בס״ד
תשעה באב תשפ״ג – אאדה עד חוג שמים
פיוטיו של הקליר מלווים אותנו במהלך כל השנה, משורר העיתים, לכל מועד וחג סדרת פיוטים משלו שיחד עמה אנו נוסעים במסע הזמנים. ולתשעה באב סדרה ארוכה במיוחד של קינות שבינות למילותיה אנו מהלכים, חווים שוב את אירועי הצער, ומעמיקים במשמעותם.
את הקינה השלישית פותח הקליר במילים:
אאדה עד חוג שמים
אאלה איתי שמים
לאמור: קינתי תעלה לשמי שמים, כדי שגם הם יקוננו איתי. אאלה – לשון קינה, כבקינה המסיימת את סדרת הקינות – אלי ציון ועריה.
ומדוע יבכו השמים עמנו? הן משמים הייתה זאת לנו, על כי חטאנו, והבאנו בידינו על עצמנו את העונש הזה. אמנם מצטער הוא האב על אשר נאלץ לענוש את בניו הסוררים, אבל האם יקונן עמם? הקינה משמעותה הבנה עמוקה של חומרת האירוע שמקבלת את ביטויה במילים, את האחריות שלנו מה שהתרחש, איזו קינה יקונן הקב״ה?
הרעיון הזה של שיתוף הקב״ה בקינותינו לקוח מדברי חז״ל במדרש איכה רבה (פ״א אות כד) על הפסוק ״בכה תבכה בלילה״ (איכה א, ב):
בכו תבכה – בוכה ומבכה אחרים עמה. בוכה ומבכה הקב״ה עמה, דכתיב (ישעיה כב, יב) ׳ויקרא ה׳ אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד. בוכה ומבכה מלאכי השרת עמה, דכתיב (שם לג, ז) ׳הן אראלם צעקו חוצה׳.
גם הקליר מבטא את הדברים ביחס לבכית מלאכי השרת:
אל תשכח צעקת אריאל
אליו לאגור יהודה וישראל
אלפי שנאן אשר מסר אל
לאמר מי יתן מציון ישועות ישראל.
אבל הקב״ה הלוא משפטו צדק, ומשבא אליו אברהם אבינו בטענה היכן בניו, השיב לו – חטאו ואינם. וכך אמרו חז״ל במדרש איכה רבה (פרשה א אות כ):
אמר רב עוקבא בליל תשעה באב נכנס אברהם אבינו לבית קדשי הקדשים, אחזו הקדוש ברוך הוא בידו, והוה מטייל בו ארוכות וקצרות. אמר לו הקדוש ברוך הוא (ירמיה י״א) מה לידידי בביתי? אמר לו: רבוני, בני היכן הם? אמר לו (הקב״ה): חטאו והגליתים לבין האומות. אמר לו (אברהם): לא היו בהן צדיקים? אמר לו (הקב״ה): עשותה המזמתה (עשו חטאים). אמר לו (אברהם): היה לך להסתכל בטובים שבהם! אמר לו (הקב״ה): סוגיהון בישין (כולם רעים) דכתיב עשותה המזמתה הרבים. אמר לו (אברהם): היה לך להביט לברית מילה שבבשרם. אמר לו (הקב״ה): חייך כפרו בה, שנאמר (ירמיהו י״א) ובשר קדש יעברו מעליך, ולא עוד אלא שהיו שמחין במפלתם אלו על אלו דכתיב (שם) כי רעתכי אז תעלוזי, וכתיב (משלי י״ז) שמח לאיד לא ינקה.
מתווכח הוא אברהם עם הקב״ה על משפטו, והקב״ה מתעקש כי צדק, ולא הייתה לו כל אפשרות אחרת, לאור מעשיהם של ישראל.
אז על מה נגרום לקב״ה לומר עמנו את הקינות?
הקליר ממשיך בקינה ומפתיע באמירה שנראית כאינה קשורה למכלול הדברים, ואף טמונה בה סתירה פנימית:
אילותי לעזרתי תרתי חזות,
איומתי בכל שנה אומרת היא השנה הזאת
אידע לכל כי מודעת זאת
אם לא כי יד ה׳ עשתה זאת.
עם ישראל מצפה בכל שנה שתהיה היא שנת הגאולה, ומה עניין זה לכאן? מה הקשר בין הקינה על החורבן לכך שאנו מקווים שזאת היא כבר השנה האחרונה, ומדוע הדבר קשור לכך שאנו מכריזים שיד ה׳ עשתה זאת? ואם יד ה׳ עשתה זאת, וכי לא צדק? והאם אנו באמת ראויים לגאולה?
ומסיים הקליר את קינתו באמירה האלקית:
ישראל מת בדרכי לא הלכו
עזבוני ועזבתי ופני מהם נהפכו
רגנתי והללתי ומעי ולבי נשפכו
איכה תפארתי מראשותי השליכו.
תכלית הקינות היא התשובה אל ה׳, שגם אותה מציין הקליר בבית הבא לאחר דבריו על הגאולה המיוחלת:
אכוף לך ראש ה׳ חילי
אכרע לך ברך לחתל מחלי
אכתירך בשיר משירי מחולי
אכוון מי יתנך כאח לי.
זו תכליתה של הקינה, האמירה שמאחר שיד ה׳ עשתה זאת, וכי ישר הוא ה׳ ומשפטו אמת, אין זאת אלא כי אם משום שאנו חטאנו, ואם רצוננו בגאולה עלינו לשוב אליו ית׳. ועצם אמירת הקינות היא היא מהלך של תשובה, הנכללת בהכרת החטא, בוידוי וברצון לעוזבו ולשוב אל ה׳. ואם כן עשינו מצב החורבן הוא לא נורמלי, ואינו ראוי, ואם מקוננים אנו כיאות על החורבן, הרי שבוודאי שאנו עושים תשובה, ולכן נאמר שבוודאי ששנה זו היא שנת הגאולה, וכל עוד ולא נבנתה העיר על תילה ראוי שגם הקב״ה יהא שותף בקינה.
לכן אנו פותחים את הקינה באמירה שאנו רוצים שקינתנו תעמיק כל כך, תגיע עד רום שמים, משום שאז יתקיימו בנו דברי חז״ל ( ) שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה, ואו אז, כל רגע שבו הר הבית עדיין חרב אנו רוצים שגם הקב״ה יבכה ויקונן עמנו, וביחד עם זאת נצפה שהגאולה תהיה כבר בשנה הזאת.
אלא שאחרי הכל מסיים הקב״ה שעדיין לא עשינו את המוטל עלינו, ועדיין לא הולכים ישראל בדרכיו, ו״איכה תפארתי מראשותי השליכו״… ואם אנו השלכנו מאחרי גוונו את תפארת ישראל – הלוא היא התורה, כמו שממשיך הקליר בקינה הבאה:
איכה תפארתי מראשותי השליכו
וכנגד כסא הכבוד צלם המליכו
בחללם תנאי אשר חוזי נמלכו
ונם אם בחוקתי תלכו.
ואם נשית אל לבנו אלו מאמרים הרמים, ונשוב אליו באמת ובתמים, נזכה לראות בשילום תנחומים, מאת אל מלך יושב על כסא רחמים.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה