בס״ד
עירוב תבשילין
שו״ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כ ד״ה עירוב תבשילין
עירוב תבשילין, אם כבר הכין כל מה שצריך לאפות ולבשל לצורך שבת, וגם שיש לו נר דלוק, ליכא מצוה לעשות עירוב תבשילין. וכן הוא כמפורש במג״א סימן תקכ״ז סק״א שכתב דמי שהוא בבהכ״נ ולא הניח ע״ת, ואם ילך לביתו להניח ע״ת יעבור זמן המנחה, יתפלל מנחה ולא יניח ע״ת, דיוכל להקנות קמחו לאחרים. ואם הוא חיוב מצווה בכל אופן, הרי יש לחייבו לילך לביתו ולעשות ע״ת מצד המצווה. אלא משמע דרק כשצריך לבשל לצורך השבת איכא חיוב מצוות ע״ת, ולא כשאינו צריך.
ולכן מחדש המג״א דאף בצריך לבשל לצורך השבת נמי, אם יש לו עצה להקנות קמחו לאחרים, אינו צריך לחזור לביתו. אבל מ״מ לאחד שישאל מתחלה בערב יו״ט איך שיעשה, אם יכין הכל מעיו״ט ולא יצטרך לעשות ע״ת, אם יש לו גם נרות דלוקין, או שיעשה ע״ת ויבשל ביו״ט ערב שבת לצורך שבת, צריך וודאי לומר לו שיותר טוב שיצטרך לעשות ע״ת, כדי שלא יצא מזה קלקול.
שו״ת שיח יצחק סימן קד
בטעם שאין מברכין שהחיינו על עירוב תבשילין.
ואשר התעורר למה לא יאמרו גם שהחיינו על עשיית העירוב. אם כי דבריו יפים, דסומכים אזמן דרגל גם בזה, [כהרא״ש] מובא בט״ז סי' תל״ב [סק״ב]. אמנם צ״ע מ״ט, אם חל פסח כבשתא דא פסח הבעל״ט ז״א, ויו״ט האחרון ו' ז', דאז אין מברך זמן. ואפשר יען דהוא רק הכשר מצוה, והוה רק כטבילת כלים, דאין מברכים שהחיינו.
ולענ״ד, דהמג״א בסי' תכ״ב סק״ה מביא מאבודרהם, שלזאת אין אומרים שהחיינו אהלל, לפי שבר״ח לפעמים אין ל' יום מיום שאמרוהו, יעו״ש במג״א היטב. וגם בירחא דתשרי או גם ביו״ט דפסח לפעמים הע״ת בתוך איזה ימים. ועיין תוס' בכורות דף מ״ט ע״א [ד״ה לאחר], אין לתמוה אהא דלא מברכינן שהחיינו על כל מילה ומילה, כמו על פדיון הבן, דשאני מצות פדיון הבן דלא שכיחא, עכ״ל. ועל פי זה עירוב תבשילין ג״כ מידי דשכיח הוא, והבן.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה