בס״ד
**בירור מושג הכבוד**
מושג הכבוד נתפס בעינינו לדבר פסול. מאידך, אדם מחפש את כבודו ואינו יכול לחיות ללא הרגשת הכבוד מצד עצמו ומצד האחרים. עד כדי כך שריב״ז בגמרא אמר לתלמידיו שיהא עליהם מורא שמים כמורא בשר ודם, משמע שאנשים נעלים ע״פ כבודם.
1. אבות ד כא: הקנאה התאווה והכבוד — צריך להבין מה פירוש מוציא את האדם מן העולם, וכן משמע שהכבוד פסול.
2. אבות ו ג: כל הלומד מחבירו… אין כבוד אלא תורה. הכבוד=תורה, אז הוא לא פסול.
3. עירובין יג: כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו — איך מבטיחים שיגיע לך דבר פסול שראוי לברוח ממנו?
4. ברכות כ: גדול כבוד הבריות שדוחה ל״ת שבתורה — משמע שהכבוד חשוב.
5. הקב״ה נקרא מלך הכבוד.
6. הכבוד זו השכינה.
7. מהר״ל דרך החיים על אבות ד כב:
א. הקנאה התאווה והכבוד הן כוחות בנפש — טבעי, נפשי ושכלי.
ב. לכל כוח יש שיעור ומידה.
ג. כשהכוח יוצא מהמידה, אזי הכוח עצמו מוציא את האדם מהאיזון הנפשי וממילא מן העולם, שקיום האדם במציאות הוא דרך הנפש.
ד. הכבוד הוא הכח השכלי והוא ראוי. צריך לברוח מהכבוד שמכבדים אותו ולהתחבר לכבוד האמיתי, כלומר לערך של הדברים (כבוד=כבד=בעל ערך).
8. הרב קוק עין איה שבת: הנעלבים ואינם עולבים — הצדיקים באמת נעלבים. ככל שאדם צדיק יותר כך רגש הכבוד שבו גדול יותר כי ערכו גדול, אך הוא לא מעליב בחזרה כי מכיר בערך הכבוד של חבירו.
9. מסקנה: כבוד זה ערך נכון. איזה כבוד? הערך הפנימי. כבוד לערך הפנימי שבי, כבוד לערך של אחרים. בעל הערכה עצמית אינו זקוק להערכת אחרים (מכתב מאליהו).
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה