דברים
השבת אנחנו מתחילים לקרוא את נאומו הגדול של אדון הנביאים, משה רבנו. שלושים וארבעה פרקים גדושים בהיסטוריה, פילוסופיה, קבלת מלכות שמים, אהבה, מצוות, ביקורת, כל התורה — דברים מנשגבים מפי הגבורה, דברים מפי משה רבנו.
הנאום הזה כמובן לא רק נכתב — הוא גם נאמר, נישא לעיני כל ישראל, כמו שמעיד הפסוק הפותח. והרי מתחילת היכרותנו את משה, הוא לא הדברן אלא אהרון. בסדר מסירת התורה, הוא העיד על עצמו (בברייתא בעירובין נד) ״לא איש דברים אנכי״ — וכי אדם מגמגם ידבר ארבעים יום ברצף מול קהל כה גדול?
המדרש עונה לנו באופן שאינו משתמע לשני פנים (דברים רבה א: א): ״ראה מה חביבה תורה, שמרפאה את הלשון. שכן מנין? כתיב ׳מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים׳, ואין עץ חיים אלא תורה, שנא׳ ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳. ״
אמר ר׳ לוי: הרי משה, מה אמר לנו? ללמוד ממקום אחר, נלמוד ממקומו. כיון שלא זכה לתורה, כתיב בו (שם ד): ״לא איש דברים אנכי״. מנין שזכה לתורה, ולשונו נתרפא והתחיל לדבר דברים? בענין שקרינו: ״אלה הדברים אשר דבר משה. ״
לבאר את המדרש נראה לי על פי דברי המהר״ל (גבורות ה׳ פרק כ״ח). קראתי מחקר על כבדות הפה של משה רבנו — ״גמגום״ הוא כינוי כוללני לקשת רחבה של הפרעות בשטף הדיבור הגופני. אגב, בתחילת המאה העשרים היו בטוחים שהגמגום נובע מאיזו בעיה רצונית, ובהמשך תלו את הגמגום בבעיה פסיכולוגית, וכך נשארת התנהגות נלמדת סביבתית. יש גם גישה אורגנית שרואה בגמגום תוצאה של מבנה מוח שונה, בעיות עצבים ושרירים, או אפילו גנטיים.
לפי המדרש, אפשר לומר שאצל משה הכוח הפנימי הרוחני היה בעוצמה כה רבה, שהיה לו קשה למצוא את המילים להגדיר את מחשבותיו. כאשר המחשבות משוטטות בעולם עליון, רם ונישא — כאילו כל המילים שבעולם הזה אינן מסוגלות להכיל את עומק האמירה המתבקשת. מה קורה כשלומדים תורה? התורה מחברת את הרעיונות הגדולים למעשים ה״קטנים״ והמפורטים — וזה בדיוק תיקון הגמגום.
אפשר ללמוד מכך כמה דברים. כל אלו שנראים לנו מוגבלים, הם דווקא רחבי ההשקפה והמחשבה. גם זה רמוז בפרשה: ״וְטַפְכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶם לָבַז יִהְיֶה וְהֵם יָבֹאו שָׁמָה וְלָהֶם אֶתְנֶנָה וְהֵם יִירָשֽׁוּהָ. ״ דווקא מי שנראה לנו מזולזל ועצום, טומן בתוכו הררים של רוח.
גם לומדים שהחיבור לתורה מצליח לרפא קשיים. כותב שפת אמת (נ״ג): ״לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון״ — לכן לגדול שבנביאים לא היה לו מעצמו פה ולשון, רק בכח התורה. התורה הקדושה היא המחוללת את הפנימי שלנו.
---
הקושי שלנו היקר מחר יקרא את פרשת בר המצווה שלו, ויש לו קצת קושי בהתבטאות. בהזדמנות זו, שלא בפניו, אני מבקש מכולם — ללא יוצא מן הכלל — לא לתקן אותו. אם נצרך, אהיה לצידו לאורך הקריאה ואתקן. אם יבוא שני דבר שחושש שלא יעמוד בזה — שוב, קודם כל, שלמה בתשובה על אטימות הלב.
שנזכה לתת לתורה לדבר מתוכנו, ולדעת להשכיל להתבונן פנימה אל האנשים שסביבנו, המלאים הוד והדר עד אין קץ.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה