוסקים אליעזר רבי
לשבת, ר״ח השוו דבנשים שפיר אתי דלפי״ז נמצא תי״ז), (סי' או״ח בטור הובא ומועד
מלאכה. ביטול משום בר״ח פטורים אנשים משא״כ מועד, מקרי נמי דר״ח בתלמוד חייבים אינם דנשים דכיון זה דין כלל שייך לא בנשים אף הדין דמעיקר ונהי
אצלה תדיר והיה נביא שהיה אלישע לגבי שהלכה יב כת בשונמית דקרא כיון מיהו תורה לי. נראה כן פניו, להקביל לילך הצריכה מש״ה קדוש איש שהיה במעשיו והכירה
חננאל רבנו גירסת
17 ב עמוד טז דף השנה ראש.
להקביל אדם חייב יצחק: רבי ואמר רבו פני לא היום אליו הולכת את מדוע שנאמר ברגל,
שבת- ולא חדש לה איבעי ושבת דבחדש מכלל
. למיזל
18. חננאל רבינו שם
הולכת את מדוע אליה ויאמר שנאמר ברגל רבו פני להקביל אדם חייב והא ואקשינן חייב. ושבת דבחדש מכלל וגו' שבת ולא חדש לא היום אליו
בכל פניו להקביל חייב לו קרוב במקום שרוי רבו אם ופרקינן אמרנו. ברגל
ברגל. להקבילו חייב רחוק במקום הוא, ואם ושבת חדש
מצווה לצורך מהבית יציאה לגבי ראיה לעניין מהמחלוקת נגזרת
19 יט סעיף סח כלל א חלק אדם חיי.
המצוה לקיים חייב צריך אין מנכסיו, מחומש יותר אבל חומש. ועד רי״ו) בשם (א״ר נכסיו עישור זה על לפזר צריך אם אפילו כמו שיעבור, קודם ממונו כל אפילו ליתן חייב תעשה, לא על לעבור זהירות אבל עשה. במצות ודוקא עוברת. מצוה אפילו לפזר
תרנ״ו (סימן מאודך ובכל ה'] ו' [דברים.)שכתוב צ ואם עיון. צריך המצוה, לקיים אחרת לעיר לילך מביתו לעקור ריך
21 ג סעיף סח כלל א חלק אדם נשמת.
וראיה ולולב, שופר כתקיעת עוברת והיא דאורייתא מצוה אפילו המצוה לקיים אחר לעיר לילך מביתו לעקור צריך דאין נ״ל
ממקומו לעקור שצריך ס״ד ואי, , כו מברכין תוקעין׳ובאחת באחת עיירות ב' לפניו היה תקצ״ה סי' ובש״ע ל״ד דף דר״ה מהא שתוקעין לעיר לילך ממקומן לעקור צריכין והלא תוקעין, ולא שמברכין עיר יִמָּצֵא האיך, קשה לעקור. צריך דאין אע״כ
לילך, מחויב ביומו ואתי דאזיל דבמקום נ״ל ומיהו וכדאיתא וצ״ע. במ״א קס״ג סי' ריש ועיין ע״ב, כ״ז בסוכה. .
אמנם ו אף בי״ט ברגל רבו פני לקבל דחייב תורה תלמוד מהל' פ״ה ברמב״ם ועיין, התורה מן שהוא משמע ע״ב כ״ה דף בסוכה מצוה שום לבטל דושמחת זה טעם מהני, דלא מוכח וא״כ כוותיה, קיי״ל ולא הש״ס מחלק לר״א דדוקא ביומיה, אתי דלא גב על
צ״ע. הדבר ולכן
21 יח סימן דוד באר שו״ת.
שיקיים כדי ליו״ט אחרת לעיר ולילך מביתו לעקור מחויב אם גדולות בעיירות רק ולולב אתרוג היה שלא זו בשנה הנה פקתי נסת בזה… שמסתפק י״ט סי' ס״ח כלל בח״א מצאתי שוב המצוה. צ״ע" הדבר וסיים״ולכן …
שמחה מצות דמשום משמע ביומי ואתי יל אז לא אפילו ברגל רבו פני להקביל שחייב הרמב״ם מדברי ראי' הח״א שהביא ומה דשאני מוכרח, אינו שמחה מצות משום נידחת אינה מצוה ששום דמשמע שכתב מה הנה מה״ת. שהוא מצוה שום נידחת אינה דודאי וז״ל צ״ד סי' חאו״ח נוב״י בשו״ת עי' וכנכון, כראוי מצות שאר אח״כ לקיים שמסוגל מצות משאר ברגל רבו פני קבלת
קרא מהאי אז ניתוסף הרב על שגם רבו פני לקבל מקום יש מוסף קרבן בו יש שהרי קדושה תוס' בה שיש וחודש דבשבת ילפינן
תלמידו על להשפיע: שפע
מהחיד״א הגדולים בשם ועי' בסי שכתב משלי פי' שכחה עומר בס' שראיתי חדש זה וראה וז״ל רמב״ם] גדולים, [מערכת 'זצ״ל שלא ואמר שנים, ה' כבן והוא ידו ונשק אצלו נכנס ז״ל הריא״ף פטירת בשעת הרמב״ם כמ״ש וז״ל זקנים עטרת פסוק על טוב
לקבלת הטעם האריז״ל בשם הספרים מש״כ ועי', ע״ש מחכמתו עליו והאציל וברכו שנשקו נשיקה באותה אלא שזכה למה זכה שם הבעל רבינו בשם שהביאו מה נח] פ' יוסף פורת [בן בספרים ועי' רבו, פני בהארת קדוש אור אליו להמשיך כדי רבו פני פרים הם צדיק שדברי בלבד, דברים שני אלא מאחיתופל למד שלא ע״ה המלך דוד ומה שבמשנה קו״ח על פי' זי״ע הקדוש
ירושלים החומות כמ״ש הרבה, שבתות שישמור בשביל אחד שבת חלל כמו דהוה ושמחת, של עשה מצות דוחה ע״כ בים. ור בשביל אחת שבת חלל כמו נמי דהוה הרבה, מ״ע לקיים ביכלתו יהא ולא יעני דא״כ מחומש יותר במ״ע לבזבז א״צ דמש״ה
לזה דומה שכתב מילתא פרסומי דאיכא בד״ה התשו' באמ: צע צ״ט סי' חת״ס שו״ת בליקוטי ועי' הרבה, שבתות שישמור
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה