העגל בחטא אהרון
**1. ** בפרשת כי תשא פסוקי הָעָם וַיִּקָּהֵל הָהָר מִן לָרֶדֶת מֹשֶׁה בֹשֵׁשׁ כִּי הָעָם וַיַּרְא {א} אַהֲרֹן עַל יֵלְכוּ אֲשֶׁר אֱלֹהִים לָנוּ עֲשֵׂה אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ לֹא יִם מִצְרַ מֵאֶרֶץ הֶעֱלָנוּ אֲשֶׁר הָאִישׁ מֹשֶׁה זֶה כִּי לְפָנֵינוּ {ב} יָדַעְנוּ לֹא לוֹ הָיָה מֶה אַהֲרֹן אֲלֵהֶם וַיֹּאמֶר הַזָּהָב נִזְמֵי פָרְקוּ {ג} אֵלָי: וְהָבִיאוּ בְנֹתֵיכֶם וּ בְנֵיכֶם נְשֵׁיכֶם בְּאָזְנֵי אֲשֶׁר {ד} אֶל וַיָּבִיאוּ בְּאָזְנֵיהֶם אֲשֶׁר הַזָּהָב נִזְמֵי אֶת הָעָם כָּל וַיִּתְפָּרְקוּ: אַהֲרֹן מַסֵּכָה עֵגֶל וַיַּעֲשֵׂהוּ בַּחֶרֶט אֹתוֹ וַיָּצַר מִיָּדָם וַיִּקַּח {ה} מִצְרָיִם מֵאֶרֶץ הֶעֱלוּךָ אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֶיךָ אֵלֶּה: וַיֹּאמְרוּ {ו} אַהֲרֹן וַיַּרְא לַה׳ חַג וַיֹּאמַר אַהֲרֹן וַיִּקְרָא לְפָנָיו מִזְבֵּחַ וַיִּבֶן וַיֵּשֶׁב שְׁלָמִים וַיַּגִּשׁוּ עֹלֹת וַיַּעֲלוּ מִמָּחֳרָת כִּימוֹ וַיַּשְׁכִּימוּ {ז} מָחָר: לְצַחֵק וַיָּקֻמוּ וְשָׁתוֹ לֶאֱכֹל: הָעָם
אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר {כא} הַזֶּה הָעָם לְךָ עָשָׂה מֶה כִּי אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר {כב} גְדֹלָה: חֲטָאָה עָלָיו הֵבֵאתָ אַף יִחַר אַל לִי וַיֹּאמְרוּ {כג} א: הוּ בְרָע כִּי הָעָם אֶת יָדַעְתָּ אַתָּה אֲדֹנִי אֲשֶׁר הָאִישׁ מֹשֶׁה זֶה כִּי נוּ לְפָנֵי יֵלְכוּ אֲשֶׁר אֱלֹהִים לָנוּ עֲשֵׂה לָהֶם וָאֹמַר {כד} לוֹ: הָיָה מֶה יָדַעְנוּ לֹא ם מִצְרַי מֵאֶרֶץ הֶעֱלָנוּ הָעֵגֶל וַיֵּצֵא בָּאֵשׁ וָאַשְׁלִכֵהוּ לִי וַיִּתְּנוּ הִתְפָּרָקוּ זָהָב לְמִי {כה}: הַזֶּה אַהֲרֹן עֹה פְר אָכִי הוּ פָרֻעַ כִּי הָעָם אֶת מֹשֶׁה וַיַּרְא בְּקָמֵיהֶם: לְשִׁמְצָה
עַל הָעָם אֶת ה׳ וַיִּגֹּף {לה} אַהֲרֹן: עָשָׂה אֲשֶׁר הָעֵגֶל אֶת עָשׂוּ אֲשֶׁר
**2. ** ספר היהודים, שלישי, עמ׳ 84: ״קדמוניות — כך היו פני הענינים בשעה שמשה שב על הר סיני (לאחר הודעה מוקדמת והם כך). כשעבר זמן רב מעלייתו (ארבעים בילה כי ראוהו בשעת עלייתו) — פחד תקף אותם, שמא קרהו דבר במקום מרחוק מהם, ובחשבם שמא נתיתמו ממנהיג ומפרנס שלא דבר. אולם מאוד מתעצבים היו כל הזמן למצוא כדוגמתו, וכשם שהתקווה לבשורה טובה על אודות האיש לא הרשתה להם לחשוש לו, כך גם לא יכלו שלא להתעצב ולספוד. ולא העזו להסיע את המחנה, משום שמשה ציווה אותם להישאר במקום. וכבר עברו ארבעים יום וארבעים לילה (כל הזמן) שלא טעם משה מאכל מהמאכלים המקובלים בין בני האדם. ואז הופיע (אך שום) וכשהופיע נתמלא המחנה שמחה. ״
**3. ** משנה מגילה י״ד: מעשה עגל — הראשון נקרא ומיתרגם, והשני נקרא ולא מיתרגם.
**4. ** פירוש ר״ע מברטנורא: מעשה עגל השני — מן ״ויאמר משה אל אהרן״ עד ״וירא״, ופסוק ״ויגוף ה׳ את העם״ וגו׳ — כל אלו נקראים ולא מתרגמין, משום יקרא דאהרן.
**5. ** בבלי סנהדרין ז׳ א: אמר רבי תנחום בר חנילאי: לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל, שנאמר ״וירא אהרן ויבן מזבח לפניו״. מה ראה? אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: ראה שחור עבדו שזבוח לפניו, אמר: ׳אי לא שמענא להו, עבדו לי כדעבדו בחור — ומיקיים בי ה׳ יהרג כהן במקדש׳. מוטב דליעבדו ולא הויא להו תקנתא לעולם, אפשר לעגל, הויא להו תקנתא בתשובה.
**6. ** רש״י שם: ״כנגד מעשה העגל. אלא זה מקרא ה׳ נִאֵץ בֵּרֵךְ בֹּצֵעַ״ — שאהרן עשה פשרה בינו לבין עצמו, והורה לעצמו היתר לעשות להם את העגל.
**7. ** תוספות שם: [״כנגד מעשה העגל. תּוֹרַת אֱמֶת — קאי אקרא דתורת אמת, וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִּשְׂפָתָיו, בְּמִישׁוֹר וּבְשָׁלוֹם הָיְתָה בְּפִיהוּ, וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן״], כדכתיב בסיפיה ורבים השיב מעון — שיהא להם תקנה, כדמסיק.
**8. ** ספר הכוזרי, פסקה צ״ז: אבל התנצלות הגדולים בעשותו, היה בעבור לסייעו, כדי להרוג הממרה העובד הירא מהמאמין, הממרה — ובהוצאתו מן הכח אל המעשה, ונאשם אותו.
**9. ** שמות ל״ב כ״ה ורש״י שם: ״כִּי פָרֻעַ אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם״ — ״פרוע״: מגולה, כמו ״ופרע את ראש האשה״, נתגלה שמצו וקלונו.
**10. ** בבלי קידושין מ׳: אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה מחשבה רעה, שנאמר ״אם ראיתי בלבי און לא ישמע ה׳״. ואלא מה אני מקיים ״הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם״? מחשבה שעושה פרי — הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. מחשבה שאין בה פרי — אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. ואלא הא דכתיב ״למען תפוש את [בית] ישראל בלבם״ בעבודה זרה? אמר רב אחא בר יעקב: עבודה זרה חמורה, דאמר מר: כל הכופר בה כמודה בכולה התורה, דכתיב.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה