תפלה על החולה שימות

כתובות קד.

ההוא יומא דנח נפשיה דרבי, גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי, ואמרי: כל מאן דאמר נח נפשיה דר׳, ידקר בחרב. סליקא אמתיה דרבי לאיגרא, אמרה: עליוני׳ מבקשין את רבי והתחתוני׳ מבקשין את רבי, יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים. כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא, וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער, אמרה: יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים. ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי, שקלה כוזא שדייא מאיגרא לארעא, אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי.

נדרים מ.

…בתלמיד אחד מתלמידי ר׳ עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר׳ עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה, א״ל: רבי, החייתני! יצא ר׳ עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים — כאילו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה — גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה — גורם לו שימות. מאי גרמא? אילימא כל המבקר את החולה — מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר את החולה — מבקש עליו רחמים שימות, שימות ס״ד? אלא, כל שאין מבקר חולה — אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות.

רש״י שם

לא שיחיה ולא שימות — שהרי אינו יודע בעניינו של חולה.

ר״ן שם

אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות — נראה בעיני דה״ק פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות קד) דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זימנין לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים כלומר דלימות רבי ומש״ה קאמר דהמבקר חולה מועילו בתפלתו אפי׳ לחיות מפני שהיא תפלה יותר מועלת ומי שאינו מבקרו אין צריך לומר שאינו מועילו לחיות אלא אפי׳ היכא דאיכא ליה הנאה במיתה אפי׳ אותה זוטרתי אינו מהנהו.

שו״ת אגרות משה חו״מ ח״ב סי׳ עד

…וגם העיר כתר״ה שיש לבאר יותר הראיה מאמתיה דרבי בענין מניעה מתפילה וכעין שהר״ן הזכיר למה שהזכרנו מזה לענין מניעה מליתן רפואה, ובודאי ראיה גדולה היא מאמתיה דרבי כיון שהיתה תפלתה מקובלת ועדיף מגדולי תורה שלא ברור קבלת תפלתן, ולאינשי כר״ח בן דוסא וכדומה שתפלתן מקובלת יעשו כפסק הר״ן שאם אין תפלתו מקובלת ידוע להו שא״א לו שוב לחיות שאז צריכין אלו אינשי להתפלל כשיש להחולה יסורין למיתה כדכתב הר״ן שפעמים צריך להתפלל שימות כשהוא טוב להחולה והוא רק בכהאי גוונא שלא נתקבלו תפלות דרבנן שלאנשי דורותינו לא שייך זה אפילו לגדולי תורה אלא אולי ליחידים שלא ידוע לנו מהם. ואם ישנם יש להם לעשות כפסק הר״ן שהוא כרב דימי דפסק שיש לפעמים להתפלל שימות כעובדא דאמתיה דרבי. אבל הוא רק בתפלה ולא לקצר ימים במעשה שזה אסור אפילו כשהוא טובתו של הנרצח, וחייב מיתת סייף כרוצח משנאה וכעס לכוונת רציחה לרעה.

ציץ אליעזר, רמת רחל פרק ה

…והנה דברי ר״ן אלה שיוצא לנו מהם הלכתא גבירתא שעל חולה שמחלתו אנושה שאין לו מנוס ממנה ומתפתל ביסוריו יהא מותר להתפלל עליו שימות, מבלי לחשוב על רגעי חיי אנוש בעוה״ז היקרים מפז בתיקונים שונים גלויים ונעלמים גם כשבעל כרחו הוא חי, וכדברי התנא באבות (פ״ד מי״ז): יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. אלא להעדיף במצב זה ההתגאלות של החולה מיסוריו הגופיים הנוראים, ולו ע״י מעבר גופי מהיש להאין ומחיים למיתה. מכיון שהרי רק מתפלל לה׳ שיקח כבר נשמתו ממנו והוא אינו עושה ח״ו שום פעולה חיובית או של ילית לקירוב המיתה שזה אסור אפילו בגוסס שמיתתו בטוחה ולרגעים תבחננו, ומי שעושה כן הרי כרוצח יחשב. כידוע בהלכה.

---

נשלח על ידי: Netanel Buchs
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות